ארכיון בלוג - נורית כהן-תל אביבי https://nuritctlv.co.il/category/בלוג/ ליווי תהליכי שינוי Mon, 15 Apr 2024 11:08:51 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.4.4 https://nuritctlv.co.il/wp-content/uploads/2020/04/cropped-כולל-גרסא-אפורה-לוגו-נורית-כהן-תל-אביבי-1-32x32.png ארכיון בלוג - נורית כהן-תל אביבי https://nuritctlv.co.il/category/בלוג/ 32 32 ניהול שינוי – איך להטמיע AI בתהליכי העבודה שלי ?! https://nuritctlv.co.il/2024/04/14/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94-ai/ https://nuritctlv.co.il/2024/04/14/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94-ai/#respond Sun, 14 Apr 2024 15:12:28 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=3118 GenAI  , הבינה המלאכותית היוצרת, מחוללת את המהפכה התעסוקתית הגדולה ביותר מאז המהפכה התעשייתית: שלבי עבודה שלמים שנעשים על ידי ה AI, קיצור משמעותי של משך ביצוע של משימות, מקצועות משתנים, מקצועות שיעלמו, תובנות וידע שנוצרים 'יש מאין' ובעיקר מחלחלת ההבנה ש'מי שלא יהיה שם לא יהיה קיים'. ועדיין אחוזי ההטמעה של כלי ה AI […]

הפוסט ניהול שינוי – איך להטמיע AI בתהליכי העבודה שלי ?! הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

GenAI  , הבינה המלאכותית היוצרת, מחוללת את המהפכה התעסוקתית הגדולה ביותר

מאז המהפכה התעשייתית:

שלבי עבודה שלמים שנעשים על ידי ה AI,

קיצור משמעותי של משך ביצוע של משימות,

מקצועות משתנים,

מקצועות שיעלמו,

תובנות וידע שנוצרים 'יש מאין'

ובעיקר מחלחלת ההבנה ש'מי שלא יהיה שם לא יהיה קיים'.

ועדיין אחוזי ההטמעה של כלי ה AI נמוכים, במיוחד בקרב החלק המנוסה של השוק העבודה, בני ה 35+ ובעיקר בקרב נשים.

במושגים של ניהול שינוי ברור שהשינוי – כניסת AI לשוק העבודה כבר קרה ושעכשיו הזמן שלנו

להשתנות – התהליך הפנימי של ההסתגלות לשינוי והתאמה אליו.

אבל איך לעשות את זה? איך להטמיע AI בתהליכי העבודה שלי?

כאן נכנסות לפעולה תובנות מעולמות ניהול השינוי.

אז…קבלו את חמשת הדברות להטמעת AI בתהליכי העבודה:

  1. תודעה של הרפתקה ולא של מבחן – התנסות בכלי AI בתודעה משחקית של גילוי והתנסות ולא בתודעת המתח של 'אצליח, לא אצליח' מאפשרת לנו להשתחרר ולהעיז ללא העומס הרב של החשש מפגיעה בתחושת הערך העצמית.

  2. להזכר בהצלחות העבר – לכולנו יש ניסיון והצלחות בהטמעת טכנולוגיות חדשות לתהליכי העבודה שלנו.
    הטמענו את Waze ואת google, אני אפילו כל כך עתיקה שאני זוכרת את הפעם הראשונה שעבדתי עם אופיס 😉.
    להזכר מה היה שם בהתחלה, מה גרם לנו להכנס, איך הטמענו את השימוש ואיך היום זה כבר חלק בלתי נפרד מההתנהלות שלנו בעולם.
    ההזכרות בהצלחות מעלה את תפיסת המסוגלות שלנו, מזכירה לנו שאנחנו יכולות, שכבר עשינו זאת, שזה אפשרי.

  3. להתחיל מאיפה שכואב – רכישת שימוש בכלי חדש דורשת מאמץ, זמן, תסכול, כדי שתהיה לנו את המוטיבציה לעבור את כל זה כדאי ש'הפרס' בקצה יהיה שווה את זה.
    אז בואו נבחר לאמץ AI במשהו שיש לי בו צורך אמיתי וקשה לי איתו.
    יש לי מלא ישיבות בזום שאני רק מקשיבה? הטמעת כלי סיכום פגישה שפועל גם ללא נוכחות שלי.
    צריכה לסכם מאמרים ?  קדימה ליכולת הסיכום והתמצות של כלי שפה.
    קשה לי לנהל את הזמן? מגוון בוטים ישמחו לסייע.

  4. מאוקיינוס לדג אחד – נדמה שכל יום יוצא כלי AI נוסף עם עוד יכולות, השפע יכול לבלבל ולהרתיע: Midjourney או Firefly ?
    Claude  או ChatGPT או אולי Gemini? ועוד רבים רבים.
    אז מה לעשות?
    לבחור כלי אחד ולהתנסות בו. להתחיל איתו.
    היה ידידותי? יופי, נשאר ונעמיק בו,
    פחות התחברנו? נעבור לכלי אחר.
    אני התחברתי טוב ל ChatGPT ואני עובדת איתו בכיף
    והרבה פחות ל Midjourney – עזבתי אותו לבינתיים.

  5. להכניס לשביל הקיים – נצליח להטמיע שינויים כאשר הם ישתלבו בתהליכי העבודה הקיימים שלנו.
    אם אני צריכה לפתוח חלון חדש בשביל ChatGPT, הוספתי עוד עומס לתהליך העבודה שלי של חיפוש ויצירת מידע, אבל אם בתוך מנוע החיפוש מוטמע גם צ'אט AI אז הוא כבר בתוך תהליכי העבודה שלי
    (הי, copilot בתוך bing 😊 ).

 

יש לך משהו שעוזר לך ויכול לסייע גם לאחרים? ואחרות? אשמח לשיתוף.

התמונה באדיבות תהליכי ה AI של copilot

הפוסט ניהול שינוי – איך להטמיע AI בתהליכי העבודה שלי ?! הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2024/04/14/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94-ai/feed/ 0
ניהול שינוי – הסיפור של תכניות העבודה https://nuritctlv.co.il/2024/03/03/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94/ https://nuritctlv.co.il/2024/03/03/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94/#respond Sun, 03 Mar 2024 16:40:21 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=3108 התקופה הזו בשנה שבה סוגרים את תכניות העבודה, או כבר מתחילים ליישם. תכניות עבודה יכולות להחוות כעול בירוקרטי או כמדחף רב השפעה להובלת שינוי. כי אם נחשוב על זה, תכנית עבודה במיטבה היא תכנית שנועדה להביא את היחידה שלנו מנקודה A לנקודה B. ומה זה אם לא ניהול שינוי. אז זהו שלא לכל המנהלים זה […]

הפוסט ניהול שינוי – הסיפור של תכניות העבודה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

התקופה הזו בשנה שבה סוגרים את תכניות העבודה,

או כבר מתחילים ליישם.

תכניות עבודה יכולות להחוות כעול בירוקרטי

או כמדחף רב השפעה להובלת שינוי.

כי אם נחשוב על זה,

תכנית עבודה במיטבה

היא תכנית שנועדה להביא את היחידה שלנו

מנקודה A לנקודה B.

ומה זה אם לא ניהול שינוי.

אז זהו שלא לכל המנהלים זה ברור

ולא פעם אני פוגשת תכניות עבודה שהן

בעצם תכניות הדרכה:

סדנה פה, לומדה שם.

הדרכה זה כמובן נפלא אבל

השינוי יתרחש רק אם תהיה חלק ממהלך

רחב ומעמיק יותר שכולל גם היבטים ניהוליים:

מה הצעדים שאת הולכת לעשות ביום יום עם הצוות

שיגרמו לשינוי לקרות:

  • איזה תהליכי עבודה תשני?
  • איך יושפע המבנה הארגוני?
  • מה יהיו שגרות הניהול המעודכנות שייכנסו?

ועכשיו סתכלו על תכניות העבודה שלכם –

עם יד על הלב, הן תכניות הדרכה או תכניות לניהול שינוי?!

Image by freepic

הפוסט ניהול שינוי – הסיפור של תכניות העבודה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2024/03/03/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94/feed/ 0
ניהול שינוי – הסיפור של החומוס https://nuritctlv.co.il/2024/02/20/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%a1/ https://nuritctlv.co.il/2024/02/20/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%a1/#respond Tue, 20 Feb 2024 07:27:09 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=3088 מה הקשר בין חומוס לניהול שינוי? או! התחשק לך פעם להכין חומוס לארוחת ערב? די מהר גילית שספונטניות זה לא כאן: קודם צריך להשרות לילה שלם, אחר כך לבשל 3 שעות ואז- גרגרי החומוס סופסוף התרככו ומוכנים לעבודה.   אותו דבר בניהול שינוי. פעמים רבות מובילות השינוי כבר התבשלו זמן רב בתוך כוונות השינוי, התלבטו, […]

הפוסט ניהול שינוי – הסיפור של החומוס הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

מה הקשר בין חומוס לניהול שינוי?

או!

התחשק לך פעם להכין חומוס לארוחת ערב?

די מהר גילית שספונטניות זה לא כאן:

קודם צריך להשרות לילה שלם,

אחר כך לבשל 3 שעות

ואז- גרגרי החומוס סופסוף התרככו

ומוכנים לעבודה.

 

אותו דבר בניהול שינוי.

פעמים רבות מובילות השינוי

כבר התבשלו זמן רב בתוך

כוונות השינוי,

התלבטו, הפכו בדבר.

 

ואז הן מגיעות לשטח,

ממש רוצות להניע מהר.

ובשטח – שאר שותפי השינוי,

לא היו בתהליך הזה,

הם עדיין לא ברמת הבשלות

שמתאימה להכיל את השינוי,

'הגרגרים עדיין קשים'.

 

אז מה נדרש ממובילות השינוי?

לתת זמן לתהליך,

לא לחשוב ש'אבל אמרתי להם'

זה ניהול שינוי 😉.

 

ולהשתמש בכלים שמאפשרים

לזרז את הבשלות לשינוי

של השותפים:

למשל:

  • חיבור לסיבת השינוי

         בנקודות שונות בזמן,

         לא, 'פתאום' – יש ירידה במכירות

         ואנחנו בצרות, אלא טפטוף המסר

         בהזדמנויות ופורומים שונים.

  • סימני שאלה לפני סימני קריאה

         הקשבה לנקודת המבט של השותפים

         והעזרות בה לעיצוב השינוי.

 

אז בפעם הבאה שאתן רצות

כולכן התלהבות להניע את השינוי,

עצרו ושאלו – מה מצב החומוס?

 

התמונה באדיבות https://gencraft.com/

הפוסט ניהול שינוי – הסיפור של החומוס הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2024/02/20/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%a1/feed/ 0
עדי גולדשטיין – ממנהלת סחר למומחית חדשנות https://nuritctlv.co.il/2024/02/08/%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%aa-%d7%a1%d7%97%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%a0/ https://nuritctlv.co.il/2024/02/08/%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%aa-%d7%a1%d7%97%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%a0/#respond Thu, 08 Feb 2024 12:27:25 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=3067 ספרי על עצמך בכמה משפטים בן אדם טוטאלי. מה שאני עושה, עושה בהתמסרות מלאה: ילדתי ארבעה ילדים ונשארתי עם כולם בין שנה לשנתיים בבית, גם בעבודה אני מתמסרת, בשיא המחויבות והעשייה.  גדלתי בב״ש לאבא שהיה ממקימי שלוחת תנובה בדרום ואמא מורה לאומנות לחינוך מיוחד. הורי יוצאי קיבוץ, בית ערכי בו גדלנו על לימודים ועבודה כערך […]

הפוסט עדי גולדשטיין – ממנהלת סחר למומחית חדשנות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בן אדם טוטאלי. מה שאני עושה, עושה בהתמסרות מלאה: ילדתי ארבעה ילדים ונשארתי עם כולם בין שנה לשנתיים בבית, גם בעבודה אני מתמסרת, בשיא המחויבות והעשייה.

 גדלתי בב״ש לאבא שהיה ממקימי שלוחת תנובה בדרום ואמא מורה לאומנות לחינוך מיוחד. הורי יוצאי קיבוץ, בית ערכי בו גדלנו על לימודים ועבודה כערך עליון.

למדתי בשנקר עיצוב טקסטיל ופנים עם התמחות בעיצוב תעשייתי.

 לאחר שהתחתנתי עם אפי , טסנו לרילוקיישן  – גרנו מספר שנים בארה״ב שם גידלנו לבד את הבנים הראשונים שלנו תאומים (בני 17+) התקופה הזאת הייתה עבורי היוולדות מחדש. עם השנים נולדו לנו עוד 2 בנים מדהימים. הבית הוא העוגן ובסיס הטעינה שלי.

אני מומחית חדשנות מוצרית – מנכלית ובעלים של   Anker Group, חברה אשר יוזמת ומנהלת תהליכי חדשנות עבור חברות תעשייתיות ורשויות מוניציפליות.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

שני שינויים משמעותיים:

הראשון – מקריירה ארוכה של ניהול בתחום הסחר הקמעונאי, אל עולם של מחקר ופיתוח וחדשנות מוצרית במגוון תעשיות.

השני – משכירה לעצמאית. דווקא השינוי הזה הכריח אותי ללמוד דברים שלא תכננתי, שלא קשורים לעשייה עצמה – שיווק, פיתוח עסקי, קופירייטינג, נטוורקינג, הנהלת חשבונות, רגולציות… הכל התכנס ל One (wo)man Show שצריכה לג׳נגל, לתכנן אסטרטגית ולבצע טקטית אינסוף משימות.

 

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

 ניהלתי קריירה מלאת עשייה והנאה בתחום הסחר במשביר לצרכן, עבדתי שעות ארוכות בהתמסרות מלאה, טסתי הרבה לתערוכות, על מנת להכיר מותגים בינלאומיים והתקדמתי.
בתפקידי האחרון ניהלתי מטריציונית עשרות עובדים, תקציב של מעל מאה מיליון ש"ח עם השפעה ואחריות עצומות על הארגון.

השינוי שהתרחש סביב גיל 43-44 כתוצאה של מספר אירועים מכוננים:

ראשית עזבה משנה למנכל שטיפחה אותי. היא הייתה משמעותית עבורי והעזיבה שלה העלתה אצלי שאלות בנוגע אלי. בשלב ראשון החלטתי להישאר ולהמשיך אך סימני השאלה כבר ניקרו.

האירוע הבא התרחש כאשר מצאתי את עצמי טסה שתי טיסות בעשרה ימים: חזרתי לארץ לשלושה ימים ומיד אחריהם טסתי שוב. השיא היה שגם בעלי לא היה בבית, ומצאנו את עצמנו נותנים 'כיף' בשדה התעופה כשהוא חוזר מטיסה ואני יוצאת לטיסה.
הרגשתי שמבחינתי נחצה קו אדום. בחרנו שיהיו לנו ארבעה ילדים, הקטן היה אז בן שנתיים, והרגשתי שיש כאן חוסר איזון בין המסירות שלנו לעבודה לבין הבית.

באופן לא מפתיע באותה נסיעה חליתי. ועדיין לא הבנתי את השיעור.

אחרי חצי שנה נקעתי את הרגל. הקוסמוס שוב אותת לעצור.

למחרת עם רגל שבורה נסעתי לעבודה.

ואז הגיעה הקורונה.

רגע לפני הסגר הראשון הלכתי לסדנת סופשבוע של אירית איילון 'The weekend", הסדנה התמקדה בזום אין על החיים של כל אחד, בדגש על כך שהזמן הוא עכשיו. הבנתי שאני רוצה להיות יותר נוכחת בבית ולמעשה לאורך התקופה של העבודה המאומצת שלי משהו באיזונים שלי התערער.

זה היה וואו מבחינתי.

חזרתי הביתה מהסדנה עם הבנה שלמשביר אני לא חוזרת.

יום לאחר הסדנה התחיל הסגר הראשון.

יצאתי לחל"ת. באיזה שהוא מקום הרגשתי ״עלבון״ שמוותרים עלי בכזו קלות, אך כשהבנתי שחצי מדינה יוצאת לחל״ת בפרט כל תחום הקמעונאות, משהו בי נרגע, התאוששתי,הבנתי שזו התקופה, ושיש כאן הזדמנות לקחת את הרגע ולהנות מהמצב הזה.
היינו כמה חודשים כולנו בבית וזו הייתה  מתנה ענקית עבורנו.

לאחר כמה חודשים הכריזו על צמצומים במשביר. הודעתי שאני לא חוזרת.

בשלב הזה ידעתי מה לא אבל לא ידעתי מה כן.

התחלתי לשוחח עם אנשים ונשים שאני מעריכה בסביבתי: בן זוגי, המנהלת שהייתה לי, חברה שהיא סמנכ"לית מש"א ועוד. ניסיתי להבין מה מעניין אותי? מה חשוב לי? עשיתי צ'ק ליסטים. הבנתי שאני רוצה ערך מוסף מלבד איך ״לייצר כסף״ ואיך לגרום לאנשים לקנות עוד. בתפקידי כמנהלת הסחר,  ניסיתי והצלחתי להביא ערך מוסף בכל מיני פתרונות שיווק מסחריים ויצירתיים ובכל זאת, הרגשתי שחסרה לי עשייה עם השפעה יותר ערכית.  העולם התעשייתי היצרני תמיד קרץ לי והיה חלק ממני, לכן חיפשתי מקום בו אוכל לממש את היכולות האלו ולהביא ערך לתעשיית הייצור.

יום אחד במהלך שיחה עם המנהלת הקודמת שלי היא סיפרה על מכרה שהתקבלה לתפקיד מעניין של ניהול פיתוח תהליכי חדשנות והיא מתלבטת אם לקחת אותו. כשהיא סיפרה לי על התפקיד  – נדלקתי. התקשרתי למכרה הזו והיא אמרה לי שהחליטה להסיר מועמדות ושהיא יכולה להציע להם אותי.

היא שלחה את קורות חיי. ולא קרה דבר. הרזומה שלי לא התאים להגדרות המשרה.

החלטתי שאני לא מוותרת.

כתבתי למנכ"לית בלינקדאין וביקשתי ממנה שתקדיש לי מזמנה על מנת שאוכל להסביר לה למה אני מתאימה לתפקיד.
המנכ"לית הסכימה ונתנה לי משימה לקראת הפגישה.

במשך שבוע ימים עבדתי ימים כלילות על המשימה, חקרתי את החברה, חקרתי את התחום והכנתי משימה בתחום שלא היה לי מושג לגביו. את המשימה הצגתי בפגישה, המנכ"לית הייתה מרוצה מאוד והתקבלתי לחברה. זו הייתה התרגשות מטורפת, הרגשתי שזכיתי בפיס.

נכנסתי לחברה עם מוטיבציה אדירה להוכיח לה שצדקה בהזדמנות  שנתנה לי, השקעתי הרבה בלמידה התמסרתי לתפקיד, לתובענות שהביא עימו. הבנתי שהגעתי לתחום הנכון.
אחרי שנתיים הרגשתי שהתפתחתי ואני מביאה ערך רב ורציתי שהערך זה יתבטא בתגמול ובמעורבות בקבלת ההחלטות בחברה. כצעד לשימור שלי ובאופן תקדימי בחברה קודמתי לסמנכ"לית והתנאים שופרו משמעותית. יחד עם זאת בער בי הרצון להיות בפרונט במשהו שהוא שלי לגמרי וגם לאפשר לעצמי work life balance שעסק שנמצא בבעלותי יכול לאפשר.

באותה תקופה בן זוגי ואני נסענו לסופשבוע במלון שכולם חוץ מאתנו היו שם בני 70-80, נקלענו לשיחות איתם שהתמקדו גם בבחירות בחיים, בהבנה שאם יש לך חלום/משהו שאתה רוצה לעשות הזמן הוא עכשיו. הכל התחבר לי עם ההוויה שאני מתרגלת מאז הסדנא של –The weekend , להיות ב״כאן ועכשיו״ בנוסף דרך השיחות עם האנשים בסופש הבנו שאנשים מצטערים על כל מה שלא עשו כשהיו יותר צעירים.

יצאתי משם בתובנה שאני צריכה לבחור וללכת עם החיבור שהכי נכון לי – ראש, גוף, לב ונפש.

במקביל התחלתי ללכת לסאונד הילינג – שילוב של קואוצ'ינג עם קערות טיבטיות, וכבר במפגש הראשון ממקום כל כך שלם החלטתי שאני עוזבת והולכת להקים חברה משלי.

מכרה מהסדנה של The weekend שלימים הבנתי שהיא מנכלית של רשת בתי מלון בינלאומית שהייתי בה שנים לפני, אמרה לי "את תצאי ואני אתן לך את העבודה הראשונה" וכך היה.
היום יש לי חברת בוטיק בתחום של חדשנות מוצרית, ביחד עם החברה איתה אני עובדת, אני מהווה ״זרוע החדשנות״ של החברה בתהליך שנעשה מקצה לקצה, ״נוגעת״ בכאבים של החברה וממפה בתהליך סינרגטי איפה נמצא ״איזור החדשנות״ שלהם.

לאחר ה-7.10  מתוך הבנת הצורך פיתחתי סדנה ייחודית ״על חדשנות וחוסן״ ואני מלווה גם מנכלים של חברות בתהליך קואצ׳ינג ייחודי אישי לפיתוח של חדשנות וחוסן.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • במעבר לעולם החדשנות המוצרית,  היה האתגר של לפתוח דלת לעולם שלא צמחתי בתוכו, והאתגר של למידה מהירה ואפקטיבית של תחום חדש.
  • הקושי המרכזי היה ועודנו  – חשש מהאי וודאות שעולם העצמאות מביא איתו..
    כשהפחד מגיע, אני מתבוננת בו והופכת אותו לדחף. לא מהמקום פתגמי/ קלישאתי אלא מהמקום של להיות בתנועה ועשייה קדימה, גם כשהקולות של 'מה אם אני לא' צפים ועולים לי בראש.
    אני מזכירה לעצמי את החוזקות שלי, את ההצלחות והדרך שעשיתי עם חברות. ההשפעה שלי על מוצרי החברה ותוך כדי על מהלכי החברה כולה.
  • הבדידות שכרוכה בהקמת עסק עצמאי – אני העסק. זה קשה.
  • לעיתים יש אתגר של אנרגיה נופלת. כשמשהו לא הולך.
  • האתגר של לשלב בין ההתפתחות המקצועית לנוכחות הביתית שחשובה לי, איך ליצור את הגם וגם.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • הקשבה. הקשבה לעצמי , לפעימות הלב שלי. מה אני הכי רוצה לעשות מהמקום הכי אותנטי.
  • הכוח הנשי: חברות, לקוחה מפרגנת
  • היכולת שלי להיעזר במומחים חיצוניים: ממש מתחילת הדרך העצמאית מלווה אותי מנטורית עסקית שמדייקת את העשייה שלי ולא מוותרת לי מקצועית.
    מעבר לכך אני ממשיכה  להתפתח מקצועית  – הולכת להרצאות כנסים וסדנאות  בתחומי תעשייה שונים.
  • אפי בן הזוג שלי – שמאתגר אותי, מאזן אותי ותומך בי.כשהתלבטתי אם לעזוב אמר "בכל מה שתבחרי אני איתך ויהיה בסדר". לפעמים האיתגור שלו יוצר אצלי זעזוע אבל למדתי להקשיב ולהעריך את נקודת המבט שלו.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • להקיף את עצמך ברשת בטחון תומכת, כזו שנותנת גם תמיכה וגם שיקוף בהיר:
    • מנטורינג עסקי  – מאוד עוזר לי ומדייק אותי
    • חברות טובות
    • בן זוג
  • לשבת ולכתוב את המקום שרוצה להיות בו שנה מהיום ואיזה משימות יש לעשות בדרך אל ההגעה ליעד.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

  • החיבור המרכזי הוא בתשוקה הגדולה לעשייה, ביכולת לסמן יעדים שאפתניים, לחבר את הנקודות ולרתום את כל מי שסביבי להגעה ליעד. זה היה נכון לעולמות הסחר ונכון גם לעולמות החדשנות.
  • היכולת הבינאישית שלי, יכולת להתחבר לאנשים, לרתום אותם.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

המשפט הנ״ל של תאודור לוויט שהיה כלכלן אמריקאי יליד גרמניה ופרופסור בבית הספר לעסקים בהרווארד. מזקק בעיני את התובנה שלא מספיק לדבר ולרצות ואפילו להשקיע משאבים. חברות עדיין נכשלות בחלק הזה של ה-  execution הוא מורכב וקשה ולי יש את היכולת עם החיבור ללקוח להיות המנוע החדשני של העסק שלו.

הפוסט עדי גולדשטיין – ממנהלת סחר למומחית חדשנות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2024/02/08/%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%aa-%d7%a1%d7%97%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%a0/feed/ 0
ניהול שינוי – הסיפור של המרווח https://nuritctlv.co.il/2024/01/30/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97/ https://nuritctlv.co.il/2024/01/30/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97/#respond Tue, 30 Jan 2024 08:35:03 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=3048 Ma המרווח שלך?   נועצת שהפסקה של כמה חודשים בתהליך היעוץ שלה הובילה לפריצת דרך, לקוח שעוזב את מקום העבודה ואומר: אני חושש מתקופה ללא עשיה, ההבדל כשחוזרים מהפסקה בפגישה. המרווחים שאני יוצרת לעצמי ביום והיצירתיות והעומק שקורים בעקבותיהם. משהו קורה במרווח.   בעולם האינטנסיבי שאנו חיות בו, כאילו אין מרווחים, כל מרווח מתמלא בגלישה […]

הפוסט ניהול שינוי – הסיפור של המרווח הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

Ma המרווח שלך?

נועצת שהפסקה של כמה חודשים בתהליך היעוץ שלה הובילה לפריצת דרך,

לקוח שעוזב את מקום העבודה ואומר: אני חושש מתקופה ללא עשיה,

ההבדל כשחוזרים מהפסקה בפגישה.

המרווחים שאני יוצרת לעצמי ביום והיצירתיות והעומק שקורים בעקבותיהם.

משהו קורה במרווח.

בעולם האינטנסיבי שאנו חיות בו,

כאילו אין מרווחים, כל מרווח מתמלא בגלישה בסלולר,

בעשייה.

ודווקא המרווח יכול לאפשר את פריצת הדרך,

מתוך הריק ייצא הדבר.

התובנה הזו התמשגה לי במהלך

הקורס (המופלא והמומלץ) של הכרות עם מודל U,

המודל הינו מודל לניהול שינוי ששם דגש על

היבטים של הקשבה ונוכחות, כאשר

אחד מהשלבים בדרך הוא יצירת אותו מרווח,

שדווקא בניתוקו מהרצף מאפשר צמיחה אחרת.

המודל לוקח השראה ממושג ה Ma בתרבות היפנית,

Ma  מוגדר כהפסקה, הזמן והחלל שאנחנו צריכים בחיים כדי לנשום, להרגיש ולהתחבר.

במונחים של אמנות יפנית לעיתים המרווח הוא זה שיוצר את היצירה

במקום שיש בו תקיעות, המרווח יכול לפתוח את מעיינות היצירתיות.

זוכה פרס נובל, דניאל כהנמן, מתאר בספרו

כיצד דווקא בצעידות משותפות בטבע שלו ושל שותפו,

התפצחו תובנות משמעותיות.

איזה מרווחים יכולים לקדם תהליך שינוי?

 

  • הגדרת המרווח כמשהו שנחוץ לנו בתהליך וגיוס השותפים ליצור מרווח לעצמם, גם בזמן האישי שלהם.

  • הכנסה לעבודה קבוצתית זמן של מרווח – משהו שמאפשר מנוחה, שחרור חשיבה ולאחריה המשך עבודה.

  • יצירת מרווח בזמן בין מפגשים אישיים או קבוצתיים מתוך ידיעה שבמרווח תהיה התפתחות.

 

לי יש מרווחים יומיומיים שמסייעים ביצירת יצירתיות והעמקה:

  • מרווח בין פגישות (אף פעם לא ברצף)

  • זמן מדבר או זמן ים שמאפשרים ניקוי חשיבה ובהירות

  • יוגה

  • שנצ…

 

מהם המרווחים שלך?

הפוסט ניהול שינוי – הסיפור של המרווח הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2024/01/30/%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97/feed/ 0
ניהול שינוי – הסיפור של 'בנעליהם' https://nuritctlv.co.il/2024/01/30/elementor-3036/ https://nuritctlv.co.il/2024/01/30/elementor-3036/#comments Tue, 30 Jan 2024 08:09:23 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=3036 קורס שהשתתפתי בו וחוויתי בו חוויית לומדת, הדרכות אישיות שקיבלתי, וחוויתי בתוכן את החוויה של הנועצות והנועצים שלי. העוצמה שלהם עלי ועל הלמידה שלי על איך להיות יועצת ומנחה טובה. הזכירו לי שוב אמת גדולה וחשובה. החשיבות של להיות 'בנעליהם' כאשר רוצות להצליח בהובלת שינוי. הסיפור הוא סיפור על צניעות, הצניעות להבין שאנחנו לא יודעות […]

הפוסט ניהול שינוי – הסיפור של 'בנעליהם' הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

קורס שהשתתפתי בו

וחוויתי בו חוויית לומדת,

הדרכות אישיות שקיבלתי,

וחוויתי בתוכן את החוויה של הנועצות והנועצים שלי.

העוצמה שלהם עלי ועל הלמידה שלי

על איך להיות יועצת ומנחה טובה.

 

הזכירו לי שוב

אמת גדולה וחשובה.

החשיבות של להיות 'בנעליהם'

כאשר רוצות להצליח בהובלת שינוי.

 

הסיפור הוא סיפור על צניעות,

הצניעות להבין שאנחנו לא יודעות הכל

על הזולת:

הפחדים, הרצונות, המאפיינים.

ושכדי להצליח ליצור תזוזה אצל הזולת

(שזו הרי מהות השינוי)

נצטרך להכנס לנעליו,

ולהסתכל על הדברים מנקודת מבטו.

 

ו – כן אפשר לקרוא לזה גם אמפתיה.

 

אבל איך לעשות זאת?

להכנס לנעליהם ממש עלול להיות קשה,

הבסיס הוא לשאול ולחקור ולהקשיב

הקשבה פתוחה, חסרת פניות ושיפוט.

ולפעמים כשגם לשאול מורכב,

לשאול את עצמנו:

איך היא מרגישה? מה חשוב לה?

ממה היא חוששת?

 

המושג 'בנעליהם' נותר אצלי מלפני שנים

כשבארגון שליוויתי משאבי אנוש התחברו

ללקוחותיהן בארגון דרך ימי הצטרפות לשגרה.

לתהליך קראו 'בנעליהם'.

והיה גם חלק של 'נעלי בית' שבו משאבי אנוש

ביקרו אלו אצלו אלו.

גם זה רעיון.

הפוסט ניהול שינוי – הסיפור של 'בנעליהם' הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2024/01/30/elementor-3036/feed/ 1
דקלה הרצוג טוויג – משכירה ליזמית חברתית https://nuritctlv.co.il/2024/01/18/%d7%93%d7%a7%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%92-%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%96%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa/ https://nuritctlv.co.il/2024/01/18/%d7%93%d7%a7%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%92-%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%96%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa/#comments Thu, 18 Jan 2024 12:33:38 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2961 ספרי על עצמך בכמה משפטים המשפחה שלי בנפשי: אני אמא לארבעה בנים (16,13,9,7) ,נשואה לנועם וגרה בכפר סבא. בת 45.שותפה מייסדת ומנכ"לית של מיזם מחווה. המקומות שמטעינים אותי הם טבע ומוזיקה חיה, הופעות.נמצאת בחיפוש אחר עוד זמן לעצמי, לחברים ולפנאי. מה השינוי שעשית באמצע החיים? משכירה ליזמית חברתית איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו? היום […]

הפוסט דקלה הרצוג טוויג – משכירה ליזמית חברתית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

המשפחה שלי בנפשי: אני אמא לארבעה בנים (16,13,9,7) ,נשואה לנועם וגרה בכפר סבא. בת 45.
שותפה מייסדת ומנכ"לית של מיזם מחווה.
המקומות שמטעינים אותי הם טבע ומוזיקה חיה, הופעות.
נמצאת בחיפוש אחר עוד זמן לעצמי, לחברים ולפנאי.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

משכירה ליזמית חברתית

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

היום כשאני מסתכלת לאחור אני מבינה שההתנסויות והדרך המקצועית שלי הובילה לשינוי שעשיתי.

את נקודת ההתחלה אני מסמנת לפני 20 שנה בעת לימודי התואר השני שלי בסוציולוגיה ארגונית. למדה איתי עו"סית במחלקה אונקולוגית בסורוקה ואני נפעמתי מהעשייה והשליחות שלה. אני זוכרת שישבנו באיזה יום חמישי ודיברנו על העיסוק שלה.
ביום ראשון שאחריו, אבא שלי, בן 50, אובחן עם גידול ממאיר בראש.

החיים שלנו התהפכו, והתחלנו מסע כואב שנמשך שנה וארבעת החודשים עד לפטירתו של אבי.

בשנה הזו היו נקודות מפגש שונות עם מערכת הבריאות: אשפוזים, ניתוחים כימותרפיה, ניסויים קליניים ולבסוף הוספיס בית. זו היתה חוויה כואבת לראות את אבא שלי החזק והמרשים, נפגש עם מערכת שרואה את ה'חולה' המוחלש ולא את האדם העוצמתי. באחת הפעמים הוא אמר לי: "אני רוצה שידברו איתי, יכירו אותי, יסתכלו לי בעיניים".

במקביל למחלה שלו וללימודים התחלתי תפקיד במערך משאבי אנוש בשירותי בריאות כללית, משם החלה קריירה של 17 שנה בכללית. במהלכה מצאתי את עצמי שוב ושוב ביזמות פנים ארגונית הנוגעת להיבטים האנושיים שבתוך המפגש עם החולה.

התחלתי בהקמת תחום למידה ופיתוח מקצועי, תחום שבמסגרתו פיתחנו מסלולי למידה למקצועות הבריאות השונים, כאשר תמיד לצד ההיבטים הקליניים היה דגש על הקשר הבינאישי עם המטופל.

התחלתי את התפקיד לבדי ועזבתי לאחר שבע שנים עם מחלקה של 5 נשות צוות ו 9,000 לומדות ולומדים בשנה.

עזבתי בתחושה של רצון לאתגר חדש, זה היה לאחר לידת בני השני ולקחתי לי את הזמן לשנה של חופשת לידה והתנסויות מקצועיות חדשות כעצמאית.

לקראת סיום השנה פנו אליי מהכללית ועניינו אותי בתפקיד חדש שנפתח בחטיבת חדשה שמקימים, חטיבת השרות: מנהלת מחלקת שירות וחווית המטופל בבתי החולים. המהות היתה להביא את זווית הראיה של האנשים והמשפחות אל תוך התהליך הטיפולי.
הרגשתי שהתפקיד הזה משלב בדיוק את מה שחשוב לי: ההיבט האנושי לצד הקליני, שזו ההזדמנות שלי לתקן את החוויות שהרגשתי עם אבא שלי, להשפיע על כך שהאנושיות לא תהיה מקרית אלא חלק הכרחי ושיטתי בתהליך הטיפולי. החלטתי שבשביל התפקיד הזה שווה לחזור.

זה היה תחום מקצועי חדש בישראל ובעצם הייתי חלק מההקמה שלו, מהחיבור שלו לתשתית מחקרית, ליצירת מדדים אסטרטגיים, לגיבוש תפיסת שרות לאומית.
לראשונה מונו מנהלות שרות וחווית מטופל בבתי חולים שדיווחו להנהלה ואני ניהלתי אותן מקצועית. לאורך השנים משרד הבריאות אימץ את התפיסה והרחיב אותה ואני זכיתי להשפיע ברמה הלאומית כשותפה בוועדות לאומיות בתחום.

אלו היו שנים של השפעה ומשמעות.

בגיל 40 כעבור 7 שנים בתפקיד ו 17 שנים בכללית ועם הלידה של בני הרביעי שאלתי את עצמי מה עכשיו.
הרגשתי שאני צריכה לטעום עוד עולמות.

הלכתי הכי רחוק שאפשר – להייטק, לחברת סטארטאפ בתחום התחבורה השיתופית, לתפקיד של people partner. הכניסה לתפקיד היתה הלם תרבות: מארגון לוקאלי, מסורתי שבו התמצאתי בכל הסודות הגעתי לארגון גלובלי, זריז, דינמי, יזמי, חדשני, רעב, עם שפה אחרת ותהליכים אחרים.
אבל איכשהו אחרי שבועיים שוב מצאתי את עצמי במקום היזמי החברתי אנושי: המנכ"ל הציף צורך דחוף בגיוס עוד עובדות ועובדים, ואני ראיתי הזדמנות לאסטרטגיה חברתית ודחפתי להקמת מרכז פיתוח בירושלים שיעסיק אוכלוסיות חדשות: חרדיות, דתיים ועוד. קיבלתי את האחריות להוציא את הרעיון מחזון למעשה והתחלתי לעסוק בהקמת מרכז הפיתוח בירושלים, עיסוק שכלל יצירת שותפויות, גיוס מענקים, גיוס צוות ועוד.
ובמקביל קידמתי בארגון פרויקטים של אימפקט ואחריות חברתית.

נהנתי מאוד מהעבודה בארגון, צמחתי ומתחתי יכולות: למדתי לעבוד בסביבה גלובלית, לעבוד בסביבה של חוסר וודאות, להוביל מהלכים אמיצים.

אבל מצד שני משהו עדיין היה חסר, התגעגעתי לתחושת המשמעות שהיתה לי קודם,  ולאחר זמן מה התחלתי להרגיש שאני לא במקום הנכון שלי, שאלתי את עצמי הרבה שאלות.

ואז הגיעה הקורונה.

בעולם התחולל האירוע הבריאותי הגדול ביותר במאה השנים האחרונות ואני לא הייתי חלק מהעשייה שקשורה בו. בער בי לעשות משהו, לתרום, הרגשתי 'קריאה' לתרום, לעשות.

וכך במקביל לעבודה ולקורונה הקמתי עם עוד שני קולגות שלי מעולמות הבריאות, מיזם התנדבותי. הכוונה היתה לגעת בהיבטים האנושיים של הקורונה, בריחוק החברתי תוך הדגשת היבטים של חמלה, אנושיות וראיית האדם.

התחלנו לחקור מודלים ורעיונות מהעולם ומצאנו רעיון ראשוני שנראה מעניין, ישומי ופשוט.
יוזמה שערכנו לה התאמה לישראל ולקורונה וקראנו לה 'רצינו שתדעו', המהות שלה הוא שכחלק מתהליך הקבלה למחלקה מתבצע ראיון של כ 15 ד' על האדם כפי שהיה במיטבו והתובנות מסוכמות על גבי פוסטר שנתלה מעל מיטתו כך שכל אנשי הצוות המטפלים יוכלו לראות ולהכיר מי האדם הזה.
כפיילוט יצרנו שיתוף פעולה עם בית החולים השיקומי גריאטרי, בית רבקה, והכשרנו שתי מחלקות למתודה החדשה. התגובות היו עוצמתיות הן ממטופלים ובני משפחתם והן מאנשי צוות, בין המשפטים שנאמרו: ."נתתם לנו כוחות ותקווה", "נתתם לנו תחושת משמעות בעבודה", "הזכרתם לי מי אבא שלי היה ".

ההצלחה יצרה רצון להמשיך עם המיזם ולהרחיב אותו.
החלטנו להגיש את המיזם כמועמד ליוזמת הבריאות המובילה של השנה של Ynet ופורום Reboot בריאות
תחרות יוקרתית שהמנצחים בה מקבלים מענק כספי משמעותי וסיוע בפיתוח המיזם.
ובמקביל נרשמנו לתכנית ההאצה של הכוורת, המרכז ליזמות וחדשנות חברתית של ישראל מיסודם של ג'וינט ישראל וקרנות הביטוח הלאומי שכוללת הכשרה, ליווי ומענק הקמה. תהליך הקבלה לכוורת ארוך ובסופו של דבר מתוך 240 מיזמים מתקבלים 16.

יום אחרי השלב האחרון בתהליך של הכוורת ועוד לפני שקיבלנו תשובה טסתי לחופשה משפחתית של שבועיים.

שם על כוס קפה מול הרים יפהפיים שוחחתי עם בן זוגי ושיקפתי את הרצון שלי לעזוב את העבודה ולהתמסר כולי למיזם החברתי. היה ברור שזה יציאה לדרך לא נודעת, גם כלכלית.
אמרתי לו: תן לי שנה לראות אם זה מצליח. החלטנו שהולכים על זה! (ומגיעה לו תודה ענקית על ברכת הדרך שנתן לי).

רגע אחרי ההחלטה להתמסר למיזם

כשחזרנו לארץ קיבלתי את ההודעה שהתקבלנו לכוורת, זה היה איתות שאני בכיוון הנכון.
לקח לי עוד חודש להחליט שאני עוזבת את העבודה. יום אחרי שהחלטתי, קיבלתי הודעה מיוזמת הבריאות של המדינה שעלינו לשלב הגמר!
ביום הראשון לתהליך בכוורת הודיעו לי שנבחרנו ליוזמת הבריאות המובילה של המדינה! 
פעם ראשונה שבה השופטים בחרו פה אחד את המקום הראשון ולראשונה גם ביוזמה חברתית לא טכנולוגית!

ההבנה ש'מחווה' הולכת להתרחב ולקרות התחדדה.

הרגשתי צורך להעמיק ולהרחיב את הידע שלי ונרשמתי לתכנית לימודים במרכז לחמלה ואלטרואיזם בבית הספר לרפואה בסטנפורד, תכנית למידה מרחוק שכוללת משתתפים מכל העולם.
התכנית יקרה מאוד, גייסתי את האומץ וההעזה שלמדתי בסטארטאפ וביקשתי מהם מילגה תוך שאני מציגה את העשייה של 'מחווה' ואת הזכיה בתחרות יוזמת הבריאות המובילה של המדינה. לשמחתי קיבלתי מלגה.
השבועות האחרונים של הלמידה התקיימו ממש במקביל למלחמה , התחדדה ההבנה שחמלה זה משהו שהצורך בו הרבה יותר רחב מאשר במערכת הבריאות ושמכאן גם פוטנציאל ההשפעה של 'מחווה'. סיימתי את הלימודים וקיבלתי הסמכה ללמד, להרצות ולהנחות את הידע, הפרקטיקות והכלים של סטנפורד בתחומי החמלה החוסן והצמיחה הפוסט טראומטית ולהשתמש בהם בתהליכי הטמעה והובלת שינוי, כמו גם ללמד אותם בתוכניות אקדמיות.  

כיום אני עובדת במשרה מלאה ב'מחווה', ואיתי עוד שתי חברות, שותפות לדרך. אנחנו פועלות בשמונה בתי חולים, מפתחות מודל חדשני ומותאם לחמלה ואנושיות בבריאות הנפש ביחד עם מרכז רפואי גהה, מכוונות לבניית מודל לאומי בנושא ומטמיעות כלים של חמלה, חוסן ואנושיות בעולמות החינוך ובארגונים עסקיים.

אין לי את השכר ואת הבטחון הכלכלי שהיה לי בהייטק, אבל אני קמה בבוקר עם הידיעה שזה הדבר שלי ועם האנרגיה להביא אותו לעולם.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • השלב של אי הידיעה, שבו עבדתי בהייטק אבל הבנתי שזה לא מדויק לי ועוד לא הבנתי מה לא מדויק ואנה פניי. זה היה שלב של בלבול ותהייה (והבלוג שלך היה לי משענת ומקור השראה ועל כך תודה גדולה!!).

  • האומץ שנדרש כדי לצאת לדרך יזמות חברתית, לעמוד ולומר לעצמי ואז למשפחתי – זה הדבר שלי. לקח לי זמן לומר את זה לעצמי בבטחון.

  • האתגר הכלכלי – יציאה לדרך לא נודעת שמתחילה ללא שכר ושלא ברור מה רמת השכר שתוכל לייצר בהמשך. עזבתי משרה מכניסה בהייטק ועברתי לחוסר הכנסה.
    כדי לגשר על הפער עד כניסת הכנסות, חתמתי אבטלה בלשכה. מצאתי את עצמי חולמת ועושה בגדול ובמקביל נדרשת לחתום.
    הרגע שהכי סימל את זה היה ביקור של שר הבריאות דאז, ניצן הורביץ, בבית רבקה בעקבות הזכיה בתחרות "יוזמת הבריאות המובילה של השנה" וההכרות שלו עם העשייה של 'מחווה'. בדיוק באותו יום בו הייתי צריכה לחתום בלשכה. מצאתי את עצמי ברבע לשתים עשרה עם חיוך ועקבים מסבירה על התהליך ומצטלמת איתו ושניה אח"כ מחליפה לנעליים נוחות וטסה ללשכה לחתום.
באותה שעה: פגישה עם שר הבריאות וחתימה בלשכה

מה עזר לשינוי לקרות?

  • בן זוגי נועם שנתן לי גב להרפתקה שיצאתי אליה ותמיכה משמעותית לאורך הדרך
  • החשיפה שלי לשינויים שנשים וגברים אחרים עשו, בהקשר זה הבלוג של מגבר אמצע החיים היווה בשבילי השראה ונתן לי תקווה ביכולת שלי למצוא גם את הדבר הנכון עבורי ולחולל שינוי. בכל שבוע בשישי חיכיתי ל'מגבר' ולסיפור השינוי שיביא עימו.
  • ההרגשה שאני בוחרת בדרך שהיא מדויקת לי ומקדמת את תחום החמלה, האנושיות וראיית האדם שהם בנפשי.
  • א.נשים וחברים טובים שהתחברו לחלום ולדרך ופתחו לי דלתות, שותפויות והם איתי בדרך לקידום היוזמה (אתם,ן יודעים מי אתם.ן)

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • הדבר הראשון זה להתחיל תנועה. היוזמה והדרך היזמית שלי התחילו תוך כדי עבודה במשרה מלאה בהייטק. ההתחלה ממיזם התנדבותי, קטן, הובילה לדרך שלא יכולתי לדמיין.
  • לחזור למקום המדויק שלך, למה שאת מרגישה בו הכי אותנטית, משם דברים צומחים
  • הדרך של מעבר משכירה ליזמית היא לא טריוויאלית, אבל כשמסירים "אחיזות" פתאום מגלים אומץ להעז ולעשות דברים שלא דמיינתי שאוכל לעשות קודם לכן.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

  • מיזמות פנים ארגונית ליזמות אישית – כבר במקומות שעבדתי בהם כשכירה רכשתי מיומנויות יזמיות של הקמה מאפס. את המיומנויות האלו אני מביאה לידי ביטוי עכשיו.
  • מהתפקידים שמילאתי בכללית רכשתי הכרות עמוקה עם מערכת הבריאות הן מבחינת הבנת האופן שבו המערכת פועלת והן מבחינת רשת קשרים – נטוורק. למדתי גם את האופן שבו בונים תפיסה מקצועית ומטמיעים אותה.
  • בחברת ההייטק למדתי לעבוד בסביבה של חוסר ודאות קיצוני וקצבים מהירים, להבין יזמות לעומק, לגייס משאבים ומענקים, לעבוד בסביבה גלובלית ובעיקר למדתי על שריר האומץ וההעזה.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

השיר הזה מדבר אלי כי בדרך שלי, בסוף ההרגשה היא שאני חוזרת אל מי שאני.

עוד משהו?

היום אני מרחיבה את היזמות גם למימד של חמלה , אנושיות וחוסן בהיבטים הקשורים במלחמה. אני לוקחת חלק במיזם "מטה שירות חרבות ברזל" מבית ברנז'ת מנהלי השירות של ישראל, שנועד לסייע ולהקל על משפחות שכולות מחרבות ברזל בטיפול בחלקים המנהלתיים של השכול, ומובילה שם את החלק של הדרכת המתנדבים ונציגי הארגונים בחמלה ואנושיות ובמענה רגיש ואנושי למשפחות השכול, תוך שימוש בחומרים שלמדתי בסטנפורד. יותר מאי פעם אני מאמינה שאנחנו זקוקים לאנושיות ולחמלה, גם לעצמנו. אני פה לכל מי שמנסח או חושב על איך לבנות מענה מותאם ורגיש לכל צורך בעת הזו.

למיזם מטה שרות חרבות ברזל.

הפוסט דקלה הרצוג טוויג – משכירה ליזמית חברתית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2024/01/18/%d7%93%d7%a7%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%92-%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%96%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa/feed/ 2
גלעד וגנר – רילוקיישן משפחתי https://nuritctlv.co.il/2023/05/31/%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%93-%d7%95%d7%92%d7%a0%d7%a8-%d7%a8%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%9f-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%aa%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2023/05/31/%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%93-%d7%95%d7%92%d7%a0%d7%a8-%d7%a8%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%9f-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%aa%d7%99/#respond Wed, 31 May 2023 13:39:43 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2921 ספר על עצמך בכמה משפטים אבא לארבעה ילדים (14,11,9,5), האבהות חשובה לי, משתדל להיות אבא משמעותי וגם השינוי שעשיתי הוא חלק מכך, בן  44, נשוי ללליב. עד לפני שנה גרנו באלון הגליל וכבר יותר משנה גרים בכרייסצ'רץ' שבניו זילנד. בכובע עסקי כבר 20 שנה מייסד, בעלים ומנכ"ל של 'אבן דרך', חברת יעוץ של כ 20 […]

הפוסט גלעד וגנר – רילוקיישן משפחתי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר על עצמך בכמה משפטים

אבא לארבעה ילדים (14,11,9,5), האבהות חשובה לי, משתדל להיות אבא משמעותי וגם השינוי שעשיתי הוא חלק מכך, בן  44, נשוי ללליב.

עד לפני שנה גרנו באלון הגליל וכבר יותר משנה גרים בכרייסצ'רץ' שבניו זילנד.

בכובע עסקי כבר 20 שנה מייסד, בעלים ומנכ"ל של 'אבן דרך', חברת יעוץ של כ 20 יועצים.

מחובר לשטח, לטבע, לטיולים, אני במייטבי שם, נהנה מההרפתקאות, מהגיוון והאתגר.
הבחירה המקצועית שלי משקפת שילוב בין שני תחומי הליבה שמאפיינים אותי: אנשים ושטח, ובתרגום הארגוני: התפתחות של אנשים דרך התנסויות. בהתחלה בשטח והיום גם במרחב הרגיל –
Indoor. 

שחקן צוות – אוהב לעבוד עם צוות ופורח בו.

אוהב לצייר, תחביב שכחלק מהשינוי אני זוכה להקדיש לו יותר זמן.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

יציאה להרפתקה משפחתית של רילוקיישן בניו זילנד

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

השינוי התחיל מחלום ישן, החלום נוצר לפני 15 שנה כשהנחתי את הקורס הראשון של מנהיגות ויזמות לעמותת בוגרי סיירת מטכ"ל. הקורס יועד לבוגרים בשנות השלושים שלהם והחלק המשמעותי שלו היה מפגשים עם בוגרי היחידה בשנות השישים שלהם שהגיעו לתפקידי מפתח במגזר החברתי והכלכלי.
השיחות עם הבכירים המבוגרים היו עמוקות ומשמעותיות, ונגעו גם בהצלחות, אבל גם במחירים שהם שילמו על ה'הצלחה' שלהם.

יצאתי מהקורס עם שתי תובנות שעיצבו אותי בהמשך:

  1. הבנתי שאני לא מוכן לפספס את הילדות של הילדים שלי, בעבור הצלחה בקריירה כזו או אחרת.
    הכאב שהייתי עד לו מצד הבכירים המבוגרים והעובדה שיחסים עם הילדים אי אפשר להתחיל לבנות מאוחר, הביאו אותי להבנה והחלטה שאני אשלם מחירי קריירה עבור הקשר החשוב עם הילדים.
  2. חלום הרילוקיישן – באופן מוזר, כל הבוגרים הבכירים שהבאנו חיו תקופה משמעותית בחו"ל כהורים או כילדים. הבנתי שהמתנה של הכרות עם מגוון תרבויות ועם אנגלית היא משמעותית.

 

התחדדה לי ההבנה שמתישהו ארצה לעשות רילוקשיין כמהלך שמשלב נוכחות הורית משמעותית והעשרה לילדים.

בהמשך, המשכתי להעמיק בתחום של מימוש מקצועי לצד מימוש אבהי, זה הפך למשהו שמלווה אותי פנימית בחשיבה וחיצונית בעשייה שלי.
כך בסדנא למפקדי טייסות בחיל האוויר שהנחתי במשך שנים – היינו נותנים להם לילה שלם לישון בשטח לבד עם פנקס, שק שינה ותמונה שלהם בילדותם.  ההנחיה להם היתה לקיים דיאלוג בינם לבין הילד שהיו. בבוקר היה עיבוד של בין שעתיים לארבע שתמיד הגיע לדמעות. כמעט תמיד פגשנו אנשים מאוד מצליחים שמרגישים שפספסו את המשפחה שלהם: גם את האשה וגם את הילדים.
יחד עם ד"ר אורן גור מהמרכז לאבהות הנחתי את הסדנה הראשונה של מנהיגות ואבהות, סדנה שהיתה מאוד משמעותית עבורי בהתפתחות עד היום.
בהמשך פיחתנו באבן דרך סדנה לארגונים בשם game changer ששמה דגש על התפתחות הן בפן האישי והן בפן המקצועי, שמה את ה well being, את ההורות, הזוגיות, החיים כחלק בלתי נפרד מההתפתחות המקצועית.

להנעת הרילוקשיין דווקא בזמן בו התרחש התכנסו כמה גורמים משפיעים.

המנוע המרכזי היה חוסר שביעות רצון שלי ושל לליב מהמציאות. לא מספיק נהנינו בשוטף שלנו, בשגרה היומיומית. מצאנו את עצמנו ברמת שחיקה גבוהה מידי. אצל לליב כרופאת משפחה מסורה, שחיקה כרופאה שרואה כל רבע שעה מטופל, בתוך מערכת גדולה שלא רואה את הרופא בקצה, ועסוקה בעיקר במדידה ומתן שירות.  

אצלי השחיקה הגיעה בעיקר מההתמודדות עם השפעות סגרי הקורונה. בעוד שבסגר הראשון, החוויה היתה של התפתחות נהדרת, התאוששות מהירה מהסיטואציה הקיצונית ויצירת התאמות יצירתיות אליה (בעיקר פתרונות בזום),  בסגר השני – התחילה להתפתח עייפות הזום. היו לנו פתרונות, היה צוות ולא היו מספיק מכירות. היתה לי חוויה מאוד קשה, שעשינו את כל המהלכים הנכונים והתוצאות לא מגיעות.
בסגר השלישי – הרגשתי שאני לא מספיק נהנה עם הילדים, שאני חנוק.

התפתח צורך לשבור את המציאות.

בשלב ראשון יצאנו כל המשפחה לעשות את החלק המסיים של שביל ישראל – שישה ימים בהרי אילת. היה כיף אבל היתה הבנה שזה נקודתי ולא מספיק, הבנו שאנחנו רוצים לקדם משמעותית את החלום של רילוקיישן.
הבנו גם שמבחינת גיל הילדים זה חלון הזמן המתאים, הבת הגדולה היתה בת 12, היה לנו ברור שרוצים לשמור את הקשר של הילדים לישראל ושהמפתח הוא שאת י"א י"ב היא תעשה בארץ.

הבנו שהמשרה המובילה והויזה המרכזית תשב על לליב, רופאת משפחה הוא מקצוע נדרש שאיפשר לנו ויזת עבודה ואיתור עבודה מרחוק.
השלב הבא היה בחירת המיקום, תנאי הבסיס היה ארץ דוברת אנגלית כשפה ראשונה, מסתבר שיש רק 6 כאלו בעולם.
לאחר בחינת האפשרויות בעיקר מההיבט של היכולת של לליב לעבוד כרופאה התמקדנו באוסטרליה וניו זילנד, ומיד בחרנו בניו זילנד מתוך חלום ישן לעשות טיול משפחתי לניו זילנד.

מכאן התהליך כבר 'רץ':

לליב התחילה לחפש עבודה ואני עשיתי משהו שאני תמיד אוהב לעשות, 'מסע מחקר' – ראיינתי מלא אנשים שעשו רילוקיישן והתחלתי לתכנן את המעבר.
זה היה ניהול פרויקט לכל דבר, כולל אקסל של מאות משימות, ממציאת עבודה, מבחני אנגלית, איתור בית והכנת החברה שלי לשינוי ועד הכנה פסיכולוגית לנו ולילדים.

השאלה המרכזית בנוגע לעסק שלי  היתה איך רילוקשיין מסתדר עם כך שאני הבעלים והמנכ"ל של חברת יעוץ.
נקודת המפנה היתה בלילה מדברי מסביב למדורה עם דרור ברק, שהקים איתי את אבן דרך, כשתיארתי לו את הרצון שלי אל מול המציאות, הוא (כהרגלו) ראה את ההזדמנות לצמיחה, הזדמנות לבנות את הארגון כלא תלוי בבעלים שלו – compelling event. 
לקחנו את התובנה הזו ועיצבנו את הארגון מחדש כך שלא תהיה בי תלות, במהלך שבו אני מפסיק להיות מנכ"ל שמנהל את השוטף ונמצא בפרטים הקטנים, ואני עובר לניהול מרחוק (רחוק מאוד!) ,למנכ"לות שאחראית על הטווח הארוך ומאפשרת לשותפי לנהל את היומיום.
חברי ההנהלה לקחו את ההזדמנות בשתי ידיים והפכו לשותפים בארגון שמובילים, מקדמים ומנהלים את המציאות קצרת וארוכת הטווח. בשלושה החודשים האחרונים לפני הנסיעה, כבר עבדתי במודל החדש שבו אני מנהל את החברה מעמדת מאחורי הקלעים ומתמקד בעיקר בפיתוח הצוות.

הגענו בפסח 2022, לליב מיד התחילה לעבוד, אני המשכתי במודל הניהולי שהתחיל בארץ כשהפעם עקב הפרש השעות אני עובד בעיקר בלילות: בין 22:00 ל 2:00 בבוקר.
במקביל הפכתי להיות אחראי הבית, ההורה הנוכח, לליב ואני 'החלפנו תפקידים' בצורה עמוקה שקשה לתאר. יש לנו הבנה הרבה יותר טובה אחד של השני, זה לא תמיד פותר את המחלוקות, אבל זה בהחלט מקל.

כתובנה מ"בעלים של" שטסו לרילוקיישן, מיד עם המעבר לכאן נרשמתי לחוג כדורעף וחוג ציור, ולשמחתי אני מוצא לזה זמן ומתפתח ביצירה.

מפרספקטיבה של שנה אני מרוצה מההחלטה: הילדים נקלטו במהירות ותוך חודשים אחדים כבר מפטפטים שוטף באנגלית. אין לי ספק שהיכולת שלהם להיקלט במקום חדש, ליצור חברים וסביבה מייטיבה תהיה להם לנכס לכל חייהם. אנחנו זוכים לערוך טיולים משפחתיים מופלאים במקומות היפים ביותר בעולם. כן, הילדים מקטרים שאנחנו כל הזמן מטיילים, וקשה להוציא אותם מהבית. ועדיין, אנחנו מטיילים וחווים את השטח בצורה נהדרת. אנחנו כבר מכירים את ניו זילנד יותר טובה מהרבה מקומיים, ועדיין הרשימה של החלומות להגשמה כאן עוד רחוקה מאוד מלהסתיים.
 מבחינה עסקית באבן דרך, 2022 שהיתה השנה הראשונה שבה התנהלנו במודל הזה, היתה שנה מהטובות שהיו לנו: צמיחה פיננסית, מעגל לקוחות מתרחב, תהליכים משמעותיים. הפידבק שההנהלה נתנה לי בסוף השנה היה שהייתי נוכח יותר מתמיד. לא יאומן מה הזום באמת מאפשר.

יש הרבה מורכבויות וקושי, לליב עדיין עובדת שעות ארוכות, אני עובד בשעות הלילה עד מאוחר מידי, ואשמח לעבוד גם מול לקוחות מקומיים. אנחנו עובדים עכשיו על מודל שיאפשר לנו שיפור גם בהיבטים האלו.

היתה לנו שנה קשה מאוד, מהקשות שחווינו כזוג, כמשפחה וכפרטים, ברור לי למה משפחות חוזרות אחרי שנה לארץ, וברור לי למה זוגות מתפרקים מרילוקיישן. עם זאת, היתה שנה גם מדהימה ומהנה ומפתחת מאוד. אני אופטימי מטבעי, לכן ברור לי שכשנחזור לארץ, נזכור בעיקר את הטוב, וזה יהיה אירוע מעצב חיובי לחיים לכולנו. כן, יש לא מעט רגעים שבא לחזור, ומהר, וכן יש רגעים שבא רק להמשיך לטייל, ומלא.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • הבדלים באופי שלי ושל לליב – אנחנו מאמינים באותם ערכים, אבל בדרך אליהם אנחנו שונים מאוד. אני נמשך להרפתקאות ולליב גדלה בבית שמקדש את 'השגרה הברוכה'. הרפתקה כזו מאתגרת את האיזון חזק לכיוון ההרפתקה. זה לא קל לאף אחד מאיתנו.
  • חוויה קשה של בדידות וחוסר במעגלי תמיכה
    • ניו זילנד היא רחוקה בצורה שקשה לתאר, אי אפשר "לקפוץ" לארץ, או לבקר כמעט בכלל.
    • מבחינה חברתית משפחתית- אין משפחה מורחבת, אין חברים לטייל איתם.
      היה ארוע שסימל את הקיצוניות בין ההיי לבין הקושי: טיילנו טיול מדהים עם הילדים, נופים קסומים, תחושת הגשמה, ביחד משפחתי. בדרך חזרה לליב שברה את היד.
      פתאום כל ההתמודדות עם החילוץ והטיפול שונים: איפה מטפלים, לאן מתפנים, מי ינתח את היד, מה קורה בשיקום… רוב מעגלי התמיכה שבנינו עד היום לא איתנו כאן.
  • העומס של לליב יותר קשה מאשר בארץ – בניגוד להבטחה שהניו זילנדים מנהלים איזון בית עבודה והכל נסגר בחמש. הסתבר שגם בניו זילנד מקצועות מסוימים ואנשים מסוימים עובדים מאוד קשה – זה סוג של 'הפרת הבטחה' עמוקה מאוד. סה"כ אחת המטרות שהגענו לכאן היתה בשביל להוריד מתח ועומס ושחיקה, ולחלק מאיתנו זה ממש לא מתקיים.  
  • קושי שלי לבנות כאן עסק מקומי – מורכב ואיטי לבנות פעילות עסקית מקומית בארץ זרה ללא קשרים ועם שוני תרבותי שמקשה על יצירת קשרים עמוקים וכנים.
    פתאום אני מרגיש כמו Nobody, אף אחד לא מכיר את הרקע שלך, לא מכירים את החברות שעבדנו איתם. את אף אחד לא מעניין שהיית בצבא במקום מיוחד. לא הגעתי לדבר עם מנהלת משאבי אנוש אחת ואני פה כבר שנה.
  • עבודה בלילות – כדי שאוכל לעבוד מול ישראל עברתי לעבוד בלילות. זה לא פשוט. ברוב הערבים אני מתחיל לעבוד ב21:30 וכותב שורות אלו ב 02:05 לפנות בוקר.
  • געגועים למוכר ולאהוב – זה לא מרגיש 'בית' במובן העמוק בשום צורה.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • אקוסיסטם תומך שינוי: אני מאמין בהגשמת חלומות! אני מאמין שכדי שחלומות יקרו, נדרש לבנות להם את האקוסיסטם המתאים. לכן ההכנה של הילדים, המשפחה, עיצוב מחדש של ' אבן דרך', איפשרו את השינוי.  ההסתכלות על האקוסיסטם המאשפשר לטעמי היא קריטית.
  • מה משתנה? ומה לא? שמרנו על הליבה המקצועית שלנו – שנינו המשכנו במקצועות שאנחנו אוהבים וטובים בהם. לא חיפשנו שינוי מקצועי, חיפשנו גיוון, רענון בסביבה, כשהליבה- משפחה ומקצוע נשארים.
  • מחקר מקדים עם אחרים שהתנסו ברילוקשיין
  • תכנית מפורטת והתיחסות לזה כ"ניהול פרויקט".

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • לשמור על האיזון בין מה שמשתנה למה שלא משתנה.
    צריכים לשמור דברים שעדיין מחוברים לכוחות שלנו אל מול דברים שמשתנים.
  • לחקור אנשים שעשו את התנועה הזו, כדי לא להיות מושפעים מהפנטזיה והכותרות.
  • לבחור מתוך חשיבה עמוקה:
    לשאול 'למה אני זז?' אנשים זזים משני כיוונים: או מהרצון לעונג או מהכאב.
    להיות קשוב למחירים שמשלמים לאורך הדרך. להיות בחוויה של בחירה. גם של בחירת המגבלות.
  • תעברו מחלום למציאות: את תמונת החלומות תעבירו לצעדים פרקטיים.
  • הכנת תשתית של עבודה במקום החדש – זה לא פשוט אבל אם אפשרי יכול מאוד לסייע כשמגיעים. בחצי השנה האחרונה אני נמצא במקום של ליצור עבודה בניו זילנד ואם היתה לי תשתית מקודם זה היה עוזר.
  • רילוקיישן זו דוגמא לשינוי של סביבה – לא חייבים לעבור לחו"ל בשביל זה, גם בארץ מעבר למקום אחר יכול להחוות כמשמעותי ומפתח (אנחנו עשינו כזה מרמת השרון לאלון הגליל לפני 11 שנים).

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

הדבר הראשון שעולה לי זה השיר 'בוער בי השינוי' של  מרינה מקסימיליאן בלומין. היא מעבירה בשיר כל כך יפה את ההבדל בינה לבין בן זוגה ביחס לשינוי:

"…שני אנשים נפגשים
מחזיקים ידיים מול אותה תמונה
אני רואה הרים
אתה רואה שקיעה

שני אנשים מנסים
מזמינים חופשה
רחוק מכאן
אני רוצה על הגלים
אתה אומר אני צריך שנייה…"

מצרף ציור של mount cook, ההר הגבוה בניו זילנד, אחרי שעות של ציור, אני מרגיש קרוב אליו בנימי האקריליק…

הפוסט גלעד וגנר – רילוקיישן משפחתי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2023/05/31/%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%93-%d7%95%d7%92%d7%a0%d7%a8-%d7%a8%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%9f-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%aa%d7%99/feed/ 0
תמר אשר – מדיאטנית למטפלת בהתנהגות https://nuritctlv.co.il/2023/03/16/%d7%aa%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%a9%d7%a8/ https://nuritctlv.co.il/2023/03/16/%d7%aa%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%a9%d7%a8/#respond Thu, 16 Mar 2023 12:32:06 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2886 ספרי על עצמך בכמה משפטים אמא לשלושה בנים (10,13,15), נשואה לניר. בת 41. בהכשרה שלי דיאטנית קלינית. אוהבת לקרוא רומנים וספרי עיון בתחום הרגשי – טיפולי, לתרגל יוגה, לשחות, להפגש עם חברות ולאכול. מה השינוי שעשית באמצע החיים? מדיאטנית – למטפלת בהתנהגות אכילה ודימוי גוף משכירה לעצמאית ממי שלא עסקה בכתיבה לכותבת איך נוצר השינוי? […]

הפוסט תמר אשר – מדיאטנית למטפלת בהתנהגות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אמא לשלושה בנים (10,13,15), נשואה לניר. בת 41. בהכשרה שלי דיאטנית קלינית.
אוהבת לקרוא רומנים וספרי עיון בתחום הרגשי – טיפולי, לתרגל יוגה, לשחות,
להפגש עם חברות ולאכול.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

מדיאטנית – למטפלת בהתנהגות אכילה ודימוי גוף
משכירה לעצמאית
ממי שלא עסקה בכתיבה לכותבת

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

בחרתי בעולם של דיאטנית מתוך התעסקות במראה החיצוני שלי. פנטזיה שאם אדע כמה קלוריות יש בכל דבר זה יעזור לי לשמור על המשקל. זו היתה הסיבה העמוקה לבחירה במקצוע הזה.

מהרגע הראשון של הלימודים משהו לא עבד לי, זה לא עניין אותי, משהו לא התחבר לי,
ובכל זאת סיימתי את הלימודים והסטאז'.
אחרי הלימודים נסענו לרילוקיישן לשלוש שנים לאנגליה. שם עבדתי בחנות תכשיטים ומאוד נהניתי מהתכשיטים ומהתקשורת עם הלקוחות.

חזרנו לארץ והתחלתי לעבוד כדיאטנית. התחלתי לכאורה ב'שילוב המושלם' עבור דיאטנית, שילוב בין בית חולים לקופת חולים, בין עבודה קלינית לליווי ארוך טווח. לכאורה הצלחתי להגשים את החלום.
בפועל בפנים לא היה שום רגע של להרגיש תחושת סיפוק ושביעות רצון.

בעבודה הפרטנית בקופת חולים התחברתי מאוד לאנשים אבל היה לי קשה עם כך שהעליה במשקל קבעה את כל היחס לתהליך: כשהיו עולים במשקל הם היו מתאכזבים ואני הייתי מרגישה אכזבה מעצמי.  ובסופו של דבר הם היו מפסיקים את התהליך.
הרגשתי שמשהו כאן לא נכון.

זוכרת שחלקתי את הקשיים שלי עם חברות טובות שהן דיאטניות ואמרתי להן שאני מחפשת את המילים להגיד לאנשים שהם ממש בסדר ככה. רציתי ליצור שיח יותר רחב מאשר כמה קילו עלית או ירדת. היה חסר לי שיח רחב, שיח על רגש. שיעמם אותי השיח על אוכל – מה אוכל, כמה אוכל.

בגיל 36 עברתי משבר אישי, טלטלה,  התחלתי לשאול את עצמי שאלות על הבחירות בחיים שלי: על הזוגיות, על האמהות, על המקצועיות.
בעקבות הקושי התחלתי טיפול רגשי, שבזכותו הצלחתי להיות במקום של התבוננות והעזתי לקחת את המשבר לכיוון של חיפוש.

הבנתי שאני צריכה להעמיק בהכרות עם עצמי.

העזתי להישאר עם השאלות.

החיפוש היה פנימי וגם חיצוני: קראתי מלא ספרים בתחום הבודהיסטי, היו לי ליד המיטה ערמות של ספרים, הייתי צמאה לחמלה, למילים רכות, למשהו שיכניס לי אוויר. אלו היו מילים מלאות בחמלה.

הבנתי שהייתי בנוקשות מאוד גדולה עם עצמי.

הלכתי להרצאות. חיפשתי את העולם החומל הזה.

ואז גיליתי בשיטוטי בפייסבוק פוסט על סופגניות שהיה הכי חומל על אכילה שגיליתי אי פעם.
מאוד התחברתי למילים שהיו שם, הרגשתי שאת זה חיפשתי. בכיתי כשראיתי אותו.

הפוסט היה של אילת קלטר על סופגניות בשיטת שפת האכילה.
הבנתי שזה מה שאני מחפשת, אבל אז עלו המון שאלות אם ללמוד את זה,
בכל זאת אני תכף בת 40.

אל מול השאלות האלו אמרתי: די, את לא מרוצה, לא טוב לך. פשוט תלכי.

התחלתי לימודים של שלוש שנים.

זה שינה לי את החיים בהמון מובנים:
הבנתי שאני לא יכולה לעבוד במתודה הספציפית שעבדתי בה בקופת חולים, עזבתי את קופת חולים ואת בית החולים ופתחתי קליניקה של מטפלת בהתנהגות אכילה ודימוי גוף.
מהתעסקות בתפריטים עברתי להתמקדות בפרידגמות, בהתנהגויות.
משכירה הפכתי לעצמאית.

תוך כדי העבודה בקליניקה הבנתי שחסרים לי עוד כלים טיפוליים והתחלתי ללמוד פסיכותרפיה מבוססת גוף נפש. כיום אני בשנה השניה ללימודים. תוך כדי הלימודים והפרקטיקום במרכז להתמכרויות מתברר לי שאני אוהבת את הטיפול כשלא קשור בכלל לאכילה. אני מבינה שאני רוצה להיות מטפלת.

במשך הזמן הבנתי שאני זקוקה לעוגנים, קשוח לי להיות רק עצמאית. ממש לאחרונה התחלתי לשלב גם עבודה במכבי כדיאטנית במרפאה של בריאות הנפש. בתהליך הקבלה הבאתי את עצמי גם עם ההיבטים הטיפוליים, זה דרש ממני הרבה אומץ ולשמחתי הם התחברו להיבטים האלו. מבחינתי זה מקום שהוא בהלימה לגישה שלי ומאפשר לי שילוב של העולמות.

בזוגיות הבנתי שאני חייבת ספרציה, את המקום שלי בתוך הזוגיות. התעקשתי על עצמי. אני לא רק אשה של, אחות של. כל אחד מאתנו מצא יותר את העולמות שלו.

בתוך תקופת השינויים הזו קרה עוד משהו: יום אחד פשוט הגיעו אלי מילים שרצו להיכתב ולצאת לעולם. ומאז התחלתי לכתוב שירים ולפרסם אותם בפייסבוק.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • להתמודד עם הביקורת העצמית שלי – להאמין שאני יכולה להיות במקום שיותר נכון לי,
    יכולה לעשות שינוי.
  • בעלי, שאוהב וודאות, לא הבין מה עובר עלי בתוך אי הוודאות
  • כלכלית – ויתור על משרות, להשקיע בלימודים

מה עזר לשינוי לקרות?

  • בעלי שלמרות הקושי שלו עם אי הוודאות, תומך בי ורוצה שיהיה לי טוב
  • ילדים עצמאים – השלב בחיים שהם כבר יותר גדולים. נפתח לי זמן
  • טיפול – להיות מדויקת לעצמי עם טיפול שנכון לי
  • הקשבה פנימית
  • אומץ גדול להתנסות בדברים חדשים

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • כל אחד מגיע לעולם הזה עם מתנה ואנחנו מתקשים לגלות אותה כי אנחנו עסוקים בהשוואות מול אנשים אחרים. אני הבנתי שכל אחד מקבל משהו אחר ולכן ההשוואה לא באמת מקדמת.
  • יש דברים שקשה לעשות לבד. מאמינה מאוד בטיפול, בהרחבת נקודת המבט לנקודת מבט יותר חומלת ומאפשרת. למצוא מקום שאפשר לסמוך ולשים בו את הלב.
  • לגייס אומץ. לראות שיש תהום ולקפוץ כי את יודעת לעוף. השינויים נחווים כמו תהום .

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

החיבור הכי גדול מסתכם במילה אחת: גוף. גוף נפש.
הניתוק מרחיק מהגוף ומהנפש. העבודה היום היא יותר חיבור ביניהם.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

שיר שלי:

הפוסט תמר אשר – מדיאטנית למטפלת בהתנהגות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2023/03/16/%d7%aa%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%a9%d7%a8/feed/ 0
סנדרה פולק-קנר – מאשת יחסי ציבור למורה ליוגה https://nuritctlv.co.il/2023/01/05/%d7%a1%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%a7%d7%a0%d7%a8/ https://nuritctlv.co.il/2023/01/05/%d7%a1%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%a7%d7%a0%d7%a8/#respond Thu, 05 Jan 2023 17:43:15 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2848 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני בת 47, נשואה לליאור (טפו טפו טפו), שלושה ילדים: בן 19, בת 16.5, בן 13 ושלושה חתולים ג'ינג'ר, ונוס וטייגר. גרה במרכז העיר ועוסקת בהוראת יוגה בהתמחות לגיל השלישי. לקראת גיל ארבעים לפני כעשר שנים נפער סדק בשגרת החיים שלי וחוויתי מה שנקרא משבר גיל 40, בעקבותיו יצרתי שינוי […]

הפוסט סנדרה פולק-קנר – מאשת יחסי ציבור למורה ליוגה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני בת 47, נשואה לליאור (טפו טפו טפו), שלושה ילדים: בן 19, בת 16.5, בן 13 ושלושה חתולים ג'ינג'ר, ונוס וטייגר. גרה במרכז העיר ועוסקת בהוראת יוגה בהתמחות לגיל השלישי.
לקראת גיל ארבעים לפני כעשר שנים נפער סדק בשגרת החיים שלי וחוויתי מה שנקרא משבר גיל 40,
בעקבותיו יצרתי שינוי מהותי בחיי.
אני אוהבת להכיר ולהיות בין א.נשים, מסיבות ואת החורף במיוחד. 

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

מאשת יחסי ציבור שכירה ולחוצה למורה ליוגה לגיל השלישי עצמאית ורגועה

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

למדתי עיצוב פנים בחולון, התגלגלתי לעסוק בכתיבה שיווקית לעולם העיצוב והאדריכלות, ועבדתי במשך 12 שנים במשרד יח"צ קטן ובוטיקי שנגע בכל מה שיפה ויצירתי. אהבתי את העבודה.
בקטנה ובמקביל הייתי אסיסטנטית של פרופסור מופלא בשם ציון אבטל שלימד קורס על יחסים בין עיצוב לאמנות. 

העבודה במשרד יחסי הציבור היתה עבודה תובענית, הלחץ תמיד ניכר באוויר, מנקודת זמן אחת לאחרת, מאירוע להשקה, לאולפן טלוויזיה, ללוות לקוח.
הייתי עייפה ולחוצה 24/7, תמיד באווירת 'חדר מיון', הייתי מהאמהות שהגיעו אחרונות לאסוף מהגן, וכשהגעתי הביתה, הדבר האחרון שרציתי לעסוק בו היתה המשפחה.

לקראת גיל 35 חברה גררה אותי בכוח ממש לשיעור יוגה, יש לציין שהייתי מכורה לספורט עצים יותר, וכל העניין של הנשימות נשמע לי אז מעצבן ומיותר. 

אך אחרי השיעור משהו קרה: הכנסתי את היוגה לשגרת האימונים שלי והתחלתי לחוש את השפעתה המייטיבה.

מתוך חיפוש למדתי בודהיזם בקבוצה קטנה שלימדה חברה, שבאחד הלילות דחקה בי ללכת ללמוד הוראת יוגה. אחרי שצעקתי עליה שאין לי זמן לזה, הרעיון השתרש עמוק בבטן.
החלטתי לצאת ללמוד הוראת יוגה.

אזרתי אומץ וביקשתי מהבוסית שלי (שהערכתי מאוד והיה לנו קשר טוב) לעבור לעבוד ארבעה ימים בשבוע,
על מנת שאוכל ללמוד ביום החמישי. היא סירבה. זה היה נורא. כדי לקבוע עובדות בשטח נרשמתי למקום מסוים ושילמתי דמי רישום. היא עמדה בסירובה, לא הסכימה שאעדר מהמשרד פעם בשבוע.
יום אחד צלצלה ואמרה שראתה שיש קורס בימי שישי בוינגייט ושאני יכולה ללמוד שם. בדקתי את העניין וראיתי ששכר הלימוד היה כמעט כפול מזה שאליו נרשמתי, הבוסית הציע לשלם לי את ההפרש בכדי שאלמד ולא אעדר מהמשרד.
באותו הרגע פרצתי בבכי, לא ידעתי אם מהתרגשות או מאכזבה.
כשהגעתי ליום הפתוח בוינגייט, בין רגע ידעתי שזה המקום, השיטה והמורה בעבורי.

כבר תוך כדי הלימודים לי וייט, אמא של גיסתי, אשה מופלאה, הפכה למתרגלת שלי ובאה בשש בבוקר לפני העבודה, בכדי שאאמן אותה בהתאם לחומר הנלמד, בכל שבוע.
כעבור כמה שבועות לי פתחה את ביתה והתחלנו לתרגל בקבוצה כשעוד אמהות מהגן מצטרפות,
הגיעו אליי בקשות לליווים של מתרגלים בני 70+ ושיעורים נוספים ונעניתי להן.
ההתפתחות הזו קרתה בניחותא, ללא מאמץ.
במקביל המשכתי לעבוד כרגיל במשרה מלאה כאשת יחסי ציבור.

אבל אז קרסתי.
ביום אחד – איבדתי את השינה!
המוח לא היה יכול לכבות את עצמו.
הסיבה- עומס יתר.
אמנם מצאתי עיסוק שאהבתי אבל החזקתי את החיים שלי 'מקודם' ורק הוספתי אליהם תחום חדש ומסקרן.
מהפרספקטיבה של היום אני יכולה לומר שלימדתי יוגה אבל לא חוויתי עדיין יוגה בעצמי, הייתי בעשייה ופחות בהוויה.

בעקבות הקריסה התחלתי לטפל בעצמי: הגעתי לרופא המשפחה מותשת, ושם התחיל האבחון, הפנייה לשיחות, מרשם לתרופות וליווי אוהב של בן זוגי שנאלץ לטפל בכולם לבד במשך כמה חודשים.
הבנתי סוף סוף שעלי לשים גבולות לעצמי, שאין ברירה אחרת, הפסקתי לצאת לאירועי עבודה בשעות הערב, הנייד עבר למצב טיסה בלילות ובסופש.
שיתפתי חברים וגיליתי שאני לא לבד, שכל אחד חווה מתי שהוא איזה משבר בגלל שאנחנו בין אם נרצה או לא, משתנים, והמציאות צריכה לעקוב ולהתאים לאני החדש.ה. 

במשך כמה שנים המשכתי ללמד ולעבוד במשרד היחצ, עם הזמן דרשתי לרדת לארבעה ימים וקיבלתי.
המורה שלי ליוגה אמרה לי אז, הבוסית יודעת מה הערך שלך ולכן עדיף לה לשמור אותך במצב שאת רוצה
מאשר לוותר. 

במרץ 2020, הגיעה הקורונה, והוציאה אותי לחל״ת. 
הרגשתי אבודה, נעולה בבית עם התקנות והסגרים, מצד שני גם כך כבר לא היה לי קל עם הגם וגם. 

מזל שהתעשתתי. הבנתי שהקורונה היא קול קורא לטיפול בזקנים. הצעתי ללמד בזום, בפייסבוק של העיריות, בתחילה בהתנדבות, אחר כך בתשלום, שיתפתי תרגולים לטובת מי שהיו סגורים בבית.
ואז הציעו לי ללמד בעוד מקומות, הכנתי קורות חיים מעודכנים למקצוע היוגה, בדיורים המוגנים היה ברור שחייבים לתת לדיירים אויר, ומה יותר טוב מיוגה?

כעבור חמישה חודשים כבר עבדתי לא מעט, הבוסית זימנה לשיחה והחליטה שתשלם על שירותיי כנגד חשבונית ולי זה התאים. נפרדנו בטוב.
הזמן לעבור לשלב החדש בחיי הגיע. שנה וחצי מרגע תחילת הקורונה, עברתי להיות עוסקת מורשית.
נלחצתי מהשינוי והצורך לשלם מעמ, אבל החלטתי שלגדול קצת זה טוב. נעזרתי ביועץ המס שלי והתרגלתי, העליתי מחירים, עדכנתי תעריף ללקוחות קיימים. 
את ניסיוני ביחצ ובשיווק הפניתי אל העסק שלי. כתבתי כתבות והתראיינתי מעת לעת. 

אני מקפידה לשתף את עבודתי ואת הצלחות המתרגלים בפייס ובאינסטגרם על מנת לשכנע את העוקבים ואת הילדים שלהם שבכל גיל ולא משנה מה המצב הגופני, נפשי, קוגניטיבי, אפשר להתחיל ולתרגל ויני יוגה. 

כיום אני מלמדת מעל 20 שיעורים בשבוע. מרבית השיעורים הם לאוכלוסיה המבוגרת.
בתוך הקורונה החלטתי ללמוד קורס במדעי הזקנה בכדי לעבות את מקורות הידע שלי מעבר ליוגה ולניסיון שנצבר. 

אני רואה את הפוטנציאל האדיר בתחום זה, את החסרים בו כיום, את התחזיות לגידול אדיר באוכלוסיה זו ובצרכים שלה ומרגישה שיש לי עוד המון מה לעשות בעולם בעבור המזדקנים של היום ושל המחר. 

מבחינה כלכלית שלוש שנים אחרי אני מרוויחה מעט יותר מהתקופה בה הייתי שכירה. אני פחות עייפה ויש לי זמן לעצמי ולבני משפחתי. 

היום אני גם מלמדת יוגה וגם חיה יוגה: הבנתי שהיוגה היא המקום למתינות, הכלה, עדינות והקשבה. זה מה אני עושה עבורי ומה שאני מציעה למתרגלות ולמתרגלים שאיתי. 
מעבר לכך הפילוסופיה של היוגה נפלאה, פתוחה לפרשנויות, ובכך המילים, הרגש והחוויה חוברים לידי מסר אישי שיכול להשפיע לטובה עלי ועל המשתתפים. 

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • חששתי להיות עצמאית
  • חששתי שאתגעגע לעולם הקודם שלי עם כל הבאזז , בסופו של דבר, מאחר והשינוי המשמעותי קרה בתקופת הקורונה, כל העולם יחד איתי עבר טלטלה והסתגלות.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • המשבר היה מתנה. קיבלתי כרטיס אדום, שהוריד אותי מהמסלול.
    בזכותו קיבלתי אומץ להתחיל ולשים גבולות.
  • המשפחה שתמכה וקיבלה את המצב המשברי שהייתי בו כאילו זו "שפעת חולפת".
  • האופי שלי שלא התבייש לספר ולגלות שאני מפורקת ובונה את עצמי מחדש. קצת אחרת.
  • גיליתי שאני נהנית מהעצמאות, שאני לומדת ומשתפרת ושיש בזה סיפוק רב.
    בהקשר זה מציינת את בן זוגי שהאמין בכך שהעצמאות מתאימה לי.
  • בזכות כך שבעלי עובד בעבודה מסודרת היה לי מרחב להתנסות.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

יש טיפ שאמרה לי המורה שלי ליוגה ליאורה קסטנבוים ולדעתי זה הדבר הנכון בכל שינוי מקצועי או אישי. אנחנו לא טורקים דלת ועוזבים עולם בין רגע, אנחנו מכוונים וצועדים לאט ממטרה פרקטית קטנה אחת לבאה בתור, רק אז אנחנו משתנים באמת ואחר כך משחררים את מה שכבר לא מתאים לנו. שם השיטה הוא ויני יוגה- ופירושה בהדרגה. יש מושג יותר יפה מזה?

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

האמת שבכל שיעור אני רואה הן את ההיבט הפיזי הגופני שמקבל ביטוי מכני, גיאומטרי, כמו באדריכלות שמנסים לבנות מבנה שיעמוד בפני כוחות שונים, צריך לדעת היכן להשתרש ולעגן והיכן להתנשא מעלה.

מעבר לכך הפילוסופיה של היוגה נפלאה, פתוחה לפרשנויות, ובכך המילים, הרגש והחוויה חוברים ליידי מסר אישי שיכול להשפיע לטובה עלי ועל המשתתפים.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

צילום של צילום של שרלוט רודולף שראיתי בפאריס במרכז פומפידו. הצילום מציג תנועה וחיבוק עצמי של אשה. משהו ברגע הזה התחבר לי ליוגה ולהתבגרות שלי.

עוד משהו?

אף פעם לא חשבתי שאוכל להיות עצמאית, טעיתי ☺

התמונה של סנדרה: ויקטור ליסט
האתר של סנדרה: https://www.viniyoga4u.com/

הפוסט סנדרה פולק-קנר – מאשת יחסי ציבור למורה ליוגה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2023/01/05/%d7%a1%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%a7%d7%a0%d7%a8/feed/ 0
נארימאן סלימאן – מעקרת בית למנהלת בכירה https://nuritctlv.co.il/2022/12/22/%d7%a0%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%90%d7%9f-%d7%a1%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%90%d7%9f-%d7%9e%d7%a2%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%aa-%d7%91%d7%9b%d7%99%d7%a8%d7%94/ https://nuritctlv.co.il/2022/12/22/%d7%a0%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%90%d7%9f-%d7%a1%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%90%d7%9f-%d7%9e%d7%a2%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%aa-%d7%91%d7%9b%d7%99%d7%a8%d7%94/#respond Thu, 22 Dec 2022 16:18:01 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2814 ספרי על עצמך בכמה משפטים אמא לארבעה ילדים (28, 26, 24, 21), אחות ל 10 אחים,  נשואה לעלי. גרה במשהד שבגליל התחתון, בת 56. מנהלת את תכנית ריאן בעצמי לשילוב ערבים בתעסוקה. אני מאושרת לעסוק בתחום שחשוב לי, שמקדם את החברה והקהילה שלי. המשפחה שלי היא מקור לאושר ולגאווה בחיי, עלי ואני הצבנו לעצמנו את […]

הפוסט נארימאן סלימאן – מעקרת בית למנהלת בכירה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אמא לארבעה ילדים (28, 26, 24, 21), אחות ל 10 אחים,  נשואה לעלי. גרה במשהד שבגליל התחתון, בת 56. מנהלת את תכנית ריאן בעצמי לשילוב ערבים בתעסוקה.
אני מאושרת לעסוק בתחום שחשוב לי, שמקדם את החברה והקהילה שלי.

המשפחה שלי היא מקור לאושר ולגאווה בחיי, עלי ואני הצבנו לעצמנו את המטרה לגדל את הילדים שלנו להיות אנשים עצמאים,  שתורמים לחברה, שמממשים את עצמם. ואני רואה אותם גדלים להיות מה שייחלנו לו.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 38 אחרי שנים רבות עם הילדים בבית, ללא השכלה גבוהה, יצאתי לעבודה ראשונה, שממנה התפתחתי במהירות למנהלת ומנהלת בכירה.
במהלך שנות הארבעים שלי השלמתי את השכלתי האקדמאית וכיום אני חברת הנהלה בארגון בעצמי ומנהלת את תכנית ריאן בעצמי לשילוב ערבים בתעסוקה.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

כדי להבין איך נוצר השינוי אחזור אחורה אל תחילת הדרך שלי. כילדה וכנערה הייתי תלמידה טובה, למדתי בבית ספר נחשב והשלמתי בגרות טובה. היה ברור שהמסלול הוא השכלה גבוהה וממנה התפתחות מקצועית.

מיד אחרי סיום י"ב יצאתי לעבודה במטרה לחסוך לקראת יציאה ללימודים. באותה תקופה הגיעה רשת הסופרמרקט הראשונה לנצרת ואני התחלתי לעבוד בה כקופאית, מהר מאוד התקדמתי לקופאית ראשית ולניהול מערך הקופות, ניהלתי 40 קופאיות. נדרשתי למיומנויות ניהול ברמה התפעולית והאנושית ונהנתי מהן. התפתחתי בעבודה, יצאתי לקורסים, הפרנסה היתה טובה. בלהט אתגרי העבודה וההתפתחות בה, הלימודים ירדו מהפרק.

בתקופה זו הכרתי את בן זוגי, התחתנו ונולד הבן הראשון. ניצבתי מול האתגר של בית-עבודה, מצד אחד רציתי להמשיך ולהתפתח מקצועית ומהצד השני לא היו מסגרות מתאימות לגיל הרך, לא היתה תחבורה ציבורית נוחה. בפועל לא יכולתי לשלב ו"החלטתי" להתמקד בבית ובמשפחה. ה"החלטתי" במרכאות מכיוון שלמעשה, כמו לנשים ערביות רבות, לא היתה לי ברירה.
מעבודה אינטנסיבית, דינמית, מפתחת, הפכתי לעקרת בית במשרה מלאה.
תוך כדי התקופה הזו, כשהייתי מגיעה למקומות נותני שרות כמו בנק או קופת חולים הרגשתי תסכול, ידעתי שאפשר אחרת ושאני הייתי יכולה לנהל כאן באופן טוב יותר את השרות.

השינוי קרה כשהילד הצעיר שלי נכנס לגן. הגדול כבר היה בן 11. הילדים גדלו, היו במסגרות, בחוגים, עם חברים,  פתאום היו לי הרבה שעות חסרות מעש.

באותה תקופה פתחו בשכונה תכנית "אורות לתעסוקה" וגייסו אנשי צוות. תואר ראשון היה תנאי סף ולא היה לי, וגם כשהתחלתי לחפש הם כבר היו לקראת סיום הגיוס. בכל זאת הם הסכימו לקבל אותי לראיון. 
בראיון התרשמו מהעברית שלי וכנראה גם ממה שהבאתי, אבל כנראה שמה שהכי שכנע אותם היתה הרעלה שלי, מבין 120 עובדות הייתי היחידה עם רעלה והם הבינו שההיבט הזה יכול לסייע בחיבור לאוכלוסיה המקומית. וכך היחידה מבין 120 עובדות ללא תואר התקבלתי לתפקיד קייס מנג'ר.

עם התחלת הפעלת התכנית עלתה התנגדו לקיומה מקרב המשתתפים, החשש שלהם היה שהתכנית באה למנוע מהם קצבאות. היו מהומות ואלימות בסניפים.
מפעילי התכנית, שותפים הולנדי וישראלי, החליטו לעצור את התכנית. הם כינסו את כל העובדים כדי לשתף בהחלטה. השותף ההולנדי דיבר והסביר שהוא בא לסייע לאוכלוסיה ושהוא חייב לשמור על העובדים שלו. שאר העובדים הגיבו בהזדהות ואמרו שפוחדים.

אני ישבתי בשקט, הקטטה היתה בשכונה שלי והרגשתי שמשמיצים את אנשי השכונה בלי להבין לעומק את המניעים להתנהלות. אמרתי: מה זה השטויות האלה?! וההולנדי שהופתע מהתגובה שאל אותי למה אני מתכוונת. עניתי לו באנגלית שהם מדברים שטויות והאוכלוסיה לא אלימה, אלא צריך להתאים את התכנית למאפיינים שלה. כאן השיחה הסתיימה. זה היה יום חמישי.

בראשון הזמינו אותי לפגישה עם השותף ההולנדי. נפגשנו והסברתי לו את עמדתי.
במהלך הפגישה הסתבר שהם ערכו שינויים בניהול הסניפים, העבירו מנהל אחר לסניף שלי ורצו שאני אכהן כסגנית מנהל. הם חשבו שהשילוב שלי כתושבת השכונה יסייע להצלחת הסניף.
תוך כדי הפגישה מישהו נכנס לחדר והסתבר שמשהו בתכניות השתנה ושחסרה מנהלת לסניף אחר.
אני יושבת בחדר ובלי להתבלבל, אומרת – אני אנהל! ענו לי שאי אפשר.

באותו ערב התקשרו אלי וביקשו שאבוא לפגישה דחופה עם ההולנדי והמנכ"לית. המנכ"לית אמרה לי: "אני לא מאמינה שאנחנו עושים את זה אבל ההולנדי רוצה שניתן לך צ'אנס – יש לך שלושה חודשים ניסיון לנהל את הסניף"!
כך תוך ימים אחדים הפכתי מקייס מנג'ר למנהלת סניף. כעבור זמן קצר המנהל השני לא הצליח להחזיק מעמד בשכונה וניהלתי את שני הסניפים. בהמשך קודמתי לסמנכלית התפעול של כלל המרכזים בצפון, זאת תחת התנגדות חריפה של ראש העיר של נצרת עילית שלא רצה מוסלמית דתיה שתהיה אחראית על הסניפים בעיר.
5 שנים הייתי בארגון ללא תואר ראשון.

אחרי 5 שנים התכנית נסגרה. הבנתי שזו ההזדמנות שלי להשלים את ההשכלה האקדמאית שלי וכך בגיל 43 התחלתי תואר ראשון.
במקביל לתואר הראשון הוצע לי להיות רכזת במשרה חלקית במספר יישובים בתכנית חדשה שהוקמה לשילוב נשים ערביות בתעסוקה. התפקיד היווה ירידה מבחינתי מבחינת דרג בארגון ומבחינת שכר, אבל הבנתי שהמשרה החלקית תאפשר לי להשלים את התואר.

בסופו של דבר הסתבר שזו היתה ירידה לצורך עליה, כי בדיוק כשהסתיים התואר התכנית התרחבה לעוד עשרות יישובים ונבחרתי לנהל אותה. לא הייתי יכולה להבחר לניהול ללא התואר.

בהמשך התכנית עברה לניהול של עמותת בעצמי ואני עברתי איתה, כחלק מהמעבר פיתחתי את תחום התעסוקה לחברה הערבית בבעצמי. היום אני חברת הנהלה בבעצמי ומנהלת את תכנית ריאן במשולש ובדרום, תכנית דגל לשילוב ערבים בתעסוקה, במסגרת זו אני אחראית על שילוב של מעל 10,000 משתתפים וניהול של כ 130 עובדים ו 16 מנהלים.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

השינוי שנדרש בבית – מאמא ועקרת בית שמסורה במשרה מלאה לילדים ולבית לעבור למשרה מלאה פלוס פלוס ובמקביל להמשיך ולהיות אמא משמעותית.

פער הידע וההשכלה – נכנסתי לעולם שדרש כתנאי סף תואר אקדמי שלא היה לי, בנוסף חסר לי ידע מקצועי. שני ההיבטים האלו הציבו אותי בעמדת נחיתות ודרשו ממני למידה מתמדת לסגירת הפערים.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • תמיכה משמעותית מהמשפחה שלי –  אמא שלי שדחפה לשינוי, האחים שלי שתמכו ובראש ובראשונה עלי בעלי שכשתהיתי איך הכל ישתלב אמר לי "אנחנו נסתדר" ואכן השתתף במידה רבה יותר בהיבטי בית וילדים שהיו קודם באחריותי המלאה.
    גם היום עלי והילדים ממשיכים ותומכים, מעודדים אותי לקחת על עצמי אתגרים, לצמוח ולהתפתח.
  • התרומה של השינוי לילדים שלי – חששתי מהאופן שבו יחוו את השינוי מאמא שזמינה להם כל הזמן לאמא שיש לה עוד מוקד משמעותי בחיים. לשמחתי, מהר מאוד גיליתי שהילדים רואים בי מודל וגאים בי. רגע מרגש היה כשהבן שלי חזר מבית הספר וסיפר שהמורה שאלה אותו מה אמא עושה, והוא סיפר לי בגאווה: "פעם ראשונה שאמרתי שאמא שלי עובדת!".
  • היכולת שלי עם כל ההתפתחות והקריירה עדיין להחזיק איזון בית משפחה.
  • התשוקה שלי להתפתחות, ללמידה ולהתקדמות. כולם ראו את העיניים הנוצצות שלי מרגע שהתחלתי לעבוד.
  • החיבור הערכי שלי לעשיה – הקריירה שלי היא בתחום שאני מחוברת אליו בנימי נפשי: שילוב ערבים בתעסוקה. בתפיסה שלי זהו מנוף ליצירת חוסן חברתי וליצירת שינוי חיובי בחברה. לאורך כל השנים עבדתי בארגונים מעורבים ששילבו ערבים ויהודים, ניתנה לי הזדמנות לראות את החברה הישראלית במלואה ולזהות את הערך המוסף שלי כאשה ערביה בתוכה. זה המקום שאני חיה בו, עם כל האתגרים והמורכבויות, וזו הדרך שלי להפוך את המקום הזה לטוב יותר בכלל ובפרט לקהילה שאני משתייכת אליה.
    החיבור הערכי נמצא גם בתפקיד שלי כמנהלת שזוכה לפתח עובדים ומנהלים מהחברה הערבית.
  • מנהלות ומנהלים מדהימים שהיו לי לאורך כל הדרך. כאלו שידעו לזהות את החוזקות שלי, ללווות ולחנוך.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • לעולם לא מאוחר!
  • אחריות אישית על עצמך ועל ההתפתחות שלך – ההתפתחות תלויה קודם כל בך.
  • אל תשכחי את החלום שלך – גם אם ברצף החיים החלום דעך ולכאורה נשכח תזכרי בו ותחלמי אותו מחדש.
  • תביני שכניסה של אמא במשרה מלאה לעבודה תורמת מאוד לילדים, הילדים צריכים אמא חזקה, אמא שמבינה את אתגרי החיים, אמא שהיא מודל להתפתחות ולעצמאות.
  • לחפש ולקבל עזרה – לבדוק איפה יש מקומות שיכולים לעזור בהשתלבות בתעסוקה, מה הזכויות שלך ולממש אותן. להעזר.
  • תהיי נכונה לשלם מחירים בטווח הקצר כדי להנות מהרווחים בטווח הארוך.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

  • בסופו של דבר הכלים הניהוליים שרכשתי בעבודה הראשונה שלי בסופר, עוד בטרם הקמתי משפחה, שירתו אותי גם בחזרה לשוק העבודה יותר מעשור מאוחר יותר.
  • גם בתקופה שהייתי בבית, במשפחה המורחבת הייתי זו שנמצאת בקשר עם הרשויות והבירוקרטיות: בנק, קופת חולים וכו'. את היכולת הזו להתנהל מול המוסדות האלו כנראה הבאתי גם לתפקידים שלי בשכר.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בחרתי בציטוט של הדאלי לאמה שמלווה אותי שנים ארוכות:
"לפעמים זה דווקא מזל לא לקבל את מה שאת.ה רוצה"
יכול להיות שהיה לי מזל שנעצרה הקריירה שלי, כי זכיתי בסופו של דבר להכנס לעולם המקצועי דרך זוית אחרת ומאוד משמעותית, שהובילה אותי למקום בו אני נמצאת היום.

לפעמים מה שנראה כמו החסם הכי גדול שלנו, הוא בעצם הדרך והמפתח להצלחה, והשמיים הם הגבול.

أحكينا عن حالك :

ام لا ربعه أبناء (28.26.24.21 ) , اخت لعشر اخوه , متزوجه لعلي , ساكنه بقريه المشهد  في الجليل السفلي وعمري 56 سنه , مديره برنامج ريان بعتسمي  لدمج العرب في سوق العمل .

سعادتي مصدرها عائلتي : الفرحة والفخر بتطور اولادي ونجاحهم ومتعه التواجد معا

المتعة الأكبر نهايه الأسبوع مع افراد العائلة.

شو هو التغيير الي عملتيه بمنتصف العمر ؟

في جيل 38 بعد كثير سنين بالبيت مع الأولاد  وبدون تعليم , طلعت على الشغل لأول مره وتقدمت لمديره وفي العقد الرابع كملت تعلمي الاكاديمي واليوم انا عضوه في مجلس اداره منظمه بعتسمي  ومديره برنامج ريان لدمج العرب في سوق العمل

كيف صار التغير وشو السبب ؟

راح ارجع لورا لبدأيه الطريق , كنت تلميذه جيده تعلمت بمدرسه محترمه وحصلت بحروت . هوكان واضح مساري اته لازم اكمل دراسة عليا واتطور مهنيا . بعد المرجلة الثانوية اشتغلت بهدف توفير المال للدراسة  الجامعية  بهاي الفترة افتتحت بالناصرة لأول مره  شبكه سوبرماركت معروفه وانا بلشت فيها عامله صندوق وبسرعه تقدمت لمديره الصناديق ومسؤوله عن 40 عامله صندوق كان مطلوب مني  اداره على المستوى التشغيلي والإنساني وكنت كثير مستمتعة بالوظيفة  , صرت اتطور واتعلم دورات وكان الدخل ممتاز  ومع زخم العمل فكره التعليم تلاشت.

في هاي الفترة  تعرفت على علي تزوجنا وانولد الابن البكر, واجهت تحدي بيت -شغل  كنت حابه اكمل واتطور مهنيا ومن جهة ثانيه ما كان في اطر للأطفال  ولا وسائل نقل مريحه . لم استطع ان دمج بين الامرين " قررت " انه استقر بالبيت . الاقتباس  في كلمه قررت  لأنه بالواقع مثل كثير نساء عربيات , ما كان عندي خيار .

من حياه مهنيه مكثفه تحولت لربه منزل بوطفيه كامله , خلال هاي الفترة  ولما كنت ازور محلات بتقدم خدمات للجمهور مثل بنك او صندوق مرضى كنت اشعر بالاجباط , كنت واثفه انه في امكانيه أخرى وانه انا كنت راح ادير المكان والخدمة بطريقه افضل .

حدث التغير غندما دخل ابني الأصغر الى الروضة واصبح الكبير بعم 11 سنه .كبر الأولاد واصبحوا في اطر ودورات ومع الأصدقاء فجاه  اصيح لدي الكثير من ساعات الفراغ .

في تلك الفترة افتتح في الحي برنامج " اوروت لتعسوكاه " وجندوا طواقم للعمل حيث كان الشرط الأساسي للقبول هو لقب جامعي اول ولك اكن احمل اللقب وحتى انه عندما كنت ابحث عن عمل كانوا قد انتهوا من تجنيد الطواقم وبالرغم من ذلك وافقوا على حضوري لمقابله العمل وقد اقتنعوا بلغتي العبرية ومن افكاري وعلى ما يبدو ان غطاء الراس كان له تاثير باقناعهم  فقد كنت الوحيدة من بين 120 موظفه مع غطاء راس ويبدو انهم فهموا  التاثير على المجتمع المحلي .

من بين 120 موظفه  وبدون لقب جامعي اخترت لأكون مديره شؤون الزبائن .

مع بدأيه تفعيل البرنامج ظهرت معارضه شديده من قبل المشتركين فيه اعتقادا منهم ان البرنامج سيكون سبب في انقطاع المعونة الشهرية التي يتقاضونها ,وحصل الكثير من الشغب والعنف في الفروع .

مشغلين البرنامج , هولندي واسرائيلي , قرروا وقف البرنامج  وعقدوا اجتماعا للموظفين لأخبارهم بالقرار. الشريك الهولندي شرح انه جاء ليساعد السكان ويجب ان يحافظ على موظفيه باقي الموظفين ايدوا الموقف وقالوا انهم خائفون .

اما انا فقد جلست بهدوء , المشكلة كانت في حيي شعرت انهم يسيئون الي أبناء الحي بدون ان يفهموا  الأسباب التي أدت الى هذا التصرف .تساءلت : ما هذا الهراء ؟  تفاجا الهولندي وسألني عن قصدي اجبته بالإنجليزية  ان هذا هراء وان السكان غير عنيفين ولكن يجب ملائمه البرنامج للاحتياجات السكان  .

هكذا انتهت المحادثة وكانت يوم الخميس يوم الاحد دعوني لمقابله مع الهولندي تقابلنا وشرحت وجهة نظري وموقفي

وقد تبين خلال المقابلة انه حصلت بعض التغييرات في الفروع حيث تم نقل مدير جديد للفرع الذي اعمل به وارعدوا ان أكون نائبه المدير ظنا منهم انني كأحد سكان الحي قد يساهم في نجاح الفرع.

خلال الجلسة احدهم اخبر عن الحاجه لمديره فرع اخر اجبت بدون تردد انني اريد ان أكون المديرة ولكن تم رفض طلبي.

في نفس الليلة اتصلوا بي وطلبوا حضوري لمقابله ضرورية  مع الهولندي والمديرة التنفيذية التي قالت لي : انا لا اصدق اننا نفعل هذا لمن الهولندي يطلب ان نعطيك فرصه واماك 3 اشهر تجربه لأداره الفرع . وهكذا تحولت من مسؤوله الي مديره فرع  وبعد مده قيره مدير اخر لم ينجح ان يستمر في الحي وانا ادرت فرعين ومن ثم قدمت الى نائبه تنفيذيه لجميع المراكز في الشمال وحصل ذلك بالرغم من المعارضة الشديدة لرئيس بلديه الناصرة العليا الذي لا يريد امراه مسلمه متدينة  مسؤوله عن 5 فروع في المدينة  .

5 سنين بدون لقب جامعي وبعدها تم اغلاق البرنامج وعنجا فهمت انها فرصتي لإتمام تعليمي الجامعي وكنت في جيل 43 سنه عندما بدأت اللقب الأول في نفس الوقت اقترحوا علي ان أكون مركزه بوظيفه جزئيه بعده قرى ببرنامج جديد الذي أقيم من اجل دمج نساء عربيات في سوق العمل وبالرغم من ان  هذا العمل يعتير انخفاض في الرتبة والمعاش الا انني فهمت ان هذه الوظيفة الجزئية سوف تمكنني  من إتمام اللقب الأول .

تبين ان هذا النزول كان من اجل الصعود ,بالتزامن مع انهاء اللقب توسع البرنامج لعشرات القرى وتم اختياري لإدارتها

لم اكن استطيع ان ادير البرنامج بدون لقب , ثم انتقل البرنامج لأداره بعتسمي  وانا انتقلت معاها وكجزء من عمليه الانتقال طورت مجال التشغيل في الوسط العربي في بعتسمي  . اليوم انا مديره شريكه في بعتسمي  ومديره برنامج ريان المثلث والجنوب , برنامج رائد لدمج العرب في العمل , في هذا الاطار انا مسؤوله عن دمج  اكثر من 10.000 مشترك  واداره 130عامل 16 مدير .

شو هي التحديات ض الصعاب الي واجهتك مع التغيير ؟

في البيت – من ام وربه منزل بوظيفه كامله للموظفة بوظيفه كامله واكثر وام ذات اهميه .

فرق المعرفة والثقافة – فتت في عالم الي بطلب لقب جامعي , وما كان معي , وكان ناقصني معرفه مهنيه , كلا الجانبين طلب مني مواظبة على التعليم لحتي أتمكن من سد الفجوات .

شو الي يساهم انه يحدث التغيير ؟

  • الدعم العائلي : امي دفعتني للتغير , اخوتي وطبعا زوجي الي لما تحيرت كيف راح يكون مجرى الأمور خبرني انه "راح نتدبر " واخذ عني كثير من أمور البيت والأولاد . لليوم علي واولادي يشجعوني اكمل واتطور مهنيا
  •  المساهمة في التغيير من اجل ابنائي : قلقت من التغير الي راح يعيشوه الاولاد بسبب عملي وانه انا غير متفرغه لهم بشكل كلي ولكن اكتشفت وبسرعه انه انا بالنسبة الهم قدوه وفخر . في لحظه كثير مؤثره ابني رجع من المدرسة وكان كثي سعيد انه لأول مره بحكي للمعلمة انه امه تشتغل .
  • قدرتي على التوفيق بين العمل والبيت والتطور المهني
  • شغفي بالتعليم والتطور والتقدم .
  • العمل كقيمه -: مهنتي في مجال الي انا مرتبطة فيه بشكل كبير وهو دمج العرب بالعمل , غي رايئ انه هاي فرصه لزياده الحصانة والمرونة الاجتماعية وخلق تغيير إيجابي بالمجتمع .

خلال عده أعوام  عملت بمؤسسات  دمجت بين العرب واليهود وسنحت لي الفرصة لأرى المجتمع الإسرائيلي بكامله وتحديد القيمة الإضافية لي كإمراه عربيه فيها , هذا المكان الذي أعيش فيه ,مع كل التحديات والتعقيد وهذه طريقتي واسلوبي لجعل هذا المكان افضل بالعموم وخصوصا للمجتمع الذي انتمي اليه .

التواصل مع القيم مرتبط بعملي كمديره تسعى لتطوير موظفين ومدراء من المجتمع العربي.

انا اعبر عن القيم  التي اؤمن بها كام عربيه التي تريد ان ترى أولادها بأفضل حال هدفي الأساسي انا وعلي ان نري اولادنا  في مكان اخر :قادرين على التعلم , قادرين على تطوير مهنه  على تحقيق احلامهم ,لديهم القدرة على الاستقلال وعدم التعلق بالأخرين .سعيدة جدا لأنني فزت برؤيتهم يحققون ذلك .

  • مدراء ومديرات رائعين رافقوني بدربي واستطاعوا ان يميزوا نقاط القوه لدي ويدعموني .

بماذا تنصحي من هو متواجد بالمكان الذي كنت به في بدأيه الطريق ؟

  • بلا تحكي فات الأوان
  • انت المسؤولة عن تقدمك وتطورك
  • لا تنسي حلمك حتى ولو بسبب مشاغل الحياه تناسيته
  • افهمي ان اندماج الام بالعمل يفيد أبنائها الذين يحتاجون ام قويه فاهمه صعاب الحياه , ام تكون قدوه لأولادها
  • ابحثي وتلقي المساعدة – افحصي الأماكن التي تساعدك على لاندماج بالعمل ,شو حقوقك وكيف تستغليهن
  • استعدي انو تدفعي ثمن على المدى القصير عسان تربحي بالمدى البعيد

ما هي الصلة التي تريها بين التغيير ونشاطك السابق ؟

  • الادوات والمهارات الإدارية التي اكتسبتها من عملي الاول  وقبل ان أكون عائلتي  خدمتني في العوده الى سوق العمل بعد اكثر من عقد .
  • خلال الفترة التي كنت فيها بالبيت , العيلة الموسعة انا الي كنت بتواصل مع السلطات والبيروقراطيات : البنك , صندوق المرضى … هذه القدرة على الإدارة امام هذه المؤسسات جلبتها معي للوظائف مع الرواتب

جانب فني يحكي عن التغير من وجه نظرك

اخترت جمله الدالي لاما والتي  رافقنني  سنين

" أحيانا يكون حظك جيدا بعدم حصولك على ما تريد "

قد يكون انه الى حظ انه تركت اشغلي وحياتي المهنية لأنه ربحت  دخولي عالم المهنية عن طريق زاويه مختلفة ومهمه جدا والى قادتني للمكان الي انا فيه اليوم , أحيانا الي بنظن انه عائق كبير بحياتنا بكون هو مفتاح النجاح  والسماء هي الحدود

הפוסט נארימאן סלימאן – מעקרת בית למנהלת בכירה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2022/12/22/%d7%a0%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%90%d7%9f-%d7%a1%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%90%d7%9f-%d7%9e%d7%a2%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%aa-%d7%91%d7%9b%d7%99%d7%a8%d7%94/feed/ 0
רוני אגוזי – מניהול פרויקטים לאימון כושר https://nuritctlv.co.il/2022/12/08/%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%92%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%9b%d7%95%d7%a9/ https://nuritctlv.co.il/2022/12/08/%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%92%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%9b%d7%95%d7%a9/#respond Thu, 08 Dec 2022 12:14:52 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2795 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 40, אמא לשלושה (14,11,1), בזוגיות עם אשה. מנהלת פרויקטים בהווייתי, בפרקטיקה: עזבתי את מקצוע ניהול הפרויקטים ועברתי להיות מאמנת כושר בעלת סטודיו אימונים לנשים. אני פועלת מתוך מטרה להנגיש את הכושר לנשים, לפוגג את הרתיעה שיש לעיתים מפעילות גופנית. להראות שהכל אפשרי. אני באה מתוך תפיסה שכל אחת תעשה […]

הפוסט רוני אגוזי – מניהול פרויקטים לאימון כושר הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 40, אמא לשלושה (14,11,1), בזוגיות עם אשה.
מנהלת פרויקטים בהווייתי, בפרקטיקה: עזבתי את מקצוע ניהול הפרויקטים ועברתי להיות מאמנת כושר בעלת סטודיו אימונים לנשים.

אני פועלת מתוך מטרה להנגיש את הכושר לנשים, לפוגג את הרתיעה שיש לעיתים מפעילות גופנית. להראות שהכל אפשרי. אני באה מתוך תפיסה שכל אחת תעשה מה שטוב לה בגבולות היכולות שלה, בלי תחרות ובלי ביקורת.

הכי משמח אותי לגרום למישהי להרגיש תחושת הצלחה בפעילות גופנית ולהתמיד לאורך זמן.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

עשיתי שני שינויים:
שינוי מקצועי: ממהנדסת תעשיה וניהול, מנהלת פרויקטים בחברת ביטוח למאמנת כושר ובעלים ומנהלת של סטודיו לכושר.
שינוי אישי: אחרי חיים שלמים של קשרים זוגיים עם גברים עברתי לקשר זוגי עם אשה.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

תמיד הייתי טום בוי, אהבתי לעסוק בספורט. ההורים לא עודדו את זה, הרשו לי ללכת לבלט ולהתעמלות ופחות לכדורעף ולכדורסל (כנראה חששו אהיה לסבית 😉). הספורט תמיד היה שם כתחביב.

כשהגיע הזמן לבחור מה ללמוד רציתי ללמוד תזונה ופעילות גופנית, שוב ההורים לא תמכו וכיוונו לעולמות ההנדסה. תעשיה וניהול היה נראה מתאים ומתחבר לחלקים הניהוליים שבי. השלמתי את התואר ובמקביל התחלתי לעבוד בחברת ביטוח כאשר אני צומחת אל תוך תפקידי ניהול פרויקטים. עשיתי את העבודה בצורה טובה אבל לא נהנתי ממנה. לא הרגשתי שאני מתפתחת או שיש לי תשוקה לתפקידים האלו.

במקביל התחתנתי, ילדתי, נכנסתי להריון שני ובמהלכו הנישואים שלי נקלעו למשבר קשה, בן הזוג שלי עבר משבר נפשי משמעותי, לא יכל לעבוד, נאלצנו לעבור לגור אצל ההורים שלו. עברתי למצב הישרדותי. מהר מאוד גם הביחד שלנו לא התאים יותר, עברתי להורים שלי ומאוחר יותר התגרשנו.

במקביל לתקופה המורכבת הזו, ויחד עם כל הקושי שליווה אותה, חזרה לי התשוקה החזקה לספורט. התאמנתי באינטנסיביות  ומצאתי את עצמי מדברת עם אנשים על ספורט, מלהיבה אותם, משכנעת אנשים להתחיל להתאמן בכלל ובפרט בקבוצה שבה התאמנתי. הרגשתי שיש לי יכולת לסחוף אנשים לעולם הזה של הספורט.

התחלתי לחשוב על עיסוק בספורט כמקצוע, אבל זה היה משהו בראש, עוד לא פרקטי.

שנתיים וחצי אחרי הגירושים, הגרוש שלי שם קץ לחייו, המצב הפך להיות עוד יותר מורכב, הן רגשית עבור הילדים והן כלכלית ללא מזונות וללא שום תמיכה כלכלית.
באותה תקופה אמא שלי זרקה לאוויר: חבל שאין לך עוד משהו שיכולה להרוויח ממנו. זו היתה הרמה להנחתה, והבנתי שה'עוד משהו' יכול להיות תפקיד של מאמנת כושר. החלטתי ללכת ללמוד אימון כושר.
במקביל למשרה המלאה שלי ולחד הוריות למדתי יומיים בשבוע – ערב וימי שישי. ההורים שלי לא ראו בזה מקצוע לחיים, אבל כהשלמה לעבודה המסודרת זה 'עבר' והם סייעו בכך שתמכו בבייביסיטר.
אחרי חצי שנה סיימתי את הלימודים והתחלתי לאמן 1:1 מתאמנות אחדות בזמני 'הפנוי' מעבר למשרה המלאה.

ככה המשכתי בחיים מאוד אינטנסיביים: מפרנסת יחידה, משרה מלאה בחברת ביטוח +אימוני כושר ליחידים + הורות יחידנית לשני ילדים קטנים יתומים מאב. היה לי ברור שאני חייבת להחזיק את כל הכדורים האלו באוויר ושאין לי ברירה אלא לשרוד.

ואז – בוקר אחד התעוררתי ולא הצלחתי לקום מהמיטה! כולי עם כאבי גב ורגליים מטורפים.
אובחנתי עם פריצת דיסק קשה, עם כמעט שיתוק של פלג הגוף התחתון. הייתי מועמדת לניתוח.
את העצירה שאני לא ידעתי לעשות, הגוף שלי עשה.

הלכתי לערבה כץ לידר, פיזיותרפיסטית שיודעת לחבר גוף ונפש. ערבה אבחנה שהפריצה היא סממן של הנפש שאומרת: תעצרי וחשבי מסלול מחדש. ערבה אמרה לי שברור שאימון כושר זה מה שאני צריכה לעשות.
מתוך המקום הזה ועם האמירה החד משמעית של ערבה, החלטתי שאני אוזרת אומץ ופונה לכיוון של אימון הכושר.

הייתי באובדן כושר עבודה, מוגבלת, כאובה והתחלתי לרקום את העסק שלי.
התחלתי להפיץ בין חברים ומכרים שזה הכיוון שלי, ויום אחד חברה שלי תייגה אותי בפוסט של בעלת סטודיו שחיפשה מאמנת. בתקופה הזו הרגשתי שאני עדיין לא יכולה פיזית לאמן ולא יצרתי קשר עם אותה בעלת סטודיו. אבל שבועיים אחר כך היא יצרה קשר איתי – התחברנו והתחלתי לאמן אצלה קבוצות נשים. נהנתי וקיבלתי פידבקים טובים.

בעקבות ההצלחה אצלה, אזרתי אומץ ואמרתי להורים שאני לא מסוגלת לחזור לחברת הביטוח וצריכה את עזרתם לתחילת הדרך, ביקשתי את  רשותם לפתיחת קבוצות על הגג שלהם, כאשר הכניסה היא דרך הסלון.
בעוד אבא שלי הביע חששות כלכליים, אמא שלי ישר תמכה, נפל לה איזה אסימון בנוגע לייעוד שלי והיא אמרה: "לא הבנת? היא לא רוצה יותר לעשות את מה שעושה".
עם האישור שלהם פתחתי שתי קבוצות על הגג, אחרי כל אימון המתאמנות היו יורדות היישר לסלון של ההורים שלי והם היו מקבלים מלא פידבקים עלי, כך שחוו את ההצלחה ישירות מהלקוחות 😊.

תוך חודש וחצי ממיועדת לניתוח עברתי לתפקוד מלא!
כך בהדרגה בניתי את העסק והוספתי עוד ועוד מתאמנות ואימונים.
בשלב מסוים ניחת עלי עוד אתגר כשההורים הודיעו שמוכרים את הבית, נאלצתי לשכור מקום אחר. למרבה השמחה בסופו של דבר הם ויתרו על המכירה, אני עברתי לבית והסטודיו חזר לגג.
היום יש לי סטודיו משגשג עם עשרות אימונים בשבוע וקהילה מקסימה של מתאמנות, אני ממשיכה להשתדרג מקצועית ולהשתלם בתחום.

בחלק האישי – כל החיים הייתי עם גברים, למרות שתמיד התפיסה שלי היתה שמתאהבים באנשים.
לחיים שלי הגיעה זהר שחיזרה אחרי וזה היה נעים ואמרתי: אוקי, נעים לי, בוא נזרום.
לא הייתי בארון, זה היה ישר על השולחן מול הילדים ומול ההורים. הילדים קיבלו את זה בטבעיות ואהבה, ואמא שלי, למרות כל 'ההכנה' שקיבלה לגבי בילדות היתה מופתעת.
במהלך הקשר שלנו זהר נכנסה להריון והיום לצד שני ילדי הגדולים יש לנו את עוז בת השנה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • הצורך לשווק ולמכור את עצמי – גיוס הלקוחות דרש ודורש ממני הרבה אומץ: לפרסם, לשכנע, זה לא מקום טבעי בשבילי.
  • האתגר העסקי – הפכתי לבעלת עסק, להבדיל מתלוש שבו ברור מה נכנס, העסק מצריך ניהול אחר, חשיבה פיננסית, סדר, תמחור, החלטות עסקיות.
  • האתגר הכלכלי – קשה להיות עצמאית בישראל… .

מה עזר לשינוי לקרות?

  • פריצת הדיסק שאילצה אותי לעצור ולחשוב. עצירה שעם העומסים והאחריות שהיתה עלי, לא הייתי מסוגלת לעשות לולא התרחשה.
  • ערבה כץ לידר, שידעה לאבחן ולכוון שהייתה הפיה שלי יחד עם בת הזוג שלה נועה. הן תמכו בי מאוד וליוו אותי.
  • ההחלטה שלי להיות קשובה לעצמי, להבין איפה רוצה להיות ואיפה לא. וזה שבחרתי להעמד מול ההורים ולהגיד 'זה מה שאני רוצה'.
  • ההורים שבסופו של יום תמכו: בבייביסיטר בלימודים, בלאפשר לאמן אצלם. התמיכה נתנה אוויר. גם פרקטי, וגם ברמת האמונה בי.
  • התנהלות כלכלית שקולה – בתקופת המעבר הורדתי הוצאות – הייתי בבית, הילדים לא הלכו לצהרונים, אימנתי בבית, תמחרתי כמה צריכה לעבוד כדי להגיע לרמת השכר הרצויה והתקדמתי בכל הכוח לשם גם כשכירה וגם כעצמאית.
  • גיוס הלקוחות עוד טרם הפתיחה – יצירה של תשתית ראשונית.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • להחליט שאי אפשר להיות מנוהלת כל החיים מפחד
  • לעשות את השינוי מתוך תשוקה, מכיף.
    כשעובדים מתוך תשוקה, העבודה לא נחווית כמו עבודה (אני זוכרת ש'ריחמתי' על אנשים שעובדים בשישי, ואז הבנתי שגם אני בעצם עובדת בשישי…, אבל בגלל הכיף זה לא נחווה אצלי כ'עבודה'). העבודה מתשוקה מאפשרת לשדר אנרגיות טובות החוצה.
  • לחזור אחורה תמיד אפשר. הכל בר שינוי. היו רגעים שהכסף לא הספיק אז עשיתי עוד עבודות במקביל כדי להכניס כמה גרושים.
    בכל רגע נתון אני יודעת שאני יכולה ללכת להיות שכירה.
    אם אני לא אנסה לעשות את הדבר הזה, זה כנראה לא יקרה אף פעם.
  • עיניים פקוחות, לבוא מפוכחות – להצמיח עסק זה תהליך, לוקח זמן. להציב יעדים, לעקוב אחר ההתקדמות בדרך לשם.
  • להסתכל על השינוי במבט הוליסטי  – אצלי למשל השינוי איפשר להרוויח את הנוכחות שלי בחיים של הילדים. זה הרבה מעבר לרווח הכספי.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

מנהלת הייתי ומנהלת נשארתי:
גם היום אני עובדת עם הכלים הניהוליים שרכשתי: חושבת תהליכית, בונה אקסלים, עוקבת, מבקרת, מקבלת החלטות.
כמו שניהלתי אנשים כמנהלת, אני מנהלת עכשיו סטודיו של מתאמנות –בסוף זה לנהל קשר אנושי, מערכת יחסים, להניע נשים להמשיך ולהגיע.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

היצירה שלי היא האימון שאני כותבת.
בתחילת הדרך ניסיתי לעבוד מסודר, לתכנן שבוע מראש ולשמור את כל האימונים שיצרתי.
זה לא עבד.
הבנתי שליצור אימון זה מוזה – אני קמה בבוקר וחושבת מה מתאים להיום, מחפשת איך לשנות, איך לגוון ולרענן.  האימונים שלי לא מתועדים בשום מקום. זו יצירה שאני יוצרת כל יום מחדש.

הפוסט רוני אגוזי – מניהול פרויקטים לאימון כושר הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2022/12/08/%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%92%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%9b%d7%95%d7%a9/feed/ 0
יונית צוק – להעיז להשתנות מבפנים ומבחוץ https://nuritctlv.co.il/2022/11/21/%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a6%d7%95%d7%a7-%d7%9c%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%96-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a5/ https://nuritctlv.co.il/2022/11/21/%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a6%d7%95%d7%a7-%d7%9c%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%96-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a5/#respond Mon, 21 Nov 2022 18:21:04 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2731 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 43, גרה בכפר סבא, העיר הראשונה שבה הרגשתי בית. נשואה ואמא לשתי בנות (11,13).סקרנית, אוהבת ללמוד, לקרוא, לשאול שאלות.נמצאת בתשוקות שלי. כשלא מעניין לי, או שאני הופכת את זה למעניין לי או שאני הולכת. מה השינוי שעשית באמצע החיים? מגבר אמצע החיים שלי מתבטא בשינוי פנימי שהוביל לשינויים חיצוניים.השינוי […]

הפוסט יונית צוק – להעיז להשתנות מבפנים ומבחוץ הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 43, גרה בכפר סבא, העיר הראשונה שבה הרגשתי בית.
נשואה ואמא לשתי בנות (11,13).
סקרנית, אוהבת ללמוד, לקרוא, לשאול שאלות.
נמצאת בתשוקות שלי. כשלא מעניין לי, או שאני הופכת את זה למעניין לי או שאני הולכת.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

מגבר אמצע החיים שלי מתבטא בשינוי פנימי שהוביל לשינויים חיצוניים.
השינוי הפנימי היה האפשרות שנתתי ליונית חדשה לבקוע, זה התחיל בשינוי פנימי ובשחרור מאקסיומות שחייתי לפיהן וביניהן האמונה שאני זה ההישגים המקצועיים שלי והתפיסה שלא מערבבים עסקים עם משפחה.

השינוי החיצוני התבטא בכך שאחרי עשור של בעלות וניהול עסק מצליח בתחום השיווק הדיגיטלי בדגש על בלוגים, סגרתי את העסק, תוך שאני נותנת לעצמי להתנסות במגוון תחומים ויוזמות ומוותרת על המותג החזק שבניתי.

בנוסף עברתי שינוי נוסף: מסוליסטית לשותפה:

נכנסתי לניהול עסקי של הקליניקה של בן זוגי.
הקמתי שותפות נהדרת עם גלית שול בMOJO – מיזם לרכיב ההנעה הפנימי והתפתחות אישית ומקצועית.  

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

אל השינוי הגעתי מתוך עשור של עשייה מספקת ומוצלחת כעצמאית בעולמות השיווק הדיגיטלי.
זה היה עשור שבו יצרתי את המותג שלי כמומחית לבלוגים, שבו גיליתי את עצמי כעצמאית מלידה שאוהבת את היזמות ופורחת בה.

נקודת השיא היתה הגשמה של חלום והקמת ההאבבלוגינג – מקום פיזי לבלוגריות בכפר סבא לכתיבה ולסדנאות.
אלא שעם החלום גם הגיע שברו – הרבה עיסוק בהיבטים תפעוליים, מחוייבויות כלכליות שנובעות מהחזקה של מקום פיזי ועוד. ההבנה הסופית שמשהו בחלום לא נכון הגיעה כשנסעתי עם לקוחה לכנס בניו יורק ושלחתי משם סלפי לבן זוגי שאמר לי: "איזה יופי לראות את החיוך שלך, הרבה זמן לא ראיתי אותו".

האמירה שלו שיקפה לי את הפער בין החלום למציאות והחלטתי שאני סוגרת את ההאב.

זו היתה החלטה מאוד לא פשוטה שנחוותה על ידי ככשלון. התחושה הפנימית היתה מה סגירת המקום אומרת עלי?, על ההגדרה של מי שאני. כדי להתמודד עם השאלות האלו הלכתי למאמנת שמאוד  סייעה לי. כאן בעצם התחיל המסע הפנימי שלי לשינוי.

לאחר הסגירה העסק המשיך ללא המקום הפיזי של ההאב.

ואז קרו מספר היבטים שהמשיכו את התנועה הטקטונית שהחלה בסגירה:
שנה אחרי התחילה הקורונה. מבחינה עסקית הקורונה היתה טובה לעסק. מבחינה אישית זו היתה תקופה של שינוי פרדיגמות: עברתי לעבוד מהבית, החשיבות לנוכחות האמהית שלי עלתה, משהו בהבנה של בית-קריירה-בת זוג-אמא השתנה. הבנתי שהבנות צריכות אותי ופיניתי להן יותר זמן.

הייתי רגילה לתחזק קריירה שמהווה חלק משמעותי מפרנסת הבית, היו שנים, כשבעלי היה בהתמחות שהייתי מפרנסת עיקרית וגם אחר כך התנהלה בתוכי "תחרות סמויה" של מי מרוויח יותר. ההיבט של הקריירה היה מעבר לפרנסה – זה היה מודלינג לכך שאני לא רק אמא.

בשנה האחרונה משהו במקום הזה נרגע בי. אני לא צריכה להוכיח שום דבר. ירד לי הלחץ להוכיח השגיות, הצלחות, טייטל.
בסביבה העסקית שלי השיווק הדיגיטלי הלך למקומות של אינסטגרם וטיקטוק שהרגשתי שאני פחות מתחברת אליהם.

התהליכים האלו הובילו לכך שהשנה החלטתי לסגור את העסק ואת המותג שפיתחתי ולהתחיל בעשיה אחרת מנותקת מהמיתוג שלי.
הבנתי שהמיתוג, לצד ההצלחה וההכרה שהביא, הביא גם עומס, ציפיות. פתאום אני מרגישה שאני באה רעננה ואנונימית ונהנית מזה.
היום אני מעבירה סדנאות מוג'ו בארגונים יחד עם גלית שול, אלו סדנאות שמתמקדות בתהליכי התפתחות אישית ומקצועית באמצעות רכיב ההנעה הפנימית.  

לצד זה הבנתי שכל השנים היה לי ממש מתחת לאף סטארט אפ וזה הקליניקה של בעלי.
לאחר שנים של הפרדה מוחלטת נכנסתי לעניינים, גיליתי הרבה היבטים שאפשר לשפר והפכתי להיות  המנהלת העסקית של הקליניקה: שיווק, תפעול, גיוס, תהליכי עבודה.

היום בגיל 43, 3 שנים לאחר שהתחלתי להרגיש את התזוזה, אני מבינה שאני יונית אחרת, נראית אחרת, פועלת אחרת. אני מרגישה שאני 'בפנסיה' עושה את מה שעושה לי טוב ומאפשרת לעצמי להגיע למקומות שונים מהיונית של פעם.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • התמודדות עם תחושת הכשלון שהגיעה עם סגירת ההאב בלוגינג
  • פחד כלכלי
  • הויתור על זהות, על מה שידעתי שאני: הכתיבה והבלוגים היו חלק מהזהות שלי. לא ידעתי מי זו היונית שלא בא לה לכתוב. שאלתי את עצמי אם זה שנאלמתי אומר שנעלמתי.
  • לחיות לאורך זמן עם השאלה: אם לא הבלוגים אז מה כן?! – אני חיה כבר שלוש שנים עם השאלה הזו בראש.
  • הוויתור על מיתוג שנתן לי הון סימבולי ופיננסי
  • לאכזב אנשים – להפרד מאנשים שליוויתי, לומר לא לאנשים שפונים אלי, לעזוב קהילה שהקמתי וטיפחתי.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • שיחות עם אנשים שעשו שינוי – נפגשתי עם אנשים, שמעתי את הסיפורים שלהם על השינוי שעשו. זה נתן לי רעיונות.
  • פתיחת הראש והעשייה לכל מיני כיוונים ואפשרויות: הלכתי ללמוד השלמה של התזה – אחרי סמסטר הבנתי שזה לא כיוון נכון ועזבתי את זה, פתחתי סוכנות לשיווק דיגיטל – ראיתי שלא מתאים ועזבתי.
  • תמיכה משמעותית מאוד מבן הזוג שלי – אמון מאוד גדול שלו בי ובדרך שלי.
    מה שאפשר לי לצאת להרפתקה הזו זו ההבנה שאנחנו צוות, הוא תומך בי ואני בו. ההצלחה שלו היא ההצלחה שלי. ההצלחה שלי היא ההצלחה שלו. אנחנו פרטנרים לכל דבר.
  • הבנה שלי שאני רק בת 43, יש לי עוד לפחות 25 שנה לפתח קריירה.
    אני יכולה לפתח משהו חדש לגמרי.

 

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • ללכת לטיפול/אימון – משהו שצריך בשביל לא להיות שם לבד
  • להתמך בחברים ובמשפחה – לשתף
  • להכיל ולחבק את עצמך – בא לך להיות במיטה ולקום מאוחר? – לאפשר את זה.
    לא לחיות יותר מדי עם החשבון החוצה של מה יחשבו (כל עוד לא פוגע באחר כמובן).
  • להפטר מ'הצריכים': צריך להעלות פוסט, צריך לשתף, לצלם. מי אמר שצריך?
    התנתקתי מהאינסטגרם שהממד ההשואתי שם לא עשה לי טוב.
    החלטתי שיותר לא משתפת בפייס מה אוכלת, לא משתפת תמונות של הבנות.
    ירדו לי שמונים אלף טונות מהגב.
  • לא לפחד – לזכור שאת כבר שווה משהו. שכבר עשית דברים בחיים. להחזיק את זה.
    להבין שזה גל שיעבור. לראות שיש עוד מלא זמן לעשות עוד דברים. להרגיע. החיים לא נגמרים בגיל 50. מצד שני החיים הם עכשיו – לא לחכות לפנסיה.
  • סבלנות – תהליך לוקח זמן. צריך סבלנות. אני בתהליך כבר 3 שנים והוא עדיין נמשך. אני מרגישה שאני נותנת לעצמי את הזמן לשבת על הכסא ולהתבונן בנוף. יש לי דימוי שאני כמו חמנית שמסובבת את הפרח שלה לכיוון השמש
  • להפטר מהטייטלים – ליצור נפרדות שלך מהטייטל.

 

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

היכולות לא נעלמות כשהטייטל משתנה.
נפש יזמית הייתי ונשארתי. היום אני מממשת אותה במקומות שהיו כאילו טאבו כמו הקליניקה, או התפתחות אישית.
אני ממשיכה לעשות מה שטוב לי. איפה שטוב לי, לשאול למה לא טוב לי. ופשוט לעזוב.
אני ממשיכה בעשיה מתוך חיבור לאנשים שאני אוהבת.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

הלייף דאנס – לייף דאנס זו שיטת אימון באמצעות ריקוד.
השיטה מאפשרת לרקוד גם בלי 'לדעת לרקוד'. כל עוד יש שתי רגליים שזזות הכל בסדר.
מצאתי בלייף דאנס מקום שמקבל אותי כמו שאני, שיש בו תנועתיות וגיוון גדול של מוזיקה וקצב.
בסוף כל אימון יש שלושה שירים שרוקדות בחושך. והכי כיף להקשיב לרונית המדריכה שפשוט נותנת כח להיות כמו שאת.
מבחינתי הלייף דאנס מייצג ומהווה חוויה גדולה של שחרור, שמאפיינת גם את השינוי שעשיתי.

הסרטון באדיבות סטודיו רונית. צילום: ניו מדיה

הפוסט יונית צוק – להעיז להשתנות מבפנים ומבחוץ הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2022/11/21/%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a6%d7%95%d7%a7-%d7%9c%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%96-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a5/feed/ 0
יפעת ברנשטיין: מניהול להדרכת טיולים https://nuritctlv.co.il/2022/11/02/%d7%99%d7%a4%d7%a2%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d/ https://nuritctlv.co.il/2022/11/02/%d7%99%d7%a4%d7%a2%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d/#respond Wed, 02 Nov 2022 07:32:57 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2606 ספרי על עצמך בכמה משפטים יפעת ברנשטין, בת 51 וחצי (וזה ציון חשוב). בת הזוג של ניר וביחד אנחנו הורים לאופיר (בת 22), עדי (בת 20) ותומר (בן 16). גרים בגדרה מזה 17 שנה. רוב חיי המקצועיים שירתתי בצבא. השתחררתי לאחר שירותי הסדיר, למדתי וחזרתי לשירות בעולם פיתוח וניהול ההדרכה בצבא. לקח לי הרבה שנים […]

הפוסט יפעת ברנשטיין: מניהול להדרכת טיולים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

יפעת ברנשטין, בת 51 וחצי (וזה ציון חשוב). בת הזוג של ניר וביחד אנחנו הורים לאופיר (בת 22), עדי (בת 20) ותומר (בן 16). גרים בגדרה מזה 17 שנה.
רוב חיי המקצועיים שירתתי בצבא. השתחררתי לאחר שירותי הסדיר, למדתי וחזרתי לשירות בעולם פיתוח וניהול ההדרכה בצבא. לקח לי הרבה שנים להבין שהמהות שלי בצבא היא פיקוד ולאו דווקא העולם המקצועי ממנו הגעתי. השתחררתי בדרגת סגן אלוף ב-2016, אחרי תפקיד מספק מאד כמפקדת צוות בפו"ם אפק – קורס הפיקוד הבכיר לסגני אלוף בעולם המטה.
כשהשתחררתי, ידעתי שאני רוצה להמשיך את נושא השליחות בעולם הציבורי ולכן התמניתי לראש פרויקט הקמת המדרשה הלאומית של נציבות שירות המדינה, מטעם חברת "לוטם", מדרשה שמטרתה להכשיר את הסגל הבכיר של שירות המדינה לניהול, מנהיגות ומערכתיות. אחרי שנה וחצי עברתי למגזר השלישי והצטרפתי ל"שיתופים", ליוזמת 5פי2 – יוזמה מערכתית אסטרטגית לקידום מצוינות מדעית. תחילה הקמתי את מהלך הפריפריה של היוזמה ולאחר מכן ניהלתי את היוזמה.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

השינוי שעשיתי לפני כשלוש שנים (בעצם שינוי שני כבר בחיי המקצועיים), היה ללכת לקורס מורי דרך ולעשות הסבה למורת דרך בישראל. היום יש לי עסק עצמאי שנקרא "יפעת ברנשטין – דרך עם ערך" ואני מדריכה תיירים וישראלים בישראל.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

בתחילת מגפת הקורונה, הרגשתי איבוד שליטה על העתיד ועל היכולת שלי לכוון אליו ולברוא בו דברים. הרגשתי, מתוך פחד למות, שהחיים הם בלתי צפויים, הם יכולים להיות קצרים ושאין לנו מושג מה יוליד יום. ברור שאלה דברים שידעתי ברמת ההבנה, אבל המגפה גרמה לי להרגיש אותם, האסימון נפל.

כששאלו אותי למה אני כל כך מפחדת מהקורונה, היה זה גם מתוך מחלות הרקע שלי שגרמו לי לחשוש וגם מתוך הזיכרון שאמי נפטרה בגיל 51 וחצי מסרטן וההבנה המוחשית שהגיל הזה מתקרב אליי והכל יכול לקרות. באותה תקופה היה גורם שהיה משמעותי בסביבת העבודה שלי, שהקשה מאד על חיי. הרגשתי שהאיש פועל מתוך רוע ושאני סובלת. החיבור בין כל הדברים האלה, גרם לי להבין שככה אני לא רוצה לחיות ושנדרש שינוי.

המשכתי לעבוד, אבל החלטתי שאני רוצה לעבוד במה שישמח אותי יום יום, משהו שייתן לי משמעות,  וגם שיהיה עם אנשים שיהיה לי נעים איתם. החיפוש המחשבתי אחר הדבר הזה לקח לי עוד כמה חודשים, אבל התשובה הייתה בעצם כל הזמן מול עיניי: הדרכה של טבע ומורשת, זה מה שעשיתי כתחביב כל חיי. טיולים, סיפורים היסטוריים, מורשת עם ישראל, הם דברים שגורמים לי להרגיש בבת אחת גם שמחה וגם אהבה לדבר. לכן התפטרתי והתחלתי את דרכי החדשה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

כשאני מתחילה דרך שאני בוחרת בה, אני מסתערת על הדרך במלוא כוחי הנפשי והשכלי.
לכן, קשה לי להגיד שהיו אתגרים משמעותיים.
רמת המוטיבציה שלי הייתה גדולה מאד וראיתי לנגד עיניי תמונת עתיד שאהבתי.
נכון שהיו מחשבות על האם יהיו תיירים בכלל בישראל ומתי (עיצומם של ימי הקורונה), נכון שהייתה פגיעה כלכלית בגלל הפסקת העבודה וההתמסרות לקורס, אבל מבחינתי אלו היו דברים בטלים בשישים. צמצמתי מאד הוצאות כדי לעמוד בשינוי הכלכלי ויצאתי לדרך אופטימית.

מה עזר לשינוי לקרות?

התמיכה החזקה מהבית ומהסביבה.
קורס מורי הדרך
שהיה מפגש עם אנשים נהדרים, חלקם חברים טובים עד היום, המפגש עם התכנים בקורס וההרגשה "שהגעתי הביתה".
העובדה שאני פורשת צבא ויש לי גב כלכלי מסוים שעוזר לי לשרוד את תקופת השינוי, הייתה חשובה גם היא.
בכל פעם שעצרתי לחשוב נזכרתי בחישוב שעשיתי בהתחלה – בגילי, יש לי עוד מספר שנים מוגבל של עבודה ועכשיו זה הזמן לשינוי, כי מי יודע מה יהיה מחר.

מה ההמלצות שלך למי שנמצאת במקום בו היית בתחילת הדרך?

לשאול את עצמנו – האם אנחנו אוהבים את מה שעושים, האם זה עושה לנו טוב?
ללכת עם תחושת הבטן ולדעת שההחלטה שבאה משם, היא הנכונה לנו.
לקחת סיכון מחושב – לתכנן מה המשמעות הכלכלית או האחרת שהשינוי דורש מאיתנו ולהיות מוכנים לשלם מחיר כדי להגיע ליעד.
להבין ששינוי כזה הוא סיפור ארוך טווח, תקופת ההסתגלות תהיה ארוכה מכל ציפייה.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

עולם ההדרכה שממשיך להיות משמעותי.
החיבור לארץ, לאנשים פה.
כמורת דרך יש לי שליחות – לגרום לישראלים ולתיירים לאהוב את הארץ, להתעניין בתולדותיה, להבין תהליכים. עבורי זה חוט נוסף בתחושת השליחות שמלווה אותי בחיי בחיבור לארץ ישראל.

האם את מרגישה שבשינוי שעשית ויתרת על החלק הניהולי שאיפיין את הקריירה שלך עד אליו?

ויתרתי על החלק הניהולי פיקודי במובן של ניהול כפיפים, אבל אני מרגישה שעדיין משפיעה על עמיתים וכן משפיעה במעגלים נוספים כמו בהתנדבות או בפעילות ציבורית.
במובן מסוים עברתי מהשקעה בניהול אחרים להשקעה בניהול העצמי: ניהול זמן, משימות, עסק עצמאי. 
אני לא מרגישה שהשינוי הזה הוא מחיר מבחינתי. יש אפילו קצת הקלה במצב של חוסר אחריות לכפיפים. השפעה רוחבית היא כרגע תחליף מספק וכשידגדג לי שוב לנהל…נחשוב על השינוי הבא 🙂

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

כבר הרבה שנים שהשיר הזה מתנגן בראשי, עם השורה: "תעשי, רק מה שאת אוהבת".
זה השיר שמלווה אותי בתוך השינוי.

מה שאת אוהבת

מילים: מאיר גולדברג
לחן: יצחק קלפטר

קחי מה שתרצי, מי יסרב לך
קחי את העולם כולו
מי יוכל לומר לך לא
אם רק תחייכי, מי לא יתאהב בך
מי שאת רוצה יבוא
אל תלכי עם מי שלא.

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב.

יש לך זמן לגדול, כמה יפה את
קחי את העולם כמו פרי
קחי כל מה שאפשרי
אין אחת כמוך, את כבר יודעת
שתוכלי תמיד לבחור
כל מה שתרצי לזכור.

תעשי רק מה שאת אוהבת…

יום אחד יבוא מי שחיכית לו
מי שאת רוצה יבוא
עם מה שאת אוהבת בו.

עוד משהו?

הכי חשוב לדעתי – עכשיו, כשאני כבר מורת דרך ועובדת בזה לפרנסתי, ברור ש"הרומנטיקה" נפגעת. הרי יש סיורים שלא בא לי לעשות ויש אנשים שלא בא לי להדריך, אבל אני צריכה להתפרנס. אני מקפידה להיות נאמנה לעצמי גם היום, למרות הפגיעה. בודקת כמעט כל דבר שיש בתחום – הדרכת נוער, תיירים שמגיעים באניות מחו"ל, הדרכת משפחות של תיירים, אנשי עסקים…אני מנסה הכל.
אבל, אם יש משהו שלא מרגיש לי נכון, אני לא אמשיך בו.
לא עשיתי שינוי כל כך משמעותי בשביל לחזור ולהרגיש לא נכון.
אם אני לא אוהבת משהו, אני אגיד לא ואתעקש בלא, ויש מחיר. אני אמצא דרך לפצות במקומות שאני אוהבת.

לדף העסקי של יפעת

הפוסט יפעת ברנשטיין: מניהול להדרכת טיולים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2022/11/02/%d7%99%d7%a4%d7%a2%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d/feed/ 0
שרית חייט-חודיס: ממפתחת הדרכה למתכנתת https://nuritctlv.co.il/2022/10/14/%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%98-%d7%97%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a1/ https://nuritctlv.co.il/2022/10/14/%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%98-%d7%97%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a1/#respond Fri, 14 Oct 2022 10:26:08 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2550 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 39, נשואה, אמא לשני ילדים (6,8). יש לי תואר ראשון בטכנולוגיות למידה ותואר שני במדעים קוגניטיביים. תמיד היה בי את השילוב בין הצד ההומני והיצירתי לבין הצד הריאלי, הלימודים המדעיים, ותמיד היה לי חשוב לא לוותר על אף חלק. עם הזמן הבנתי שבדיוק בחיבור הזה טמון הערך המוסף המשמעותי […]

הפוסט שרית חייט-חודיס: ממפתחת הדרכה למתכנתת הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 39, נשואה, אמא לשני ילדים (6,8).
יש לי תואר ראשון בטכנולוגיות למידה ותואר שני במדעים קוגניטיביים.
תמיד היה בי את השילוב בין הצד ההומני והיצירתי לבין הצד הריאלי, הלימודים המדעיים,
ותמיד היה לי חשוב לא לוותר על אף חלק.
עם הזמן הבנתי שבדיוק בחיבור הזה טמון הערך המוסף המשמעותי שלי.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 38, אחרי עשר שנים כמפתחת הדרכה ומנהלת פרויקטים בתחום הלמידה עברתי לתפקיד של מתכנתת בחברת הייטק

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

השינוי החל בימי שיא הקורונה מרץ אפריל 2020, באותה תקופה ניהלתי פרויקט פיתוח הדרכה גדול ונדרשתי לקבל החלטות כבדות משקל לגבי העובדים שלי.

אחרי שעות העבודה חיפשתי משהו שיוציא את האנרגיות של המורכבות ויביא אנרגיות טובות, חיפשתי משהו 'להעסיק את המוח'. למדתי כל מיני דברים מרחוק וביניהם נכנסתי גם למוק (קורס אקדמי חינמי) של אוניברסיטת תל אביב בנושא צעדים ראשונים במדעי המחשב, נכנסתי למוק הזה גם מתוך עניין מקצועי כמפתחת הדרכה שמפתחת מוקים וגם מתוך רצון לאתגר את עצמי.
התחלתי את הקורס וראיתי שאני נהנית ודי קל לי, הרקע שלי בבגרות במדעי המחשב הוכיח את עצמו.
הרגשתי תחושת מסוגלות. על מנת לשמור על ההנאה ולייצר מומנטום, הצבתי לעצמי לו"ז להתקדמות בקורס,  תליתי את תכנית ההתקדמות מול המחשב וכל פעם סימנתי V.
תוך 4 שבועות סיימתי את הקורס וישר חשבתי 'מה הלאה'? כל כך נהניתי שרציתי עוד וחיפשתי עוד קורסים (לדוגמה זה).

בשלב הזה ממש לא חשבתי שאני בכיוון של שינוי מקצועי. מבחינתי זה היה הובי נחמד.

לאחר תקופה עברתי מקום עבודה למשרה יותר בכירה בתחום של ניהול פיתוח הדרכה. במשרה החדשה מצד אחד נהניתי, אבל מצד שני התחדד לי שאני לא לומדת ולא עושה דברים חדשים. התחלתי לחוש מיצוי ממקצוע פיתוח ההדרכה.

לאורך השנה במקום החדש המשכתי ללמוד תכנות בערבים ובסופי השבוע, ולאט לאט התחלתי להשתעשע עם הרעיון של שינוי כיוון מקצועי. הבנתי שאני צעירה מדי בשביל להרגיש שעמום בעבודה ויש לי עוד הרבה שנים לפני שאני יכולה להתפתח בהן.

הרבה חודשים המחשבה עברה לי בראש, לקח זמן להפוך את המחשבה הזו למשהו קונקרטי שאני יכולה להודות בו בפני עצמי. בהתחלה לא שיתפתי אנשים. ניסיתי להבין עם עצמי אם זה ראלי מבחינה כלכלית. אם זה חלום בהקיץ או משהו אפשרי.

בינתיים עבר זמן וראיתי שאני מצליחה להתמיד בלימודים בערב, שהתיכנות ממשיך לעניין אותי. הבנתי שזה נתיב שלאורך זמן ישתלם כלכלית. הייתי צריכה להגיד 'מותר לי תקופה לא לעבוד',

לקח לי זמן לתת לעצמי את האישור.

היו לי גם חששות לגבי האם אוכל לחזור להיות 'ביצועיסטית', לוותר על העמדה הניהולית שכבר הגעתי אליה ויכולת ההשפעה שבאה איתה, ולהתחיל מחדש בדרג הכי זוטר. חששתי לגבי הקושי שיהיה לי וגם לגבי איך זה ייתפס בקהילה המקצועית בה כבר היה לי מוניטין.

בשלב הזה פניתי אליך (נורית כהן תל אביבי) לשיחה של מיקוד אישי. מבחינה טכנית הבנתי מה האפשרויות שעומדות בפניי כדי לעשות הסבה, אבל הרגשתי שאני צריכה להבין את המשמעויות הרחבות  והעמוקות של מהלך כזה, להבין שזו לא טעות. הרגשתי גם מעצור פנימי שלא הבנתי איך לפרק.

לשמחתי, השיחה איתך אפשרה לי לשנות את הסיפור:  מאני לא רוצה להיות בורג במערכת לאני אחפש מקום שבו אני יכולה להיות מתכנתת וגם להביא לידי ביטוי את הראש הגדול ויכולות הניהול שלי. הבנתי שאני לא  זורקת לפח 10 שנים אלא שאני ממנפת את הכישורים שרכשתי גם למקצוע החדש. וגם הבנתי שברגע שיש לי דרך חיובית לנסח לעצמי את השינוי מ"הסבה" ו"ירידה בדרגה" ל"הגשמת חלום ואיתגור עצמי", יהיה לי קל יותר לבשר על השינוי לאחרים.

כשהסוגיה הזו התבהרה הדרך נפתחה אל השינוי עצמו:

הלכתי לקורס של חצי שנה שבה התמסרתי לחלוטין ללמידה ולא פרנסתי.

עם תום הקורס התחלתי להתראיין.  כבר בשלב הראיונות הבנתי שהיתרונות שלי ביכולות ה'רכות' לגמרי באות לידי ביטוי ויש להן ערך. ואכן כעבור זמן קצר מצאתי עבודה כמתכנתת פרונט-אנד ב honeybook.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגר הכלכלי – אני מהווה חלק משמעותי מפרנסת הבית, היה ברור ששינוי כזה מצריך תקופה ללא הכנסה והייתי צריכה לראות איך מתארגנים לסיטואציה כזו.
האתגר היה גדול כי בניגוד לאחרים שעושים הסבה אחרי שהיו שכירים, אני הייתי קודם עוסקת מורשה ולכן לא הייתי זכאית לדמי אבטלה.

שינוי בבית – מעבודה מאוד נוחה וזמינות כמעט נעלמתי מחיי המשפחה לארבעה חודשים. זה היה קשה לכולם. זה היה קושי שלא צפיתי.

חששות מכניסה לתחום מקצועי חדש בגיל מבוגר יחסית – חששתי איך ייתפס הגיל שלי בראיונות, איך אני אראה לצד כל הצעירים והרעננים.
בהקשר זה כבר בקורס נוכחתי ביתרונות שמביא איתו הגיל והניסיון: פרופורציות, הבחנה בין עיקר ותפל, הבנה בעולם העבודה, בהתנהלות בארגון. הבנתי שיש לי טווח רחב של יכולות רלבנטיות מעבר להיבט הטכני.

מה עזר לשינוי לקרות?

מבחינה כלכלית – הייתי אחרי שנה שהרווחתי טוב, היה לי טיפה 'אוויר כלכלי'.
החלטתי שאתן לעצמי 'משכורת צנועה' לכל חודש לימודים. זה היה סכום שסגרתי לעצמי מראש לשישה חודשים וזה היה הייעוד שלו. במקביל נכנסתי למוד סטודנטית מבחינת הוצאות וחיינו בחסכנות באותה תקופה.
מעבר לששת חודשי ההערכות ידעתי שגם אם לא אמצא עבודה מיד אוכל להתפרנס מהתחום הקודם שלי.

תכנון המהלך – מעבר לתכנון הכלכלי הקדשתי הרבה תשומת לב לתכנון המהלך: לדייק מה בדיוק אני רוצה ללמוד ואיפה מתאים שאלמד.
שקלתי למידה עצמאית אך גיליתי שהרבה מזמן הלמידה מושקע בהבנה של בחירת הנושאים והכיוונים, לכן החלטתי שמסלול מובנה יפנה לי יותר זמן ללמידה והתקדמות נטו.
ערכתי חקר מעמיק של התחום:
נכנסתי לקבוצות ייעודיות בפייסבוק של אנשים שעשו הסבה (במיוחד "הופכות למפתחות") וחקרתי אותן: הלכתי אחורה לפוסטים היסטוריים, עשיתי חיפושים על נושאים ספציפיים, חיפשתי המלצות על תחומי לימוד, מוסדות ומסלולים.
בנוסף שוחחתי עם קצת אנשים שמכירה בתחום, אבל רק אחרי שהיו לי שאלות ספציפיות.
פניתי דרך לינקדאין ללאנשים שסיימו את המסלול שחשבתי ללמוד בו, כדי להבין איך היה.
בסופו של דבר בחרתי לשמחתי בקורס בעמותת תפוח שגם היה איכותי ביותר, גם שילב אנשים מעולים מאוכלוסיות מגוונות (עמותת תפוח פועלת לצמצום פערים חברתיים וגאוגרפיים באמצעות הכשרות טכנולוגיות כך שהקבוצה היתה מאוד מגוונת מבחינת רקע, גיל, השכלה, מגזר, מוצא, ותק בארץ) וגם היה מסובסד מאוד.

הכנת תשתית נטוורקינג – עוד לפני סיום הקורס בניתי תשתית נטוורקינג, הבנתי שזו תעשיה שרבים ממנה נמצאים בטוויטר, בניתי פרופיל טוויטר עם תמונה ייצוגית והשם שלי. רקמתי אקטיבית קשרים עם אנשים מהתעשיה. פרסמתי פוסטים בטוויטר ובלינקדאין בהם שיתפתי מחוויית הקורס או על נושאים שלמדתי. גם בפייסבוק בקבוצות שהייתי בהן הקפדתי לשאול שאלות ברמה גבוהה. מינפתי את החוזקה שלי של כתיבה.
המאמצים הוכיחו את עצמם כי התחלתי להתראיין כבר בשלב מאוד מוקדם של הקורס.

ספורט – הבנתי שהקורס יהיה תקופה מאוד עמוסה ולחוצה, ומההכרות עם עצמי ידעתי שספורט מסייע לי להתמודד עם לחץ. כדי לשלב בעומס גם את הפן הזה קניתי לפני הקורס הליכון יד שנייה וכל יום הייתי הולכת עליו אפילו אם רק עשרים דקות, מה שמאוד תרם לרווחה הנפשית והפיזית שלי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לוודא שהתחום החדש מושך אתכם ויכול להחזיק עניין להרבה זמן. כי כל השאר הולך להיות קשה. אם התחום מעניין אפשר לבלות בזה שעות בלי להתעייף, וכשהאתגרים מגיעים יש יותר כוח וחשק לפתור אותם.

לתכנן את השינוי על כל היבטיו– כל אחד ורמת הודאות שהוא צריך, אצלי היא יחסית גבוהה וזה הרגיע אותי לתכנן באופן מאוד מפורט. למשל, אפילו את סביבת המחשב הכנתי למהלך כך שתתאים בדיוק לצרכים שלי.

ליצור הערכות משפחתית לתקופת השינוי: שיחות עם הילדים, עם בן הזוג – לוודא שיש הפנמה, שכולם מוודאים לאיזה תמונת מציאות הולכים. מה ידרוש מהם. אם הייתי עושה את זה יותר, זה היה מרכך את השוק של תמונת המציאות בהתחלה.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

הופתעתי לגלות עד כמה יכולת תקשורת עוזרת לי. החל מהמקומות הטכניים של בחירת שמות משתנים לדוגמה, או תיעוד של פיצ'ר, ועד מקומות בין אישיים של להסביר לאחרים איפה נתקעתי ואני צריכה עזרה.
יכולת הבעה בכלל עוזרת בפיתוח תוכנה שהיא  מאמץ קבוצתי הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב.

גם יכולת הניהול העצמי שלי עוזרת לי – מראש חיפשתי מקום שלא עושה מיקרו-מנג' אלא מחפש עובדים שמסוגלים להתנהל עצמאית.
מנסיוני כמנהלת פרוייקטים אני מאוד מודעת לענייני קצב עבודה ולא נתקעת על זוטות, יודעת להרים דגלים כשצריך.

יש לי גם הרבה נסיון בעבודה עם צוותים של אנשים טכניים ויצירתיים אז כשאני מדברת עם מעצבת ה UX, עם כותבת הקופי, עם מי שכתב את הפיצ'ר הקודם או עם מנהלת הפיתוח אני מוצאת עם כל אחד את השפה המשותפת.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

זה ציור של פרקטל שציירתי. הפרקטל הוא צורה אינסופית – ככל שמתקרבים אליה או מתרחקים ממנה מתגלים עוד פרטים והצורות והתבניות חוזרות על עצמן. 
ככה אני מרגישה כלפי הלמידה וההתפתחות שלי: יש תבניות שחוזרות על עצמן אבל הפוטנציאל הוא אינסופי.
אני גם אוהבת את המתח בין סדר בציור הצורות המדוייקות לבין חוסר השליטה שאינהרנטי לדיו שמתפשט במים מחוץ לצורה.
זה בדיוק כמו התפתחות, יש מתח בין הצורך במטרה מגובשת לבין גמישות ופתיחות לאקראיות שבדרך כי בה קורים הדברים הכי מעניינים.

עוד משהו?

עוד דבר שתמיד חשוב זה לתת בחזרה. כל כך הרבה נשים ואנשים עזרו לי בדרך ואני משתדלת להחזיר כמה שיותר.
בקבוצת הפייסבוק  בה למדתי המון, נשארתי ואני עד היום עונה על שאלות לגבי המסלול שעברתי, לגבי ראיונות, ולגבי כל מה שמרגישה שיכולה לתרום בו.
כתבתי פוסטים מפרגנים לגבי עמותת תפוח, שבאמת נתנה לי הרבה.
העברתי הרצאת אורח למשתתפים בבוטקמפ הנוכחי.
כתבתי תודה פומבית למי שעזרו לי בדרך.
להרבות טוב בעולם זה בחינם וזה עוצמתי- כל אדם בסוף שמח לשמוע שעשה טוב!

הפוסט שרית חייט-חודיס: ממפתחת הדרכה למתכנתת הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2022/10/14/%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%98-%d7%97%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a1/feed/ 0
ליאת רוסטוקר: ממש"א לכתיבה https://nuritctlv.co.il/2022/10/02/%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a7%d7%a8/ https://nuritctlv.co.il/2022/10/02/%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a7%d7%a8/#respond Sun, 02 Oct 2022 16:35:11 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2501 ספרי על עצמך בכמה משפטים נעים מאד אני ליאת בת 47, אמא לשני ילדים מתבגרים , בת הזוג של גיל. אני יוצרת במילים, משוררת בהתהוות, מנחה סדנאות של כתיבה אינטואיטיבית לנפש ומתופפת. מה השינוי שעשית באמצע החיים? החיים הקדימו אותי והביאו לי שינוי משלהם. לפני כשלוש שנים אובחנתי בטרשת נפוצה לאחר התקף משמעותי שפגע לי […]

הפוסט ליאת רוסטוקר: ממש"א לכתיבה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

נעים מאד אני ליאת בת 47, אמא לשני ילדים מתבגרים , בת הזוג של גיל. 

אני יוצרת במילים, משוררת בהתהוות, מנחה סדנאות של כתיבה אינטואיטיבית לנפש ומתופפת. 

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

החיים הקדימו אותי והביאו לי שינוי משלהם. 

לפני כשלוש שנים אובחנתי בטרשת נפוצה לאחר התקף משמעותי שפגע לי בעיקר בפלג הגוף  התחתון. כשנתיים לאחר מכן חליתי בסרטן השד. 

לפני הארועים הבריאותיים האלו עסקתי שנים רבות בתחום משאבי אנוש, בעיקר בהדרכה ובפיתוח ארגוני בארגונים מובילים.

השינוי שעשיתי הוא אל עבר שני עולמות: עולם הכתיבה – הן ככותבת והן כמנחת סדנאות כתיבה יצירתית-רגשית והן אל העולם המוסיקלי של התיפוף.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

לאחר ההתקף הראשון והאבחון, הבנתי שאני צריכה לקחת פסק זמן מהעולם. הייתי בחופשת מחלה מאד ארוכה. היה לי ניסיון קצר לצאת לעצמאות בתחום של יעוץ ארגוני והדרכה שנקטע די מהר בעוד התקף גדול. התקף אשר הותיר בי נכויות משמעותיות.

הבנתי שאני צריכה לתת לעצמי זמן . הגוף והנפש שלי צריכים זמן להתארגן למציאות החדשה.

אחד הדברים שליוו אותי לאורך כל התקופה זו הכתיבה, התעורר בי צורך עמוק לכתיבה, שהלך והעמיק. התחלתי לכתוב לעצמי, שיתפתי חלק מהדברים בפייסבוק, השתתפתי בסדנאות כתיבה שונות.

במקביל התחלתי לקבל עוד ועוד פידבקים אוהדים מא.נשים שקראו אותי בפייסבוק. לעיתים אף פנו אלי בפרטי כדי לשתף אותי במחשבות שלהם בעקבות משהו שכתבתי. כל אלו כמובן הזינו בי את התשוקה לכתיבה. 

יחד עם הכתיבה גיליתי את התופים. זה התחיל במהלך תקופת שיקום שבה הייתי בבית לוינשטיין. אחת הפעילויות שבחרתי להשתתף בה היתה טיפול במוסיקה.  בחדר היה גם אורגן אבל מה שמשך את תשומת ליבי הייתה מערכת  התופים.
כך נולד לו סיפור אהבה. התחלתי ללמוד תופים, מאוחר יותר קניתי גם מערכת תופים אקוסטית והנה עוד עולם מרתק נפתח בפני. נגינה שיש בה גם איכויות משקמות.

רובד שלישי שהכרתי בתקופת השינוי היא הכתיבה היצירתית-רגשית. השתתפתי בסדנא כזו בזום במהלך הקורונה, והדהים אותי איך בזמן כל כך קצר נוצרה אינטימיות ופתיחות בין קבוצת אנשים שלא מכירה אחד את השניה והכל דרך ובאמצעות כתיבה.
בהמשך למדתי הנחייה של כתיבה יצירתית-רגשית והיום אני מנחה קבוצות כתיבה כאלו. 

במבט לאחור השינוי קרה עקב הצורך שנכפה עלי לקחת פסק זמן ארוך ועמוק. פסק הזמן הזה גרם לי להוריד הילוך מה Doing היומיומי שהייתי שקועה בו עד צוואר. והתפנה לי זמן לBeing שזה אומר להיות עם עצמי בשקט, לבדוק מה עושה לי טוב, מה מרגיש לי בנוח בבטן, ומה בא לי לעשות. הכתיבה, התופים והנחיית הסדנאות ענו כולם על הקריטריונים האלו.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגר הראשון היה להפרד מהזהות המקצועית שלי. הזהות המקצועית שלי בעולם משאבי האנוש הייתה מאד חזקה ובדיעבד אני יודעת להגיד שהיא השתלטה על כל הזהויות האחרות שלי.
אם זה הזהות שלי כבת זוג, כאמא, כחברה, וכאישה. 
הסטטוס המקצועי היה מאד חשוב לי. הקפדתי לעבוד רק בחברות "נחשבות" וידועות, התגאתי בעבודה הקשה שאני עושה, בשעות הרבות שאני משקיעה בעבודה.

האתגר השני שמלווה אותי גם היום, זו המוגבלות שהטרשת הביאה איתה. אני מוגבלת בניידות, צריכה להיות תמיד קרובה לשירותים :),
הכישורים הקוגניטיביים שלי נפגעו ברבדים מסוימים, והאנרגיה שלי מוגבלת מאד.

מה עזר לשינוי לקרות?

מעבר למציאות הפיזית שאליה נקלעתי. כנראה שהצורך בשינוי כבר געש ורגש מתחת לפני הקרקע. עוד לפני שהתפרצה הטרשת הייתי בשלבים של חיפוש עבודה חדשה בתחום בו עסקתי. המצב החדש גרם לי לא לחפש More of the same אלא Less but different :).

האם הפניה לכיוון של כתיבה קשורה לכך שהמשבר הבריאותי קרה באמצע החיים?

שאלה מצויינת שאני שואלת את עצמי מידי פעם. 

כמובן שאין לדעת מה היה קורה אם… אבל אני מניחה שאם הטרשת הייתה מופיעה אצלי בשלב מוקדם, ולא הייתה סוערת במיוחד הייתי ממשיכה במסלול שבו התחלתי במשאבי אנוש.

ואם הטרשת הייתה מופיעה בגיל צעיר יותר ומלווה במגבלות שאותן אני חווה היום, הייתי נאלצת לעשות שינוי במקצוע ולא בטוחה שהייתי פונה בהכרח לכתיבה.

יש משהו בבשלות שלי היום, בניסיון החיים שצברתי ובפרספקטיבה של השנים שמחבר אותי לכתיבה באופן עמוק יותר.

 לגבי הכתיבה הטיפולית, כשהייתי בשנות העשרים עברה בי מחשבה ללמוד בבליותרפיה, הלימודים נראו לי מרתקים אבל העיסוק בתחום טיפולי לא קרץ לי אז. 

היום השילוב של יצירה, תרפיה ואנשים הוא שילוב שמאד מלהיב ומסקרן אותי,  אני מאמינה מאד בכוחה של קבוצה תומכת להתניע שינויים ולהתפתח.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

להתחיל את השינוי בארוחת טעימות של דברים חדשים. להתנסות בתחומים שמעניינים אותנו בסדנא, הרצאה, קפה עם מישהי/מישהו שעוסק בתחום וכו'.

להתנסות כמה שאפשר בתחום החדש שמעניין אותנו. 

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

יש שני גשרים: גשר אחד הוא העיסוק בכתיבה – הכתיבה היא משהו שמלווה אותי מהילדות המוקדמת, כילדה כתבתי המון שירים, סיפורים יומנים. שנים רבות, רבות מידי הכתיבה הייתה אצלי על אש קטנה והיא פרצה שוב בשנים האחרונות.

גשר שני הוא ההנחייה של סדנאות הכתיבה – אין ספק שהניסיון שצברתי בהנחיה וכמפתחת תהליכי למידה בא גם הוא כאן לידי ביטוי. 

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בחרתי שיר שלי שנכתב בדיוק על זה. 

הִשְׁתַּנּוּת / ליאת רוסטוקר 

הַיּוֹם הַזֶּה עָשָׂה בִּי כְּבִנְהַר

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטְבֹּל בּוֹ פַּעֲמַיִם

מָה שֶׁהִתְחִיל בִּי נִגְמַר

מָה שֶׁנִּגְמַר בִּי הִמְשִׁיךְ אֵצֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר.

כַּדּוּר זָהָב הִתְגַּלְגֵּל לִבְאֵר עֲמֻקָּה

הִתְגַּלְגַּלְתִּי אִתּוֹ

הוּא אֶל מוֹתוֹ

וַאֲנִי לַנָּהָר.

עוד משהו?

תודה על ההזדמנות לעשות רפלקצייה על התהליך שעברתי.

לעמוד הפייסבוק של ליאת ולמעקב אחר כתיבתה לחצו כאן

הפוסט ליאת רוסטוקר: ממש"א לכתיבה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2022/10/02/%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a7%d7%a8/feed/ 0
הקמת תשתית למידה ארגונית – מבוא https://nuritctlv.co.il/2021/08/29/learning-first/ https://nuritctlv.co.il/2021/08/29/learning-first/#respond Sun, 29 Aug 2021 21:47:46 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2282 פתאום קם ארגון בבוקר ומבין שהגיע הזמן לבנות או לשדרג את תשתית הלמידה הארגונית. טוב, האמת שזה לא ממש מה שקורה, מה שקורה הוא שיכול להיות שמצטברים ארועים שמתוכם מסתבר שיש בעיה ברמת המקצועיות של העובדים: עיכוב משמעותי בזמן תגובה נוצר עקב חוסר מקצועיות של העובדים בטיפול בסוגיה אצל לקוח נעשית טעות משמעותית שהיתה יכולה […]

הפוסט הקמת תשתית למידה ארגונית – מבוא הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

פתאום קם ארגון בבוקר ומבין שהגיע הזמן לבנות או לשדרג את תשתית הלמידה הארגונית.
טוב, האמת שזה לא ממש מה שקורה, מה שקורה הוא שיכול להיות שמצטברים ארועים שמתוכם מסתבר שיש בעיה ברמת המקצועיות של העובדים:

  • עיכוב משמעותי בזמן תגובה נוצר עקב חוסר מקצועיות של העובדים בטיפול בסוגיה
  • אצל לקוח נעשית טעות משמעותית שהיתה יכולה להמנע לו הרמה המקצועית היתה גבוהה יותר
  • עובדים חדשים לא מצליחים להכנס במהירות לתפקידם, חלקם עוזבים בתסכול, קליטות מתפספסות.

בקיצור – הארגון משלם מחירים גבוהים מאוד על רמה מקצועית לא מספקת ומבין שאין ברירה – חייבים מענה מעמיק ומקיף.

יכול להיות גם שהארגון נמצא בצמיחה, שבהלימה לצמיחה זו יש לשדרג משמעותית את תשתית הלמידה על מנת שתתמוך בצמיחה המשמחת.
ויכול להיות גם שהארגון נמצא בהקמה – והקמת תשתיות הלמידה היא חלק בלתי נפרד ממנה.

סיבות רבות  אך לכולן משותפת ההבנה כי הגיע הזמן להקצות חשיבה ומשאבים להקמת תשתית למידה ארגונית.
ומה אז? איך נמשיך מכאן? איך נבנה את התשתית המתאימה ביותר לארגון? ומי יעשה את זה?
כל התשובות בפוסט שלפניכן.

נקודת ההתחלה

נקודת ההתחלה היא ההבנה שאנחנו לא בהתחלה אלא בעצם בהמשך – לארגון קיים תמיד יש 'משהו', איזושהי תשתית ששימשה אותו עד היום:
זו יכולה להיות החונכת המיתולוגית שמלמדת את כל החדשים,
רכז שאחראי על רישום לקורסים חיצוניים,
קורס שפיתחו בעבר באופן מקצועי,
או כמה לומדות רגולציה ובטיחות.

כשאנחנו מגיעות לבנות תשתית למידה ארגונית, ההבנה מה יש, הכבוד למה שהיה והלמידה ממנו הכרחיים לצורך ההמשך – זו נקודת ההתחלה שלנו – המדרגה הראשונה שממנה נוכל לעלות למדרגות הבאות.

הבט נוסף של נקודת ההתחלה הוא הבנה, שלנו כמקצועניות למידה ארגונית, מהו טווח תשתיות הלמידה בארגון, מה אנחנו מחפשות בעצם. זה דומה למי שהולכת לחפש יהלומים אבל לא יודעת איך נראים יהלומים, כדי שתוכל למצוא אותם היא צריכה להבין מה היא מחפשת.

אני ממליצה להעזר בהקשר זה בגלגל תשתיות הלמידה הארגונית, הגלגל מגדיר את הרכיבים השונים של תשתית למידה בארגון, יוצר סדר ושפה משותפת לנו וללקוחות, מסייע באבחון מצב קיים, בזיהוי פערים ובתכנון קדימה.

להעמקה ברכיבי הגלגל ממליצה להכנס לפוסט שמפרט אודות כל אחד ממרכיביו. לאחר שהבנו שההתחלה היא בעצם המשך והתיידדנו עם גלגל תשתיות הלמידה זה הזמן להתחיל בתהליך בניית תשתיות הלמידה.

תהליך הבניה של תשתיות למידה נשען על היסודות הקלאסיים של תהליך שיפור הנבנה ממיפוי הפערים אל זיהוי הפתרון והיישום. ההבדל המרכזי הוא ביכולת להחזיק תמונת מקרו אסטרטגית ולהניע אותה. זה לא 'קורס' או 'פתרון למידה', אלא מערך כולל. היכולת להחזיק אורך נשימה, להתנהל ברמת המקרו וברמת המיקרו ולתקשר כל הזמן את שתי רמות אלו אל מול הארגון היא קריטית בהצלחה.
מומלץ לעבוד בהתאם לשלבים הבאים:

פרוט על כל אחד מהשלבים ניתן למצוא בפוסט שמתמקד בשלבי בניית תשתית למידה.

שותפים מרכזיים בבניית תשתית למידה ארגונית
בניית תשתית הלמידה מובלת על ידי פרויקטורית ארגונית – אם יש מנהלת למידה, באופן טבעי זה תפקידה, במצבים אחרים – סמנכ"לית משאבי אנוש או גורם ארגוני אחר.

תשתית למידה היא לא 'עוד' פרויקט, מדובר במהלך אסטרטגי עם השפעה מהותית שגם דורש משאבים לא מעטים. אי לכך השותפות של ההנהלה הבכירה ובמיוחד המנכ"ל.ית בתהליך חשובה במיוחד. השותפות נוצרת באמצעות שיתוף בהחלטות באבני דרך מרכזיות ובהקדשת זמן וקשב לאופן בו נכון להתחבר לצוות ההנהלה.
וכמובן בהתאם לצורך חשובה גם השותפות החוצה עם יועצים חיצוניים שיוכלו לתמוך בהיבטים מקצועיים שונים של בניית התשתיות, בהקשר זה יכולים להיות רלבנטיים: יועצת להקמת תשתיות למידה, יועצת לבחירת והטמעת LMS, יועצת לניהול ידע וכו'. אני מאמינה גדולה במקצוענות ייחודית ואני חושבת שחלק מההצלחה היא היכולת להרוויח את הידע שכבר נצבר בהרבה מקומות אחרים.

אם שרדת  עד כאן, סימן שאו שהנושא מרתק אותך או שממש עכשיו הקמת תשתיות למידה היא האתגר שלך, אם כך – זכית! מדובר בתהליך כייפי, יצירתי, משמעותי ומלא אתגרים טובים.

בהצלחה בהקמה הבאה!

הפוסט הקמת תשתית למידה ארגונית – מבוא הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/08/29/learning-first/feed/ 0
תהליך בניית תשתית למידה ארגונית https://nuritctlv.co.il/2021/08/29/%d7%aa%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9a-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%aa%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa/ https://nuritctlv.co.il/2021/08/29/%d7%aa%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9a-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%aa%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa/#respond Sun, 29 Aug 2021 20:49:06 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2337 אז הבנו שהגיע הזמן לבנות תשתית למידה ארגונית, גייסנו שותפות ארגונית ומשאבים, אבל איך מתקדמים מכאן? איך יוצרים את התשתית הזו? בהיבט זה בדיוק יתמקד הפוסט הזה. שלב ראשון – מבינים מה יש ומה צריך השלב הראשון הוא שלב של חקר, הבנת עומק הן של התשתיות הקיימות בארגון והן של צרכי הלמידה הארגוניים, השלב מורכב […]

הפוסט תהליך בניית תשתית למידה ארגונית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

אז הבנו שהגיע הזמן לבנות תשתית למידה ארגונית, גייסנו שותפות ארגונית ומשאבים, אבל איך מתקדמים מכאן? איך יוצרים את התשתית הזו? בהיבט זה בדיוק יתמקד הפוסט הזה.

שלב ראשון – מבינים מה יש ומה צריך

השלב הראשון הוא שלב של חקר, הבנת עומק הן של התשתיות הקיימות בארגון והן של צרכי הלמידה הארגוניים, השלב מורכב משני חלקים:
1. מיפוי צרכי למידה – מהם המקומות שבהם הארגון נמצא בפער מהמצב הרצוי, ההתייחסות יכולה להיות הן להיבטים תכניים: איזה תקלות חוזרות על עצמן, איזה תהליכים לא עובדים, איפה אנו שוב ושוב 'נופלים' והן להיבטים תהליכיים: תחלופת עובדים, קושי בקליטת עובד.
במיפוי חשוב גם להאיר זרקור אל המקומות שהארגון מצליח בהם: תחומי תוכן שאין בהם בעיה, מחלקות מצליחות במיוחד.
המיפוי מבוצע באמצעות ראיונות עם מנהלים של יחידות ספציפיות מחד (בהקשר זה אני ממליצה להיפגש הן עם מנהלים בכירים והן עם זוטרים, שכן 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'), והן עם מנהלים שנקודת המבט שלהם מאפשרת מבט רוחב על הארגון: סמנכ"לית משאבי אנוש, מנהלת למידה ופיתוח ארגוני וכו'.

2. מיפוי התשתיות הקיימות – מה קיים היום. מנסיוני, בכל ארגון יש 'משהו': חונך מעולה שמלמד את כולם, קורס שפיתחו פעם באופן מקצועי, בעל תפקיד שאחראי על רישום לקורסים חיצוניים, מחלקה שמתקיימים בה תדריכים באופן סדיר, מנהל צוות שמקפיד על למידה בצוות שלו.

אני ממליצה למפות את התשתיות הקיימות בדרך הבאה:
ראיון עם מנהלת למידה ופיתוח ארגוני – הראיון יאפשר מבט כולל על התשתיות הקיימות.
הכרות עם התוצרים הקיימים, ממש ברמת התיקיות במחשב… . מנהלת הלמידה והפיתוח הארגוני תפנה אותנו אליהם ואנחנו 'נחפור' בתוכם – לפעמים בחיפוש הזה מתגלים אוצרות שמעלים אבק: כלי למידה מעולים שפותחו בעבר ולא הוטמעו..
על מנת לערוך את מיפוי התשתיות הקיימות באופן מסודר ומדויק אני ממליצה להשתמש בכלי של 'גלגל תשתיות הלמידה'.

את תובנות המיפוי נעלה על גבי מסמך (ההמלצה שלי: מצגת ממוקדת וחכמה – כזו שמאפשרת להעביר את המסרים המרכזיים מבלי להעמיס ולעייף), ונתקף עם ההנהלה/צוות היגוי בכיר ייעודי לנושא. התיקוף קריטי כדי לאשש את התובנות והצרכים שהגענו אליהם. 

שלב שני – חולמים את העתיד

אחרי שהבנו מהם צרכי הלמידה הארגוניים, היכן הפערים ומה התשתיות הקיימות, הגיע הזמן להבין איך נכון לתת להם מענה: מהן התשתיות הארגוניות שנצטרך על מנת לענות באופן מייטבי לצרכים.
על מנת לאפשר בשלב זה חשיבה שיוצאת מחוץ לקופסא הארגונית המוכרת, אני ממליצה בחום להתחיל עם 'חלום': איך היתה נראית תשתית למידה שעונה לצרכים של הארגון בעולם ללא אילוצים (מי אמר אין לנו כסף?! ;)). החלום מאפשר ליצור מגדלור, מקום ששואפים להגיע אליו, ולעיתים הוא משקף תמונה שגם אם לא תתגשם מחר בבוקר, היא שאיפה שיכולה להתגשם בטווח רחוק יותר.

גם 'החלום' נבנה בהתאם לגלגל תשתיות הלמידה: כל תשתית ומה תכיל בעולם אופטימלי.

אחרי שגיבשנו את החלום, מגיע הזמן 'לרדת לקרקע', להבין את האילוצים ולמקד מה ריאלי מתוך התמונה האופטימלית שבנינו.
בשלב זה נוסיף לכל מצב אופטימלי מצב ריאלי ליישום.
את התוצר הזה נביא לדיון בצוות ההנהלה/צוות ההיגוי הייעודי. דיון שמטרתו קבלת החלטה ותעדוף בנוגע לתשתיות השונות שיש לבנות.

שלב שלישי – מחלום למציאות

השלב השלישי הוא השלב שבו תהליך בניית התשתית עובר מהשלב הראשוני, האסטרטגי,
אל היישום בשטח.
בשלב זה נבנית תכנית עבודה לבניית התשתיות השונות, תכופות עקב ההיקפים הרחבים הנדרשים בבניית תשתית כזו, התכנית תהיה רב שנתית.

על מנת ליצור ערך מהיר לארגון מהתהליך מחד ולהקפיד על יצירת תשתיות יציבות ואיכותיות מאידך, מומלץ לשלב בתכנית בין Quick wins שהארגון יכול להנות מהם באופן מיידי לבין תהליכי בנייה ארוכי טווח.

לאחר בניית תכנית העבודה מתחילה 'עבודת הנמלים' העמלנית של בניית התשתיות: פיתוח תכנים מרכזיים, רכש והטמעה של תשתיות פיזיות ומקוונות, הכשרה וליווי לבעלי התפקידים השונים ועוד.
אחד ממפתחות ההצלחה המרכזיים של שלב זה הוא היכולת לנוע בין המיקרו של המשימות הרבות והמפורטות לבין המקרו של התמונה הכוללת והחיבורים.
סכנה שאורבת בשלב הזה היא השקעה מרובה בבנייה של תוצרים ותשתיות נפלאות ופחות השקעה בשלב הסיזיפי והארוך של  הטמעה שלהם. כך עלול להיווצר מצב שבו המנויים שקנינו לאתרים מובילים עומדים מיותמים, כלי הלמידה העצמית שבנינו לא מעודכנים ולא נעשה בהם שימוש ומחצית מהפונקציות של מערכת ה LMS  לא מנוצלות.
ההמלצה שלי היא להחזיק כל הזמן גם את ציר ההטמעה והשימוש השוטף, לא להרגיש שסיימנו את המלאכה כשרכשנו, פיתחנו וכו', אלא להבין שזו רק ההתחלה ולהקפיד על תכנית עבודה מפורטת גם להטמעה.

שלב רביעי – 'להגיד שהגענו'

בניית תשתית למידה ארגונית היא תהליך ארוך. להבדיל מפיתוח קורס שבו 'גזירת הסרט' מאוד ברורה, כאן יש בנייה מתמשכת ותהליך שחלקו סמוי.
ההמלצה שלי היא לחגוג שלבים שונים, אבני דרך בתוך תהליך הבנייה. לא צריך לחכות ש'הכל יעמוד' כדי 'להגיד שהגענו'. נהפוך הוא: החגיגה של העשייה, ההצלחות והשינויים הקטנים שמצטברים לשינוי גדול הכרחית, נותנת אנרגיה לעושים במלאכה ולהמשך התהליך.

דוגמאות ל'חגיגות קטנות' – הדרכה משמעותית שנבנתה, עליה באפקטיביות של תהליכי למידה שנמדדו, הכשרה של בעלי תפקידים בארגון – למשל הכשרת מנהלים כמובילי למידה.

וזה אולי מבטא את ההבנה הכי בסיסית – שבניית תשתיות היא תהליך מתמשך וספירלי – יש לו שלב יסוד של הקמה או שדרוג משמעותי, אך מעבר לכך שכלול ושדרוג התשתיות נמשך כל הזמן והוא חלק בלתי נפרד מהמשימה של להיות רלבנטיים לצרכים המשתנים של הארגון.

הפוסט תהליך בניית תשתית למידה ארגונית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/08/29/%d7%aa%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9a-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%aa%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa/feed/ 0
גלגל תשתיות הלמידה הארגונית https://nuritctlv.co.il/2021/08/29/%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%9c-%d7%aa%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa/ https://nuritctlv.co.il/2021/08/29/%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%9c-%d7%aa%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa/#respond Sun, 29 Aug 2021 19:51:14 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2305 גלגל תשתיות הלמידה הארגונית מגדיר את הרכיבים השונים של תשתית למידה בארגון, הגלגל שימושי הן בתהליכי בנייה של תשתית למידה, והן ככלי שמאפשר לבדוק את דיוק הערכות יחידת הלמידה הארגונית אל מול אתגרי השעה של הארגון. אני ממליצה אחת לשנה להתבונן על גלגל תשתיות הלמידה הארגוניות ולבדוק מה עדיין רלבנטי, מה פחות ומה יש להוסיף […]

הפוסט גלגל תשתיות הלמידה הארגונית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

גלגל תשתיות הלמידה הארגונית מגדיר את הרכיבים השונים של תשתית למידה בארגון, הגלגל שימושי הן בתהליכי בנייה של תשתית למידה, והן ככלי שמאפשר לבדוק את דיוק הערכות יחידת הלמידה הארגונית אל מול אתגרי השעה של הארגון. אני ממליצה אחת לשנה להתבונן על גלגל תשתיות הלמידה הארגוניות ולבדוק מה עדיין רלבנטי, מה פחות ומה יש להוסיף לנוכח אתגרי העתיד וההווה.
בפוסט זה אפרט על כל אחד ממרכיבי הגלגל.

תכנים – מה לומדים

תשתית התכנים היא מיפוי של כלל התכנים הנדרשים לצורך מקצוענות בארגון.
התשתית כוללת התייחסות ל:
תפיסות – למשל: תפיסת השרות הארגונית, תפיסות תפקיד, תפיסת הפעלה ארגונית.
ידע – למשל: מוצרים, הכרות עם מערכות המידע הארגוניות, שפות תכנות (בהייטק), ידע פיננסי (בחברות פיננסיות), ידע ארגוני: היסטוריה, מבנה, תהליכי עבודה מרכזיים ועוד.
מיומנויות – מיומנות מכירה, מיומנות שרות, מיומנות למידה עצמית, מיומנות תפעול מכונה ספציפית  וכיוב'.

מתודות  – איך לומדים

המתודות שדרכן מתקיימת למידה בארגון והיקף השימוש בכל אחת מהן, דוגמאות למתודות למידה: שיעורים פרונטליים, סדנאות למידה משחקית, למידה עצמית באתרי תוכן, למידה עצמית בלומדות ארגוניות, חניכה, למידה בכלים תומכי ביצוע, למידה באמצעות מערכת ניהול ידע ועוד.
למשל בארגון תעשייתי ייתכן שהמתודה המרכזית תהיה חניכה, בארגון הייטק יושם דגש רב על למידה עצמית ממקורות מידע שונים ברשת ובקהילות למידה, בחברת תקשורת הדגש יהיה על מערך קורסי הכשרה פרונטליים נרחב לצד למידה OJT ממערכת ניהול ידע, ואילו הבנק יכול להסתמך על למידה עצמית באמצעות לומדות וסרטונים לצרכי התעדכנות.

תשתיות פיזיות וטכנולוגיות – איפה לומדים

תשתיות המתייחסות למיקום של הלמידה ושל ניהול ופיתוח הלמידה.
תשתיות הקשורות למיקום הלמידה:
מיקום יכול להיות פיזי: למשל כיתות הדרכה והציוד שנדרש בהן: סימולטור פיזי, מחשבים.
ומיקום גם יכול להיות טכנולוגי: מערכת ניהול ידע, אתרים ספציפיים להם נדרש מנוי
(למשל: learning Linkedin, אתרי ידע מקצועיים), פורטל ארגוני, סביבת למידה של מערכות מידע, LXP, וכו'.
תשתיות הקשורות לניהול ופיתוח הלמידה:
LMS – מערכת ניהול למידה,  כלים ספציפיים שהארגון רכש – למשל רשיונות לפלטפורמות משחקיות, לכלי פיתוח (סטוריליין, canva, genially וכו').

תפקידים – מי האנשים במערך הלמידה הארגונית?

בעלי התפקידים במערך הלמידה הארגוני והגדרת התפקיד של כל אחד מהם.
הבסיס הוא בדרך כלל: מנהלת למידה ופיתוח ארגוני, רכזת למידה, Learning Business Partner , מנהלת ידע, מדריכות, חונכות, מנהלות.ים בארגון (גם להם יש מרכיב תפקיד חשוב שקשור לפיתוח העובדים שלהם…).
 בדוח מגמות הלמידה של לימי 2021 צוינו מגוון תפקידים שייתכן שיווצרו בשנים הקרובות:  מנהל.ת אסטרטגיות למידה, אנליסט.ית למידה וביצועים, מוביל.ת חדשנות בפיתוח הון אנושי, אחראי.ת שותפויות אסטרטגיות, מנהל.ת למידת עתיד, מוביל.ת ניהול כשירויות ארגוני, רכז.ת שיווק למידה ארגונית, מתכנת.ת תהליכי למידה, מנהל.ת קהילת מובילי למידה ארגונית.

תהליכי עבודה איך 'המכונה' שנקראת למידה ארגונית עובדת.

איזה תהליכים יש היום ובאיזה רמה הם מתנהלים, ומה נרצה שיהיה בעתיד.
תהליכים לדוגמא:
תהליך איתור צרכי הדרכה ובניית תכנית הדרכה שנתית,
תהליך מצורך לפתרון הדרכתי,
תהליך הטמעה כלל ארגוני (רגולציה, מוצר חדש, היבטים תרבותיים וכו'),
תהליך הכשרת ופיתוח מדריכים וחונכים.

רוצות לגלות איך לבנות תשתית למידה ארגונית – כנסו לפוסט שעונה בדיוק על השאלה הזו 😊

הפוסט גלגל תשתיות הלמידה הארגונית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/08/29/%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%9c-%d7%aa%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa/feed/ 0
נועה ברקת: מבית למגורים במשאית https://nuritctlv.co.il/2021/06/10/%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%aa/ https://nuritctlv.co.il/2021/06/10/%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%aa/#respond Thu, 10 Jun 2021 13:56:20 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2236 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני בת 59, בת קיבוץ משמר העמק, נשואה לשרון, אמא לשלושה וסבתא לאחד. בשנים האחרונות אני גרה במשאית בית ובשנה האחרונה גם בבית הקבע. אני עורכת ספרים, משוררת ויועצת ביוגרפית, לאחרונה סיימתי לימודי מלווה דרך יומן ויזואלי. יש לי הוצאה לאור – אדמה לחוכמה נשית מתחדשת שמתמקדת בספרי ידע שנשים […]

הפוסט נועה ברקת: מבית למגורים במשאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני בת 59, בת קיבוץ משמר העמק, נשואה לשרון, אמא לשלושה וסבתא לאחד.
בשנים האחרונות אני גרה במשאית בית ובשנה האחרונה גם בבית הקבע.
אני עורכת ספרים, משוררת ויועצת ביוגרפית, לאחרונה סיימתי לימודי מלווה דרך יומן ויזואלי. יש לי הוצאה לאור – אדמה לחוכמה נשית מתחדשת שמתמקדת בספרי ידע שנשים כותבות
לקח לי הרבה שנים להבין שהמוח שלי מחווט לראות תמיד את הדבר הבא, אני נדלקת מרעיונות חדשים, מהמצאות, ממה שאני עוד לא יודעת. ממחשבה שעוד לא חשבתי. זה מתחבר לחלק היצירתי שלי – לצורך לצייר, לרקום, לסרוג ולכתוב.
אני אוהבת לקרוא  מכל הז'אנרים ובלבד שזה כתוב מצוין. אני אוהבת אמנות ומתרגשת כשהיא נוגעת בי.
מגיל צעיר נמשכתי לרוחניות. לתפיסה שמנסה להסביר ולהנגיש שיש עוד משהו בעולם.
אני משתדלת לאזן את הנטייה שלי לחיות בעולם הדמיון שלי עם קשרי לב עם אנשים. להיות קודם כל בת אדם ולהושיט יד. אני ידידותית ואנשים אותנטיים שמחוברים לשליחות שלהם מרגשים אותי.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

לפני ארבע שנים עברתי ביחד עם בן זוגי לגור במשאית בית ויצאנו למסע נדודים בארץ.
יצאנו ממסגרת של יציבות, מוסכמות, בית עם קירות, רהיטים וכתובת.
התמסרנו לאי וודאות והקשבה למה שקורה, למה שמציעה הדרך והתחברנו החוצה..

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

השינוי התחיל כמה שנים קודם לכן, בדרמה גדולה, משבר שהפשיט אותנו מהרבה זהויות שהיו לנו. אני למשל, נחשבתי לכזו שתמיד יש לה משהו חכם להגיד ופתאום לא הבנתי ולא ידעתי כלום. יצאנו לשנת חופש מהקיבוץ שגרנו בו ועברנו בירושלים, בגיל 54 מצאתי את עצמי לראשונה בחיי בסביבה של אנשים לא מוכרים. כשחיפשנו דירה הגענו לדירה שהיה בה שולחן כתיבה עתיק, בעלת הבית הבהירה שהשולחן חייב להשאר בדירה. התרגשתי. זה היה מסר בשבילי לכתוב!  הכתיבה היא הבית בשבילי. בצורה יותר מאסיבית, הכתיבה שיקפה משהו של 'עכשיו אני', באותה תקופה יצא ספר השירים הראשון שלי, 'שומרת לילה'.

הרעיון לנדוד הגיע אלי בבת אחת כשהיינו בנסיעה ארוכה בדרום. התייצבנו אחרי המשבר, הקן התרוקן והרגשנו שאנחנו בשלים למשהו חדש… בן זוגי הסכים מיד.
הרעיון עלה בסתיו, את החורף בילינו בברורים, בהבנה מה נדרש לנדודים, מה מתאים לצרכים שלנו. הבנו שמשאית היא הפתרון הנכון עבורנו כי היא מאפשרת לנדוד ולא להיות מחוברים לכלום – יש לה מערכת סולארית, מיכלי מים והיא עמידה וגבוהה. המשמעות היתה שצריך לעשות רישיון נהיגה על משאית.
התחלנו ללמוד נהיגה ובמקביל מצאנו משאית.
קצת יותר משנה לאחר שהרעיון צץ, קיבלנו את רישיונות הנהיגה ויצאנו לדרך.
במשך 3 שנים נדדנו ברחבי הארץ, כאשר אנחנו נשארים ימים ספורים בכל מקום.
המשכנו לעבוד כל אחד במקצועו, ואני תיעדתי את הנדודים בבלוג וכתבתי שירים ששיקפו את התהליך, שירים שיצאו לפני כשנה בספר 'הביתה'.
החיים בנדידה בחלל קטן מבקשים הסתפקות במועט בכל מובן. הם מחדדים את ההקשבה –  מתי נכון לזוז מתי נכון לעצור,  הם מסייעים לחיות כאן ועכשיו ומאפשרים מפגשים אותנטיים עם אנשים. חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה במשך שלוש שנים, נשארנו בכל מקום ימים ספורים.

לפני קצת יותר משנה, הנדודים שינו את אופיים ואנחנו עוברים בין בית הקבע שלנו בהרדוף לבין בית המשאית שרוב הזמן חונה בכליל אצל חברים לבין גיחות נדודים לפי הלב.
הבנו שבית הקבע שלנו ענק עלינו,
סגרנו לעצמנו יחידת דיור קטנה של 20 מ"ר ואת השאר תכננו להשכיר.
 למרבה השמחה הבן הגדול שלנו, אשתו והנכד שנולד עברו לגור לידינו.
כרגע אני מתראיינת מהחוף בחיפה, כי עכשיו מתאים לנו להיות כאן.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • ללמוד נהיגה על משאית – אני לא אוהבת לנהוג. הבנו שחייבים שגם לי יהיה רישיון. זה היה אתגר שהפגיש אותי עם המגבלות שלי. עברתי בטסט שני אבל זה היה אחרי הרבה מאוד שיעורים. לפני הטסט הלכתי ל'מכשפה' שתסייע לי והיא אמרה לי: הבעיה העיקרית שלך בנהיגה היא שהכיוון שאת באמת שולטת בו זה פנימה,אבל בנהיגה צריך להתמקד בימין, שמאל, קדימה ואחורה. אמנם טעיתי פעמיים בין ימין לשמאל בטסט, אבל נהגתי טוב ועברנו שנינו.
  • לשחרר את כל הרכוש – חשבתי שיהיה לי קשה להפרד מאלפי הספרים שלי. זה היה ממש כיף. כל פריט שיצא ומצא בית, זה היה פשוט נפלא. אני מציעה לכל אחד לעשות את זה לפחות פעם בחיים. חפצים אוגרים בתוכם המון משקעים וזה מעין ריסט לשחרר אותם.
  • יש אתגר מתמשך– מפגש עם רשויות החוק שמייצגות את האינטרסים של יושבי הקבע. אנשים לא שמחים שחונים להם ברחוב, ליד הבית או מול הנוף. אני רגישה למבטים ואני נלחצת אם אני מרגישה לא רצויה.
  • עוד אתגר הוא המים – זה המשאב היחידי שאנחנו זקוקים לו בנדודים ושאי אפשר לקנות אותו. אנחנו תלויים בטוב לבם של חברים ואנשים. זה מצחיק – כי היינו שמחים לשלם על המים והמחיר הוא גם ממש זול, אבל פשוט אין ברזי מילוי.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • הקשבה וגמישות– יש לי מטרות ויש לי רצונות, אני פועלת להשיג אותם, אבל גם פתוחה לזה שבכל רגע זה יכול להשתנות. יש אמירה שהדרך חכמה מההולכת בה, ואני מאד מזדהה איתה.
  • הקשר הזוגי שלי – אנחנו ביחד מגיל 19 – כבר 40 שנה. אנחנו צוות למופת. התפקיד שלי הוא להקשיב ולקלוט את מה שמבקש לקרות והתפקיד שלו הוא לעזור לזה. אני שמחה והוא שמח כי אני שמחה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • להקשיב – לשאול את עצמך מה אני רוצה? מה הדבר הבא שלי? מה העולם מבקש ממני? מה אני מבקשת מהעולם? ואז להקשיב ולחכות בסבלנות. התשובות מגיעות. לפעמים הן מפתיעות.
  • להתנסות – זה הצד השני של ההקשבה ומה שמאזן אותה. אנחנו לומדים מהתנסויות, מחוויות. לא תמיד צריך לדעת בבהירות משהו. אם בא לך לנדוד – צאי ליום שיטוט. קחי אוטובוס לעיר שלא היית בה ותעשי לך יום מחוץ לקונטקסט שלך..  תפסיקי את השגרה ותעשי משהו אחר.
  • הרבה מהשינויים בחיים נובעים ממשבר – ובדרך כלל זה מעלה הרבה רגשות קשים. זו הזדמנות לפגוש דברים שהדחקנו ולטפל בהם. לא משנה כל כך הדרך והשיטה – רק הנכונות לבדוק ולהיפגש עם מה שעולה.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

מבחינה תעסוקתית המשכתי לערוך ספרים, נשארתי במקצוע שלי. בשנתיים האחרונות נכנסתי לתחום של יומנים ויזואלים ואני מסיימת הכשרה בתחום. יש לי המון רעיונות איך לשלב את כל מה שאני יודעת עם היצירה ביומן. עשיתי למשל, בין פסח לשבועות 49 ימים של ספירת העומר עם היומן הויזואלי ונרשמו מעל ל-200 נשים.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בחרתי שירים שלי מתוך הספר 'הביתה' וחלק מהיומן הויזואלי.

חוף הסטודנטים, חיפה

אֲנַחְנוּ נַוָּדִים דִּיגִיטָלִיִּים, עוֹבְדִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְלִיטָה. פּוֹתְחִים הוֹט-סְפּוֹט בַּנַּיָּד, מִתְנַחֲלִים בְּרֶשֶׁת שֶׁאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהַנִּיחַ עָלֶיהָ יָד. פַּעַם בְּחֹדֶשׁ מִתְקַשְּׁרִים אֵלֵינוּ מִמַּחְלֶקֶת הַשִּׁוּוּק שֶׁל ׳הָאָרֶץ׳ מַצִּיעִים מָנוּי עַד פֶּתַח הַבַּיִת. מִתְפַּתַּחַת שִׂיחָה עַל חַיִּים פְּתוּחִים. בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ אֱלֹהִים מוֹנֵעַ מֵאַהֲרֹן מִשֵּׁבֶט לֵוִי נַחֲלָה וָחֵלֶק. אֵין זֶה עֹנֶשׁ. זֶהוּ תַּפְקִיד

 

פארק קנדה

אֲנַחְנוּ לֹא צָדִים וְלֹא מַדְלִיקִים מְדוּרוֹת,

גַּם לֹא הוֹלְכִים יְחֵפִים, לֹא מְלַקְּטִים צִמְחֵי מַאֲכָל,

לֹא קוֹטְפִים פְּרָחִים, לֹא צוֹפִים בְּצִפּוֹרִים, לֹא לוֹכְדִים

פַּרְפָּרִים,

לא מְטַיְּלִים.

הַטֶּבַע הוּא הַיָּד שֶׁנּוֹשֵׂאת אוֹתָנוּ,

אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּדְּלִים לִהְיוֹת קַלִּים 

עוד משהו?

בני אדם הם מדהימים. יש להם משאבים שלא יאומנו. בזמני משבר ושינוי אפשר לגלות את הכוחות ולרתום אותם למה שחשוב באמת.

הפוסט נועה ברקת: מבית למגורים במשאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/06/10/%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%aa/feed/ 0
הילה עובד: מחינוך לדיפלומטיה https://nuritctlv.co.il/2021/06/03/%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93/ https://nuritctlv.co.il/2021/06/03/%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93/#respond Thu, 03 Jun 2021 15:26:07 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2217 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 45, נשואה לארז, אמא לארבעה ילדים: בן 17, תאומים בני 15, בן 9. אוהבת לקרוא, ללכת להופעות, אוהבת לאפות ולארח. מחוברת מאוד למשפחה שלי: הוריי ושלושת אחיותיי. לפני השינוי שלי כולנו גרנו בכפר סבא- משפחה גדולה ואוהבת, וגם היום בזכות פלאי הטכנולוגיה הקשר הקרוב נשמר :). מה השינוי שעשית באמצע החיים? בגיל 44 עזבתי […]

הפוסט הילה עובד: מחינוך לדיפלומטיה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 45, נשואה לארז, אמא לארבעה ילדים: בן 17, תאומים בני 15, בן 9.
אוהבת לקרוא, ללכת להופעות, אוהבת לאפות ולארח. 
מחוברת מאוד למשפחה שלי: הוריי ושלושת אחיותיי. לפני השינוי שלי כולנו גרנו בכפר סבא- משפחה גדולה ואוהבת, וגם היום בזכות פלאי הטכנולוגיה הקשר הקרוב נשמר :).

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 44 עזבתי את מקצועי כמורה ומחנכת לכיתות ג-ו' ועברתי לעולם הדיפלומטיה

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

עוד בתואר הראשון היה לי את החלום של שרות במשרד החוץ. 
אפילו יצרתי בזמנו קשר עם משרד החוץ. אבל life happens: פגשתי את בן זוגי, התחתנו, נולדו הילדים.., החיים לקחו לכיוונים אחרים.
התחלתי את דרכי המקצועית בעולם הפרסום ובהמשך הלכתי אחרי הלב להוראה. 
אחרי יותר מעשור בהוראה, כאשר אני אמא מאוד נוכחת בבית, הילדים גדלו והגיע הזמן לחשוב על מה אני רוצה, מה בשבילי. 
הייתי בת 38 ושוב חזר החלום של משרד החוץ, אבל לא האמנתי שזה אפשרי בגילי, עם ארבעה ילדים.
"ידעתי" שאי אפשר, שלא מקבלים אנשים בגיל 40 להיות דיפלומטים.
בגיל 43, לפני שנתיים וחצי, החלטתי שאני מנסה. לא רציתי להגיע לגיל 70 ולהתחרט. 
הלכתי למבחנים של משרד החוץ, עברתי שני שלבים. בזמן המבחנים התחדד לי עוד יותר שזה מה שאני רוצה. אבל לא עברתי את השלב הבא. היה לי ברור שאנסה שוב, שזה המקום בשבילי.
באמת, לאחר שנה החלטתי לנסות שוב: הבנתי שזה הזמן: הגדול כבר בתיכון וזה היה רגע אחרון לפני י"ב וצבא.
ניגשתי שוב והתקבלתי.

עברתי את הקורס במרץ 2020. 
בספטמבר נסענו למיאנמר, קיבלתי מינוי לתפקיד סגנית שגריר. 
6 ימים אחרי שהגענו כל המדינה נכנסה לסגר חמור במיוחד, שנמשך עד ההפיכה הצבאית שהתרחשה חמישה חודשים אחרי שהגענו.
לילדים שנקלעו לסגר מבלי להכיר אף אחד ובלי בית ספר, היה קשה מאוד. הסברנו למשרד החוץ את הקושי הזה ולשמחתנו הם היו קשובים והציעו לנו לעבור לאוסטרליה.

היום אני אחראית לענייני כלכלה, מדע, תרבות ואקדמיה בשגרירות בקנברה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • לבטוח בעצמי, לאפשר לעצמי לנסות, לאפשר לעצמי להיכשל ולא לפחד לנסות שוב
  • הדינמיקה המשפחתית השתנתה: מאמא מורה שיותר בבית, עכשיו אבא יותר בבית ואמא פחות פנויה. לפעמים גם בארוחת שישי יש עניין דחוף שאני צריכה לעסוק בו…
  • ההתמודדות של הילדים במקום חדש, בחברות חדשות, פעמיים ברצף של פחות משמונה חודשים.  
  • להגיע למדינה חדשה בזמן קורונה. לעבור לעוד מדינה בזמן קורונה. כמות הבידודים שעשינו בשמונת החודשים הראשונים היתה מטורפת. בנוסף גם חלינו בקורונה.. .
  • ללמוד עוד נושאים חדשים, ללמוד תרבויות חדשות, מונחים, אינטראקציות.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • התמיכה של הילדים ושל בן זוגי. הסברנו לילדים שזה החלום של אמא וכמו שנעשה כל מאמץ להגשים את החלום שלהם עכשיו הזמן לעשות את המאמץ להגשים את החלום של אמא.. .
  • ההורים והאחיות שלי מאוד תמכו, גם בהחלטה וגם במהלך הקורס בנוכחות בבית עם המשפחה ועד היום הם תומכים בכל היבט שיכולים.
  • הגישה של משרד החוץ- מאפשר למבוגרים יותר להצטרף. בעבר הבוגרים בקורס צוערים היו בני 30, היום היו גם יותר מבוגרים ממני בקורס.
    הגישה של משרד החוץ באה לידי ביטוי גם בקשב הרב לי ולקושי שהיה לילדים במיאנמר ובכך שאפשרו לעבור לאוסטרליה.
  • ההבנה שיש כאן מודלינג שאני נותנת לילדים שלי על הגשמה, על העזה. מבחינתי התהליך של הקבלה וכל הבחינות היה חשוב בפני עצמו ושיתפתי את הילדים מההתחלה בתהליך. הם קיבלו מודלינג על הקשבה עצמית, על אומץ, על התמודדות עם אי הצלחה וגם עם העזה לגשת שוב למבחנים.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • לדעת להיות קשוב ולדעת מה באמת רוצים. הרבה פעמים יודעים מה רוצים אבל יש הרבה שכבות מעל זה: נסיון עבר, חוויות, חששות. להעיף את הכל ולהיות קשוב.
  • אחרי שמגלים מה לעשות – לעשות! להיות על זה, לבדוק, לחקור, להגיע לזה. השלבים הראשונים הבהירו לי שזה המקום שלי. הבנתי שזה היעד ושהדרך לא ברורה עדיין. 
    כשלא התקבלתי, מיד נרשמתי למרכז הבינתחומי לתואר שני באנגלית בדיפלומטיה ופתרון סכסוכים. אמרתי: אני צריכה לתרגל את האנגלית, זה התחום שמעניין אותי, זו תכנית שתקדם אותי ותאפשר לי ליצור קשרים, להעמיק ידע.
    במקביל התקבלתי למכון אבא אבן לדיפלומטיה בינ״ל כמתמחה. כלומר למיונים של השנה הבאה כבר הגעתי כסטודנטית וכמתמחה.
  • לא להשאר במקום שכבר לא בוער בי. את ההוראה מאוד אהבתי בעבר והרגשתי שאני מתחילה לאבד את התשוקה למקצוע.
  • להמשיך, להמשיך. לא לפחד מ 'לא'. לא לפחד מליצור קשר. לא לפחד מליצור קשר שוב. לא לפחד לשמוע משוב. להקשיב למשוב.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

גם בהוראה וגם בדיפלומטיה מדובר בשליחות אמיתית ומעומק הלב.
בשניהם יש עיסוק בחוזקות: בדיפלומטיה את מראה את החוזקות של ישראל, לילדים מראה את החוזקות שלהם, דואגת שגם השאר יראו את החוזקות שלהם.
בשני המקצועות צריך להקשיב.
בשני המקצועות צריך להכיר תרבויות: גם בהוראה כל ילד מגיע מעולם אחר לגמרי, ממשפחה אחרת, מחוויה אחרת, וצריך לדעת להקשיב למקום שהוא בא ממנו ולהתאים אליו.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

כשהתחלתי את קורס הצוערים כל אחד הציג את עצמו, ברקע ההצגה העצמית שלי התנגן השיר 'לחיות' של קרן פלס ורמי קליינשטיין.
התחברתי בשיר הזה למשמעות של לחיות בלי חרטות. לנסות ולחוות ולעשות. לא להתחרט.

עוד משהו?

תנסו. תעשו!

הפוסט הילה עובד: מחינוך לדיפלומטיה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/06/03/%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93/feed/ 0
עינת איבגי: ממש"א לאחות https://nuritctlv.co.il/2021/05/20/%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%91%d7%92%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2021/05/20/%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%91%d7%92%d7%99/#respond Thu, 20 May 2021 18:19:57 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2197 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 45 נשואה לאייל ואמא ל – 2 ילדים מיוחדים – מתן בן 16 וליה בת 18. גדלתי בראשון לציון ובגיל 4 הוריי עברו לקיבוץ ומאז ועד היום אני חיה עם משפחתי בקיבוץ נצר סרני. לאורך השנים ובעיקר בצמתים מרכזיות בהן עמדתי, ליווה אותי תמיד השילוב בין הרצון להיות עם […]

הפוסט עינת איבגי: ממש"א לאחות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 45 נשואה לאייל ואמא ל – 2 ילדים מיוחדים – מתן בן 16 וליה בת 18. גדלתי בראשון לציון ובגיל 4 הוריי עברו לקיבוץ ומאז ועד היום אני חיה עם משפחתי בקיבוץ נצר סרני. לאורך השנים ובעיקר בצמתים מרכזיות בהן עמדתי, ליווה אותי תמיד השילוב בין הרצון להיות עם רגליים על הקרקע לבין החיבור ללב ולנפש, ומתוך המקום הזה מצאתי את עצמי משתמשת בכלים שקיבלתי על מנת לקבל תשובות לשאלות שעלו. למדתי פתיחת קלפי טארות וכלי זה משמש אותי המון, כמו גם התייעצות עם אנשי מקצוע רלוונטיים. אני מאמינה שבסופו של דבר רק אני יודעת את מה שנכון לי והתשובות נמצאות אצלי בלב אבל לפעמים צריך קצת עזרה וחיזוק מבחוץ. אני אופטימית מטבעי, מחפשת תמיד את חצי הכוס המלאה, ומשתדלת להיות במקומות וליד אנשים שעושים לי טוב על הלב והנשמה, ולהם אני מחזירה את מלוא האהבה שאני יכולה להעניק.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 42 קיבלתי את ההחלטה האמיצה ביותר בחיי ולאחר יותר מ – 10 שנים בעולם משאבי אנוש יצאתי לדרך חדשה כסטודנטית להסבת אקדמאים לסיעוד. כיום אני אחות מוסמכת.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

בתחילת דרכי המקצועית, לא ייחסתי משמעות גדולה לבחירות שעשיתי. עבדתי בתחילה כדיילת קרקע בשדה התעופה, ולמדתי במקביל תואר ראשון במדעי ההתנהגות וניהול משאבי אנוש, מתוך רצון לעסוק במקצוע שישלב עבודה עם אנשים. בסיום הלימודים עזבתי את עבודת הדיילות והשתלבתי כרכזת כ"א בחברת דנאל. שלא כמקובל, נשארתי בחברה זו במשך 3 שנים (לרוב עוברים לארגון כבר אחרי שנה בתחום) במהלכן אבי נפטר וילדתי את הבן השני שלי. משם עברתי לחברת השמה לבכירים, על מנת להרחיב את הניסיון המקצועי בתחום הגיוס ולצבור ניסיון בתחום הטכנולוגי וגיוס לתפקידים בכירים. עבדתי בחברה זו 8 שנים והגעתי לתחושת מיצוי.

הייתי לאחר כמעט 10 שנים בתחום, לא ידעתי אם אני רוצה להמשיך בדרכי המקצועית ולעבור לארגון או לצאת לדרך חדשה. ההתלבטות היתה גדולה, וקיבלתי המלצה להתייעץ עם רב שעוסק גם בייעוץ מקצועי ומשלב קריאת כף יד ונומרולוגיה. מה שזכור לי מכל השעות שישבתי איתו היה משפט אחד – "את צריכה לעסוק בתחום טיפולי. אם זה לא יקרה עכשיו ותלכי לעבוד בארגון, את תרגישי מיצוי מהר מאוד ותעשי את השינוי שאת מייחלת לו. אבל אם את עוד לא בשלה לשינוי, חכי לבשלות ואז צאי לדרך חדשה". ואכן כמו שתיאר זאת, התחלתי לעבוד בחברה גדולה ומובילה במשק, ותוך זמן מה הרגשתי מיצוי. אבל השינוי לא בא כל כך מהר, כי אני לא מרימה ידיים ומוותרת לעצמי ולקח לי זמן להחליט שאני עושה את זה ויוצאת לדרך חדשה. גיששתי לגבי אופציות שונות לשינוי מקצועי, לא ידעתי עוד מה מעניין אותי ובדקתי מספר תחומים שלכולם מכנה משותף – תחום טיפולי. בין השאר נתקלתי גם בלימודי הסבה לסיעוד וככל שעבר הזמן הבנתי שזה התחום שמעניין אותי.

כעבור 4 שנים, ועל רקע הבנה של שינויים שהולכים לקרות בארגון שככל הנראה לא ייטיבו איתי, במקביל לצורך שהתעורר בבית והצריך את נוכחותי הרציפה, קיבלתי החלטה לעזוב את הארגון. החלטה לצאת ללימודים עוד לא התגבשה במלואה. בעיקר הייתי צריכה רגע שקט, להיות בבית, להיות נוכחת אל מול הצורך שנוצר, ובעיקר להחליט מה אני רוצה לעשות עם עצמי. היציאה ללימודים היתה מפחידה – שנתיים וחצי מאוד אינטנסיביות, ירידה משמעותית ברמת השכר, הידיעה שיש צורך לנוכחותי בבית אבל בפועל ככל הנראה לא אהיה נוכחת כרצוי. כל אלו העלו פחדים וחששות מאוד גדולים. אבל ככל שעבר הזמן (ולא הרבה זמן, שבועיים-שלושה) החלטתי שאני עושה את זה כי אם לא עכשיו, אימתי. אם לא אעשה משהו למען עצמי, אמשיך להיות מתוסכלת, מיואשת ובעיקר לא מאושרת. הודעתי לבן זוגי על החלטתי ומהרגע שנרשמתי תוך 3 חודשים ישבתי בכיתת הלימוד והתחלתי את המסע שלי.

במקביל ללימודים מצאתי משרת סטודנטית במכבי ועבדתי לאורך הלימודים במרפאה ברחובות וחולון, מה שעזר לי לצבור ניסיון בתחום ולקבל שכר ובמקביל לקבל מלגת לימודים. הלימודים היו קשים ואינטנסיביים, אבל הרגשתי שאני במקום הנכון, עושה את מה שאני אוהבת, ולמרות האתגרים שעמדו בפניי צלחתי אותם בהצלחה. שנתיים וחצי אלו הוכיחו לי שהשמיים הם הגבול.

בסיום הלימודים ועל אף שהתחייבתי למכבי לעבוד שנתיים בתמורה למלגה שקיבלתי מהם, החלטתי בפעם השנייה ללכת אחרי הלב ולעבוד בבית חולים, ולא להמשיך בקהילה. החזרתי למכבי את המלגה ובשבוע הבא אני מתחילה בע"ה לעבוד באסותא אשדוד כאחות במלר"ד (מיון). ברור לי שזו רק תחילת הדרך, ומפה רק אפשר להמשיך לחלום ולהגשים את החלומות. יש עוד דרך ארוכה, קורס על בסיסי שמבחינתי הוא MUST ולהמשיך להתמקצע ללמוד ולהתפתח.

אני מאושרת מהשינוי שעשיתי, יודעת שמצאתי את מקומי והיום אני יכולה להגיד שאני במקום הנכון עבורי. הנתינה שבסיעוד ממלאת אותי, אני אוהבת את מה שאני עושה ואם צלחתי את השינוי הזה ואת הדרך הקשה הזו, הכל אפשרי מבחינתי. אין גיל לשינוי ורק צריך להעיז.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • האתגר הכלכלי –הפחד הכי גדול שלי.
  • התפקוד של הבית – לאורך השנים הייתי אמא מאוד נוכחת, ולמרות שהילדים כבר גדלו עדיין דאגתי איך הבית יסתדר כשאני אתמסר למשהו אחר. לאורך הלימודים נאלצתי להתמודד עם הרבה אתגרים בבית, לצד האתגרים בלימודים אבל לאורך כל הדרך האמנתי שהמימוש והסיפוק האישי שלי משפיעים לטובה על הבית לא פחות מהנוכחות הרציפה.
  • להיות שוב סטודנטית לאחר כל כך הרבה שנים – התמודדות עם כמויות של חומר, לחץ, תסכול, מבחנים. לא לגמרי הבנתי לאן אני נכנסת, ואולי טוב שכך 😊
  • קולות מחלישים בסביבה הקרובה שלי – אנשים אהובים סביבי דאגו לי, תהו איך אצליח לעשות שינוי כה משמעותי.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • ההבנה שהולכים להיות שינויים בעבודה והצורך בנוכחותי בבית, למרות שבפועל הלימודים לא ממש אפשרו לי להיות בנוכחות מלאה מכל הבחינות.
  • מיצוי ובשלות לשינוי – הבנה שהשינוי הוא כבר צורך, שלא יכולה להמשיך יותר באותה דרך, וחייבת לצאת לשינוי ולממש את עצמי.
  • הנחישות והדבקות שלי במטרה, המוטיבציה והרצון שלי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לפני שאני נותנת את ההמלצות שלי, חשוב לי להדגיש שההחלטה בסופו של יום היא החלטה אישית – שום עצה של מישהו אחר לא יכולה לשקף את מה שתעברי ומה שנכון לך, ובכל זאת כמה תובנות מהדרך שלי:

  • לפני שיוצאים לשינוי חשוב לחקור, להתעניין, לקרוא, לשוחח – לקבל כמה שיותר מידע על השינוי שמכוונים אליו. לשאול אנשים שעשו אולי את אותה דרך, לקבל מהם נקודת מבט אישית לגבי החוויה שלהם וההתמודדות.
  • לפני שיוצאים לשינוי ממליצה לקחת, אם אפשר כמובן, הפסקה ממרוץ החיים האינטנסיבי. רגע להיות עצמנו, לחשוב, לאגור כוחות, לייצר בהירות לגבי המבט קדימה.
  • חומר למחשבה לחיים בכלל (שלמדתי ממנהלת שלי בעבר) – כאשר משהו לא זז בקצב הנכון, ומלווה ביותר מידי קשיים, כנראה שזה לא הדבר הנכון, כי כשאנחנו במסלול הנכון, בבחירות הנכונות, בסביבה הנכונה, הדברים זורמים.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

המוטיב המקשר והמשותף בין מה שעשיתי בעבר לעיסוק הנוכחי הוא אנשים. להיות בצומת הדרכים או במקום בו האדם צריך אותנו, ולהיות לו לעזרה, לייעוץ, לתת את הפתרון הנכון או את הטיפול הנכון במקרה הנוכחי. אם במציאת עבודה או במשבר בריאותי. אחד הדברים שהיו לי קשים בעולם משאבי אנוש היה הצורך לראות את טובת הארגון, גם על חשבון טובת העובד. היום אני מרגישה שאיזנתי את עצמי והגעתי לעולם שמחובר יותר לאני האמיתי שלי.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בצמתים מרכזיים וברגעי התלבטות שלי, אני פותחת בקלפים ומחפשת שם את התשובות. גם כעת בסיום הלימודים כאשר התלבטתי בין עבודה בבית חולים אחד לאחר, פרסתי לעצמי כדי לקבל תשובה איפה נכון לי לעבוד. נכון שמשולבת בזה תמיד תחושת הלב הפנימית, אבל זהו כלי שעוזר לי לקבל את ההחלטה הסופית. בפריסה לגבי אחד מבתי החולים יצאה תשובה של אס המטבעות. אס המטבעות הוא הקלף הגבוה ביותר. זהו קלף שמעיד על התחלה ברגל ימין, מעין "אור ירוק" ללכת לדרך חדשה ויחד עם זאת, זהו קלף שאומר שחשוב שנתכנן את הדרך, נהיה שקולים וזהירים ונתקדם בעיניים פקוחות. זוהי תשובה חיובית וודאית לשאלה של כן ולא. וזה היה האור הירוק שלי לקחת את ההחלטה ולהשיב תשובה חיובית.

הפוסט עינת איבגי: ממש"א לאחות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/05/20/%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%91%d7%92%d7%99/feed/ 0
גלי הכרמלי: משכירה לעצמאית https://nuritctlv.co.il/2021/05/13/%d7%92%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2021/05/13/%d7%92%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c%d7%99/#respond Thu, 13 May 2021 16:28:13 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2165 ספרי על עצמך בכמה משפטים שמי גלי הכרמלי, ואני ממתגת מנהלות ויוצאות לחופשי. מנהלת קהילת פייסבוק של כ-3500 מנהלות ויוצאות לחופשי. מוזמנות להצטרף. באה מתפיסת עולם של לפתח נשים ולסייע להן לפתח את העולם ולהנהיג אותו. מתוך כך אני מסייעת למנהלות וליוצאות לעצמאות לפתח קריירה שמח"ה – שיש בה שפע, משמעות, חופש והשפעה, מבוססת על […]

הפוסט גלי הכרמלי: משכירה לעצמאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

שמי גלי הכרמלי, ואני ממתגת מנהלות ויוצאות לחופשי.
מנהלת קהילת פייסבוק של כ-3500 מנהלות ויוצאות לחופשי. מוזמנות להצטרף.

באה מתפיסת עולם של לפתח נשים ולסייע להן לפתח את העולם ולהנהיג אותו. מתוך כך אני מסייעת למנהלות וליוצאות לעצמאות לפתח קריירה שמח"ה – שיש בה שפע, משמעות, חופש והשפעה, מבוססת על #מותג_יהלום אישי.

תלמידת בודהיזם טיבטי. למעלה מעשור.

לקוחותי קוראות לי #גלי_דיגיטלי, כי אני מתרגלת שילוב של עבודה וטיולים מכל מקום בעולם.
להתנתק ממקום פיזי. לעבוד מכל מקום בעולם שיש בו ווייפיי. את השאלון הזה אני משלימה כעת מוינה אוסטריה, למשל.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

לפני כעשר שנים, סביב גיל 40 עשיתי שני שינויים משמעותיים.
הראשון שינוי מקצועי: ממנכ"לית משרד יחסי ציבור מוביל למאמנת, מרצה ומנחת תהליכי פיתוח של מנהלים בארגונים. כיום מיקדתי יותר: פיתוח מותג אישי של מנהלות (בתוך ארגונים ומחוצה להם) והקמת עסק מכניס בתוך 3 חודשים ליוצאות לחופשי (משכירות לעצמאות).
השינוי השני שינוי אישי: עברתי מזוגיות עם גבר לזוגיות עם אשה.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

השינוי המקצועי התחיל בגיל 38: חברה הזמינה אותי לבית קפה לשיחה ואמרה לי:

"גלי, היום את מנכ"לית מצליחה, צעירה, של משרד יחסי ציבור משגשג, אבל אל תנוחי על זרי הדפנה, לא ירחק היום וגלי צעירה עם עיניים נוצצות תכנס ותדפוק על הדלת במשרד ותגיד לבעלים שהיא רוצה לעבוד פה. המשכורת שלה תהיה שליש משלך. לא יעבור זמן רב עד שהיא תחליף אותך. הבעלים יקרא לך ויעניק לך שעון רולקס מזהב עם הכיתוב 'תודה על תרומתך למשרד', או במקרה הגרוע הוא יעניק לך בטקס צנוע במשרד מגן עץ זית מלוינסקי עם אותו כיתוב. מה תעשי אז?"
המשפט האחרון שלה היה: "מה שאת צריכה זה 'שלט לדלת' גלי". כלומר: עסק בבעלותי. שלא תלוי באף אחד.

הייתי בהלם, זה לא היה בשדה האפשרויות שלי: אני שכירה בת שכירים, אבל בסופו של דבר מה שהיא אמרה דיבר אליי. למזלי, חשתי באותה תקופה מיצוי של עולם יחסי הציבור.
זו היתה נקודת היציאה למסע של שנתיים, שבו התחלתי לחקור מה הדבר הבא שמעניין אותי. וכשאדם מתכוונן השכינה נעה:
שנים לפני השינוי ארגון שליוויתי כיועצת תקשורת חיצונית, עבר תהליך שינוי ארגוני מהפכני מבוסס אימון אישי וארגוני. הבנתי שקורה פה משהו מאוד מעניין ונכנסתי לעומק התהליך הארגוני, כאשר שני המאמנים שליוו אותו משמשים לי מנטורים. זו היתה חווית למידה ועשייה מרתקת, חדשנית שהעיפה לי את הראש. המשכתי לנהל את החברה, אבל הן אני והן המאמנים שליוו את התהליך זכרנו זה את זה לטובה.
ואז – בדיוק כשהתחלתי את תקופת החקירה וההתכוננות שלי לזינוק הגדול החוצה, פונה אלי המאמן מאז, ושואל אותי:
"את כבר מספיק גדולה? טוב, אני פותח בית ספר לאימון, את באה?"

 התחלתי ללמוד אצלו, הרעיון של לסייע לאנשים להגשים את עצמם הדליק אותי לגמרי. בלעתי ספרים. ישבתי בכל שיעור בקצה הכיסא. אימנתי כל מי ומה שזז. פרחתי.
בנוסף באותן שנתיים ראיינתי כל מיני אנשים בנוגע ליציאה לעצמאות.
ביום הולדתי ה- 40 הודעתי לבוס שלי שעכשיו הזמן שלי לצאת לדרך חדשה.
החלטתי שהכיוון הוא לסייע לאנשים לעשות שינוי. נתתי לעצמי שנתיים שהגדרתי כ'תקופת טעימות': אימנתי מנהלים, סדנאות לילדים ליצירת חוויות חיוביות לגילאי 8-12, אימנתי נשים בטבע. בסופו של דבר עד החלטתי להתמקד באימון של מנהלים ומנהלות בארגונים. השליחות והפרקטיקה התחברו טוב. וב-15 השנים האחרונות  אימנתי, הרציתי והנחיתי מנהלים ומנהלות בארגונים מובילים כמו צהל, אינטל, לאומי, אוסם-נסטלה, PWC, סאפ וגם פיריון, סייברארק וסלברייט.

בחמש השנים האחרונות התחלתי לראות ששכירים אינם ערים לעובדה שללא התערבות יזומה עקומת התעסוקה שלהם תיראה כעקומת פעמון עצובה: לקראת גיל 42-47 בממוצע הם נכנסים לפלאטו ואח"כ ערכם התעסוקתי יורד בתלילות. ראיתי נשים שאיבדו את עולמן בשנייה: מתפקיד במיצוב מקצועי וכלכלי גבוה לרמות תפקיד, שכר ותנאים נמוכים בהרבה יותר.

אבל זה לא חייב להיות ככה! יש מה לעשות!

הבנתי שהשליחות שלי היא לפקוח את עיניהן ולשנות את עקומת הפעמון ל'עקומת שמעון', כמו שמעון פרס – שהמציא את עצמו כל כמה שנים מחדש, שמר על ערך תעסוקתי גבוה. באחריות כל שכירה להפוך כמותג בנפרד מהטייטל שלה בארגון שהוא פיקדון זמני בלבד. לקחת את האחריות לנהל את השווי התעסוקתי שלהם.
בשלוש השנים האחרונות התמקדתי בעבודה בדיגיטל. עוד לפני הקורונה עבדתי בזום ועכשיו זה סופי – לא מגיעה פיזית אלא עובדת אך ורק מרחוק. וזה מאפשר לעבוד מכל מקום ולשלב עבודה וטיולים שהם הכיף שלי.

בנוגע לבחירה שלי בזוגיות עם אשה – התחיל לקרות בינינו משהו, אמרתי לעצמי: וואו מה קורה לי פה, זה היה מוזר, לא מוכר, אבל מאוד מסעיר. חשבתי מה יהיה עם הילדים – איך הם יגיבו. אבל החלטתי לזרום. זה לא היה מובן מאליו. היו הרבה מהמורות בדרך, אבל בשורה התחתונה אני נותנת דין וחשבון רק לעצמי. אני מאושרת על הבחירה הזו.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגר הכלכלי – הייתי גרושה עם שני ילדים במשמורת משותפת. זה היה מפחיד מאוד להיות ללא משכורת קבועה. ללא ודאות. תחושת הכובד היתה כמו ללכת לישון עם 'דלת של מקלט על בית-החזה'. מה שסייע לי היה חשבון לפיו יש לי 12 חודשי מחיה גם בלי שאני מרוויחה שקל.

לא היה קל לשחרר אחיזה גם בטייטל, במעמד, אוטו, עיתון, חברותא, פוזיציה, הגדרה עצמית, כרטיס של מנכ"לית.
הגדרה מחדש.

בבחירה הזוגית: מה זה אומר עלי עכשיו? איך ההחלטה תשפיע על הילדים. כן להגיד? לא להגיד? מתי להגיד? למי?

מה עזר לשינוי לקרות?

עשיתי בדיוק את מה שאני אוהבת, מה שמעניין אותי. נעניתי ללב שלי. בתקופה שלמדתי אימון הייתי כולי בתשוקה של הדבר הנהדר והחדש שאני הולכת לעשות.

זמני חזר להיות שלי (מה יש לנו חוץ מזה. מאומה!) כשכירה את מוכרת את זמן החיים היקר שלך לארגון תמורת ביטחון מזויף. כשאת עצמאית את מנהלת את הזמן שלך וזה כביר: הפסקתי לנסוע כל בוקר לעבודה. היה לי פנאי לפגוש חברות, לקרוא, ללכת בשדות, לקבל את הילדים בצהריים, תחביבים, נסיעות. קריירה שמח"ה של שפע משמעות חופש והשפעה.
אני לביאה והחופש לעבוד אך ורק במה שאני אוהבת, עם מי רוצה לעבוד, כמה, מאיפה, מתי – הוא הגשמת חלומי בנוגע לדרך העבודה שמתאימה לי.

מנטורית מלווה, ד"ר חיה רמון ז"ל – יש לה מקום של זהב בליבי.

בבחירה הזוגית – הלכתי בעקבות הלב בסבלנות ובהקשבה. אני סיימתי את חובותיי לאומה – מנכ"לות, ילדים – והגעתי לזמן שאני יכולה לעשות מה שבא לי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • לפעול מהלב והראש במשולב: הלב הוא הנווט והראש הוא הנהג.
    מחד – להיות ערנית לקולות של הלב ולא להכניע אותו על ידי הראש. ומאידך לנהל את השינוי עם הראש: לנעוץ מועד פרישה ביומן, תכנון צעדים בקצב הנכון.
  • להקיף את עצמך באנשים שיגידו לי למה זה אפשרי. אמא שלי הושיבה את אבא שלי לכתוב לי מכתב שבו כתב לי איך אני אצליח! שמור איתי עד היום!
  • לבחור במנטורית קשובה, עם קבלות שעשתה את הדרך והובילה אחרות, מומחית בתחומה שתצעד איתך יד ביד ויקצר דרכים ותהיה קונטרה לקולות השליליים. במקרה שלי: מנטוריתי האגדית הגלילית שפגשתי כמובן בדיגיטלי: רותקה נוי שפירא*
  • להכין מבעוד מועד מספר מקורות הכנסה. לתכנן מגיל צעיר ויפה שנה אחת קודם: גם עבודה, גם נדלן, גם ניירות ערך. סל שנותן מינימום שנתיים מרווח נשימה בלי לעבוד.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

השליחות הגבוהה שלי היא להציל את כדור הארץ מכליה על ידי קידום הגמוניה מטריארכלית. הדרך שלי לשם היא על ידי שגשוג כלכלי (קריירה שמח"ה) לנשים משפיעות. המיתוג האישי הוא קריטי לשם כך. אישה שהיא #מותג_יהלום חופשייה בסדרי גודל ממי שאיננה.
בניית המותג קשורה קשר ישיר לעולם יחסי הציבור שבו עוסקים בדיוק מסרים של ארגונים ו"אילוף המיינד" של סובבינו לתפוס אותנו בדרך מסויימת. רק שבמיתוג אישי האותנטיות חייבת להיות מאוד גבוהה, והתהליך תומך בכל אחת אישית ולא בארגונים, ולכן אני בלהט עצום בתחום.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

ציטוט  מהספר של פאולו קואלו : "המדריך ללוחם האור" על תהליך השינוי שבו עוסקת הקהילה הזו. ברשותכן העברתי ללשון נקבה, כי עובדת בעיקר עם נשים:

לפעמים חשה לוחמת האור כאילו היא חיה בשני מסלולי חיים שונים.

במסלול אחד היא נאלצת לעשות מה שאינה רוצה,

להילחם למען רעיונות שבהם אינה מאמינה.

אבל קיימים חיים אחרים,

והיא מגלה אותם בחלומותיה,

בדברים שהיא קוראת,

במפגשים עם אנשים שחושבים כמותה.

הלוחמת מאפשרת לשני מסלולי חייה להתקרב בהדרגה:

"ישנו גשר המחבר בין מה שאני עושה

לבין מה שהייתי רוצה לעשות", היא חושבת.

אט אט, חלומותיה חודרים לחיי היומיום שלה,

עד שהיא מרגישה, כי הוא מוכנה לקראת מה שתמיד רצתה.

אז  די במעט תעוזה,

ושני מסלולי החיים הופכים לאחד!

עוד משהו?

מזמינה כל שכירה ויוצאת לחופשי להצטרף לקהילה שלי. תפיקו למידה עצומה וחברותא יוצאת דופן. עבודה של נשים בסיסטרהוד היא המקדמת ביותר. מוזמנות לכתוב לי בכל נושא הקשור במיתוג אישי ויציאה לעצמאות. ובכלל galihacarmeli18@gmail.com

הפוסט גלי הכרמלי: משכירה לעצמאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/05/13/%d7%92%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c%d7%99/feed/ 0
רונן קליש: מהייטק לקבלן שיפוצים https://nuritctlv.co.il/2021/05/06/%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%9f-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%a9/ https://nuritctlv.co.il/2021/05/06/%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%9f-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%a9/#respond Thu, 06 May 2021 21:11:40 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2141 ספר על עצמך בכמה משפטים גר בפתח תקווה נשוי +4, בן 50. אוהב לטייל, לבלות עם המשפחה בחיק הטבע ובחוף הים. חולם לשלב את שתי האהבות האלו ולטייל מסביב לעולם עם המשפחה.. . אוהב עבודת כפיים. בחוף הים תמצאו אותי בונה בחול בהתלהבות יחד עם הילדים 🙂 מה השינוי שעשית באמצע החיים? מאיש הייטק לקבלן […]

הפוסט רונן קליש: מהייטק לקבלן שיפוצים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר על עצמך בכמה משפטים

גר בפתח תקווה נשוי +4, בן 50.
אוהב לטייל, לבלות עם המשפחה בחיק הטבע ובחוף הים. חולם לשלב את שתי האהבות האלו ולטייל מסביב לעולם עם המשפחה.. .
אוהב עבודת כפיים. בחוף הים תמצאו אותי בונה בחול בהתלהבות יחד עם הילדים 🙂

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

מאיש הייטק לקבלן שיפוצים

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

עוד מילדותי אהבתי עבודת כפיים: גרנו במושב, הייתי 'ילד של אבא' ויחד אבא ואני היינו מתחזקים את הבית בעצמנו, זה היה זמן איכות של שנינו. אבא הקפיד ללמד אותי את כל המלאכות. הייתי ילד חרוץ ומסור.
אבא מאד דחף שאהיה משכיל, בכיר, צווארון לבן: בהשפעתו המסלול המקצועי שלי עד השינוי היה מאוד בכיוון שהוא התווה:
בגרות במסלול אלקטרוניקה, לימודים לתואר הנדסאי כעתודאי לפני הצבא.
שרתתי במסלול טכני בחיל האוויר, הדרכתי קורסים, יצאתי לקצונה . בגיל 27 השתחררתי ונסעתי לארהב להשלים תואר בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה.
לאחר החזרה לארץ השתלבתי בענף ההייטק.
העבודה הייתה מעניינת ומתגמלת. התפתחתי, צמחתי לתפקידים ניהוליים. הרגשתי שאני במסלול הנכון.
ההתפכחות מהעולם הזה הגיעה עם התפוצצות בועת ההייטק, הבנתי שלצד הדברים הטובים העולם הזה גם מאוד תנודתי.

בשנת 2013 סיימתי את עבודתי באחת החברות שעבדתי בהן. במקום לרוץ מיד למשרה הבאה התחלתי באופן ספונטני לעבוד עם חבר בתחום של שיפוצים.
הייתי מגיע הביתה מיוזע ומלוכלך ועם תחושת סיפוק מאוד גדולה. הרגשתי שאני נמשך מאד לתחום של הבניה ומחשבות ראשונות על פתיחת עסק בתחום צצו בראשי.
באותה שנה נכחתי בקורס שעסק בנושא של הקמת עסק, ושם לראשונה התבקשתי למצוא את החיבור בין הידע לבין התשוקות שלי. התחדדה בפני העובדה שיש לי תשוקה לעבודת כפיים, ויש לי גם ידע בביצוע עבודות תחזוקה ושיפוצים.
מכאן הכדור התחיל להתגלגל.

ב 2014 חזרתי שוב לתחום ההיטק והשארתי את החלומות מאחור בתקווה להגשים אותם בהמשך.
ב 2016 החלטתי שהגיע הזמן שבמקביל לעבודה כשכיר אתחיל לפתח גם עסק עצמאי כהנדימן. זה היה נכון לי כלכלית – כעוד הכנסה לבית וגם עתידית – כהכנה לפתיחת עסק.
העסק של ההנדימן הלך וגדל עד שאחרי שנתיים הגעתי לשלב שלא יכולתי לשלב עוד בין שני העיסוקים במקביל. הגעתי לצומת והייתי צריך לבחור.
הבחירה לא היתה קלה אך בחרתי בעולם של השיפוצים והבניה – להיות עצמאי ולפתח את עצמי משם.

כיום אני מנהל עסק שכל זמן מתפתח וצומח, יש לי כבר צוותים והתרחבתי לעולמות השיפוצים, אני כל הזמן לומד ומשתכלל ויש לי עוד הרבה רעיונות להגשים: בית ספר להנדימנים, קורסים לתחזוקת בית ועוד.. . . אני מאושר עם הבחירה החדשה שלי ואני מרגיש שאני מגשים את עצמי.
העיסוק עם לקוחות, היכולת להשפיע על חיי אנשים ולעזור להם עם משימות מורכבות כמו תחזוקה ושיפוצים מסבה לי סיפוק והנאה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

  • השינוי בדימוי העצמי – המעבר מלהיות 'איש הייטק' התעשייה הכי נוצצת ונחשקת לתחום השיפוצים שנמצא בדיוק בקצה השני של סקלת הדימויים.
    היה לי קשה לעשות את המעבר מלהגיד 'אני עובד בהייטק' ל 'אני עוסק בשיפוצים'.
    התביישתי שיראו אותי עם בגדי עבודה.
    חלק מאוד חשוב בשינוי שלי היה היכולת להפרד מהבושה ומהמה יגידו.
  • האתגר הכלכלי – בנייה של עסק לוקחת זמן. היעד הראשוני שלי היה להרוויח לפחות כמו שהרווחתי בהייטק. לקח זמן עד שהגעתי לשם. ההתחלה היתה הישרדותית ולא קלה.
    לקח זמן עד שראיתי פירות להשקעה וללמידה.
  • הבדידות – עשיתי את השינוי בלי תמיכה מהבית, אשתי לא תמכה במהלך וכל הזמן רצתה שאחזור להייטק. הייתי לבד בהחלטה על השינוי ובהתמודדות הכלכלית.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • תחושה של מיצוי ההייטק: עוד באגים, עוד טכנולוגיה, כבר לא מושך אותי, מתחיל לאבד עניין.
  • מבחינתי הקמת העסק היתה לעבור ממצב של חוסר שליטה למצב של שליטה – מצב בו אני לוקח את המושכות, מביא את עצמי למצב של יציבות כלכלית.
  • ליווי עסקי – לאורך כל הדרך אני נמצא בתכניות ליווי עסקי מסוגים שונים. זה עולם שלם
    שמסייע לי מאוד בהתפתחות שלי ובצמיחה של העסק.
  • העולם של היזמות מרתק אותי – עונה על הצורך בהגשמה עצמית. מחשבה שמייצרת עשיה.
  • אהבת שינויים – גם כשכיר בהייטק תמיד אהבתי שינויים: היו עושים שינוי ארגוני, כולם מתבאסים ואני שמח, יש משהו חדש… . השינויים מרתקים אותי והמעבר להקמה של עסק היה שינוי כזה וגם כל הזמן העסק צומח ומשתנה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • הדרגתיות – לבנות את הדברים במקביל, רק כשיש משהו בשל, עסק עובד, עם לקוחות לעבור למשרה מלאה בעסק  ולהמשיך להצמיח אותו.
  • לבנות את העסק בצורה נכונה ומובנית. להעזר לשם כך באנשי מקצוע. עסק שנבנה בצורה נכונה יצליח. להיות 'בעל עסק' ולא 'בעל עיסוק'.
  • לבחור עשיה שיש לך כוחות נפש להתמיד בה – להאמין בעצמך וברגעים הקשים להמשיך ללכת קדימה ולהתחזק. זה מעגל כזה: קשה – ממשיך – מתחזק – משתפר ואז שוב קשה וכן הלאה. להבין שככה זה עובד ולצלוח את רגעי הקושי.

איזה חיבורים/גשרים אתה רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

  • כשאני מגיע כקבלן שיפוצים ללקוח, אני מביא איתי גם את איש ההייטק שהייתי: מבין מה זה פרויקט, יורד לפרטים, זה חלק מהייחוד שלי מול הלקוחות.
  • למידה – בהייטק כל הזמן צריך ללמוד דברים חדשים, טכנולוגיות חדשות.
    גם היום בעולם של הבניה והשיפוצים אני כל הזמן נדרש ללמוד.
  • ראיה מערכתית – היכולת לראות פרט וגם לראות מערכת, בהייטק זה יכול להיות לראות את המוצר מצד אחד ולראות אותו בהקשר של המערכת שיושב בתוכה מצד שני.
    בשיפוצים זה לראות גם את המוצר, את מה שהאדם ביקש ומצד שני לראות איך המוצר הזה יושב בתוך המערך הכולל: הצרכים השונים של הלקוחות מבחינה כלכלית ופונקציונלית, למצוא את הפתרון הנכון.
  • הדייקנות והירידה לפרטים שלי שירתו אותי בעבר ומשרתות אותי גם היום.
  • החשיבה של שיפור תהליכים, שיפור יעילות

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

יש שיר של אריק איינשטיין 'כל אחד רוצה להיות משהו או מישהו', בסופו של דבר אני חושב שזה נמצא אצל כולם ואם אתה לא מרגיש משהו או מישהו אז אתה נמצא בצומת. יש אנשים שבצומת הזו בוחרים לעשות שינוי ויש כאלו שבוחרים להשאר במקום המוכר.

הפוסט רונן קליש: מהייטק לקבלן שיפוצים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/05/06/%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%9f-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%a9/feed/ 0
שירלי אבנון קרייזל: מריפוי בעיסוק לסידור בתים https://nuritctlv.co.il/2021/04/29/%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%96%d7%9c/ https://nuritctlv.co.il/2021/04/29/%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%96%d7%9c/#respond Thu, 29 Apr 2021 10:23:35 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2094 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני בשנתי החמישים. נשואה לעודד ואמא לעמי, דורי ואיתן (12,14,16). תל אביבית ארבעים שנה וכפר סבאית עשר שנים. אני מטפלת בבתים – עושה אותם יפים ומסודרים. אני מחברת בין אנשים לבתים שלהם, תוך חיבור בין עולם הטיפול לעולם העיצוב. מישהי פעם אמרה עלי שאני 'דולה של בתים'. מה השינוי שעשית […]

הפוסט שירלי אבנון קרייזל: מריפוי בעיסוק לסידור בתים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני בשנתי החמישים. נשואה לעודד ואמא לעמי, דורי ואיתן (12,14,16).
תל אביבית ארבעים שנה וכפר סבאית עשר שנים.
אני מטפלת בבתים – עושה אותם יפים ומסודרים. אני מחברת בין אנשים לבתים שלהם, תוך חיבור בין עולם הטיפול לעולם העיצוב. מישהי פעם אמרה עלי שאני 'דולה של בתים'.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

עד גיל 40 הייתי מרפאה בעיסוק בתחום בריאות הנפש – הדרכתי, לימדתי, טיפלתי.
בגיל 40 עשיתי שינוי לעולמות של סידור ועיצוב בתים.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

מאמצע שנות העשרים הייתי מרפאה בעיסוק בתחום בריאות הנפש. עבדתי במחלקות פסיכיאטריות, בבתי חולים ואחר כך גם בכלא רמלה, הדרכתי סטודנטיות, ובשלב מאוחר יותר ריכזתי את הלימודים הקליניים בתחום הפסיכיאטרי באוניברסיטת תל אביב. השינוי התבשל אצלי לאורך זמן: אהבתי מאד להיות מרפאה בעיסוק אבל במשך הרבה שנים הרגשתי שעבורי הריפוי בעיסוק הוא 'לא מספיק' ו'לא בדיוק'. הלכתי ללמוד 3 שנים פסיכודרמה, למדתי הנחיית אימהות אחרי לידה, חיפשתי את המשהו החמקמק הזה, את העיסוק שבו ארגיש "בבית".
בין גיל 33 ל 40 הייתי בעיקר אמא לילד קטן ואז לשניים ואז לשלושה.

המגבר התחיל סביב גיל 40. למעשה התנועה החלה עם העזיבה של תל אביב והמעבר לכפר סבא, שהיא כמובן חלק מהותי במגבר וההתבגרות וההתגברות: פתאום ברגע אחד יצא לי מהפה משפט שלא אמרתי וגם לא חשבתי קודם: "אני חושבת שאני יכולה לגור בכפר סבא".  הרגשתי שהמעבר הוא זמן טוב לשינוי, זמן טוב לפרידה מהאוניברסיטה.
הבנתי שיש לי פה הזדמנות דרמטית שאני רוצה לתת לה מרחב ולאפשר לה לקרות.
נפרדתי מהאוניברסיטה ומהצוות החלומי שעבדתי איתו. נפרדתי מהמשפט 'אני עובדת באוניברסיטת תל אביב'. נפרדתי מחלק משמעותי מהזהות שלי, לא עוד "אני מרפאה בעיסוק".
כששאלו אותי: "מה את עושה?" עניתי: "עברנו לכפר סבא. זהו".  

אבל היה עוד משהו משמעותי שהניע את השינוי: תוך כדי התאקלמות בכפר סבא, שלוש נשים אהובות עלי מאד, מהמעגל הכי קרוב שלי, התמודדו  עם סרטן. התחדדה אצלי ההבנה שהחיים האלו קצרים ואת לא יודעת מה הולך ליפול עלייך, במובן הזה של – החיים זה מה שקורה עכשיו. תחגגי, תשמחי, אל תתקעי במקומות שלא טובים לך. הייתי בת 40 באותה שנה.

ואז עלו השאלות: מה אני רוצה, מה אני יכולה, מה עושה לי טוב. עוד לא היו לי תשובות מסודרות,  אבל היה לי זמן ורצון לבדוק את העניין.
מצאתי את עצמי מביאה את הילדים לגן ושואלת את הגננת – בא לך שאני אסדר פה את פינת האמנות? כי אני טובה בזה. ובא לה. וכשהייתי מגיעה לבקר את חברותיי החולות בבתים שלהן חיפשתי מה אני יכולה לעשות שינעים להן את המרחב ואולי יקל במשהו על ההתמודדות שלהן. מצאתי את עצמי מסדרת להן את הבית, מייפה אותו, מנקה את האוויר והאווירה, מנסה להפוך את הבית שלהן למקום תומך ומכיל. גיליתי שזה נורא מספק אותי, ובעיקר שזה עושה הבדל, שזו עשייה משמעותית.
נקודת המפנה קרתה, כשמי שהייתה הבוסית שלי באוניברסיטה הזמינה אותי לסדר ביחד את הקליניקה שלה. פתאום הבנתי שזו עבודה. הבנתי שאנשים צריכים את זה, רוצים את זה ומוכנים לשלם על זה. זו היתה התגלות של ממש: הדבר הזה שכאילו אני לא מתאמצת בשבילו יכול להיות העבודה שלי.
ואז חברה דחפה אותי למים – ונתנה את הטלפון שלי לאנשים שאני לא מכירה.
הגעתי לבית הראשון של לקוח 'אמיתי', וגיליתי למרבה ההפתעה שיש לי מה להגיד, שאני יודעת מה לעשות, ושהם מקשיבים לי.
מכאן העיסוק התפתח: ממסדרת בתים, למלבישת בתים ולבסוף לפני שנתיים השלמתי גם את החלק הרישמי ולמדתי עיצוב פנים.

בתקופה האחרונה אני נפתחת לעוד תחומים: אני כותבת טור לעיתון הארץ בנושא ארגון וסידור הבית ומעבירה הרצאות.

לצד הידיעה שמה שאני עושה עכשיו משמח אותי ומתאים לי, אני מבינה כבר שאני נמצאת בתהליך התפתחות מתמיד ושיכול להיות שבעוד 5 שנים ארצה דברים אחרים.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

להיפרד מהאוניברסיטה, מהמשפט: 'אני עובדת באוניברסיטה', להיפרד מצוות אהוב.
וכל זה כאילו 'בשביל כלום'. להתמודד עם השאלה שחזרה על עצמה: "מי עוזב עבודה באוניברסיטה? "

הטייטל 'מסדרת בתים' – היה לי לפעמים קשה להשתמש בו, הוא נתפס אצל אנשים כמשהו לא מקצועי, כמו 'מנקה'. עשה קונוטציה נמוכה לאנשים. בשבילי המילה 'מסדרת' זה 'מסדרת את החיים', מילה שנוגעת ברבדים הכי עמוקים של החיים.

לקח לי הרבה זמן להסכים להיות בגם וגם, ההסתבכות הזו היתה קושי. הרגשתי שהכישורים שלי והאהבות שלי סיבכו אותי, היה לי נדמה שאני צריכה לבחור כי אי אפשר הכל. החזקתי בתוכי את הקול הפנימי שאומר לי – תחליטי כבר. את לא עקבית. היום אני מבינה שהגם וגם הוא המתנה שלי, וכשאני מעזה אני מממשת עוד יכולות שלי.
אני מבינה שבכל מה שאני עושה אני מביאה איתי את המרפאה בעיסוק, המנחת קבוצות, המלבישה, המסדרת, הכותבת –  הם כולם אני.

מה עזר לשינוי לקרות?

השינויים החיצוניים: מעבר הדירה, הגיל, המחלות שהיו סביבי, עזיבת האוניברסיטה. גורמים מבחוץ שהשפיעו על המרחב הפנימי שלי, ייצרו הזדמנות והבנה שיש כאן רגע, שזה זמן טוב לעשות שינוי.

זה שהייתי ב flow  שלי, בכיף שלי, במקומי הטבעי – להבין ולהרגיש שאני עושה משהו שאני פשוט נהנית ממנו, שקל לי מצד אחד ומצד שני ממלא אותי במשמעות ובשמחה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

דברים קורים כשהם צריכים לקרות, כשאת בשלה לקראתם. העיתוי הנכון משמעותי מאוד.
לפעמים יש תהליכי הבשלה ארוכים. גם בסידור הבית אני אומרת לאנשים שהם צריכים להיות בשלים לתהליך הזה.

לזהות את הדברים שעושים לך טוב, שהם בטבע שלך. לחפש את המקומות שעושה אותם בשמחה ובלי מאמץ גדול.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

על כרטיס הביקור שלי כתבתי: 'בתים בטיפול' – חיבור של שני העולמות:  הבית זה בעצם האנשים שגרים בו. הבית צריך להיות מרחב תומך ואוהב לאנשים שחיים בו. שתהיה הדדיות ביחסים. גם הבית צריך שיטפלו בו כדי שהוא יוכל לטפל בחזרה.
התהליך שאני עושה עם הלקוחות שלי הוא במובנים רבים תהליך טיפולי: איתור צרכים, קבלת החלטות, כישורי חיים, ארגון, משמעות. כל אלו הם מאבני היסוד של הריפוי בעיסוק.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

"לעשות סדר באומנות" של אורסוס ווירלי, אמן שוויצרי, שלקח עבודות אומנות מפורסמות וגם סתם סיטואציות יומיומיות, פירק אותן לגורמים ומיין אותן לפי צורה גודל וצבע. העבודות מלאות באבסורד והומור, ויוצרות דרך שפת הסדר – צורה חדשה של אומנות.

אז גם בגלל שזה מהמם וגאוני בעיני, גם בגלל שכל הדבר הזה של מיון וסידור יש בו קסם שפועל עליך באופן מוחלט, גם אם אתה אדם מסודר וגם אם אתה אדם מבולגן, וגם בגלל ההבנה החדשה שלי, שדווקא הערבוב של הנטיות והאהבות שלי, הוא זה שיוצר את מי שאני היום. שיש קסם בהפרדה, אבל יש יצירת אומנות שלמה, הגדולה מסך חלקיה, כשמערבבים צורות, צבעים וגדלים.

הפוסט שירלי אבנון קרייזל: מריפוי בעיסוק לסידור בתים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/04/29/%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%96%d7%9c/feed/ 0
אורן עלי-רז: מהייטקיסט נייח לעצמאי ספורטאי https://nuritctlv.co.il/2021/04/22/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9f-%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%a8%d7%96/ https://nuritctlv.co.il/2021/04/22/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9f-%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%a8%d7%96/#respond Thu, 22 Apr 2021 18:14:32 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2057 ספר על עצמך בכמה משפטים בן 52, נשוי+4. גדלתי בבית של איש צבא ואמא מורה. בילדותי 'טיילתי' בין בסיסים צבאיים בעקבות הקריירה של אבא שלי. בכור מתוך 5 אחים, 3 מתוכם מהנדסי אלקטרוניקה ששירתו בחיל האוויר (גם אני אחד מהם..). מה השינוי שעשית באמצע החיים? בגיל 40 עשיתי שינוי בחיים שלי בכמה ממדים: מנגרר עם […]

הפוסט אורן עלי-רז: מהייטקיסט נייח לעצמאי ספורטאי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר על עצמך בכמה משפטים

בן 52, נשוי+4.
גדלתי בבית של איש צבא ואמא מורה. בילדותי 'טיילתי' בין בסיסים צבאיים בעקבות הקריירה של אבא שלי.
בכור מתוך 5 אחים, 3 מתוכם מהנדסי אלקטרוניקה ששירתו בחיל האוויר (גם אני אחד מהם..).

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 40 עשיתי שינוי בחיים שלי בכמה ממדים:
מנגרר עם הזרם ופסיבי (בבית) למוביל,
מלנהל את הילדים ללחיות את הילדים,
משכיר לעצמאי,
מסטטי (בטטת כורסא) לדינאמי (ספורטאי).

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

עד גיל 40 הייתי נגרר, הדברים קרו ואני זרמתי איתם: מגיל 16 עבדתי בעבודות 'של גדולים' במקביל לתיכון ואחר כך עתודה לתפקיד מהנדס אלקטרוניקה (כמו אבא..), שרות של שבע שנים בצבא ומיד אחריו, יום אחרי השחרור, כניסה לגילת רשתות לוויין וקריירה של 13 שנים במגוון תפקידים בכירים בתחום השרות ללקוח.
אהבתי את העבודה בגילת, היתה לי הזדמנות ליזום וליצור מוצרים חדשים, הצלחתי, קודמתי, עד שהגעתי לתפקיד של ניהול כלל מנהלי הפרויקטים בחברה, את התפקיד אהבתי אבל את ההתנהלות בחברה כבר פחות. בכל זאת מכוח האינרציה המשכתי.

השינוי הגיע ממקום לא צפוי: יום אחד נכנס אלי אחד ממנהלי פרויקטים שניהלתי והזמין אותי להצטרף לקבוצה ארגונית שמתכוננת למרוץ לילה. סרבתי, לא היה לי שום קשר לכושר, הייתי שמנמן. הוא המשיך ללחוץ עליי עד שנכנעתי והסכמתי.
היינו צריכים להגיע פעמיים בשבוע בשבע בבוקר לאימונים. הייתי חוזר מהאימונים מתקלח במשרד וקדימה לעבודה. לריצה היה אפקט מפתיע: היעילות שלי עלתה בטרוף, הייתי חד כמו שלא הייתי שנים. עבודה של יום שלם הייתי מסיים בשעתיים.
אחרי מספר חודשי אימונים עשינו את המרוץ והחלטתי שאני חייב להמשיך לרוץ.
המשכתי להתאמן עם הקבוצה ותוך כדי הריצה נכנסתי לכמעין מצב מדיטטבי והתחלתי לשאול את עצמי שאלות קיומיות שעד אז לא העסיקו אותי:

  • לאן אני רץ?
  • האם אפשר להיות יותר מאושר?
  • האם אני מנצל את הפוטנציאל שטמון בי?

לצד הריצה והמחשבות שבעקבותיה התרחשו בחיי עוד ארועים שגרמו לשינוי:
אחרי שתי בנות, רציתי עוד ילד, בן.. . אשתי סירבה, אמרה שאני נשוי לעבודה ושהדרך היחידה שהיא מסכימה לעוד ילד זה שאני אתפטר מגילת.
הארוע האחרון והכואב התרחש כשקולגה יקר שלי בעבודה נפטר תוך תקופה קצרה מסרטן, שנה לאחר אשתו.
והיה גם 'קש' שגרם להודעת העזיבה עצמה: יום אחד פגשתי חברים שלנו והאשה סיפרה על ההרפתקאות שהיו לה ביפן בטיול אחרי הצבא.
אמרתי לעצמי: היא עשתה כאלו הרפתקאות בזמן שאתה היית תקוע בעבודה ברצף מגיל 16.
הודעתי למחרת לבוס שאני מתכוון לעזוב. מזמן ההודעה ועד לעזיבה עצמה חלפה שנה שבה דאגתי לכך שההחלפה תתנהל בצורה חלקה.

בחשש רב בגיל 41 יצאתי מכלוב הזהב. עזבתי בהגדרה שאני שנה לא אעבוד, שאני צריך לחפש את עצמי, להבין מה אני רוצה. ידעתי שבשביל שינוי אני חייב להתמודד עם הפחד שבעניין.
אבא שלי רצה לאשפז אותי, אשתי לא האמינה שאני עושה את זה אבל תמכה בי.
פחדתי מהריק שאני מכניס את עצמי אליו, ככה לשחרר בלי מתווה, תחושה של קפיצה ממטוס בלי לדעת אם המצנח יפתח. למרבה הפלא המצנח אכן נפתח, מצאתי את עצמי מאושר ומלא עשיה משמחת: הקדשתי זמן רב למשפחה, קראתי ספרים, עשיתי ספורט, אחרי שנים של הזנחה טיפלתי בעצמי רפואית, הגיע גם הילד השלישי (שקרוי על שם החבר שלי שנפטר מסרטן).

מהר מאוד היה לי חבל ללכת לישון. הרגשתי שפספסתי הרבה שנים ושאני צריך להשלים. הייתי ישן מעט וקם בבוקר כמו 'קפיץ' בציפיה ליום הכייפי והעשיר שמחכה לי. אחרי שחרור הילדים בבוקר מ 8:30 היה לי זמן לעצמי, לעשות מה שבא לי. ואז הבנתי שאף פעם לא הייתי עם עצמי, הבנתי שהחשש מלהיות עם עצמי גרם לזה שדאגתי להיות עסוק. סוג של בריחה.
אחרי חודשיים חל בי שינוי מנטלי: מבנאדם פרפקציוניסט שתמיד לא מרוצה, הבנתי שמאוד טוב לי, הבנתי שבנאדם צריך לקום בבוקר ולשאול את הקושיה: מה בא לי לעשות היום. המחשבות שלי התמקדו באיך אני מגיע למצב שבו אני מממש את התפיסה הזו.

חשבתי שבאופן טבעי יתאים לי להיות יועץ בתחום שעסקתי בו. ההזדמנות הראשונה נקרתה בפניי באמצע שנת החופש שלי, מאחר וזה היה יעוץ ראשון ביצעתי אותו כהתלמדות, ללא תמורה.
אחרי חודשיים קיבלתי טלפון מהלקוח שציין שהיעוץ היה מצוין, סייע לו למכור 50% מהחברה ושיש לו עוד פרויקט בשבילי, אבל לא בתור יועץ, אלא בתור שותף.
הוא הזמין אותי להיות שותף שלו בחברה בקשיים שמתעסקת בפיננסים. אמרתי לו שפיננסים זה לא התחום שלי, הוא התעקש.. . בדקתי את החברה בכלים שהיו לי והחלטתי להיכנס כשותף ב 50%. היה מדובר בחברה קטנה: 2 משרדים, 5 עובדים, 1,000 לקוחות, מפסידה.. . חשבתי שאני חכם גדול ושאצליח בכמה צעדים פשוטים לייצב את החברה, אבל האנליזה שלי היתה מוטעית, הרבה דברים לא לקחתי בחשבון: החברה היתה במשבר עמוק ואתגרים עצומים צצו בכל התחומים: ידע, כח אדם, מעילות כספים, תחרות ועוד. בשנתיים הראשונות הפסדנו חצי מיליון שקל, הפסדתי את כל הפיצויים משנות השכירות שלי, חייתי שנה בלי משכורת, הייתי בלחצים מטורפים, לא ישנתי בלילות, כמעט משכנתי את הבית שלי, אמרתי לעצמי: איזו טעות עשיתי, איך עזבתי את כלוב הזהב.

מה שסייע  לי היו התובנות מפסק הזמן שלקחתי, זמן איכות הפנאי בו האדם נמצא עם עצמו מהווה ערך עליון ותנאי הכרחי ובלתי מספיק להצלחה והגשמה עצמית.
היכולת שלי לשחרר אנרגיות שליליות בספורט, להתנתק מהשותף, להתפקס  ולהתבונן מבחוץ/מלמעלה על הסיטואציות היה המפתח למציאת פתרונות יצירתיים  מחוץ לקופסא שהיו חלק מרכזי בהגשמת החלום.

לאט לאט עם הרבה 'שכר לימוד' פיצחתי את הדיספלינות השונות שדרושות להצלחת החברה והעברתי את החברה מהישרדות לבנייה וצמיחה, היום החברה ריווחית כבר שנים ויש בה 40 עובדים.
עם ההצלחה יכולתי בהדרגה להגיע למצב שבו אני מגשים את החלום הבסיסי שלי: לקום בבוקר ולשאול מה אני רוצה לעשות היום. לאט לאט הצמחתי אנשים לתפקידים ניהוליים ואני לקחתי כל פעם עוד צעד אחורה שאיפשר לי הן להקדיש יותר זמן לפנאי שלי והן להתבונן מנקודת מבט חיצונית על החברה, אותה נקודת מבט שמעבר לשוטף שאיפשרה לי לשפר  ולחזק אותה יותר ויותר.
בחברה יש היום מנכ"ל ושדרה ניהולית, אני יו"ר ואחראי על הפיתוח עסקי.
הדימוי שלי בנוגע לכך הוא שבחברה בהתחלה הייתי הסוס – עושה את כל הפעולות הנדרשות, אחכ הייתי הרוכב על הסוס, אחכ הייתי הכובע של הרוכב והיום אני הנוצה שעל הכובע.

אני קם בבוקר ושואל מה בא לי לעשות היום. הגשמתי את החלום. מבחינתי מי שמאמין בניסים ונחוש ויצירתי יגשים את החלומות שלו – כולל הניסים.

היבט נוסף שתרם לתפיסת העולם שלי קשור לפעילות הספורטיבית, גם כאן גיליתי שהיציאה מהתבניות מחוללת השפעה עצומה. התאמנתי  בריצה, אחרי 5-6 שנים הגעתי לשיא שלי בריצה, 41 דקות ל 10 ק"מ, ראיתי שאני לא מצליח להשתפר מהשיא הזה ופניתי לאתגר חדש: רכיבה על אופניים. קרוב משפחה שהכרתי דרך הפעילות הספורטיבית, חגי רודריג ז"ל, נהרג בתאונת רכיבה על אופניים, עמדתי על הקבר שלו בלוויה וקול אומר לי אתה חייב לעשות מעשה, אתה חייב לעמוד על פודיום טריאתלון ולהניף שלט לזכרו. עד אז הייתי בינוני לגמרי בתחום, הבנתי שמהלך כזה דורש עבודה ממוקדת של 3-4 שנים בסיכוי מאוד נמוך שזה יקרה.
נכנס בי אמוק, זה נהפך פתאם לפרויקט הכי חשוב שאני צריך להגשים. כחלק מהאימון שלי נרשמתי לטריאתלון ספרינט באילת – היה ברור לי שלא אנצח אבל ההתנסות חשובה. בתחרות התברברתי בשחייה, יצאתי בין האחרונים מתוך מאות מתחרים, אבל משהו קרה כשיצאתי מהמים: יצאתי רותח מזעם על עצמי, עליתי על האופנים ומשם לריצה התחושה היתה שרוח ה' נכנסה בי – אין לי הסברים לנושא, להפתעתי לקחתי מקום שני בקטגוריה! מצאתי את עצמי מחפש בריסטולים וטוש ברחבי אילת ביום שישי אחה"צ כדי שאוכל למלא את הבטחתי.. . 
הגעתי אחרי מספר חודשים למשהו שחשבתי שהסיכוי אפסי שאגיע אליו תוך 3-4 שנים.
אחר כך הבת שלי שכנעה אותי להשתתף במרוץ כפר סבא, רצתי ולהפתעתי ניצחתי בתוצאה מטורפת של 38 דקות ל 10 ק"מ, שנה אחרי עוד תחרות ושיפרתי שוב – 37 דקות.

אמרתי שצריך לחקור את העניין: איך בגיל 47 בלי להתאמן אני מגיע להישגים כאלו אחרי שבגיל צעיר יותר הייתי תקוע. בעקבות הסקרנות הזו הלכתי לוינגייט ללמוד ולהבין את גוף האדם.
למדתי 4 שנים לתואר בחינוך גופני.
ההתנסות הזו חיזקה אצלי את התובנה שאסור לקטלג את היכולות שלנו, הבנתי שהאנשים הכי יצירתיים ומוצלחים על הכדור הגיעו ל 20% מהפוטנציאל הטמון בהם – כמה עצוב שאנחנו מזלזלים בפוטנציאל החבוי שטמון בנו – לאושר אין גבול ורב הנסתר על הגלוי בספירות של המימוש העצמי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

פחד מהלא נודע, מלצאת מכלוב הזהב, לחצי הסביבה, חוסר בטחון. חשש מה יהיה.
הקשיים האדירים בעסק שהקמתי ללא ידע מקדים בתחום.

מה עזר לשינוי לקרות?

נחישות ויצירתיות, תמונת העתיד, החלום, כל הזמן החזקתי את המטרה שלי: לקום בבוקר ולשאול מה בא לי לעשות היום.. .

עולם הספורט – השילוב של גוף ונפש. הספורט הוא כלי העצמה מטורף. אין סיכוי שהייתי עובר את מה שעברתי בלי שהיתה לי היכולת לשחרר לחצים והיכולת להיות עם עצמי דרך הפעילות הספורטיבית.

 ומעל הכל סייעה לי התמיכה של אשתי במהלך הלא שגרתי שבחרתי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

היות ויש עשרים סיבות למה לא לעשות דברים בשביל עצמנו ואנחנו אלופי העולם בלדחות את מה שבאמת צריך לעשות, ממליץ לשנן את המשפטים הבאים:

    • עדיף להעיז ולהכשל מאשר להעביר את כל החיים בידיעה שלא ניסית
    • תאמינו בעצמכם ותאתגרו את עצמכם, מקסימום תחזרו לנקודה שאתם נמצאים בה היום
    • הנוחות משתקת, העשייה והיצירתיות מובילה להגשמה וסיפוק.
    • ככל שהדרך להצלחה עסקית יותר מורכבת ככה תדעו שכנראה אתם בכיוון הנכון
    • כל פעם שאתם כועסים, קחו אוויר, עצרו ותפנימו שהטעות היא אצלכם ולא אצל האחרים… אחרי שנרגעתם, תגיבו רק לטובת האינטרסים שלכם בהתאמה למה שהאחר חושב (הדעה שלנו היא לא העניין ולעיתים מפריעה לנו להגשים את היעדים שלנו)
    • צרו לעצמכם 'נוהל' קבוע של 'לעמוד על המרפסת', להתבונן על אירוע שאתם בפועל עכשיו לא חלק ממנו, כשמתבוננים מבחוץ ומלמעלה ומערערים על הקיים לעיתים מוצאים מכרה זהב שהיה מונח כל הזמן מתחת לאף שלכם.

איזה חיבורים/גשרים אתה רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

הבאתי את המקצוענות שצברתי בתחום השרות לעולמות החדשים הפיננסיים.
הבאתי את הניסיון הניהולי רב השנים שלי מהצבא ומגילת אל תוך החברה החדשה.הערך שלי גם כשכיר היה ביכולת לחשוב שונה, לערער על הקיים, לחפש בידול, לחפש יתרון יחסי, הסוג של החשיבה היזמית הזו משרת אותי גם כיום.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

את הספר 'לא רציונלי ולא במקרה' של דן אריאלי קנתה לי אשתי היקרה בשנת החופש שלי.
החיבור של התובנות הפסיכולוגיות שיש בו ליכולות ניהול תרם לי רבות.

עוד משהו?

אדם בתוך עצמו הוא גר אבל זה עדיין לא אומר שהוא מגיע להגשמה עצמית ולצורך כך אף פעם לא מאוחר לצאת למסע.

הפוסט אורן עלי-רז: מהייטקיסט נייח לעצמאי ספורטאי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/04/22/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9f-%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%a8%d7%96/feed/ 0
מור פלד: ממש"א לנדלן https://nuritctlv.co.il/2021/04/16/%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a4%d7%9c%d7%93/ https://nuritctlv.co.il/2021/04/16/%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a4%d7%9c%d7%93/#respond Fri, 16 Apr 2021 04:59:19 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2031 ספרי על עצמך בכמה משפטים אמא לשלושה אוצרות (איתמר- 11, רומי- 8, אלמה- 3), נשואה לסהר- שותף במשרד עו"ד. גרה בקיבוץ ומחוברת מאוד לחיי הקהילה. צרכנית אדוקה של ספרות, אומנות, אוהבת לטייל, לרוץ ולתרגל יוגה. מנכ"לית חברת "פלד הכנסה קבועה"  המלווה משקיעים ברכישת דירה להשקעה על ידי יישום מודל מגורים שיתופי ממנו נהנים כולם- המשקיעים […]

הפוסט מור פלד: ממש"א לנדלן הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אמא לשלושה אוצרות (איתמר- 11, רומי- 8, אלמה- 3), נשואה לסהר- שותף במשרד עו"ד.
גרה בקיבוץ ומחוברת מאוד לחיי הקהילה.
צרכנית אדוקה של ספרות, אומנות, אוהבת לטייל, לרוץ ולתרגל יוגה.
מנכ"לית חברת "פלד הכנסה קבועה"  המלווה משקיעים ברכישת דירה להשקעה על ידי יישום מודל מגורים שיתופי ממנו נהנים כולם- המשקיעים והשוכרים. 
עסוקה תמיד במחשבות על היקשים מעולמות שונים לעולם הנדל"ן ויודעת שגם בתחום לכאורה "מקובע" ומיושן, יש הרבה מה לחדש.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

עשיתי שני שינויים: הראשון שהתרחש עוד הרבה לפני האמצע היה המעבר מהתחום המשפטי לעולמות ההדרכה ומשאבי האנוש.
השני היה שלאחר 15 שנים כשכירה בעולמות משאבי אנוש והדרכה הקמתי עסק בתחום הנדל"ן.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

אני מאמינה שבסופו של דבר אין פרק אחד שמסתיים ואז מתחילים חדש אלא ערבוב של עולמות תוכן שהשילוב ביניהם מייצר חדשנות.

השינוי הראשון התרחש לאחר הסמכתי כעורכת דין:
לאחר שהשלמתי את לימודי התואר הראשון במשפטים ומנהל עסקים והתמחות אינטנסיבית באחד מעשרת המשרדים המובילים בתחום הקניין הרוחני, הבנתי שהעיסוק בעריכת דין אינו החלום שלי. נהניתי מאוד מהלימודים אבל העשייה היומיומית והעימותים שכרוכים במקצוע הזה היו שוחקים ומדכאים עבורי.

לקחתי את הכלים המעולים שקיבלתי באותן שנים (יכולת ניסוח מדויקת, הבנה משפטית ועסקית מעמיקה, ירידה לפרטים, משמעת עצמית ועוד רבים) וחודש אחרי קבלת רישיון עריכת הדין קיבלתי את הזדמנות חיי באיקאה ישראל, מקרן בר דרור המדהימה, שהיתה סמנכ"לית משאבי האנוש והאמינה בי ובשינוי לו ייחלתי.
ניהלתי את תחום ההדרכה באיקאה נתניה והייתי חלק מצוות ההקמה של החנות בראשל"צ, חוויה מדהימה בפני עצמה.

משם עברתי ללוטם- חברת ייעוץ ארגוני שפתחה לי עולמות מרתקים וחשפה אותי לאנשים מעולים בעולם הייעוץ הארגוני ומשם עברתי לעבוד בעולמות הייעוץ הארגוני ומשאבי האנוש בסרגון, סמסונג, טבע ו-וובפאלס, סה"כ 15 שנים של קריירה בתחום יעוץ ארגוני ומשאבי אנוש.

לאחר חופשת הלידה עם בתי השלישית, בגיל 37 ובעקבות פנייה מקרוב משפחה שנזקק לעזרתי, פיתחתי יחד עם בעלי וחמי את שיטת הפורמולה שנותנת מענה לצורת מגורים שיתופית, שאינה דירה מפוצלת בצורה בלתי חוקית.
פיתחנו את השיטה, דייקנו ותרגלנו אותה בעשרות פרויקטים והיום אני מלמדת את השיטה לרכישה והשבחת דירות בשיטת הפורמולה באמצעות תהליכי ליווי של משקיעים.

השינויים, שאני מעדיפה לכנות אותם 'התפתחויות', נוצרו אצלי מסקרנות בריאה ותשוקה להתפתח וגם מתחושה שאני מגיעה אליה כל כמה שנים ש"יש עוד שלבים בסולם" ושאני ממשיכה להתפתח, להשתפר ולעלות בשלבים.

התשוקה לעולם הנדל"ן הייתה בי תמיד. כבר בגיל 5 כשהתלוויתי לסבתא שלי לעסקאות שסגרה ולמדתי לזהות הזדמנויות עסקיות מילדות, לעשות וליזום. גם כשעבדתי כשכירה במשך 15 שנה מעולם לא הפסקתי להתפתח בתחום הנדל"ן, ללמוד ולהשקיע.

אני יכולה לומר שהיום, בגיל 41, אני מרגישה שלווה ושהגעתי אל הנחלה. בכל התחנות הקודמות הרגשתי תמיד שאני עדיין בדרך, שאני עוד לא במקום שאני באמת שואפת אליו. היום אני סוף- סוף מרגישה שלמה ובכל זאת, עדיין רעבה לדרך שעוד נכונה לי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגר הראשוני שלי היה בעזיבה של התחום המשפטי: האתגר היה לצאת מהקיפאון המחשבתי לפיו גם אם אני בוגרת של אחת ההכשרות האקדמיות והמעשיות הארוכות והיוקרתיות (כך לימודי המשפטים היו אז לפחות…) אני לא יכולה "לזרוק את זה לפח".

האתגר השני היה בגיל 26, לחתוך את המשכורת בחצי ולהקריב את הזמן הנדרש על מנת להתקדם וללמוד ייעוץ ארגוני וניהול משאבי אנוש. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאם לא עכשיו- אימתי, ושהזמן כעת הוא נכון הרבה יותר מאשר כשאהיה עם שלושה ילדים ומחוייבויות נוספות חוץ מהמימוש העצמי שלי.
המעבר לנדלן לא היה מאתגר עבורי, אני שנים בעולם הזה, מכירה אותו ומבינה אותו. היה לי ביטחון מלא בעשייה שלי.

מה עזר לשינוי לקרות?

לפני העזיבה של התחום המשפטי אני זוכרת שיחה משמעותית עם אבא שלי שאמר לי "העיקר שיהיה לך חיוך על הפנים" ,התחושה הכללית שעלתה מהשיחה, שהוא סומך עליי, גרמה לי להבין שאני בדרך הנכונה. השיחה הזו עם אבא שלי מלווה אותי מאז: היא עדיין חיה לי בראש והאימפקט שלה עצום וחוצה שנים. היא גם ליוותה אותי אל תוך המעבר לעולמות הנדלן.

כמו כן, הבסיס המשפחתי החזק שלי, סהר- בן הזוג שלי, תמך מאוד ואפשר למהלך לקרות. בלעדי תמיכתו, אני לא חושבת שזה היה אפשרי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

האסטרטגיה שלי לכל אורך הדרך היתה להקיף את עצמי באנשים שרציתי להיות במקום שלהם. קל מאוד לשאול את האנשים האלה על הצדדים הטובים והפחות טובים בעיסוק או בקריירה החדשה, וכך הכניסה לתחום החדש היא בעיניים פקוחות לרווחה.

כמו כן, מנטורינג הוא קריטי:
אם מדובר בניהול משאבי אנוש וייעוץ ארגוני, תמיד בורכתי בארגונים השונים בהם עבדתי במנהלות מדהימות שלימדו אותי המון וטיפחו אותי.
כיום אני מקיפה עצמי ביזמים בכלל וביזמי נדלן בפרט, שהם מנטורים עבורי – אנשים שאני סומכת עליהם מאוד ויודעים לתת לי כיוון ופידבק.
אני חושבת שאנשים יופתעו לגלות עד כמה מנטורים טובים יכולים להעיף אותם קדימה, לתת פידבק אמיתי ("לדקור מקדימה", כלומר- לומר לך את האמת) ולחזק כשיש בעיות.

 

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

המון… הכלים בעריכת הדין משמשים אותי עד היום ברכישה, מכירה, מו"מ, השכרה וכל הפעולות המשפטיות שכרוכות בעיסוק שלי.

הייעוץ הארגוני וניהול משאבי האנוש העניק לי את ההבנה העסקית בזיהוי צרכי הלקוח, בהתנהלות יזמית, בהבנת מאפיינים בין דוריים, וכאמור- הידע וההבנה העסקית שקיבלתי עוד בהתחלה באיקאה היוו את תחילת ההשראה לרעיון הגדול של העיסוק שלי במודל מגורים שיתופי.

עוד משהו?

אני מאמינה שהלמידה אינה נגמרת וקריטית להתחדשות ומקפידה להקדיש 20 אחוזים מהזמן שלי ללמידה- בין אם בתחום העיסוק או מעולמות אחרים (מתכננת כרגע ללמוד NLP ותלמוד).

הפוסט מור פלד: ממש"א לנדלן הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/04/16/%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a4%d7%9c%d7%93/feed/ 0
זיו אייזנברג: מהיייטק ליד שניה https://nuritctlv.co.il/2021/04/01/%d7%96%d7%99%d7%95-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%96%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92/ https://nuritctlv.co.il/2021/04/01/%d7%96%d7%99%d7%95-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%96%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92/#respond Thu, 01 Apr 2021 18:14:47 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1994 ספרי על עצמך בכמה משפטים אמא לשלוש בנות מקסימות (18, 15, 10), נשואה לאדי. משלבת בקריירה שלי בין יעוץ ארגוני לבין ניהול משאבי אנוש. גיליתי לאורך השנים שאני צריכה עניין וגיוון מתמיד בחיים שלי. תמיד עסוקה בשאלות: לחשוב על דברים חדשים, בשאלות מה הלאה. בספטמבר הקרוב אחגוג 50 מה השינוי שעשית באמצע החיים? לצד העיסוק […]

הפוסט זיו אייזנברג: מהיייטק ליד שניה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אמא לשלוש בנות מקסימות (18, 15, 10), נשואה לאדי. משלבת בקריירה שלי בין יעוץ ארגוני לבין ניהול משאבי אנוש. גיליתי לאורך השנים שאני צריכה עניין וגיוון מתמיד בחיים שלי.
תמיד עסוקה בשאלות: לחשוב על דברים חדשים, בשאלות מה הלאה.
בספטמבר הקרוב אחגוג 50  

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

לצד העיסוק שלי בעולמות משאבי אנוש ויעוץ ארגוני פתחתי חנות יד שניה

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

כשאני מנסה להבין מאיפה התשוקה ליד שניה הגיעה, אני נזכרת בעצמי כילדה נוסעת עם אמא שלי לשוק הפשפשים ביפו, מחפשות ביחד תכשיטים וכלי נחושת.
לפני כ- 7 שנים תחביב הילדות הזה חזר אליי במקרה: צילמתי את הבנות שלי בצלמניה שמצלמים בה בצורה עתיקה, יצאו תמונות מדהימות, ואז הבנתי שאני חייבת מסגרות עתיקות. הגעתי לשוק הפשפשים לחפש מסגרות ונדלקתי: התחלתי באופן קבוע ללכת לטייל בפשפשים ביפו ומקביל המשכתי לחפש עוד שווקים וירידים מהסוג הזה. גיליתי את חנויות היד השניה וזה תפס אותי, קלטתי שאני קונה בגדים בים כסף ושברבע מחיר אני מוצאת את אותם בגדים ביד שניה. מאותו רגע כבר לא יכולתי לחזור לאחור.

אחרי תקופה כקונה העזתי לחצות את הקווים לצד השני ולהפוך למוכרת. אחת לחצי שנה מתקיים אצלנו באזור, בגן שמואל, יריד יד שניה, הצטרפתי אליו כמוכרת, מכרתי את הבגדים של הבנות שלי ומצאתי את עצמי נהנית מאוד: גם מהאינטראקציה עם האנשים, גם מהערך של המחזור, מהחיבור  לקהילה שמתעניינת בעתיקות ותכשיטים ומהעשייה המסחרית והערך הכלכלי.
לאט לאט הייתי נערכת יותר לירידים האלו: מתחילה לאסוף פריטים שאמכור ביריד. פריטים החלו להתאסף בבית ואז התעורר אצלי הרצון שיהיה לי מקום משלי שאמכור ממנו ללא הצורך באריזות ובסחיבות. רציתי 'פינה משלי'.

יחד עם בן זוגי חשבנו על כל מיני אלטרנטיבות ולבסוף הפתרון הגיע לפני 5 שנים  דרך בית חדש שרכשנו ובו היה גראז' שהיה חלק מהבית. הודעתי לבן זוגי שאף אחד לא נכנס לשם. החלל הזה הוא שלי! שנתיים הפינה הזו עמדה בלי כלום – גארז' פתוח. לא נתתי שייצרו מזה מחסן.
חברים אמרו לנו: תשכירו את החלק הזה של הבית, לא הסכמתי.. אמרתי, תראו שהחנות שאקים שם, תהיה יותר רווחית משכירות.
לפני שנתיים עזבתי עבודה אינטנסיבית. לקחתי פאוזה ואמרתי: זה הזמן להקים את החנות. במשך חמישה חודשים עסקנו בהקמה: עבודה מאומצת של שיפוץ, סידור וכו'. ההשקה היתה באוגוסט 2018. מלכתחילה היה לי ברור שהחנות תהיה בנוסף לעבודה הרגילה ופתחתי אותה בערבי חמישי ובשישי בבוקר. היום החנות פתוחה בשישי ובמהלך השבוע מגיעות לקוחות שקובעות מראש.

החנות רווחית, יותר רווחית מאשר השכירות שיכולנו להרוויח..:) אבל זה לגמרי לא הכל, בדיעבד החנות הזו פתחה לי דברים שבכלל לא חשבתי עליהם קודם:
הקשר עם הלקוחות –  יש לי לקוחות קבועות שאני מלווה אותן, יש קשר אישי משמעותי לאורך זמן, יש שיח משמעותי עם נשים, הרבה סביב דימוי גוף. כל פעם שמישהי יוצאת מרוצה, זה מעיף אותי, הייתי בשוק מהגילוי הזה. לא הייתי עסוקה בשאלה הזו מה זה עושה לאנשים, הייתי עסוקה במה זה עושה לי.
העשייה המשפחתית – החנות הפכה למוקד של עשייה משפחתית: אדי בן זוגי אמון על ההיבטים הפיזיים, טכניים: שיפוצים, צביעה וכו', הבנות שלי עושות את הפרסום ברשתות ומוכרות בחנות לעת הצורך. זה משהו שמשותף לכולנו. עסק משפחתי אבל בלי הלחץ של עסק שכל הפרנסה מושתתת עליו.
החיבור לעולם המחזור – אני ממיינת המון, מעבירה הלאה: לילדים בפנימיה, סמרטוטים למוסכים, שאריות לתכשיטים.
ואולי יותר מהכל – ההעזה עם החנות גרמה לנו להעיז בעוד מקומות בחיים: בן זוגי נכנס לתחום מקצועי נוסף, אנחנו יותר מרשים לעצמנו לחשוב ביזנס.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

הפחד הכלכלי – גרם לי לא ללכת על כל הקופה אלא לשלב בין החנות לבין העשייה כיועצת.
העסק רווחי אבל זה שהוא חלק מההכנסה ולא ההכנסה כולה – מסייע לשכך את החשש הזה.

הפחד הבירוקרטי – פחד מלפתוח עסק במובן הבירוקרטי – רעדתי מלכתוב את החשבוניות הראשונות.. . היום החלק הבירוקרטי וההתנהלות מול הרשויות הוא באחריות בן זוגי.. .

הפחד הזהותי – איך אני מציגה החוצה את הזהות המשולבת שלי: אני לא רק יועצת ארגונית ואשת משאבי אנוש ולא רק בעלת חנות יד שניה – אני גם וגם. היה ועדיין יש לי חשש איך ייתפס אצל אנשים שאני עובדת איתם כיועצת וכמש"א החלק של החנות. גם היום במפגשים ראשונים אני לא מציגה את הפן של החנות, רק אחרי שכבר מכירים אותי.. .
דרך אגב יש לי דוגמא יפה למקום שבו הזהות המשולבת יצרה אימפקט: בארגון הקודם שניהלתי בו משאבי אנוש, יזמו בהשראתי ארוע פופ אפ של יד שניה (זה קרה כבר אחרי שעזבתי אבל היה כיף לדעת שהשפעתי..:) ).

מה עזר לשינוי לקרות?

אדי, בן הזוג שלי – מההתחלה אדי היה איתי ביחד, איפשר לי, הלך איתי. היה ברור שאנחנו ביחד בעסק הזה. זה חוץ מהסיוע שלו בכל ההיבטים הבירוקרטיים והפיזיים: שיפוץ, צביעה, מה שצריך.

המשיכה שלי לעיסוק המסחרי – תמיד רציתי לנהל ביזנס. החיים הובילו אותי להיות שכירה, אבל החיידק של הביזנס היה אצלי כל הזמן ובחנות הוא התממש. כל השנים הייתי בשאלות של מה אני עושה הלאה. כל הזמן רציתי 'עסק' שאני מאמינה בו, שאני 'אתאבד' עליו. רציתי יזמות ועם החנות הזו, יכולתי לממש את התשוקה הזו.

המקום הפיזי – עברנו בית והיה מקום פיזי להגשים את החלום הזה.

פסק הזמן שלקחתי מהעבודה – כדי לתת את התנופה של ההקמה הייתי צריכה תקופה שכולי מושקעת בעסק. ההפסקה מעבודתי כשכירה איפשרה את זה.

המוטיבציה שלי להראות שזה מצליח, שזה עסקי, רווחי, מחזיק את עצמו.

החיבור הרגשי שלי לנושא.

הטוב שהשינוי עשה לי אישית ולנו כמשפחה

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

הרבה פעמים הפחד יותר גדול מהמציאות. כשאתה עושה את זה יותר קל מאשר איך
שדמיינת את זה. כשעושים – מתמודדים. יש את הכוחות ויכולים.
לבוא מתוך אמונה וחיבור רגשי לעשייה החדשה.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

יש שני חיבורים משמעותיים, אחד ידעתי מראש ואחד הפתיע אותי.
ידעתי מראש על החיבור שלי לעולמות הביזנס – גם כאשת משאבי האנוש זו אחת החוזקות שלי, בהקשר הזה לנהל ביזנס, לראות ROI, להבין שוק הוא משהו שבאתי איתו למיזם החנות.

החיבור שהפתיע היה החיבור לצד הייעוצי הרגשי שקיים ביומיום שלי – באופן מפתיע עבורי הבנתי שחלק גדול מהעשייה בחנות עם הלקוחות היא עבודה רגשית יעוצית, הקשר עם הלקוחות סביב המקומות הרגישים של דימוי גוף ודימוי עצמי וקשר בינאישי בכלל.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בתמונה כאן רואים 'דלת' שתלויה אצלי בבית. 3 שנים היא עמדה אצלי וחיכתה, כשיצאתי לעצמאות זה היה פרויקט המיחדוש הראשון שעשיתי.

הפוסט זיו אייזנברג: מהיייטק ליד שניה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/04/01/%d7%96%d7%99%d7%95-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%96%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92/feed/ 0
תמר ארסטר: מאחות לעובדת סוציאלית https://nuritctlv.co.il/2021/04/01/%d7%aa%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%a1%d7%98%d7%a8/ https://nuritctlv.co.il/2021/04/01/%d7%aa%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%a1%d7%98%d7%a8/#respond Thu, 01 Apr 2021 05:57:19 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=2009 ספרי על עצמך בכמה משפטים אמא לשלושה ילדים וסבתא לשבעה נכדים. ילידת קיבוץ רמת יוחנן, חברת קיבוץ עין שמר כבר מעל 50 שנים. בת 76. מה השינוי שעשית באמצע החיים? בגיל 50, לאחר כ 20 שנה של עבודה כאחות במרפאת הקיבוץ עשיתי שינוי מקצועי: פניתי ללימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית והתחלתי קריירה שניה כעובדת סוציאלית. […]

הפוסט תמר ארסטר: מאחות לעובדת סוציאלית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אמא לשלושה ילדים וסבתא לשבעה נכדים. ילידת קיבוץ רמת יוחנן, חברת קיבוץ עין שמר כבר מעל 50 שנים. בת 76.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 50, לאחר כ 20 שנה של עבודה כאחות במרפאת הקיבוץ עשיתי שינוי מקצועי: פניתי ללימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית והתחלתי קריירה שניה כעובדת סוציאלית.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

בסביבות גיל 45 עלו לי מחשבות שאני רוצה לעשות שינוי. הרגשתי מיצוי. העבודה כאחות בקיבוץ היתה מאוד מחייבת, 24/7 של שרות רפואי לתושבי הקיבוץ. רציתי לעשות עוד משהו מקצועי בחיים. לקח לי שנים עד שגיבשתי את הרעיון מה הולכת לעשות, כל מיני רעיונות עלו וירדו.
החיבור לעבודה סוציאלית הגיע דרך ההתמחות שלי כאחות בתחום בריאות הנפש, בעקבות ההתמחות נחשפתי לעשיה הטיפולית בתחום וחשבתי שדרך עבודה סוציאלית אוכל לעשות התמחות קלינית.
כשבחרתי בעבודה סוציאלית. עוד לא הבנתי עד כמה התחום הזה רחב ורב גוני.

כשהתחלתי לברר על הלימודים הבנתי שאני צריכה לעשות הרבה עבודת הכנה ובראשה שדרוג משמעותי של האנגלית שלי, התחלתי בשנה של לימודי ערב באנגלית עד שיכולתי לעבור את מבחן הכניסה לאוניברסיטה.
התחלתי ללמוד לתואר ראשון בגיל 50. השנה הראשונה באוניברסיטה היתה לי קשה, אלו היו לימודים אקדמיים ראשונים בחיים שלי. הסטטיסטיקה, האנגלית והצורך להסתגל ללימודים תובעניים היו לא פשוטים. היו לא מעט רגעי משבר בהם שאלתי את עצמי אם שווה את כל המאמץ. בסופו של דבר אחרי שצלחתי את השנה הראשונה, בשנה השניה כבר היה יותר קל ואילו בשנה השלישית כבר נהנתי מהלימודים.. .
סיימתי תואר ראשון ומיד אחריו התחלתי לעבוד כעובדת סוציאלית בבית חולים גריאטרי.
אחרי שנה של עבודה החלטתי שאני ממשיכה גם לתואר שני במינהל מערכות בריאות. למדתי לתואר במקביל לעבודה בבית החולים.

אחרי 3 שנים קודמתי לתפקיד ניהולי – ניהול מערך אשפוז. התפקיד איפשר איוש הן של עובדת סוציאלית והן של אחות, מטעמי תנאי העסקה עברתי לדרוג אחיות, כך יכולתי להרוויח יותר מכפול.. . בעצם העבודה הסוציאלית איפשרה לי 'קיצור דרך' לתפקיד שבמסלול הקריירה הקודם שלי לא הייתי מגיעה אליו.
במקביל לתפקיד הניהולי ולאור רצוני להמשיך ולהיות בליבה של מקצוע העבודה הסוציאלית :הקשר המתמשך עם החולים והמשפחות, המשכתי לעבוד כעובדת סוציאלית באחת המחלקות שעבדתי קודם.
במהלך השנים הצטרפו לתפקיד הניהולי עוד תחומי אחריות: ממונה על מעמד האשה, ממונה על תלונות ועוד.

התפקיד איפשר לי לממש מגוון יכולות וחוויתי בו הרבה סיפוק, שמחה והתפתחות.
לאחר 15 שנים, בגיל 67 יצאתי לפנסיה מבית החולים.
לאחר הפרישה המשכתי לעבוד עוד 10 שנים כעובדת סוציאלית במשרה חלקית, המשכתי ללמוד ולהתפתח. למעשה פרשתי רק בימים אלו, בגיל 76.

מפרספקטיבה של יותר מ 20 שנים מה היתה המשמעות של השינוי שעשית עבורך?

השינוי הזה היה חיים חדשים בשבילי: מקצועית, חברתית, התפתחותית.
יצאתי מהקיבוץ, למדתי, נחשפתי לעולם מקצועי חדש, לעולם חברתי חדש.
זכיתי להרבה הערכה על העשייה המקצועית שלי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

הלימודים היוו אתגר גדול מכמה בחינות:
לחזור ולהיות תלמידה בגיל 50, כשהזכרון כבר לא חד כמו בשנות ה 20, שיעורי הסטטיסטיקה, האנגלית.
גם אתגר חברתי – הייתי הסטודנטית המבוגרת בכיתה כשכל שאר הסטודנטים בגיל של ילדיי. בשיעור הראשון הגעתי לבושה עם חליפה, מסודרת.. שאלו אותי אם אני המרצה. הבנתי שנדרש כאן שינוי ולשיעורים הבאים כבר הגעתי בג'ינס.. . עם הזמן יצרתי קשרים חבריים קרובים ומצאתי את מקומי בסביבה הזו.

היה לי קשה לעזוב את המרפאה – זה היה בית, אזור נוחות, מקום שאהבתי.

הסתגלות למקום עבודה חדש – אחרי עשרות שנים בקיבוץ שרובן הגדול במרפאה הגעה לארגון אחר, קליטה אליו, הבנה איך מתנהלים, כללים כתובים ולא כתובים.

מה עזר לשינוי לקרות?

היתה בבית המון תמיכה גם של בן זוגי וגם של הילדים – בהסעות, באנגלית.
הרצון שלי, ההחלטה שלי שאני הולכת על זה. הרצון הזה איפשר לי לצאת מאזור הנוחות שהייתי בו ולצלוח את הקשיים שהיו בדרך.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

אם מגיע למקום של מיצוי ולהבנה שרוצה לעשות משהו אחר – תאזור את האומץ ותעשה את השינוי. זה כדאי ומתגמל מכל כיוון אפשרי.

להיות שלמה עם הבחירה – השינוי מהווה יציאה מאזור הנוחות ולכן דורש השקעה והרבה כוחות, כאשר שלמים עם הבחירה ויש מוטיבציה ניתן לגייס כוח להשקעה הנדרשת.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

הניסיון שלי כאחות בעבודה עם אנשים תרם לי כעובדת סוציאלית.
היה ערך לגיל שלי בעבודה עם אנשים מבוגרים, הבגרות והניסיון היו כאן יתרון.
וגם – בסופו של יום את התפקיד הניהולי שהגעתי אליו בעובדת סוציאלית מילאתי בתקן של אחות, כך שנהנתי משני העולמות.

הפוסט תמר ארסטר: מאחות לעובדת סוציאלית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/04/01/%d7%aa%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%a1%d7%98%d7%a8/feed/ 0
אפרת גולדברג: מחינוך ליצירה וחדשנות https://nuritctlv.co.il/2021/03/24/%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%92/ https://nuritctlv.co.il/2021/03/24/%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%92/#respond Wed, 24 Mar 2021 19:12:45 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1914 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני אישה של א.נשים, מאמינה ביכולת האנושית. מתרגשת מגילויי כוחות ומלנוע במרחב החיים ובצמיחה. אני אופטימית ובוחרת לחיות בשפע ובנדיבות. מאמינה בתהליכים השתתפותיים שבהם לכל אדם יש קול ייחודי והוא צריך להישמע! מה השינוי שעשית באמצע החיים? עשיתי כמה שינויים: לקראת גיל 40 עברתי מעולם החינוך לעולם הפוליטי. לקראת גיל […]

הפוסט אפרת גולדברג: מחינוך ליצירה וחדשנות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני אישה של א.נשים,
מאמינה ביכולת האנושית. מתרגשת מגילויי כוחות ומלנוע במרחב החיים ובצמיחה.
אני אופטימית ובוחרת לחיות בשפע ובנדיבות.
מאמינה בתהליכים השתתפותיים שבהם לכל אדם יש קול ייחודי והוא צריך להישמע!

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

עשיתי כמה שינויים: לקראת גיל 40 עברתי מעולם החינוך לעולם הפוליטי.
לקראת גיל 50 צמחתי ליעוץ בעולמות החינוך
ובאמצע שנות ה-50 שלי פתחתי עסק משלי המשלב את יכולות היצירה והחדשנות שלי עם עולמות הארגון והחינוך.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

את הדרך המקצועית שלי התחלתי בגיל 24 כמחנכת בחטיבה, מההתחלה הייתי מורה לא שגרתית ששילבה בין טבע לחינוך, לימדה בחוץ ולא החשיבה מבחנים וציונים. במשך 15 שנה חינכתי בבית הספר בתחושת משמעות עמוקה ומסירות.
בגיל 38 הרגשתי תחושה עמוקה פנימית שהעולם עוד קורא לי, שיש לי עוד הרבה לעשות בחוץ, שאני מפספסת משהו. הרגשתי שאני כבר לא כל כך רלוונטית לילדים, שאני כבר לא מדברת את השפה שדיברתי כשהייתי בת 25. הרגשתי שהשפה שלהם היא כבר לא השפה שלי. הרגשתי שאני צריכה לפנות מקום לא.נשים חדשים לצמוח ולגדול בבית החינוך שבו אני צמחתי כאשת חינוך.

זו היתה הפעם הראשונה שיצאתי לחופשה ללא תשלום ממערכת החינוך. הצטרפתי מתוך שליחות עצומה לראש המועצה הנבחר שהציע לי להצטרף אליו, יצאתי להרפתקה מטורפת של 3 שנים בתפקיד העוזרת והדוברת שלו. המעבר מעולם החינוך לעולם הפוליטי היה מרענן, מטלטל, קשה. באתי מעולם של נשים לעולם של גברים, שפות שונות. ההיפוך הזה העיר אותי, גרם לי להיות חדה יותר עם עצמי. עשיתי המון דברים שנשקו לחיבור חינוך-קהילה-חברה.
הרגשתי שאני במגרש של הגדולים ועדיין הרגשתי שמשהו לא שלם, שאני לא מסופקת. מבחינתי להיות אשת חינוך זה ללכת  לכל מקום עם צל של חינוך, זה תמיד איתך.

שלוש שנים שבתוכן הגעגוע לתלמידים ולעשייה החינוכית הכריעו את ההחלטה שלי לחזור לחינוך והפעם לניהול בית ספר יסודי, כאן בבית .
באתי בהתלהבות גדולה, עם רצון להגשים את כל החלומות שלי. לצד הרבה עשייה והגשמת חלומות, הניהול כלל גם התמודדויות לא פשוטות, היו אתגרים גדולים שבתוכם הרגשתי מאוד לבד. אחרי 6 שנים קמתי ועזבתי את בית הספר, זו היתה עזיבה מתוך קושי, מתוך תחושה קשה של אוטונומיה מוגבלת. 

השבר היה גדול, הרגשתי לבד וקצוצת כנפיים. תחושה שאני לבד ואין לי מקום אלא בעולם החינוך. עמוק בליבי ידעתי שהעולם קורא לי -אבל לא ידעתי לאן.
בגיל 47 יצאתי אל הלא נודע. אני שכל חיי הבוגרים התייצבתי לעבודה בראשון בספטמבר, לבושה בחולצה לבנה ומתרגשת ברמות של כלה ביום חופתה, מוצאת את עצמי בחוף  הים בוכה כמו שלא בכיתי בחיי.

מה אני יודעת לעשות? מה אעשה בחיי? תחושה של מה עכשיו?

אספתי את עצמי ואמרתי לעצמי שאני לא יודעת מה יהיה, אבל יהיה בסדר.
ואז – דברים התחילו לקרות: הבת שלי היתה במכינה קדם צבאית יחד עם הבן של יעקב הכט, יעקב הגיע לתת להם הרצאה על חינוך והבת שלי התקשרה אלי ואמרה לי: 'מצאתי את העבודה הבאה שלך – הוא מדבר בדיוק ברוח שלך', התקשרתי ליעקב הכט, וככה מצאתי את עצמי ב'ערי חינוך' כיועצת לתהליכי חינוך.
הכניסה לערי חינוך היתה חגיגה אחת גדולה, יעקב בתהליך ריפוי אדיר הצליח להחזיר לי את הכנפיים לתפארתן. ראה אותי, אפשר לי להביא לידי ביטוי את החוזקות שלי, נתן לי הזדמנות לצמוח ולגדול, הרגשתי שאני מתחילה מחדש. האנשים שהייתי לצידם היו אנשים מעוררי השראה,  הבנתי שהסיפור זה לא ה'מה' אלא 'עם מי': האנשים עושים את ההבדל, האנשים שסביבי ומאפשרים לי להיות במיטבי,  זו היתה הארה כלכך חשובה. ומאז אני מקפידה להיות עם האנשים הנכונים לי, שהאנשים שאני עובדת איתם יהיו אנשים שנכנסים ללב.
היו שש שנים מרתקות ונפלאות, מלאות יצירתיות, שמחה ומימוש. פרחתי.
אחרי 6 שנים הארגון שינה את פניו, הרגשתי שהעולם גדול ושיש לי עוד מה להציע.

בגיל 54 יצאתי לעצמאות. לא ידעתי עוד מה יהיה התוכן של העצמאות הזו.
הכיוון הגיע במקרה: רגע לפני שיצאתי מערי חינוך הייתי בסיור מקצועי בפינלנד. תוך כדי ההקשבה להרצאות – ציירתי אותן. האנשים שהיו איתי בסיור ראו ואמרו לי 'וואו – אנחנו לא צריכים לסכם יותר'. הבנתי שיש פה איזה קסם שאני צריכה לראות איך אני מפתחת אותו, ושכשאני יוצאת לעצמאות אני הולכת לעשות משהו שקשור לאיורים. מה ? לא היה לי מושג!
חקרתי מי מתעסק באיור, מה אפשר להציע. הבנתי שהויזואליזציה היא כלי מאוד עוצמתי, כלי שמאפשר תימצות ודיוק, שמייצר תחושת מסוגלות וחדוות יצירה ומאפשר לכל הקולות בחדר לבוא לידי ביטוי על הנייר (מנהיגות השתתפותית במיטבה..).

עשיתי לעצמי מפה 'אהלן 2018' במקום לכתוב במילים מה תכנית העבודה שלי ביטאתי את הכל באיורים (ראו תמונה בהמשך), פרסמתי את זה בפייסבוק ואמרתי לאנשים זו התכנית שלי ל 2018, בעצם כמו שאומר יובל אברמוביץ 'צעקתי את החלומות שלי' וזה עבד: אנשים התחילו להתקשר אלי, לפנות אלי והתחלתי לעבוד: ללוות בתי ספר באופן פרטי, ללוות ארגונים, כשבכל מקום אני מביאה את הכלי של האיור.
היום אני מנחה בתי ספר למהפכות רדיקליות , סדנאות שימוש בויזואל בחיי היומיום, מלווה כנסים באיור, מסייעת  בפיתוח תהליכים יצירתיים, מייצרת כלים תומכי חשיבה יצירתית 

אחד הדברים שאני מבינה הוא שעבודה בנדיבות היא עבודה משמחת. אני נדיבה לאנשים שעובדת איתם: בלחלוק חוויות, בהשקעה של שעות, בלתת מעבר למה ש'הובטח'.
אני עובדת ללא הפסקה, נהנית מכל רגע, מתפרנסת פי כמה ממה שהרווחתי בכל תפקיד אחר.
אפרופו צמחו לי כנפיים, לקחתי את כל מה שלמדתי בדרך ועם זה אני עפה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגר המרכזי שלי במעבר לעצמאות היה האתגר הכלכלי. כל חיי הייתי שכירה. פתאום לצאת לעצמאות, זה אומר לנהל את כל הסיפור הכלכלי בעצמי, ולהבין אותו. מה שלא התעסקתי איתו 30 שנה. פתאום מושגים חדשים שקשורים למס הכנסה, ביטוח לאומי, חסכונות, הוצאת חשבוניות. חששתי איך אתמודד עם זה.
בסופו של דבר הבנתי שזה עוד חלק בלמידה שלי ולמדתי לעבוד טוב גם עם ההיבט הזה.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • הקריאה הפנימית העמוקה שאי אפשר להשאר במקום אחד, שיש לעולם עוד מה להציע לי ולי יש עוד מה להציע לו.
  • ההסתכלות המתמדת שלי אל עבר האופק הבא – מה עוד? מה מעניין אותי?
  • הזרז לשינוי היו המצבים בהם הבנתי שמשהו במקום הנוכחי כבר לא מדויק לי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • להקשיב לעצמך ולתחושות הבטן
  • יש על הכתפיים שטן ומלאך. להקשיב רק למלאך ולא לכוחות המחלישים
  • למצוא חברים.ות טובים.ות שאפשר לשתף אותם ושהם פשוט מקשיבים.
  • שאלו 'ומה אם' what if . מה כבר יכול להיות? מה אם אני אעשה את זה?
  • העזרו באנשי מקצוע – פגשתי מלא אנשים טובים: מרואי חשבון, ועד אנשים שעוזרים לדייק דברים, מלווים בתהליך. ככל שתוציאו יותר כסף על זה הרווח יהיה גדול יותר.
  • לכו ללמוד את התחום שלכם– קראו, חפשו השראה , היו מקצועיים ועדכניים .
  • לפגוש אנשים בתחום שלכם: בחודש הראשון שיצאתי עשיתי לעצמי חודש של השראה – כל יום פגשתי מישהו אחר: אנשים מחינוך ובכלל וכל אחד נתן לי איזה טיפ, מה כדאי לי לעשות. זה מאוד מחזק.
  • אל תהיו לבד – אני מחוברת להמון קבוצות, מזמינה אנשים לעבוד איתי בצוות.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

הפוסט אפרת גולדברג: מחינוך ליצירה וחדשנות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/03/24/%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%92/feed/ 0
אלונה אייזנברג: מיעוץ ארגוני למיינדפולנס https://nuritctlv.co.il/2021/03/16/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%96%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92/ https://nuritctlv.co.il/2021/03/16/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%96%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92/#respond Tue, 16 Mar 2021 15:58:59 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1883 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני אדם של התפתחות מתמדת, של להיות כל פעם עוד קצת הגרסא היותר טובה של עצמי, כאמא, כבת זוג, כאשת מקצוע, כחברה, כבת, כאחות… את המקום הזה של התפתחות מתמדת אני מנסה לאפשר לאנשים אחרים. אני לא חושבת על עצמי כאמיצה, לא יתפסו אותי בבנג'י או בצניחה חופשית, אבל כשאני […]

הפוסט אלונה אייזנברג: מיעוץ ארגוני למיינדפולנס הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני אדם של התפתחות מתמדת, של להיות כל פעם עוד קצת הגרסא היותר טובה של עצמי, כאמא, כבת זוג, כאשת מקצוע, כחברה, כבת, כאחות…
את המקום הזה של התפתחות מתמדת אני מנסה לאפשר לאנשים אחרים.
אני לא חושבת על עצמי כאמיצה, לא יתפסו אותי בבנג'י או בצניחה חופשית, אבל כשאני מסתכלת לאחור על תהליכי ההתפתחות שלי אני מבינה שהייתי אמיצה בהם.
אמא לשתי מתבגרות, בת זוג ובעולם הזה כבר 47 שנים.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

שני שינויים מרכזיים:
הפכתי את המיינדפולנס מתירגול למקצוע,
ועברתי מעולם המבוגרים והעסקים לעולם הילדים והחינוך.
מלהיות יועצת ארגונית שמתמחה בפיתוח מנהיגות הפכתי למורה למיינדפולנס למבוגרים ולילדים, כאשר חלק ניכר מהזמן שלי אני עובדת עם צוותי חינוך בבתי ספר.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

השינוי שעשיתי לא קרה בבת אחת, זה היה תהליך של תנועות קטנות, כמו סיבוב של נושאת מטוסים.  הלכתי על הגשר בלי לדעת מה יהיה בסופו. בכל נקודה שאלתי מה מדויק לי לאותו הרגע. היום כשאני מסתכלת איפה אני נמצאת –  זה בדיוק איפה שרציתי להיות, אבל לא ידעתי את זה תוך כדי.
החוט שהוביל אותי לשינוי היה הסקרנות שלי. תמיד הייתי אדם סקרן וגם כיועצת ארגונית הלכתי לזירות שהיו לא טריוויאליות, למשל סדנת ניהול משולבת ריצה, סדנה של זהות והופעה בעולם העבודה, אימון בגישת הפסיכולוגיה האדלריאנית, ועוד.

הסקרנות הזו הובילה אותי לקורס על בודהיזם למאמנים ויועצים. הייתי מאוד מוכוונת לערך המקצועי שהקורס ייתן לי ושאלתי את המנחה: מה יצא לי מזה מקצועית? המנחה ענה: לא ייצא לך כלום. דווקא התשובה שלו עוררה בי סקרנות, והלכתי לקורס. בסופו של דבר מה שיצא זה שמצאתי דרך יותר נכונה לי לחיות את החיים האלו. התחברתי מאוד לעולם המדיטציה, המשכתי ללמוד בודהיזם, ולתרגל לבד ובריטריטים. המדיטציה הפכה להיות חלק מייטיב בחיי.
בסופו של דבר הקורס גם תרם לי מקצועית: אחד הגילויים המשמעותיים היה הערך של שקט.
כמנחת קבוצות היה לי מאוד חשוב במשך שנים שאנשים ידברו. הקורס הראשון הזה לימד אותי שלמידה יכולה להתרחש גם בשקט מוחלט,  שתהליכי התבוננות אדם יכול לעשות בינו ובין עצמו אם הוא רק מקבל את המרחב והתמיכה, ושלפעמים זו יכולה להיות למידה מאוד משמעותית ומדויקת.

בשנים שלאחר אותו קורס ראשון, חשבתי ללכת ללמוד קורס של הוראת שפת הקשב – מיינדפולנס לילדים. ההתלבטות הייתה "איך לעזאזל זה קשור אלי ולמה שאקדיש יום בשבוע ללימודים כאלו?!". המחשבה הזו גרמה לי לדחות את ההחלטה ולבחור בינתיים בקורסים אחרים שהיו רלבנטיים לעבודה שלי. לאחר כמה שנים, הבשילה בי הבחירה ללכת על זה: להשקיע את הזמן ואת הכסף במשהו שמאוד רחוק ממני אך מרגיש לי נכון.
כשסיימתי את הקורס הבנתי שאם אני לא מתחילה לעשות עם זה משהו מיד, זה כל כך רחוק מהעולם שלי שזה פשוט יתפוגג. הלכתי והצעתי את עצמי כמעט בהתנדבות לבית ספר בדרום תל אביב שלימד את שפת הקשב. מצאתי את עצמי נכנסת ללמד בכיתות א' וב' בבית ספר יסודי. מלמדת ילדים היבטים לא טריוואליים כמו לנשום, לעצום עיניים, לשים לב לגוף.. .
במקביל המשכתי לעבוד כיועצת ארגונית.

הצעד הבא שסימל וחיזק את הבחירה במיינדפולנס היה למידה בקורס להנחיית מיינדפולנס למבוגרים. הקורס היה ארוך, יקר, ושוב – התלבטתי אם נכון להשקיע בו (ובי) והחלטתי שכן.
בעקבות הקורס הרחבתי את העיסוק שלי במיינדפולנס והתחלתי להנחות גם קבוצות של מבוגרים.
לאט לאט המיינדפולנס תפס חלק גדול יותר ויותר בעשייה המקצועית שלי.
חוויתי את שני התחומים המקצועיים שלי כנבדלים מאוד: יצאתי מהייעוץ הארגוני אל עבר עולם המיינדפולנס, בתחושה שלי חוויתי סוג של מהפך.

אבל אז חלה תפנית בעלילה – התחלתי לעבוד במרכז סגול למוח ותודעה במרכז הבינתחומי הרצליה. השתלבתי בצוות שמוביל את תכנית בי"ס סגול – תכנית רב תחומית להטמעת מיומנויות חברתיות רגשיות מבוססות מיינדפולנס, בבתי ספר. פתאום הסתבר שהתחומים שלכאורה היו שונים מתכנסים לשלם אחד. אני זוכרת שעמוס, מנהל התכנית אמר לי: את מביאה את כל מה שאנחנו צריכים – את מבינה ארגונים, את מבינה מנהלים, את מבינה תהליכי שינוי, את מבינה מיינדפולנס, את עתירת ניסיון בהנחיה של מבוגרים, את מורה לילדים ואת עובדת בבית ספר. תמיד ראיתי באקלקטיות הזו חולשה ופתאום הדבר הזה הפך להיות ה ערך. היום אני מלווה בתי ספר בתהליך השינוי, מנחה קורסי מבוא למיינדפולנס ומיינדפולנס בחינוך, ומרכזת את תחום המנהיגות הקשובה. אני משתמשת הן ביכולות היעוציות וההנחייתיות שלי והן במיומנויות המיינדפולנס.
השינוי התעסוקתי היה הרבה יותר משינוי מקצועי, נפתח לי עולם חדש, אנשים חדשים, שפה חדשה, מצאתי את עצמי עובדת עם אנשים מלאי חזון שעוסקים בחינוך הלכה למעשה, ושיש להם כמיהה לעשות שינוי חברתי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

שינוי סטטוס – עשיתי מעבר 'מקומת ההנהלה בקומה 14 לכיתה א' בבי"ס יסודי'.
אחד ההיבטים שסימל את הקושי הזה היה השלב של לשתף אנשים בשינוי. לספר לאנשים שעובדים אתי, יועצים, מנהלים, לקוחות ואפילו להורים שלי, שאני מורה בבית ספר. חששתי מתגובה של פליאה, "מה הקשר?" אולי אפילו יגידו "מה עובר עליה?". זו אכן הייתה התגובה של חלק מהאנשים, אך רבים גם התעניינו, פירגנו ואפילו לקחו מכך השראה. אני ידעתי שהשינוי עמוק ונכון ושיש קשר, אבל עדיין זו היתה נקודת ציון, להכיל את המבט של העולם החיצוני, עד שהשינוי התייצב מבפנים.

'הגירה' לעולם חדש – הגעתי לעולם עם שפה אחרת, אנשים אחרים, מתלבשים אחרת, עולם שאין לי בו קשרים, אין לי בו חברים. התחלה עם כל המשמעויות שלה. התחלתי ממש מהתחלה.

פרידה מזהות – אף פעם לא חשבתי שאעסוק אחוז כל כך ניכר מהמשרה שלי במיינדפולנס. חשבתי שאהיה יועצת ארגונית מומחית בפיתוח מנהיגות כל חיי. זו הייתה הזהות שלי, העולם החברתי שלי, האנשים שהתפתחתי לצידם.
ופתאום יש צורך לגבש זהות מעודכנת, כזו שמגדירה את האני החדשה, אולי סמלי שכבר שנים שאני עמוק בתוך המיינדפולנס ועדיין החתימה שלי במייל היא של היועצת הארגונית.. .
 במיינדפולנס יש משפט של "אין שינוי בלי ויתור"  – יש דברים שצריך להרפות מהם, ונכון להרפות מהם כי הם כבר פחות נכונים, אבל זה עדיין קשה. כמו עץ שמשיר חלק מהעלים שלו שכבר לא נכונים להמשך הצמיחה.

מה עזר לשינוי לקרות?

התפיסה של המיינדפולנס עזרה לי – בתירגול מתרגלים את השריר ששום דבר הוא לא הצלחה או כשלון. השנה הראשונה שלי כמורה בבית ספר היתה איומה. אני אומרת בחצי בדיחה שהדבר הכי טוב בשנה הזו היה שהמשכתי לשנה השניה. התירגול סייע ליכולת להיות עם חוסר ודאות, עם חוסר ידיעה לאן המסע הזה לוקח אותי.

עצם השינוי המקצועי נתן דחיפה להטמעה של המיינדפולנס לתוך החיים שלי.
הזמן בו אני מלמדת בבית הספר הוא תירגול עבורי לא פחות מאשר עבור הילדים והמורים. היכולת להכנס לבית ספר שהוא מקום כאוטי ומשתנה, עם טונות של אינטראקציות, עם המון רגשות חזקים של ילדים ושל צוות ולמצוא את עצמי מתרגלת יציבות ונתינה בתוך המקום הזה, מהווה חיזוק ליכולות המיינדפולנס שלי. העבודה שלי היום מאפשרת לי לתרגל המון. מאפשרת לי להיות בתוך המרחב של התוכן ולשמור ולטפח את השינוי המהותי שהמיינדפולנס יצר בחיי, וגם להיטיב עם אחרים.

התמיכה הבלתי מסויגת של בן זוגי בכך שאני יכולה להשקיע זמן וכסף במשהו שלא ברור למה הוא קשור ולאן הוא הולך, משהו 'לא תכליתי'.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

בהתפתחות מקצועית מדברים הרבה פעמים בשפה של מטרות. אבל האמת היא שתהליכי התפתחות הם יותר תולדה של התכוונות. לפעמים השביל נסלל על ידי הרבה עצירות בהן שאלתי – מה נכון לי עכשיו? מה עושה לי טוב? מה ממלא אותי בתחושה של משמעות, סקרנות ועניין?
בהתכוונות אי אפשר לדעת מה יהיו התוצאות, אבל אם מקשיבים באמת, אפשר לבחור בכל שלב את הדבר הקטן הבא.

לא לפחד לא לדעת, לא לפחד מכך שהדברים לא ברורים, הרבה פעמים לא עושים צעד כי אין את כל התמונה בראש, להבין שאולי כרגע לא יכולה להיות לך התמונה בראש, אבל עדיין להסכים לנוע קדימה, להסכים לעשות את הדברים שמרגישים נכון בבטן גם אם אין להם מטרה תכליתית, לצאת להרפתקאות קטנות: קורס כתיבה, נגינה בחליל. לטעות וללכת לאיבוד.
לסמוך על עצמי שאני אראה לי את הדרך.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

כמו שתארתי, בשלב מסוים של תהליך השינוי היתה בי הפרדה מאוד גדולה בין היועצת הארגונית למנחת המיינדפולנס שבי. ככל שהזמן חולף אני מבינה שמה שאני היום הוא התוצר של כל הדרך הארוכה שעשיתי גם בעולמות המנהיגות והיעוץ.
החיבור לעיסוק שלי כמנחת מיינדפולנס היום, דומה לחיבור שהיה לי לעבודתי כיועצת ארגונית שמתמחה בפיתוח מנהיגות:  אמונה בערך של הידע והמיומנויות שאני מנגישה, תפיסה עמוקה שאנשים יכולים להתפתח ולהשתנות, ורצון להיטיב.  
וכמובן המיומנויות של היועצת משרתות אותי גם היום: בהנחייה שלי,  בזוית יעוצית בתוך ארגון שנקרא בית ספר סביב עולם תוכן מיינדפולנס.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

הפוסט אלונה אייזנברג: מיעוץ ארגוני למיינדפולנס הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/03/16/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%96%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92/feed/ 0
עופר רונן: מהייטק לבירה https://nuritctlv.co.il/2021/03/11/%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2021/03/11/%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%9f/#respond Thu, 11 Mar 2021 07:25:58 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1857 ספר על עצמך בכמה משפטים דור שביעי בירושלים, נולדתי וגדלתי בשוק מחנה יהודה… . כיום גר בצור הדסה. למדתי אלקטרוניקה וקרוב ל 30 שנה עבדתי בעולמות ההייטק במגוון תפקידים: פיתוח, שיווק, מנכ"ל.. . נשוי לאשה תומכת ואב לארבעה ילדים גדולים (הקטן בצבא). מה השינוי שעשית באמצע החיים? בגיל 52 התחלתי לייצר בירה בבית ובגיל 53 […]

הפוסט עופר רונן: מהייטק לבירה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר על עצמך בכמה משפטים

דור שביעי בירושלים, נולדתי וגדלתי בשוק מחנה יהודה… . כיום גר בצור הדסה.
למדתי אלקטרוניקה וקרוב ל 30 שנה עבדתי בעולמות ההייטק במגוון תפקידים: פיתוח, שיווק, מנכ"ל.. .
נשוי לאשה תומכת ואב לארבעה ילדים גדולים (הקטן בצבא).

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 52 התחלתי לייצר בירה בבית ובגיל 53 עזבתי את ההייטק ויחד עם שותף הקמתי מבשלה שפועלת מאז, כבר תשע שנים.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

האהבה לבירה נולדה כשהייתי מהנדס צעיר: שלחו אותי לגרמניה לחצי שנה, ושם הכרתי את עולם הבירה: הבנתי שבירה זה תרבות, מסורת, גאווה לוקלית – לכל מדינה יש את הבירות שלה.
למדתי כל מה שאפשר על בירה והתאהבתי במשקה הזה.
כמה שנים אחרי זה הגעתי לרילוקיישן בארה"ב: שם עולם הבירות עוד לא היה מפותח. חיפשתי בחנויות בוטיק בירה שאתחבר אליה. מצאתי בירה ספציפית ורק אותה שתיתי. לאט לאט הבירה הזו תפסה תאוצה: וממדפים נידחים בחנויות יעודיות הגיעה לסופרים. הסתבר לי שמי שייצר את הבירה הוא מחלוצי תעשיית בירות הבוטיק בארה"ב,  יהודי, איש הייטק לשעבר מעמק הסיליקון, שעזב את ההייטק והתחיל לעשות בירה, ואפילו עשה 'אקזיט' על המבשלה שלו כשמכר אותה בעשרות מיליוני דולרים.. .

חזרתי לארץ, להייטק לתקופה אינטנסיבית של הקמת חברה וניהול שלה: שעות עבודה ארוכות, טיסות מסביב לעולם. לאחר מספר שנים ערכנו שינויים בחברה, מונה מנכ"ל אמריקאי ולי היה קצת יותר זמן פנוי.
הייתי בן 52 והתחלתי לבשל בירה בבית בתור תחביב. האתגר היה להצליח לייצר את הבירה המיתולוגית שאהבתי מארצות הברית. עשיתי נסיונות עד שהגעתי לטעם שזכרתי. הגשתי אותה לתחרות של בשלני בוטיק והיא זכתה במקום ראשון. הזכיה נתנה לי פוש להמשיך ולהשקיע בכיוון: לקחתי קורסים, ביקרתי במבשלות ושיפרתי את המקצועיות שלי.
כמה חודשים אחרי התחרות מישהו הציע לי להפגש עם פיט האגדי מהבירה האמריקאית. והבאתי לו בירות לדוגמא. קצת חששתי שהוא יכעס על 'ההעתקה שלי', אבל הוא שמח מאוד, הוא אמר שמי שקנו ממנו את המבשלה שינו את המתכון של הבירה והיום אין יותר את הבירה במתכון המקורי שלו אז אני בעצם ממשיך את הדרך שלו.. . התגובה שלו נתנה לי את החותמת הסופית להמשיך ולייצר את הבירה.

באותה תקופה הקמנו פורום של בשלני בירה באזור מטה יהודה, היינו 15 בשלני בירה ביתית שמתכנסים פעם בשבועיים שלושה, מחליפים מתכונים ועוזרים אחד לשני.
בפורום הזה פגשתי את השותף שלי, הבנו שיש לנו הרבה במשותף: שנינו אנשי הייטק, שנינו זכינו בפרסים על הבירות שלנו, לשנינו חלום לפתוח מבשלה.. . התחלנו להפגש ולתכנן את המבשלה שנבנה, בנינו תכנית עסקית וברגע שהיינו שלמים עם התכנית, עזבנו את ההייטק ונכנסנו לתהליך ההקמה. בתוך חצי שנה המבשלה 'עמדה'.

ב 1.1.2012 עשינו את הבישול הראשון במבשלה ומאז אנחנו גדלים בצורה הדרגתית כל שנה, כאשר אנו מציעים 7 סוגים שונים של בירות. היום הבירה נמכרת בקרוב ל 200 נקודות ברחבי הארץ,  באמצע השבוע אנחנו מקבלים קבוצות למרכז המבקרים שלנו ובסופי שבוע עורכים beer garden של שתיה ואוכל. אנחנו מפרנסים 20-30 עובדים שבאים לעבודה בכייף ובהנאה.
החלום מתגשם כל יום מחדש.
יש עליות וירידות, אך הזהירות העסקית שלנו מוכיחה את עצמה ולשמחתי אנו מצליחים לצלוח גם את הירידות (עיין ערך שנת קורונה..).

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

לקום ולעשות מעשה – לצאת מסביבת ההייטק מאוד מפנקת: משכורת גבוהה, תנאים טובים. לרדת ממאה לאפס. אפילו מתחת לאפס כי בהקמת המבשלה השקעתי את החסכונות שלי.. .

להצליח לייצר עסק שמחזיק את עצמו – המעבר מייצור ביתי עם עלויות מועטות למבשלה עם עלויות רבות וקבועות (מבנה, חשמל, עובדים..) אינו טריוואלי.

עבודה קשה מאוד – עיסוק טוטאלי, עבודה 24/7, לא כמו שכיר שקם בבוקר לעבודה.. .

מה עזר לשינוי לקרות?

התשוקה – החזון. הכוח המניע לפתיחה ולהפעלת המבשלה הוא החזון – לעודד תרבות בירה בישראל: שיבינו שזה משקה טעים, בריא, מגוון, מענג. כמו שיש ליין הילה, שתהיה גם לבירה. כשמישהו בא וטועם ומתפעל מהבירה זה 'עושה לי את זה'. מה יותר כיף מלראות אנשים מגיעים ממגזרים שונים, מקומות שונים, מספרים חוויות.. . הכי כיף בעולם😊.

המשפחות מאוד תמכו – הרבה עזרה, גם פיזית.. לעזור בדוכן בפסטיבל, בתערוכה, במיוחד בשלבי ההקמה. המשפחה שותפה כל הזמן, בתקופות הטובות והפחות טובות. בלי הפירגון שלהם אתה מאבד את כל האנרגיה.

ההבנה העסקית – הרקע העסקי שבאנו ממנו מאוד סייע. רומנטיקה בלבד לא מספיקה, צריך גם הבנה עסקית. הקפדנו לבנות תכנית עסקית איכותית ולא יצאנו לדרך עד שהיינו משוכנעים בה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

אם אתה רוצה להפוך תחביב לעסק בשביל להרוויח ממנו – אל תעשה את זה!
יש אימרה נכונה ש'לפתוח מבשלה זו הדרך הכי יקרה לשתות בירה בחינם' 😉.
מבשלת בירה זה לא עסק שאתה הולך ומתעשר ממנו. עבדנו קשה בהייטק והיום עובדים יותר קשה, והתגמול החומרי נמוך משמעותית, עבדנו כמה שנים בלי משכורת.. . עסק זה אומר הלוואות, התחייבויות, כשמרוויחים משקיעים בעוד תשתיות.. .

התייעצות עם אנשים שבאותו תחום, למידה מטעויות של אחרים – לפני פתיחת העסק ללכת ולדבר עם 3-4 עסקים בדיוק כמו העסק שרוצה לפתוח ולהתייעץ איתם, לשמוע את הסיפור שלהם, את הקשיים ולקבל מהם עזרה. לפעמים זה נשמע מוזר, כי אני הולך להתייעץ עם המתחרה, אבל מנסיוני אנשים שמצליחים ישתפו מידע. אני אומר את זה מנסיון אישי של שיתוף פעולה פורה עם מתחרים – אנחנו באזור של 5 מבשלות ויש שת"פ כל הזמן: פירגון, עזרה עם חומרי גלם.. .

איזה חיבורים/גשרים אתה רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

הבנה עסקית – הקמתי חברת הייטק והקמתי מבשלה – זה בדיוק אותו דבר: אותם אתגרים מבחינת תכנית עסקית, מימון, שיווק, מכירות. זה רק מוצר אחר.
יש לי דז'ה וו מהתקופה שלי בהייטק כשהייתי מנכ"ל.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

מבחינתי מסמלת את השינוי 'הבירה המכוערת' שלנו,
זו בירה מסוג India Pale Ale, כזו שהבריטים העבירו לחיילים בהודו וכדי שלא תתקלקל בדרך שמו בה הרבה כשות.
הכשות נותנת את המרירות לבירה ולכן הבירה הזו מאוד מרה = מכוערת.
המרירות עוד מועצמת נוכח החוויה שלפני הטעימה: הבירה מאוד ארומטית עם ריחות פירותיים, מריחים אותה וחושבים שהולכים לשתות מיץ פירות אקזוטי מתקתק. הניגוד עם הטעם המר לא קל.
כשיצרנו אותה אמרו לי שאף אחד לא יקנה, אבל אני התעקשתי כי מבחינתי זה הסיפור שלנו, לחנך לטעמים שונים של בירה, לייחודיות וגם כי ידעתי שהסוג הזה מצליח בארה"ב.
והיום היא אחת הבירות הנמכרות שלנו.
אז המסקנה – ללכת עם האמת שלך והייחוד שלך.. .

הפוסט עופר רונן: מהייטק לבירה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/03/11/%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%9f/feed/ 0
סמדר ברמן-אהרון: מעולם עסקי לחברתי https://nuritctlv.co.il/2021/03/03/%d7%a1%d7%9e%d7%93%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2021/03/03/%d7%a1%d7%9e%d7%93%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%9f/#respond Wed, 03 Mar 2021 11:56:30 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1826 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת זוג של אריאל, אמא ל- 4, 3 בנות ובן. ירושלמית במקור וכיום חברת קיבוץ ניר אליהו. בת 42. מאוד אוהבת לטייל, לקרוא. תמיד היה לי חשוב להשמיע את הקול שלי בכלל ובפרט כאשה. מה השינוי שעשית באמצע החיים? עברתי מקריירה של ניהול בשוק הפרטי לעולמות הניהול החברתי איך נוצר […]

הפוסט סמדר ברמן-אהרון: מעולם עסקי לחברתי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת זוג של אריאל, אמא ל- 4, 3 בנות ובן. ירושלמית במקור וכיום חברת קיבוץ ניר אליהו. בת 42. מאוד אוהבת לטייל, לקרוא. תמיד היה לי חשוב להשמיע את הקול שלי בכלל ובפרט כאשה.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

עברתי מקריירה של ניהול בשוק הפרטי לעולמות הניהול החברתי

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

מיד אחרי התואר הלכתי לעבוד בתנובה, הייתי שותפה להקמה של מרכז המכירות הארצי התחלתי ככלכלנית והמשכתי לתפקידי ניהול ביניהם ניהול מרכז המכירות הארצי. תפקיד מאוד אינטנסיבי ושואב. לאחריו עבדתי במטה בניהול אסטרטגי של קטגוריות.  הציעו לי לנהל את כלל יחידת השרות והמכירות, תפקיד ניהולי בכיר, משכורת טובה, סימן צמיחה.

הסכמתי אבל לא ישנתי במשך שבוע. הרגשתי שאני בכלוב של זהב. אחרי שבוע הבנתי שאני לא יכולה להגיד כן. חזרתי לסמנכ"ל ואמרתי לו שאני לא יכולה לקחת את זה. ואז עלתה השאלה – אם לא זה מה כן. הרגשתי שהגעתי לדד אנד ושאני חייבת לתת לעצמי זמן ומקום.

הגשתי מכתב התפטרות והלכתי ללמוד אימון במכון אדלר. קמתי והלכתי בלי כלום. היינו בתהליכים של בניה בקיבוץ ואני עוזבת את הפרנסה. הייתי כל כך זקוקה לשינוי שזה היה חייב לקרות, לא היה מקום למשהו אחר. בדיעבד זה היה המהלך האמיץ של חיי.
הלכתי ללמוד וכל הפחדים עלו. תקופה נפלאה, נהניתי מלימודי האימון, כחלק מהלימודים חידדתי את יכולת ההקשבה לעצמי ולבחירות שלי, הרגשתי תחושה של שחרור: יציאה למקום גדול, פתוח, אבל גם עם המון סימני שאלה, בלבול. שילוב בין שמחה גדולה לדאגה מה יהיה.

כשהסתיימו הלימודים והתחלתי לאמן, מאוד נהנתי, אבל בחלוף הזמן הבנתי שאני בן אדם של ארגון. הבנתי שלחזור לאותו מקום עסקי בלבד כבר לא מדבר אלי ושאני צריכה משהו שמשלב בין עסקים לעולם החברתי. כך הגעתי לתפקיד שלי היום שבו אני מנהלת תכנית ארצית לצמצום נשירה מהשכלה גבוהה מטעם עמותת אלומה שממומנת באמצעות האג"ח החברתית הראשונה בארץ. תכנית עם יעדים ומעקב צמוד אחר תוצאות.

בשנה וחצי האחרונה אני ממלאת תפקיד נוסף: אני היו"ר העסקי של הקיבוץ. תפקיד מאתגר שלא היה ברשימת  החלומות שלי, אבל התמודדתי עליו מתוך הרגשה שאני רוצה שיהיה טוב יותר ובשביל זה צריך להכנס ולהשפיע מבפנים.
אז בעצם השינוי שעשיתי הוא מהעולם העסקי אל העולם החברתי ועכשיו אני בשילוב בין שניהם.. .

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

הרבה!
פחד מהלא נודע.
כשיצאתי מתנובה המעבר לעצמאות כמאמנת: איך אתפרנס, מה אעשה, אני אוהבת יציבות ועצמאות היא לא יציבות, ואיך יגיעו אליי אנשים. האם אהיה טובה?

מה עזר לשינוי לקרות?

עשיתי את השינוי בזכות התחושה שאני חייבת לצאת ולנסות משהו אחר.
היה לי לא טוב, לא ידעתי להגדיר למה אבל הידיעה היתה חזקה וברורה.
בן הזוג שלי עודד ותמך לגמרי – אני החזקתי את הפחדים והוא את האמונה.

האושר שלי – היו שנים שהצטמצמנו כלכלית אבל הייתי מאושרת.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לא לחיות לפי הציפיות – לא רציתי לחיות לפי הציפיות של מה 'נכון', 'כלכלי' וטוב. אני לא רוצה לחיות ככה. ראיתי את המחירים שאמא שלי שילמה בקריירה שלה על להיות במקום המפרנס.

להקשיב לעצמך – אם לא טוב אז כנראה שיש סיבה. ימצא המקום האפשרי, זה שיהיה בו טוב.

ללכת אחרי הלב – יותר מהכל הלכתי אחרי הלב שלי.

להרגיש את התשוקה והכיף של המשהו החדש.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

אחד הדברים שלמדתי הוא שאני לא זורקת את מה שעשיתי בתנובה – זה נתן לי ידע כיצד ארגונים עובדים, הכרות עם אנשים נפלאים ומוכשרים, ניסיון בניהול אנשים ופרויקטים גדולים.  כל אלו הם כלים וידע שמלווים אותי באתגרים שלי היום ובכל מקום בו אהיה ואשאף להשפיע.

היבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

כבר שנתיים יש שיר נפלא שהולך איתי ושאני שולחת אותו למי שאוהבת.

השיעור (1)\ אביטל הררי

צָרִיְךּ תְנָאִיםּ כְדֵי לָעּוף
אָמְרָה לִי הַּצִפֹור.
נִסִית לְהַמְרִיא
ֹלאּ פעַם,
מֵעַל הָאֲדָמָה הַּבֹוצִית,
מֵעַל הָעֲנָנִים הַּשְחֹרִים —
לַשָוְא.
ֹלא מַסּפִיק שֶּיֵש לָךּ כְנָפַיִם
אִם אֵינֵך יֹודַעַת לַהֲפְֹך
אֶת הַּפַחַד לְרּוח .

הפוסט סמדר ברמן-אהרון: מעולם עסקי לחברתי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/03/03/%d7%a1%d7%9e%d7%93%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%9f/feed/ 0
עפרית כהנא: מסמנכלית מש"א לעובדת סוציאלית https://nuritctlv.co.il/2021/02/24/%d7%a2%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%a0%d7%90/ https://nuritctlv.co.il/2021/02/24/%d7%a2%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%a0%d7%90/#respond Wed, 24 Feb 2021 17:15:44 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1759 ספרי על עצמך בכמה משפטים אוהבת אנשים, שינויים, טבע, טיולים, נסיעות בעולם. בשנים האחרונות למדתי שאני גם אוהבת לרוץ.. . אני בת 51, נשואה, אמא ל 3 ילדים אהובים (22, 14, 11). גרה בקיבוץ כפר מנחם – אוהבת מאוד את המקום ואת חיי הקהילה שיש בו, אחת ההחלטות הטובות שעשינו בן זוגי ואני – עבורנו […]

הפוסט עפרית כהנא: מסמנכלית מש"א לעובדת סוציאלית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אוהבת אנשים, שינויים, טבע, טיולים, נסיעות בעולם.
בשנים האחרונות למדתי שאני גם אוהבת לרוץ.. .
אני בת 51, נשואה, אמא ל 3 ילדים אהובים (22, 14, 11).
גרה בקיבוץ כפר מנחם – אוהבת מאוד את המקום ואת חיי הקהילה שיש בו, אחת ההחלטות הטובות שעשינו בן זוגי ואני – עבורנו ועבור ילדינו היתה הבחירה לבנות בית כאן בהרחבה הקהילתית

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

לאחר שנים של קריירה משגשגת ואינטנסיבית בעולמות משאבי אנוש, שבשיאה הייתי סמנכ"לית משאבי אנוש של yes, התחלתי בגיל 42 במסע  שכלל הרבה שינויים מהותיים: מעבר למגזר הממשלתי ובהמשך הציבורי ואחריו למגזר החברתי  ולאחר מכן הסבה  לעבודה סוציאלית.
כיום אני משלבת:  תפקיד  של ליווי נערות בסיכון כעובדת סוציאלית לבין יעוץ ארגוני וליווי מנהלים כעצמאית בארגונים עיסקיים וטיפול  פרטני בקליניקה .

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

כשאני מתבוננת על עברי, על כל  השינויים שעשיתי, מוטיב השינוי החל כבר בגיל צעיר: נולדתי וגדלתי בדימונה ולמרות שלא היו לי בעיות חברתיות, תמיד פיעמה תחושת זרות ואאוטסיידריות שהעירו בי רצון עז לשינוי.  מגיל צעיר ביקשתי מהוריי שנעבור לגור בעיר אחרת, לא הרפיתי עד שהוריי השתכנעו לבצע את המעבר. הוריי החליטו לעבור  לבאר שבע כשהייתי בת 12 . המעבר שידרג את חיי ואת חיי משפחתי בכל היבטי החיים: עברנו לבית פרטי, בשכונת מגורים מצוינת, בית ספר יסודי מצוין בו רכשתי חברים חדשים איתם עברתי לתיכון, לצופים ולמעשה חברותיי הטובות ביותר עד היום הן מבאר שבע.

השינוי המשמעותי הבא היה בצבא: התגייסתי לתפקיד מש"קית חוי"ה (חינוך וידיעת הארץ). תחילת השרות הצבאי בקורס היה כרוך בעומס  ריגשי גבוה מאד. הקורס הפגיש אותי עם בנות עוצמתיות, שאפתניות , דומיננטיות ובעיקר בעלות רקע סוציו אקונומי שונה  משל משפחתי- בהכללה מרביתן היו בנות רופאים, שופטים, אנשי אקדמיה, מנהלים בכירים ורובן היו  מהאליטה הישראלית (קיבוצים, ירושלמיות ובנות מושבי השרון). הפערים היו גדולים – המפגש עימת אותי עם תחושת נחיתות של מי שמגיעה מהפריפריה. בסופו של דבר השרות הצבאי היה חוויה משמעותית ומעצימה. התפקיד שמילאתי כקצינת הסברה במדרשה לחינוך מפקדים  בהר גילה עיצב אותי כאדם ובהמשך גם מקצועית. התפקיד הצבאי למעשה סלל את המשך דרכי ופתח לי צוהר לעולמות הדרכה, הנחיה וניהול משאבי אנוש בהמשך הדרך. למדתי שיש תחום שנקרא משאבי אנוש.

התפקיד הראשון שלי כמנהלת משאבי אנוש היה במפעל תלמה בערד, זה היה "בית ספר" למשאבי אנוש: יחסי עבודה – הסכמים קיבוציים, תהליכי שינוי ארגוני, הדרכה ופיתוח עובדים, הטמעת מערכות ציוד מתקדם ועוד. אחרי 5 שנים הבנתי שהגיע הזמן לנוע הלאה ועברתי לתפקיד מנהלת מש"א בחברת yes  שהיתה אז בשלבי הקמה. הארגון  היה בהתהוות, הכל ראשוני ומאתגר, אנשים נהדרים, אינטנסיביות עצומה. מאוד אהבתי את זה.
yes  גדלה כל הזמן והשתנתה ואני צמחתי והתפתחתי יחד עם הארגון: עברתי 4-5 תפקידים מגוונים עד לתפקיד סמנכ"ל מש"א. מילאתי את התפקיד הזה בטוטאליות, התלהבות והמון המון השקעה. התפקיד והתרבות הארגונית היו כאלה שעובדים מסביב לשעון, בעוצמות גבוהות, הרבה אקשן, הייתי ממש "מכורה" לזה.

אחרי 12 שנה בגיל 43 החלטתי לעזוב. לא ידעתי לאן, רק ידעתי שאני עייפה , ועם תחושת מיצוי גבוהה. בחנתי אופציות אחרות ולא מצאתי תפקיד שסיקרן אותי.
עשיתי  עצירה בחיים המקצועיים. התחלתי לרוץ, התלהבתי מהתחביב ולאט לאט הריצה תפסה  נפח גדול יותר בחיי: כל פעם בחרתי עוד יעדים משמעותיים ואפילו השתתפתי במרתון טבריה וכמה טריאתלונים.
במקביל התחלתי לבדוק אופציות תעסוקתיות. המגזר הממשלתי- ציבורי סיקרן אותי. נפגשתי  עם מנכל שרות התעסוקה שהציע לי להיות יועצת בכירה שלו, התפקיד היה מאתגר ומשמעותי . נחשפתי לעולם מקצועי שונה מאד ממה שהכרתי, תרבות ארגונית ופוליטיקה ארגונית שונה מאד מהעולמות העסקיים מהם הגעתי וזה ריתק אותי. השינויים שהובלנו יחד כל הצוות הניהולי היו משמעותיים, מעניינים ולמדתי שם רבות על עצמי ועל אוכלוסיות מרובות חסמים.  הדבר הבא הגיע בעקבות מינויו של יונה ויזנטל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בפירוק, יונה הציע לי לנהל יחד איתו את השלב הקריטי  של רשות השידור בפירוק. מוניתי  לתפקיד סמנכ"לית מש"א של הארגון בתקופה כאובה ומורכבת בחיי הארגון – תקופה של סגירה ופיטורים שהתנהלו בצילה של חקיקה שנגזרו ממנה אכזריות וחוסר רגישות כלפי העובדים. התקופה הזו היתה מתסכלת, עצובה ומלאת מאבקים במגוון זירות. החלטתי לעזוב.

שוב הגעתי לצומת – החלטתי שאני לא מעוניינת למלא תפקיד ניהול מש"א בעוד ארגון, אבל נשאלה השאלה  לאן תוביל הפניה לכיוון השני? המשכתי לחפש ממה אני נהנית במיוחד, ואז התחדדה הידיעה שהיתה חלק ממני שנים רבות קודם לכן: משיכה לטיפול ולקשר פרטני  עם אנשים  לאו דווקא במסגרת ארגונית ואף התמקדות באנשים שחוו משבר או קושי ומעוניינים לעבור תהליך אישי- ריגשי.
בשיחת ליווי מקצועית עם איש מקצוע שליווה אותי במשך השנים,  הוא אמר לי: "לכי עם מה שהלב שלך אומר לך, לכי להיות אשת טיפול". באותו יום  ממש נרשמתי ללימודי הסבה לתואר שני בעבודה סוציאלית.
ואני  בת 45.
למדתי בתכנית לימודים של כמעט משרה מלאה: יומיים בשבוע לימודים, יומיים בשבוע הכשרה מעשית ב"שטח". במקביל עבדתי כמנהלת מש"א בעמותה.
מאוד נהנתי מהלימודים, נפתח בפניי עולם חדש ומהנה, גיליתי מגוון של נושאים שחובקים את עולם הטיפול, מרצים מצוינים ומוכשרים  שרובם עסקו ועוסקים בעיסוק עצמו כעובדים סוציאליים ולא רק אנשי אקדמיה.

לאחר הלימודים מצאתי תפקיד של  ליווי צעירות בסיכון כהכנה לחיים העצמאיים שלהן. הרעיון הוא ללוות ולסייע לצעירות להציב לעצמן מטרות אישיות ויחד איתן לשאוף להשגתן. מזה  שלוש שנים אני  מלווה את הצעירות במשרה חלקית. בשאר זמני  אני עובדת כיועצת ארגונית ויועצת קריירה ותהליכי שינוי.

לאחרונה, בעקבות החשיפה שלי לעולם הריצה, למדתי וסיימתי קורס מטפלים באמצעות ריצה.  זהו שילוב  בין עולם הריצה לעולם הטיפול. גיליתי  כלי מדהים ועוצמתי. התחום מבטא את  ההתפתחות והשינוי הנוכחי בו אני עוסקת: טיפול באנשים באמצעות ריצה.  הטיפול
המוכר בקליניקה שנעשה בישיבה של המטפל והמטופל, עובר למרחב הפתוח ומהווה את הבסיס לקשר הטיפולי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

החשש הגדול היה מפני החזרה לעמדת הסטודנטית, העומס שכרוך במסגרת אקדמית שכזו:  מבחנים, עבודות ,נוכחות חובה וכו'.  בסופו של דבר החשש הזה התבדה והתואר הזה חשף אותי לאקדמיה פחות תאורטית , יותר יישומית.

אתגר נוסף היה הדימוי המקצועי הנמוך ממנו סובלות עובדות סוציאליות. הגעתי מתפקידי מש"א בהם יש הכרה חברתית ויחוס מקצועי גבוה וחששתי לספוג תגובות לא מפרגנות ובעיקר מקטינות.

ההיבט הכלכלי – ידוע לכל כמה מרוויחות עובדות סוציאליות כיום (וזה אחרי מאבקים רבים) – זו ירידה משמעותית בהכנסה ומצריך שינוי תפיסה וסדר עדיפויות חדש.

מה עזר לשינוי לקרות?

הכח המניע שלי זה להיות בתנועה. עמידה במקום מפחידה אותי. הגיוון, הלמידה מניעים אותי.. שינוי מהווה עבורי חומר בערה.

היתרונות של המעבר – לעבוד פחות קשה: מעבודה סופר אינטנסיבית, להרפות ולשחרר את קצב החיים שלי. חיפשתי איזון וזה בהחלט מתאפשר כשיוצאים  ממירוץ התפקידים הבכירים בעולם העסקי.

דבר משמעותי שסייע לי – הריצה והעיסוק בספורט – בריצה יש משהו מדיטטיבי, אנדורפינים שמשתחררים, אנשים חדשים, עולם תוכן חדש. החלפתי התמכרות לעבודה בהתמכרות לריצה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לחשוב על הוויתורים שנגזרים מהשינוי שרוצים לעשות: הרגשיים, הבטחון הכלכלי, סטטוס, דימוי עצמי ולנתח את היכולת להכיל ואם אפשרי אז לעשות זאת בקצב הנכון – לכל אחד יהיה את הקצב שלו.

לבחון מה היכולת שלך להעמיק במה שעושה לך טוב – להתרכז במה כן  ולאפשר לזה לגדול.

לבנות נרטיב חדש מהנרטיב הקודם.

דבר לא פחות חשוב הוא לתת לעצמך לפחד- להכיר בפחד ולבחון מה מסייע לי בהתמודדות עימו.

אה, ועוד עצה – להתחיל לרוץ.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

ראיית האדם הבודד בכל אחת מהמערכות שעבדתי בהן – תמיד העובדים  היו בנשמתי גם כמנהלת בארגונים גדולים ובתפקידים ניהוליים המצריכים ראייה מערכתית ואסטרטגית.

היכולת והראייה הארגונית – לבנות תהליך וליישם: להגדיר מטרה, לפרק לשלבים, לבנות תכנית פעולה, יכולת זו מסייעת  לי גם כעובדת סוציאלית.

ה doing – יכולת הביצוע הגבוהה עומדת לרשותי גם  בעשייה הנוכחית שלי.

היכולת ליצור תמונת עתיד ולפעול לאורה – מסייעת לי  לאורך כל  השינויים שעשיתי מהעזיבה את דימונה ועד היום בעבודה שלי עם הצעירות.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

התחלתי ליצור בפסיפס – תחביב חדש שלי. הפסיפס מורכב מחלקים חלקים קטנים, שיוצרים ביחד את התמונה הגדולה. אני מאוד מתחברת לזה, לכך שהשלם גדול מסך חלקיו.
גם  השלם שלי מורכב מהמון חלקים שיש דבק ביניהם והם יוצרים פזל שלם וססגוני: רגשות שונים כמו  עצב, פחד, שמחה, התלהבות.
זה מתחבר גם לאהבה שלי לפסיפס האנושי: אני אוהבת אנשים מכל הסוגים, בכל הרמות.

עוד משהו?

מצאו עוגן ופעלו כדי להכניס אותו לחיים ובמקביל הוציאו הרגל או כל גורם שמעכב/מקשה.
עוגן חדש- IN
הרגל או מחשבה מעכבת- OUT

הפוסט עפרית כהנא: מסמנכלית מש"א לעובדת סוציאלית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/02/24/%d7%a2%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%a0%d7%90/feed/ 0
יעל דורי: ממחנכת לספרית כלבים https://nuritctlv.co.il/2021/02/17/%d7%99%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2021/02/17/%d7%99%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%99/#respond Wed, 17 Feb 2021 16:44:36 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1733 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 48, אמא ל נעם (24), עמרי (22) זיו (15), נשואה כבר 25 שנים לאיל. קיבוצניקית במענית בהווה ואשקלונית בעבר. אחרי שהילדים גדלו, התפנה לי זמן לעצמי והתחלתי לעשות טרקים. פעם בחודש עושה סופשבוע במדבר. שנה רביעית מטיילת את שביל ישראל. מה השינוי שעשית באמצע החיים? אחרי עשרות שנים בעולמות […]

הפוסט יעל דורי: ממחנכת לספרית כלבים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 48, אמא ל נעם (24), עמרי (22) זיו (15), נשואה כבר 25 שנים לאיל.
קיבוצניקית במענית בהווה ואשקלונית בעבר.

אחרי שהילדים גדלו, התפנה לי זמן לעצמי והתחלתי לעשות טרקים. פעם בחודש עושה סופשבוע במדבר. שנה רביעית מטיילת את שביל ישראל.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

אחרי עשרות שנים בעולמות החינוך, מתוכן 15 שנים כמחנכת כיתות א-ב פניתי לכיוון מקצועי שונה לחלוטין וכיום אני בתחום של ספרות וטיפוח כלבים וחתולים.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

בשנים האחרונות לעבודתי כמורה לא היה לי טוב. התפיסה החינוכית שלי לא היתה בהלימה לכיוונים שמשרד החינוך הדגיש, במקום מחנכת הרגשתי שאני הופכת להיות פקידה, עוסקת בניירת במקום במהות החינוכית. ממקצוע שעסקתי בו מתוך אהבה לילדים ולמקצוע והרגשתי שהוא שליחות, עברתי למצב שהמקצוע מהווה מעמסה רגשית כבדה. היה לי מאוד קשה נפשית, הייתי עצובה, חסרה לי שמחת החיים שלי.
המצב הזה השפיע עלי אישית, רגשית ומשפחתית. הרגשתי שהחינוך שואב ממני כוחות.

למרות כל זאת לקח לי כמה שנים טובות בכלל להעלות את המחשבה שיש אפשרות לשינוי, שאפשר לצאת מהמקום הבטוח שלי במשרד החינוך. בשנים האחרונות שלי בעולם החינוך הובלתי שכבת גיל, ניהלתי 8 כיתות, תפקיד ניהולי משמעותי.. . מתוך המקום הזה של המעמד ושל הפרנסה פחדתי לחשוב על משהו אחר: כל הזמן עלו הפחדים – איך אני אפרנס את עצמי? מהיכן יגיע הבטחון הכלכלי? מה עם המעמד המקצועי שלי?
הייתי בתחושה שזה מה שיש ועם זה אני צריכה להסתדר.

אני זוכרת רגע מכונן – שיחה בארוע משפחתי עם קרובי משפחה : אמרתי שלא טוב לי, שמיציתי את המקום שלי, ושאני חייבת למצוא מקום אחר. די נבהלתי מעצמי, מה יוצא לי מהפה.. .
אחרי השיחה אמרתי לעצמי שאם כבר אמרתי את זה סימן שאני חייבת לעשות משהו. ועוד לא היה לי שום כיוון לגבי מה אני הולכת לעשות. אבל כבר העזתי להתחיל לחשוב.. .
התחלתי תקופה של 3-4 שנים של חשיבה על מה יהיה הדבר הבא.

פתחתי את הראש לכל מיני אפשרויות. לאפשרות שבה בסופו של דבר בחרתי הגעתי לגמרי במקרה: חשבתי לעשות תואר שני בתרפיה בבעלי חיים, נרשמתי ליום פתוח ותוך כדי הגיגול בעולמות בעלי חיים עלו לי היבטים קרובים: אילוף כלבים, ספרות ועוד. ראיתי פרסומת של בית ספר לספרות של כלבים וחתולים, זה 'קרא' לי, הסתכלתי, יצרתי קשר והחלטתי שהולכת לראות שיעור ניסיון. ונדלקתי!. אמרתי – וואו, אני לבד עם הכלב. אני אוהבת כלבים. אני לבד, אין לי אף אחד על הראש. התחלתי את הקורס. לא ידעתי לאן זה יוביל. זה היה לכיף. ביקשתי ממנהלת בית הספר שתפנה לי חצי יום לקורס. עבדתי ולמדתי. ככל שעבר הזמן התאהבתי יותר יותר בטיפוח. באיזשהו שלב הבנתי שזה אחד התחומים בהם אני הולכת לעסוק.
כששיתפתי את איל, בן זוגי, בהתחלה הוא הרים גבה, מאיפה הבאתי את הטיפוח כלבים הזה. הוא ראה איך אני פורחת מהעיסוק הזה ומרגע זה הוא כל הזמן תמך בי.
חשבתי שאולי אתחיל לעבוד כשכירה במספרת כלבים, אבל אז קרה עוד משהו שכיוון אותי למקום העצמאי שבו אני נמצאת היום: בתקופה של סיום הלימודים התפנה מבנה בקיבוץ, היתה לי הזדמנות למקום מסודר, מחולק בדיוק כמו שאני צריכה. הכל הסתדר: המבנה, הטיימינג וממש התבקש ללכת על זה בכל הכח ולהקים מכון טיפוח וספרות כלבים משלי.
זו לא היתה החלטה פשוטה – מאוד הבהיל אותי להיות עצמאית. חקרנו את נושא העצמאות, נפגשנו עם חברים עצמאים ובררתי מה המשמעויות,  בדקנו כלכלית וראינו שזה אפשרי.

השנה האחרונה שלי במשרד החינוך היתה שנה מדהימה: הילדים התקדמו, קיבלתי הערכה מההורים, הרגשתי שזה כל כך שלם לסיים בשיא, הרגשתי שזה הסימן שלי -לסיים במקום הטוב.
יצאתי לחלת ממשרד החינוך. סיימתי ב 31.6 את שנת הלימודים, ב 1.7 פתחתי את העסק – 'כשכשת' – טיפוח וספרות כלבים וחתולים. מאז אני מתפרנסת מהעסק. גם בתקופה שעוד כיסיתי את חובות ההקמה, החיוך לא ירד לי מהפנים. אני נכנסת לקליניקה ואני מרגישה שנכנס לי אוויר, שיש לי מקום שלי פרטי, קסום.
אני הולכת לישון ומחכה ליום שיגיע למחרת. אני מאושרת במקום שלי היום.
אחרי שעשיתי את השינוי, יצא לנו כמשפחה לשבת ביחד ולשוחח על השינוי שלי, והילדים אמרו לי דברים כל כך מחזקים על הדרך שעשיתי ועד כמה גאים בי, ושאני מודל לחיקוי. בתור אמא נתתי לילדים את המסר שאם לא טוב לך אל תשאר.. . אחרי השיחה הזו עם הילדים הרגשתי שאני את שלי עשיתי, במודלינג, בדוגמא האישית.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגר הכלכלי – יציאה לעצמאות ממשרד החינוך – מקום עם משכורת קבועה, תנאים, פנסיה.
ויתור על מעמד – עזיבה של המקום המוביל, המנוסה, המנהל.
פחד מכשלון – איך אני לוקחת על עצמך אחריות כזו? מה ייחד אותי מהמתחרים?

מה עזר לשינוי לקרות?

  • בית הספר נתן גם כלים עסקיים ולוגיסטיים – הייתי כל הזמן בקשר איתם. אחרי שנה בה הייתי בעצמאות, הם הזמינו אותי ללמד בבית ספר! העובדה שאני מלמדת היא גם מחמאה אדירה וגם מאפשרת לי להתעדכן ולהתחדש כל הזמן.
  • התמיכה של איל והילדים.
  • הטיימינג – הכוכבים הסתדרו: החדר שהתפנה, השנה הטובה שהיתה בהוראה, הכל התחבר למשהו שאמר לי: הכל יושב כמו שצריך.
  • המיצוי של המקום שיצאתי ממנו, הייתי כל כך עייפה, זה כל כך העמיס עליי רגשית, הייתי כל כך כבויה שלהשאר כבר לא היתה באמת אפשרות.
  • החופש שבעצמאות משך אותי: מלהיות שכירה ופרוצדורה שלמה לבקש חופש למצב שמתי שמתאים לי אני לוקחת את הזמן שלי לחופש, תחביבים, בילויים. אני אדון לעצמי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

אבא שלי תמד אמר לי: אתה צריך לקום עם שמחה בלב, אתה לא קם עם שמחה בלב, זה לא שווה. ברגע שלא טוב לך אתה צריך לעשות הכל כדי שיהיה לך טוב, גם אם זה אומר שעומד לאבד מעמד, כסף. זו ירידה לצורך עליה.

לא לפחד. אנחנו חיים את החיים האלו ורוצים למצות אותם.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

היכולת ההוראתית שלי באה לידי ביטוי עכשיו בהוראה המקצוע.
לא סתם הייתי מחנכת של א-ב: יש משהו באישיות שלי שמתחבר טוב לקטנטנים, וגם הכלבים הם ישויות קטנטנות כאלו.
אני מרגישה שאני מביאה מהחינוך המון דברים, למשל: התקשורת עם הכלבים: אני מדברת איתם חופשי, הם מרגישים את הנינוחות שלי, את המקום המכיל והמקבל. אני מרגישה שאני נותנת את כל כולי בנחת וסבלנות ויסודיות.
גם בקשר עם בעלי הכלבים יש היבטים שדומים לקשר עם ההורים בבית הספר.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

השיר 'יוצא לאור של אהוד בנאי, הולך איתי הרבה, שיר שלוקח אותי גם לשינוי המקצועי וגם מתחבר לי לטיולים שלי.
השיר מתחבר לכך שהשינוי מוביל למקומות חדשים. כשאני שומעת את השיר אני רואה את עצמי שם.

הפוסט יעל דורי: ממחנכת לספרית כלבים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/02/17/%d7%99%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%99/feed/ 0
רחלי אלון: מפסיכולוגית לקרמיקאית https://nuritctlv.co.il/2021/02/09/%d7%a8%d7%97%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2021/02/09/%d7%a8%d7%97%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f/#respond Tue, 09 Feb 2021 10:05:58 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1701 ספרי על עצמך בכמה משפטים נשואה ואמא ל 3 מתבגרים. גרה בטבעון. חובבת נטפליקס מושבעת, אוהבת לבשל ולארח. קרמיקאית. כותבת שירה עברית על כלי קרמיקה בעבודת יד, מנחה סדנאות בעבודה על כלי קרמיקה. נהנית מאוד מהעבודה שלי ועושה אותה באהבה גדולה. מה השינוי שעשית באמצע החיים? מפסיכולוגית ומטפלת שיאצו הפכתי להיות קרמיקאית איך נוצר השינוי? […]

הפוסט רחלי אלון: מפסיכולוגית לקרמיקאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

נשואה ואמא ל 3 מתבגרים. גרה בטבעון.
חובבת נטפליקס מושבעת, אוהבת לבשל ולארח.
קרמיקאית. כותבת שירה עברית על כלי קרמיקה בעבודת יד, מנחה סדנאות בעבודה על כלי קרמיקה. נהנית מאוד מהעבודה שלי ועושה אותה באהבה גדולה.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

מפסיכולוגית ומטפלת שיאצו הפכתי להיות קרמיקאית

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

מגיל מאוד צעיר ידעתי שאהיה מטפלת ואכן הלכתי ללמוד פסיכולוגיה והשלמתי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. עם סיום ההכשרה הבנתי שטיפול בדיבור בלבד לא מספיק מבחינתי, השלמתי לימודי שיאצו וטיפלתי באופן משולב בשיחות ובמגע. בטיפול חוויתי סיפוק, ייעוד, תחושת שליחות והנאה.

השינוי חל לאחר הלידה השלישית שלי. התפרצה אצלי מחלה קשה של מיגרנות. ההתקפים היו כל כך קשים וארוכים שלא יכולתי לחזור ולטפל. הייתי צריכה לטפל בעצמי. התחלתי מסע בין מגוון טיפולים, לצערי הרפואה המערבית רק החמירה את המצב. בקיץ 2011 היה השיא, הגעתי למצולות היאוש: הייתי בת 40, עם 3 ילדים קטנים בבית וחוויתי התקף מיגרנה של 3 ימים פעם בשבוע, כל שבוע. כל מה שנשאר היה הכאב של ההתקף הנוכחי או חרדה מההתקף הבא.

לאחר חיפושים רבים הגעתי לשינוי תזונתי שאט אט איפשר לי להחלים. המשכתי ואני עדיין ממשיכה לסבול ממיגרנות אבל בעוצמה ובתדירות מופחתים.

בנובמבר 2011 החלטתי ללכת לחוג קרמיקה. והתאהבתי. אני ממש זוכרת את הרגע הראשון של הכניסה לחדר: ריח של אדמה רטובה, המבטים המחייכים של הנשים שהיו שם והיצירה עצמה: פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני נוגעת במשהו והוא לא קורס. עד אז כל החיים שלי קרסו: גם המצב הבריאותי, גם הזהות המקצועית וגם התפקוד שלי כאמא. מפעם בשבוע בחוג עליתי לפעמיים ולשלוש. העבודה בחימר מאוד הפתיעה אותי, אני באה מבית אקדמאי, מלא ספרים. אמנות לא היתה משהו שנוכח בבית. מבחינתי זה לא היה קשור לשום דבר שעשיתי עד אז.

אחרי שנה של יצירה ושל עיסוק בצורות ובצבעים עלתה, בעיצומו של התקף מיגרנה, המחשבה של שילוב כתיבת שירה על כלים, וכל החזון הכרוך בכך: איך יקראו לזה, איך אמכור.
זה היה חזון שהופיע במלואו וכאילו צץ משום מקום. לא חשבתי על כך עד אז.
בסופו של דבר החזון הזה התגשם אחד לאחד.

כשהתאוששתי חזרתי לסטודיו והכנתי כלי ראשון שהגשים את המחשבה שעלתה בראשי:  צלוחית לבן זוגי עם השיר 'בגני נטעתיך' של רחל. המורה שלי התרגשה וגם בן הזוג והבנתי ש'עליתי' כאן על משהו.

המכירה הראשונה התרחשה במקרה: מכרה נכנסה לסטודיו, ראתה כלי שכתבתי עליו את השיר 'היי שקטה', התחילה לבכות מולו ושאלה אם אפשר לקנות אותו.

בפסח 2012 בשבת אומנים בטבעון עשיתי מכירה משמעותית ראשונה. הייתי מופתעת מההצלחה העסקית – מכרתי כמעט את הכל.

המשכתי לעבוד ולייצר כלים למכירה הבאה. פתחתי פייסבוק, יצאתי לעולם. לאט לאט דברים הלכו וגדלו.
בתוכי היו כל הזמן שני קולות:
הקול של החזון, של 'המלאך השומר' – שידע שזה דבר אמיתי, שיש כאן משהו נכון שיכול לגדול.
והשני – הקול של ה'כאן ועכשיו', הקול של ההפתעה מההצלחה העסקית ומכמה שהכלים מרגשים אנשים.
אחרי שנתיים המורה שלי נפטרה במפתיע. אחרי השוק והתדהמה, חברה אמרה לי שהגיע הזמן ללמוד במקום מקצועי. הלכתי ללמוד במכון לאומנויות בגבעת חביבה במשך 3 שנים.
תוך כדי הלימודים עברנו דירה וכבר חיפשנו אחת עם מקום לסטודיו.
כשעברנו לבית החדש, קניתי תנור לקרמיקה, המשכתי ליצור ובמקביל התחלתי להנחות סדנאות שבהן א.נשים כותבים את המילים שלהם על כלים או שיוצרים כלים ומטביעים עליהם.
זה מה שאני עושה עד היום: יוצרת כלים, כותבת עליהם שירים ומנחה סדנאות.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

היה האתגר של הפרידה מהזהות המקצועית הקודמת שלי. כל זמן שזה היה 'אני מאוד חולה ולא יכולה לעבוד במקצוע שלי אז אני יוצרת בקרמיקה', יכולתי להכיל את המעבר.
מרגע שמצבי התחיל להשתפר היתה לי ציפיה מעצמי של חזרה ל'חיים האמיתיים', לטיפול.
הייתי שבויה בכך שהייעוד שלי הוא להיות מטפלת. עברתי דרך מפרכת וארוכה כדי להיות כזו. היה בי חלק שהאמין שבשביל שמשהו יהיה בעל ערך הוא צריך להיות קשה, צריך לסבול בשבילו.

הקרמיקה היתה הדבר הקליל, הכייפי. לקח לי הרבה זמן עד שנתתי לעצמי רשות להגיד שזה לא מקרי הדבר שקרה לי ושהקרמיקה זה משהו שאני בוחרת בו.
במבט לאחור אני מבינה שההתפרקות הפיזית שחוויתי שיקפה גם קושי מאוד גדול שהיה כרוך בעמדת המטפלת: לצד הסיפוק והשליחות, המשא הנפשי מאוד הכביד עלי, נכנס אליי פנימה והתערבב בחומרים הפנימיים שלי.

מה עזר לשינוי לקרות?

אחת המטפלות שהלכתי אליהן אמרה לי: את בת 40, מותר לך כבר להחליט על עצמך. המסר שלה היה שאלו החיים שלי ושיש לי הרשות לעשות בהם מה שאני רוצה.
הרבה מאוד תמיכה ופירגון מבן הזוג שלי.

הפירגון שקיבלתי מהעולם: מהאהבה של אנשים לכלים שלי, מההצלחה העסקית.
ההנאה שאני שואבת מהיצירה עזרה גם היא לשינוי.
ואחרון חביב – מצב כלכלי שאיפשר לי כמה שנים טובות של חוסר וודאות, של מציאת דרך. היה לי מרחב נשימה לפני שהייתי צריכה להביא הצלחה כלכלית מוכחת.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לעשות עבודה פנימית שמאפשרת גמישות מחשבתית: לי היה ברור שיכול להיות לנו רק ייעוד אחד בעולם ולא לעשות אותו זה כאילו לבגוד בעצמי. הבנתי שזה לא נכון. אני חושבת שהיעוד הוא אותו יעוד אבל הדרך להשיג אותו השתנתה. היעוד שלי הוא להביא חסד לעולם. קודם זה היה דרך טיפול ועכשיו זה דרך היצירה שלי.
למצוא 'מישהו לרוץ איתו': בן אדם אחד שמאמין בך, שתומך בך, שרץ איתך את הדרך הזו. זה יכול להיות בן זוג, חברה טובה, אחות, אמא.. . עוד מישהו אחד שמחזיק את זה חוץ ממך. נמצא איתך בקשיים ובחוסר הוודאות, מפרגן לך ותומך בך.  

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

לעבודה בחימר יש דימיון לטיפול בשיאצו – ללוש חימר דומה לללוש גוף של בן אדם. החימר זוכר איך נגעת בו ומה עשית וכך גם בן אדם. חימר, עד שהוא נשרף, הוא חומר מאוד סלחני, אפשר לנהל איתו דיאלוג.

האהבה לכתב יד ולקליגרפיה כבר היתה שם, תמיד היה לי כתב יפה ואהבתי את מלאכת הכתיבה.

גם האהבה לשירה היתה, עוד מהתיכון. כמו בשיר של תרצה אתר – 'חוטים נקשרים בין אז לעכשיו'.

עוד משהו שהבאתי מעולמי הקודם הוא השילוב בין עולמות: כמטפלת שילבתי בין הדיבור לבין המגע, ביצירה שלי אני משלבת בין יצירת הכלי לבין השירה.
וגשר אחרון – בסדנאות יש מרכיב טבעי של שיח והקשבה שנובע מתוך החברותא המשותפת, יש בכך משהו דומה גם למקצוע הקודם שלי שהיה בו רכיב גבוה של שיח.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

השיר של דניאלה ספקטור, "כל הדברים היפים באמת", מתחבר לי לשינוי שלי ומככב על לא מעט יצירות שלי.
אני מתחברת למסר שלו שצריך סבלנות כדי לראות את הפירות של השינוי שעשית וגם את הפירות של החלקים הפחות טובים, כמו אצלי למשל: המיגרנות היו קשות אבל הן באו להזיז אותי ממקום שכבר לא היה לי טוב יותר.
השיר מעביר מסר של אהבה: אנחנו לא תמיד רואים את זה, לא תמיד מבינים את זה. אבל מאחורי הכל מונחת איזה כוונה של אהבה.
בתצלום הספציפי שבחרתי רואים את האגרטל עם הכלניות, גם הן נפתחות אט אט וצריך סבלנות עד שייחשפו במלוא יופיין.

הפוסט רחלי אלון: מפסיכולוגית לקרמיקאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/02/09/%d7%a8%d7%97%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f/feed/ 0
ענת גבע-שרון: משיווק לצילום https://nuritctlv.co.il/2021/02/04/%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%92%d7%91%d7%a2-%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2021/02/04/%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%92%d7%91%d7%a2-%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f/#comments Thu, 04 Feb 2021 07:17:34 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1658 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני בנאדם של אנשים, של גם וגם: הרבה תחומי עניין, הרבה סקרנות והתפתחות במגוון תחומים. תלמידה נצחית, אוהבת לחקור, בכל תקופה בחיי יש נושא שמעסיק אותי. כרגע למשל זו העמקה בעולמות החינוך ובתקשורת מקרבת. אוהבת להיות בעשייה, ביצירה ובתנועה – רוקדת כל חיי. מרגישה שלהפיץ את הטוב זה סוג של […]

הפוסט ענת גבע-שרון: משיווק לצילום הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני בנאדם של אנשים, של גם וגם: הרבה תחומי עניין, הרבה סקרנות והתפתחות במגוון תחומים. תלמידה נצחית, אוהבת לחקור, בכל תקופה בחיי יש נושא שמעסיק אותי. כרגע למשל זו העמקה בעולמות החינוך ובתקשורת מקרבת. אוהבת להיות בעשייה, ביצירה ובתנועה – רוקדת כל חיי. מרגישה שלהפיץ את הטוב זה סוג של שליחות עבורי.
אשת שיווק בהשכלתי ובנסיוני המקצועי בעבר וצלמת אנשים בהווה.

אמא ל 4 ילדים, שמהווים השראה עבורי. האמהות מבחינתי היא ערוץ של התפתחות וצמיחה כאדם.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

מקריירה ארוכת שנים ומהנה בשיווק ובניהול מוצר בחברות סטארט אפ בתחום ייצור של ציוד רפואי. עבודה גלובלית, שכללה נסיעות רבות לחו"ל ושעות עבודה ארוכות עברתי להיות צלמת עצמאית, בעלת עסק המספק שירותי צילום ללקוחות פרטיים ועסקיים.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

עברנו לרילוקיישן לארה"ב בעקבות העבודה של בן זוגי. ההחלטה לא היתה פשוטה עבורי. היה לי מאוד קשה לעזוב את הקריירה שלי, פחדתי שלא יהיה לי לאן לחזור אחרי כמה שנים של התרחקות מהשוק ומהענף, שאני לא אהיה תחרותית ורלוונטית מספיק. אבל תוך כדי השהייה שם, וההזדמנות להשקיע מחדש גם במשפחה שלי (היו לנו שתי בנות צעירות) וגם בעצמי, ומאחר שהיה לי הרבה זמן פנוי יחסית לתקופה בה עבדתי במשרה מלאה, התפניתי להשקיע בתחביבים ישנים וחדשים.

 אחד התחביבים הישנים היה הצילום שלאט לאט תפס נפח יותר ויותר גדול: בהיותי, כזכור, תלמידה נצחית, התחלתי לקחת קורסי מבוא, ואז המשכתי לקורסי נושא ספציפיים, שאלתי את כל הספרים והדיסקים שהיו בספריה המקומית בנושא (ובארה"ב יש מבחר עצום מהכל), לקחתי מנטור אישי כשרציתי להתמקד בתחומים שהיה לי חשוב לחדד, השתתפתי בכנסים ובסדנאות מאסטרים, התמקדתי בצילום אנשים והפכתי בהדרגה להיות צלמת לעת מצוא לכל מי שהיה בסביבה. באותה תקופה גם קמו כמה אתרים של למידה מקוונת, וגם אליהם התחברתי מאוד. אני נוהגת לומר שזו היתה תקופה שבה רק "נשמתי, אכלתי ושתיתי" כל מה שקשור לעולם הצילום. הרגשתי שאני נכבשת בעולם מרתק, והמוטיבציה "להשתפשף" בכל הזדמנות ולהעמיק את ההבנה והמיומנות הלכה וגדלה.

המשיכה שלי לתחום וההנאה שלי ממנו הבהירו לי ששם, למעשה, מצויה התשוקה שלי. ואז נבט בי הרעיון שעם זה בעצם אני אחזור לארץ. ממש זוכרת את היום שהתובנה הזו כאילו "נחתה" עליי. 5 שנים אחרי שיצאנו לרילוקיישן – ושני ילדים אחר כך – חזרנו לארץ, הקמתי סטודיו, ולאט לאט התחלתי לבנות את עצמי כצלמת המתמחה בצילום "ציוני דרך מצולמים" – מונח שאני אוהבת להשתמש בו כדי לכלול את כל הז'אנרים המגוונים של צילומי הריון, ילדים ומשפחה שהעבודה שלי מקיפה. החלטתי שהשליחות שלי היא לתעד עבור אנשים את אלבום החיים האישי, הזוגי והמשפחתי שלהם.

בנוסף, בשנתיים האחרונות גיליתי שאני נמשכת גם לתחום צילומי התדמית העסקיים, כי הוא מאפשר לי לשלב בין ההתמחות השיווקית שלי להתמחותי כצלמת. לכן פיתחתי גם מוצרים עבור התחום הזה, שמאפשרים לי להעביר את הלקוחות שלי סוג של מסע אל תוך עצמם, כדי ליצור אפיון מדויק יותר ונכון יותר של ערכי היסוד ושל המסרים השיווקיים שלהם. אני אוהבת את המראה שהתהליך הזה מציב, ואולי זה סוג של שיקוף של התהליך האישי שאני עברתי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

היו מספר אתגרים מבחינתי: ראשון, היה המעבר ממיינדסט של שכירה למיינדסט של עצמאית, ולימוד מחדש של תחום השיווק ללקוחות קצה (לעומת עולם ה-B2B שהייתי בו לפני כן). האתגר הוא למצוא את המנוע הפנימי ואת האנרציה שמביאים את תנועת הלקוחות לעסק.

שנית, זה למצוא את מעגלי התמיכה הנכונים. למזלי, אני בענף שיש בו שיתוף והתייעצות בין קולגות, אז אחרי הסט-אפ הראשוני, זו היתה נחיתה רכה יחסית.

תחום נוסף הוא ניהול הזמן והבנת כל ה"כובעים" הכרוכים בניהול עסק משלי, כולל החלטה על מיקור חוץ (אאוטסורסינג) בתחומים הנכונים ובעיתוי הנכון.

וברמה האישית/משפחתית, חוץ מהעסק החדש, היה לי גם תינוק חדש בן 6 שבועות כשחזרנו לארץ, אז מציאת האיזון הנכון לי ולמשפחה היתה גם אחד האתגרים.

מה עזר לשינוי לקרות?

היציאה לרילוקשיין – ולקיחת פסק הזמן מהקריירה, שהיא הביאה עימה – אפשרה לי ריחוק מ'מרוץ העכברים' ופרספקטיבה אחרת. סדר העדיפויות האישי שלי השתנה מאוד במהלך הרילוקיישן:

ההורות הפכה להיות מאוד משמעותית והתחילה להרגיש כסוג של שליחות ומטרה בפני עצמה. פתאום היה לי זמן להשקיע בילדות שלי ולראות מקרוב את הצמיחה שלהן, את האתגרים שלהן, ובעיקר להיות שם בשבילן כשעקרנו אותן מבית במקום אחד ויצרנו בית במקום אחר.

אל מולה פחתו – ביני לביני – היוקרה וההעצמה שהיו כרוכות במילוי תפקידי ניהול בכירים. כבר לא הגדרתי את עצמי דרך העיסוק שלי. פגשתי ענת אחרת. אני בטוחה שאם הייתי נשארת בארץ וממשיכה בקריירה שלי הייתי רוצה להמשיך לעלות במעלה הסולם עוד ועוד, כי כבר הייתי נשאבת למסלול החשיבה הזה, אבל ההפסקה הזו עשתה את ההבדל.

בנוסף – מצאתי בצילום ביטוי יצירתי שאולי לא מספיק בא לידי ביטוי בקריירה הקודמת; התחברתי לתשוקה ליצור, לצלם. רציתי להשאר בתשוקה שלי ובמילוי המצברים הנפשיים שהיא זימנה לי.

גורם נוסף שהשפיע הוא האפשרות לשלוט בלוחות הזמנים שלי. קיננה בי השאלה של איך אני חוזרת לשעות העבודה שהיו לי קודם ולנסיעות המרובות לחו"ל, אחרי שהילדים התרגלו שיש להם אמא בבית.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

חשוב לי להדגיש שההמלצות שאתן כאן, כמובן, נובעות ממי שאני ומהחוויה האישית שלי, וכל אחד צריך לתרגם את זה למי שהוא. אבל עדיין יש כמה תובנות:

  • בשינוי קריירה ומעבר ממקור הכנסה מובטח למקור הכנסה לא מובטח צריך לדעת שיש תהליך של בנייה שבמהלכו צריך יציבות כלכלית מחסכונות או מעבודת בן הזוג. היציבות שבן זוגי נתן איפשרה לי ללכת להרפתקה (כמו שבשלבים אחרים בזוגיות שלנו, היציבות שלי איפשרה לו לצאת להרפתקאות). בהקשר זה נדרשת גם הכנה כלכלית: לעשות תחזית הכנסות והוצאות ולהיערך.
  • השקעה בהכנה לשינוי – אם עוברים תחום או עוברים לעצמאות, ממליצה בחום להשקיע בהכשרה המקצועית והעסקית. הכשרה מקצועית – ללמוד כמה שיותר על מנת להיות מסוגל לתת משהו עם אחריות וערך, ולא לקפוץ למים לפני שאתם מרגישים שהגעתם לאיכות מקצועית שמספיקה כדי לגבות עבורה לפחות תשלום ראשוני. לדעת שנכנסים למוד של למידה מתמדת. בצד של ההכשרה העסקית – ללמוד שיווק, מכירות, מדיה חברתית, תכנון עסקי, ניהול עסק. עבורי, אפילו שכבר היה באמתחתי תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בשיווק, ואפילו עם כמעט 13 שנה של נסיון בתפקידי שיווק, עדיין הייתי צריכה לעבור ממוד חשיבה של B2B ל-B2C (שיווק ללקוחות קצה), וכל העולם של הדיגיטל היה חדש לי לחלוטין.
  • לדבר עם כמה שיותר אנשים שעשו שינוי דומה לסוג הקריירה שאליו מנסים לעבור – כדי לקבל כמה שיותר תובנות שלא יכולים לחשוב עליהם לבד. לאסוף כמה שיותר מידע, לעשות החלטה כמה שיותר מושכלת.
  • ועם כל ההכנות האלו אני ממליצה גם משהו לכאורה הפוך: אני מאוד מאמינה בגישה של carpe diem. לפעמים פשוט צריך לצלול לתוך השינוי, וחלק מהדברים יסתדרו מאליהם. כלומר, אני מאוד מאמינה שכשאדם מוצא את הייעוד שלו, הוא חייב לעצמו ולסביבה לעשות את השינוי הנדרש.
  • אני גם מאמינה בדוגמה אישית, בנוסח "do what you preach", אז מתוך הידיעה שהכל אפשרי – בייחוד בעולם של היום – אני מאוד ממליצה לאנשים לעשות את השינוי כשהם מרגישים שהם זקוקים לו. מה גם, שבעיניי – אם לא נהיה אמיצים בעצמנו, איך נוכל ללמד את הילדים שלנו אומץ ורדיפה אחרי החלומות שלהם?

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

מסתבר שיש הרבה חיבורים, וכל הזמן אני מגלה עוד כאלה לאורך המסע.

גשר אחד הוא שבתקופת ההיי-טק שלי הייתי לפעמים "צורכת" שירותי צילום ועיצוב גרפי, כך שבמידה רבה כבר "הייתי בנעליהם" של הלקוחות הנוכחיים שלי. ומכיוון שלמדתי איך להגדיר צרכים אל מול צלמים/מות, היום אני יודעת להנחות את הלקוחות שלי מה אני צריכה מהם, כדי שנהיה "על אותו הדף", ולעשות תיאום ציפיות מדויק יותר.

שנית, הנסיון שצברתי בשיווק בהיי-טק הפך לחלק מסל הכלים שלי עבור השיווק בעסק שלי,

אבל  לא פחות מזה – זה כלי שאני מעמידה לרשותם של לקוחות צילומי התדמית שלי;

כיוון שאני יודעת ללמוד מהר על ענף חדש ולשאול את השאלות החשובות, אני יכולה להבין את האתגרים של בעלי המקצוע הפונים אליי, ולתווך להם את החשיבה השיווקית ואת הפסיכולוגיה של הלקוח, כך שבתוך תהליך אפיון הצילומים, אנחנו למעשה עושים תהליך מקביל של ניתוח צרכים שיווקיים מעמיק, שהם הרבה פעמים לא היו מגיעים אליו לבד. ועבורי – זה ממש בסיס חשוב בהכנה שלי לסשן, כך שאוכל ליצור עבורם בנק תמונות ייחודי, שהופך את המסר האבסטרקטי שלהם ל"ויז'ואלס" מוחשיים.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בחרתי בשיר דווקא מתרבות הפופ שאני מאוד אוהבת, "Unwritten" של נטשה בדינגפילד. אני חושבת שבכל זמן נתון בחיינו, אנחנו יכולים להחליט להיות "לוח חלק", או לפתוח דף חדש, ולצלול למסעות חדשים, ולכתוב עוד פרק בספר שלנו. באופן כללי, אני אוהבת לחיות בגישה מודעת של "כן ו…", ומסתכלת על החיים כעל אוסף של הזדמנויות, וגם את החוויה של לשבור תבניות חשיבה (בעיקר אל מול עצמי). הנסיון האישי והמשפחתי שלי מלמד אותי שדברים טובים מגיעים למי שמחליט לעשות את קפיצת הדרך. כמו שד"ר סוס אמר, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים."

I am unwritten
Can't read my mind
I'm undefined
I'm just beginning
The pen's in my hand
Ending unplanned

Staring at the blank page before you
Open up the dirty window
Let the sun illuminate the words that you could not find

Reaching for something in the distance
So close you can almost taste it
Release your inhibitions
Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live your life with arms wide open
Today is where your book begins
The rest is still unwritten

הפוסט ענת גבע-שרון: משיווק לצילום הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/02/04/%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%92%d7%91%d7%a2-%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f/feed/ 2
ענת מייל: מרואת חשבון למחדשת רהיטים https://nuritctlv.co.il/2021/01/24/%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9c/ https://nuritctlv.co.il/2021/01/24/%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9c/#comments Sun, 24 Jan 2021 11:12:31 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1620 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 51, אמא לשלושה בנים מהממים, שניים בקרבי והשלישי בתיכון. נשואה לאורון. גרה באבן יהודה. אני אוהבת אנשים, אנרגטית – לא יכולה לשבת רגע, מאוד אוהבת חידושים ושינויים, כל הזמן לומדת וצמאה לעוד. הרפתקנית… וצבעונית.. . בעלת סטודיו 'מחדשת אהבות ישנות'. אוהבת מאוד את מה שעושה. מה השינוי שעשית באמצע […]

הפוסט ענת מייל: מרואת חשבון למחדשת רהיטים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 51, אמא לשלושה בנים מהממים, שניים בקרבי והשלישי בתיכון.
נשואה לאורון. גרה באבן יהודה.
אני אוהבת אנשים, אנרגטית – לא יכולה לשבת רגע, מאוד אוהבת חידושים ושינויים, כל הזמן לומדת וצמאה לעוד. הרפתקנית… וצבעונית.. .
בעלת סטודיו 'מחדשת אהבות ישנות'. אוהבת מאוד את מה שעושה.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

אחרי שנים רבות של קריירה כרואת חשבון עשיתי שינוי ופתחתי סטודיו לסדנאות חידוש רהיטים ועיצוב. סטודיו שכבר 15 שנה אני צומחת ומתפתחת איתו.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

בצעירותי פעלתי בהתאם ל'תבניות' המקובלות: תיכון, צבא, עבודה, אוניברסיטה, הכל לפי הספר, בלי טיולים אחרי צבא ובלי לערער על הדרך. למדתי ראיית חשבון וכלכלה, עשיתי תואר שני בביקורת פנים. עבדתי כרואת חשבון הרבה שנים: במס הכנסה, בחברות עסקיות. העבודה היתה מונוטונית עבדתי כמו מטורפת עם נוכחות מועטה בבית ולא ראיתי אפשרות למשהו אחר.
אחרי שהבן הקטן שלי נולד משהו השתנה – החלטתי לא לחזור למשרה שלי והתמסרתי ל'להיות אמא'. פתאום הייתי, נכחתי, גידלתי. אחרי שנה וחצי של שהות בבית, אמא במשרה מלאה, הבנתי שהגיע הזמן לחזור לעולם העבודה.  התחלתי לחפש משרה כרואת בחשבון אבל במקביל ניקרה בי מחשבה שאולי כדאי גם לנסות משהו אחר. ישבתי עם עצמי ונתתי לדימיוני לעוף ולחשוב מה הכי הייתי רוצה לעשות בעולם. הבנתי שהעיסוק באמנות מאוד מושך אותי. לא ידעתי איך זה יכול להתחבר לפרנסה.

החלטתי להקשיב לקול הפנימי שלי, לעשות שינוי וללכת עם האהבה האמיתית שלי.
עזבתי קריירה כרואת חשבון ופתחתי  סטודיו לסדנאות חידוש רהיטים וסדנאות מעולם העיצוב והיצירה.
הסדנאות היו לנשים בלבד והורכבו משישה מפגשים שעוברת קבוצה קבועה, המבנה הזה יצר משהו שלא צפיתי: תהליך של התפתחות והתחברות שהתרחש בתוך קבוצות הנשים. נוצרה אחוות נשים, מקום של פירגון, של שמחה ויצירה שהשפיע על הנשים המשתתפות מעבר למטרה ה'רשמית' של חידוש רהיטים.
הסדנאות שלי הן גם פיזית בסטודיו וגם יוצאות החוצה – לכפרים דרוזיים, לעבודה עם נשים חרדיות, עם נערות בסיכון ועוד, עשיה שיש בה ערך חברתי ולא רק פרנסה.
אני מרגישה שיצאתי לחפש אתונות – לעשות שינוי ולעבור לעולמות יצירה ומצאתי מלוכה – יצירה ועבודה עם קהילות של נשים מדהימות שהיצירה היא רק פלטפורמה בשבילן להתפתחות ולחיבורים.
ההבנה שלי שה'סיפור' פה הוא הסיפור ההתפתחותי הנשי שקורה בסדנאות גרמה לי גם לשנות את השם של הסטודיו ל'מחדשת אהבות ישנות' – חידוש רהיטים וחיבור בין נשים כמו פעם כשנשים עשו הכל ביחד. צחקו ביחד, כיבסו ביחד. לאורך כל תקופות ההיסטוריה, נשים יצרו לעצמן מפגשים ומעגלים בהם נוצר קשר ביניהן. 

כשנשים מתכנסות יחד קורה דבר נפלא, יש בנו צורך עתיק לחלוק את תהליכי חיינו עם נשים אחרות. ואנו יודעות באופן טבעי, להעצים עצמנו ולצמוח מחדש. יש בזה משהו קסום בעיניי.
הגשמתי חלום משוגע שלפני 15 שנים לא הייתי מסוגלת לדמיין אפילו לאן הוא יגיע ועד כמה יעשה אותי מאושרת.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

ויתור כלכלי – ויתרתי על הכנסה, על רוגע נפשי שנובע ממשכורת קבועה. בתחילת השינוי הייתי בטוחה שזו גחמה ושאני חוזרת לבנק לקביעות.
התהליך של הבניה של העסק זה תהליך מורכב, עם תסכולים, עם הרבה חוסר ודאות.
זה לגמרי תהליך של דם, יזע ודמעות.

מה עזר לשינוי לקרות?

קיבלתי תמיכה אדירה מאורון, בעלי. היה כאן ויתור על משכורת, על משהו קבוע, יציב,
ישבנו וקיבלנו החלטה משותפת.
הבעירה הפנימית שהיתה לי. בהתחלה לא ידעתי שכל כך אוהב את מה שבחרתי לעשות, עם הזמן העיסוק הסב לי כל כך הרבה הנאה, אושר וסיפוק שזה הזין אותי.

בלימודי חשיבה הכרתית בשיטת  ימימה הכרתי את נושא הדיוק בעצמך, והבנתי כי כרגע זה הדיוק שלי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לבחור משהו שאוהבים לעשות, טובים בו ומרגש כל פעם מחדש. השינוי צריך להגיע מה'קישקע', לבוא מתוך הרגשה שזה הדבר הנכון והמדויק. עבדתי בסטודיו הרבה יותר ממה שעבדתי כרואת חשבון, אבל עבדתי באושר.
להיות מוכנים גם לקשיים שבתהליך, לא הכל דבש ושושנים.
לבוא עם תודעה של השתנות והתפתחות, הדברים כל הזמן משתנים וצריך להיות קשובים לשינויים, גמישים, להגיד 'כן' להזדמנויות.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

החיבור הוא דווקא בשוני הרב: דווקא הקיצוניות של עבודת ראיית החשבון: המונוטוניות, הביקורתיות המובנית, נתן לי את המקפצה לעשות משהו אחר לגמרי – מגוון, בא ממקום של עידוד, של פירגון.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

משתפת בקטע משיר שמאוד דיבר אלי: 

כל בוקר כשאת קמה
תבדקי שהשמש זורחת אצלך
שאת קמה לא רק עם הרגליים
אלא שגם הלב התעורר
ולפני שאת ממהרת לצאת ליומך
תוודאי שלקחת איתך
את החלומות שלך

עוד משהו?

אבא שלי תמיד אמר לי "אם לא תנסי, איך תצליחי?"
עדיף להגיע לגיל מופלג בידיעה שניסית להגשים חלומות…

הפוסט ענת מייל: מרואת חשבון למחדשת רהיטים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/01/24/%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9c/feed/ 2
ליאת עד: ממש"א לאפיה וחינוך https://nuritctlv.co.il/2021/01/20/%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%93/ https://nuritctlv.co.il/2021/01/20/%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%93/#comments Wed, 20 Jan 2021 11:48:38 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1563 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 44, נשואה לאסף ואמא של איתי (14.5) ושחר (12) ושל שלושה חתולים חמודים. גרה בצורן. כרגע מרגישה שהייעוד שלי הוא להביא שמחה לעולם, וזה מתקשר לעיסוק שלי בקונדיטוריה. מאוד אוהבת ללמוד, המון דברים מעניינים אותי ואני כל הזמן לומדת… אם אפשר היה לחיות מלהיות סטודנטית, הייתי מאושרת. אוהבת לבלות […]

הפוסט ליאת עד: ממש"א לאפיה וחינוך הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 44, נשואה לאסף ואמא של איתי (14.5) ושחר (12) ושל שלושה חתולים חמודים. גרה בצורן.
כרגע מרגישה שהייעוד שלי הוא להביא שמחה לעולם, וזה מתקשר לעיסוק שלי בקונדיטוריה.
מאוד אוהבת ללמוד, המון דברים מעניינים אותי ואני כל הזמן לומדת… אם אפשר היה לחיות מלהיות סטודנטית, הייתי מאושרת.
אוהבת לבלות עם חברות. וכשיש זמן גם עוסקת ביצירה. 

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

לפני קצת יותר משנתיים, אחרי קריירה של 14 שנים בתחום היעוץ הארגוני מהן 12 בבנק הפועלים כשהתפקיד האחרון היה מנהלת הפיתוח הארגוני בחברת ישראכרט, עזבתי את הבנק ואת הקביעות והפכתי להיות קונדיטורית ומורה לאזרחות.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

עברתי משבר אישי לפני 3 שנים. בלי סימנים מקדימים קיבלתי התקף לב. הרופאים לא מצאו סיבה פיזית להתקף הלב הזה, הסיבה היחידה שהם מצאו היא סטרס. כשהם אמרו סטרס התחברתי. אני רגישה מאד, ולקחתי ללב את העבודה שלי. בארגון גדול יש הרבה פוליטיקה ארגונית והתפשרויות שצריך לעשות, וה"לקחת ללב" הזה גרם לי לסטרס כמעט באופן יומיומי.
כבר כשיצאתי מבית חולים אמרתי לעצמי: אני לא רוצה לחזור לחיים הקודמים שלי.
שבועיים אחרי שיצאתי מבית חולים אבא שלי נפטר בגיל 63. הוא היה חולה כמה חודשים בסרטן ומהר מאוד נפטר. ואז הבנתי, עוד יותר חזק, שהחיים קצרים: אפשר באמת למות מחר. כמו שאני כמעט מתתי וכמו שאבא שלי מת. אם אבא שלי לא היה פורש בגיל 50 ממשרד ראש הממשלה, הוא לא היה מגשים את עצמו ולומד את תחום שוק ההון שכל כך אהב, לא היה חי את החלום שלו, לא היה מגדל את הנכדים… .

זה הכניס אותי לבלבול גדול – מצד אחד היה לי קשה להרים את עצמי וללכת לעבודה, ומצד שני הבנתי מה לא, אבל לא ידעתי מה כן. אף פעם לא חשבתי שאני אעשה משהו אחר מיעוץ ארגוני, הייתי  בכיוון מאוד ברור במשך 20 שנה.

הרמז לכיוון החדש הגיע עוד כשהייתי בבית חולים, ידעתי שתהיה לי תקופת החלמה ארוכה בבית ומה שחשבתי זה 'איזה כיף אהיה בבית ואאפה עוגיות'.  הייתי בחופשת מחלה כחודשיים, וסוף סוף היה לי זמן להכין עוגות לחברות, קיבלתי פידבקים מעולים… .
ואז מישהי הזכירה לי שלפני תשע שנים היה לי חלום ללמוד קונדיטוריה… נזכרתי בחלום ואמרתי – למה לא לממש? הכל בסך הכל עניין של החלטה ושל כסף. וכך התחלתי ללמוד קונדיטוריה, לגמרי בשביל הכיף האישי שלי. הקורס היה בשבילי 5 שעות בשבוע של כיף, שקט נפשי והסחה מהמחשבות שהטרידו אותי. הקורס גם שינה בי משהו פנימי: פתאום, לי שתמיד עבדתי מהראש – היתה הזדמנות לעבוד עם הידיים, הזדמנות להיות יצירתית. בעקבות האפיה השתחרר בי משהו, שאיפשר לי גם להביע יותר את הרגשות שלי, וגם להפסיק לנסות להיות מושלמת.

כל אותה תקופה המשכתי לעבוד באותו תפקיד ולשאת את הבלבול ואיזו תחושה של פסימיות וקושי. הבנתי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי, לעשות את העולם טוב יותר. חשבתי לעבוד בעמותה עם בני נוער והתחלתי לחפש משרה מתאימה, אך לא מצאתי.

הטריגר הבא להמשך השינוי התרחש בחו"ל: נסעתי לטיול מאורגן של שבוע בנורווגיה עם חברים, וראיתי מדינה כמו מדינה שהייתי רוצה לחיות בה. במקום לחזור לארץ ולהגיד איזה באסה שאנחנו לא כאלו, חל בי שינוי תפיסתי-רגשי וחזרתי עם המון אופטימיות שאפשר להיות כאלו.
משהו באופטימיות הזו חלחל בי – התחלתי לראות את הטוב ולא את הרע. פתאום ראיתי את הטוב והדברים הלא טובים עברו לידי. לא יודעת להגיד איך זה קרה לי.
בעקבות כך התבהרו לי הרבה דברים. הבנתי שאני לא רוצה יותר בעבודה להלחם על מקום, אני באה לעשות, ולא אכפת לי אם אהיה מנהלת או לא. בינתיים החגים התקרבו וחברה אמרה לי: 'יאללה, הגיע הזמן למכור'. הרמתי את הכפפה.
זה היה ראש השנה והיו לי המון הזמנות. גיליתי שיש לי המון המון אנרגיות. גיליתי שכשאני אופה אני יכולה להיות 3 ימים מבוקר עד ליל על הרגליים ולהיות מלאת אנרגיה ושמחה.
ביום כיפור באו אליי חברות שסיפרו לי על הסבה להוראה שעשו וכמה הן מאושרות. זה גרם לי לחשוב שאולי הדרך שלי לסייע לבני נוער תהיה דרך חינוך. באותו יום החלטתי שאני הולכת על זה ולמחרת התקשרתי לקבוע פגישה בבית ברל ונרשמתי ללימודי תעודת הוראה. באותו יום שנרשמתי הודעתי לבנק שאני עוזבת.
במשך שנה למדתי הוראה, מאוד נהניתי, גם מהלימודים וגם ממי שלמדו איתי: פגשתי אנשים כמוני, שבאמצע החיים עשו שינוי, הם דיברו בשפה שלי, הבינו אותי… זה היה חלק חשוב בבטחון שלי באותה תקופה.
במקביל ללימודים הקמתי את העסק של הקונדיטוריה.
כשסיימתי ללמוד התחלתי ללמד בחצי משרה אזרחות בתיכון ובחצי המשרה השניה הייתי קונדיטורית. זה היה שילוב מצוין מבחינתי: גם הכיף של הקונדיטוריה וגם האפשרות להשפיע לטובה על בני נוער, ללמד ולעבוד עם אנשים.
כשהתחילה הקורונה מהר מאוד כבר לא למדו אזרחות ואני מינפתי את המצב לפיתוח העסק.  השילוב של הזמינות שלי ושל כך שאנשים לא יוצאים מהבית עשה קפיצה גדולה לעסק ולכן גם בשנה הנוכחית לא חזרתי ללמד.
אבל זה לא סוף הדרך, אני עדיין חותרת לשילוב בין האפייה לבין השפעה על אנשים. אני לומדת היום "בישול ככלי חינוכי-טיפולי" במכללת אחווה וגם NLP, כדי לנסות לשלב בין שני הדברים.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגר של להתחיל משהו מהתחלה. להיות בנאדם מבוגר אבל ברמת מתחילה. משהו בזהות משתנה. כמורה – הגעתי כמורה מתחילה שעובדת עם מורות הרבה יותר צעירות והרבה יותר מנוסות ממנה. הייתי צריכה את הכוחות לבקש עזרה, לבוא צנועה.
אתגר כלכלי – ויתרתי על קביעות ותנאים מאוד טובים. כדי להצליח לעשות את השינוי, אקטיבית התעלמתי מהמשמעויות של הויתור הזה. ויתרתי על הודאות והחלטתי לזרום.
אתגר זוגי – בתוך התהליך אני השתנתי, בן הזוג שלי קיבל אשה שונה מזו שהכיר, זה גם דורש הסתגלות והסתנכרנות מחודשת.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • תמיכה של המשפחה: בן זוגי ואמא שלי ז"ל שעזרה לי בעסק.
    אני לא יודעת עד כמה הם היו בטוחים בכך שמה שאני עושה זה הדבר הנכון, אבל הם ראו כמה זה עושה לי טוב.
    אמא שלי, שהיתה מורה כל חייה, לא רצתה שאהיה מורה ואחרי כמה חודשים אמרה לי: אני רואה כמה את מאושרת, כמה השינוי עשה לך טוב, איזה הבדל זה עשה לילדים ולך.
  • מצאתי מסגרות חברתיות ומקצועיות של אנשים כמוני: אנשים שהם בשלב הזה של החיים: בלימודי ההוראה, בקבוצת הקונדיטוריות שלמדתי איתן קורס שיווק ונהיינו חברות וקבוצת תמיכה ועזרה ברמה יומיומית. כל כך חשוב למצוא את האנשים שיכולים לעזור לך בלי שיהיה לא נעים לבקש עזרה. הקבוצה הזו זה אחד הדברים שהכי עזרו לי בעסק. אני גם חברה בארגון נטוורקינג של נשים עצמאיות שנקרא 'עצמאית' שמאוד עזר לי למצוא עזרה בכל תחום שאני צריכה. להכיר עוד עצמאיות בעוד תחומים, זה עזר לי לשיים את התהליכים שקורים לי, להבין אותם יותר, להבין את העסק. אני עצמאית אבל אני לא לבד. קבוצת הנטוורקינג הזו היא מבחינתי קבוצת עמיתות של התייעצות וחשיבה משותפת. מאוד חשוב שתהיה קבוצה לחשוב איתה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • אופטימיות ואמונה בעצמנו – אני לא בטוחה מה אני אהיה – אבל אני אהיה!, להבין שזו דרך, התשובה לא תמיד תהיה מול העיניים.
  • להבין שלא חייבים להיות מושלמים – למשל אצלי הנהלת חשבונות הוא תחום שאני פחות טובה בו, ואני מקבלת את זה שלא תמיד מצליחה לעשות אותו באופן מוצלח. להבין שאנחנו עושים את הכי טוב שלנו במצב נתון.
  • למצוא אנשים שהם במקום דומה לנו בחיים שיהיו בשבילנו קבוצת עמיתים של תמיכה ושותפות.
  • שינוי אנרגטי – ברגע שלא כיוונתי את האנרגיה למקומות שליליים אלא רק לחיוביים, החיובי גדל.
  • ללמוד כל הזמן – גם אם לא לומדים משהו שקשור למה שעושים עכשיו, אנחנו ממשיכים לנוע, האנרגיה ממשיכה לזרום, מכירים עוד אנשים, מכירים עוד דברים, בסוף הכל מתחבר, העיקר להמשיך להתפתח. לראות עוד זוויות והתייחסויות.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

חשיבה תהליכית, יכולת ארגון וניהול משימות – הכי אהבתי לבנות תהליכים ארגוניים, והיום אני משתמשת ביכולת הזו כדי לבנות עוגות מורכבות, לנהל משימות בתקופה של עומס.

ההזמנות שלי הן בהתאמה אישית – אז כמו ביעוץ גם כאן יש ממד משמעותי של להבין אנשים ולהתחבר לצרכים שלהם.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

יש משהו בעוגות עם שכבות של מוס, שמזכיר לי את החיים – הרבה פעמים אנחנו מסתכלים קודם על החלק העליון, עם הכיתוב והקישוטים, אבל מתחתיו יש כמה שכבות, שצריך קצת לחפור עם הכפית כדי לטעום. כל שכבה, כמו תקופה בחיים שלנו, עומדת בפני עצמה עם טעם משלה, אבל יחד הטעמים משתלבים למשהו אחר, מורכב מצד אחד ומושלם מצד שני.

העוגה הספציפית הזו מסמלת עבורי גם את כושר ההמצאה והיצירתיות שהתפתחו מאוד בתהליך השינוי שלי: יצרתי אותה לנער בן 13 שאוהב טעמי קפה, קרמל ושוקולד מריר. חוץ מההנחיה לגבי הטעמים היתה לי יד חופשית ליצור את העוגה המבוקשת. לשמחתי, התוצאה אכן שימחה ולאחר שבועיים המשפחה ביקשה עוד עוגה כזו. אז זו עוגה של חדוות יצירה ושל לשמח אנשים, שני היבטים שהתחזקו אצלי בעקבות השינוי.

 

עוד משהו?

'הכל משתבש לטובה!'. אחרי התקף הלב, הפסיכולוג בבית החולים אמר לי: קיבלת מתנה, קיבלת עצירה לחיים. לא ראיתי  את זה אז, אבל היה לי מזל שתפסו את ההתקף בזמן, היה לי את המזל לעצור את החיים ולחשוב עליהם שוב, וניצלתי ברמה אחרת, ניצלתי מעתיד שעלול היה להיות לא טוב.
אני מאמינה שהדברים לא קורים סתם. יש סיבה ושצריך לקבל את חוסר הוודאות האינהרנטי בחיים.

הפוסט ליאת עד: ממש"א לאפיה וחינוך הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/01/20/%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%93/feed/ 2
זמר מרגולין: ממתכנת למדריך טיולים https://nuritctlv.co.il/2021/01/14/%d7%96%d7%9e%d7%a8-%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2021/01/14/%d7%96%d7%9e%d7%a8-%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9f/#respond Thu, 14 Jan 2021 10:51:20 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1520 ספר על עצמך בכמה משפטים שמי זמר, בן 49, נשוי ליעל ואב ל-3 בנות מקסימות: זיו עלמה ומאיה. במקור אני מקיבוץ גדות, וכיום מתגורר ביעף, ככל הנראה הישוב הכי סודי בארץ. כמו כל בן קיבוץ עברתי את המסלול הקבוע של כדורסל, פלחה וקצונה בשירות קרבי. כך שבתור  בוגר המטבח הקיבוצי והצבאי, הסטנדרטים הקולינריים שלי הם […]

הפוסט זמר מרגולין: ממתכנת למדריך טיולים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר על עצמך בכמה משפטים

שמי זמר, בן 49, נשוי ליעל ואב ל-3 בנות מקסימות: זיו עלמה ומאיה. במקור אני מקיבוץ גדות, וכיום מתגורר ביעף, ככל הנראה הישוב הכי סודי בארץ.
כמו כל בן קיבוץ עברתי את המסלול הקבוע של כדורסל, פלחה וקצונה בשירות קרבי. כך שבתור  בוגר המטבח הקיבוצי והצבאי, הסטנדרטים הקולינריים שלי הם לא משהו לכתוב עליו. אני איש של אנשים, שאוהב להחליף דעות ולשמוע רעיונות חדשים. מעורב בקהילה ומשתדל שתמיד יהיה פרויקט או מיזם קהילתי בו אני שותף.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

לאחר כ-20 שנה בעולם ההייטק בהן עבדתי כמהנדס תוכנה במגוון תפקידים, פרויקטים וטכנולוגיות, החלפתי את אורות הניאון בשמש הישראלית, ואת המשרד המפנק בנופי הארץ ואנשיה, המפנקים לא פחות והתחלתי לעבוד כמורה דרך.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

בצומת הדרכים בה נדרשתי להחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, עמדו בפני מספר אפשרויות שכולן עניינו אותי. הבחירה בהנדסת תוכנה הייתה בעיקרה כלכלית. החלטה רציונלית ששמה את הבטחון הפיננסי בראש סדר העדיפויות. בסוף שנות ה-90 עליתי על רכבת ההייטק הדוהרת, שלקחה אותי למחוזות מופלאים של יצירתיות וסיפוק. זו הייתה תקופה מאתגרת, מלאת עניין ובהחלט מתגמלת. אך יחד עם זאת, הרצון להדריך, לפגוש אנשים, להיות אחד שהמשרד שלו הוא בטבע תמיד נשאר.

לפני כ-4 שנים התחלתי להרגיש שאני לא מתלהב מהעבודה כפי שהיה בעבר. הטכנולוגיות החדשות כבר לא ממש דיברו אלי. ראיתי את ההתלהבות של החבר'ה הצעירים והבנתי שאני כבר במקום אחר. שקלתי לשנות כיוון מבחינת התפקידים. אולי משהו ניהולי יותר או בתחום של ניהול ואפיון מוצרים. אבל התשוקה כמו שאומרים לא הייתה שם. זה היה השלב שהבנתי שאם אני לא רוצה להתבאס על העבודה שלי, צריך לעשות מעשה.

קיבלתי החלטה ונרשמתי ללימודי הוראת דרך. הרעיון המקורי היה לנסות ולשלב בין העולמות ולאט לאט לבצע את השינוי. אבל איך אמר לנון? "החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עושה תוכניות". במקום העבודה שלי הייתה תוכנית פרישה שתגמלה היטב את שנותיי בתחום. לאחר לא מעט לבטים החלטתי לקפוץ למים העמוקים ויצאתי לעצמאות כמורה דרך.
כיום אני מתמחה בהעברת ימי גיבוש לצוותים בהם אני מביא מהידע וההיכרות שלי עם ארגונים, דינמיקה צוותית וסביבת עבודה משתנה.
בנוסף אני מדריך טיולי משפחות, טיולים בהתאמה אישית ומסעות תוכן ערכיים לבני/בנות מצווה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

הקושי הראשון היה בשילוב הכמעט בלתי אפשרי בין לימודים תובעניים ומפרכים לבין עבודה שהיא מלחיצה ותובענית לא פחות. למעשה בשלב הזה עוד לא הייתי בטוח שהוראת דרך תהיה עבודה במשרה מלאה. אחרי הכל אלו תחומים מעולמות תוכן שונים, הבדלים ברמת הכנסה וממצב שבו אני עם ותק ומעמד, אני פתאום משנה סטאטוס לצעיר חסר ניסיון.

הקושי השני היה שהמים שקפצתי אליהם אכן היו עמוקים. וקרים. פחות מחודש לאחר הבחינה האחרונה, נכנסה מדינת ישראל לסגר הקורונה הראשון. תיירות החוץ נעלמה, אורחי VIP של חברות הייטק הפסיקו להגיע ובאופן כללי כל ענף התיירות עצר מלכת. אבל מבחינתי מכשולים שלא צפיתי או אתגרים שהם גדולים ממה שתכננתי יכולים רק לעכב אותי או לשנות טיפה את המסלול. המטרה נשארת אותה מטרה.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • ההבנה שזה מה שאני רוצה לעשות
  • תמיכה מהמשפחה – יש השלכות כלכליות משמעותיות לשינוי כזה.. .
  •  תכנון פיננסי לתקופה בה ההכנסה תרד, וגם קצת מזל. כי ללא תוכנית הפרישה יכול להיות שהשינוי היה נדחה

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • הסוד הוא במציאת התחום בו נמצאת התשוקה האמיתית. 
    יש הרבה תירוצים למה לא. מציאת סיבה אחת למה כן, היא המפתח לתנועה קדימה.
  • שינוי קריירה הוא תהליך שלוקח זמן. צריך לתכנן אותו ולהיות אקטיביים כדי לגרום לו לקרות.
  • הפחדים החששות והלבטים הם חלק מתהליך השינוי. לא להתעלם מהם אך גם לא לתת להם לנהל אתכם. ולצד זאת לזכור שלכל אחד יש את הקצב והזמן שלו.

 

איזה חיבורים/גשרים אתה רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

החיבור העיקרי לעולם התוכן הקודם שלי הוא כמובן בחשיפת צפונות הארץ לאורחי הייטק מחו"ל ובהעברת ימי גיבוש לצוותים. אני דובר הייטקית ברמת שפת אם, מה שמאפשר לי לא רק ליצור חיבור מידי לאנשים אלא גם להתאים בעבורם את התמהיל הנכון ליצירת יום חווייתי. אני מאמין שמורה דרך שמכיר ומסוגל להתחבר לעולם התוכן של המודרכים משדרג להם את החוויה.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

אהוד בנאי סיפר שבצעירותו אמר לו נחמן פרקש, דמות ציורית מראש פינה את המשפט הבא: "אתה רואה את השביל הזה של הוואדי? תדע לך שהוא ממשיך עד לצפת ומשם לחיפה ומשם הוא ממשיך על הים עד לכרתים, וגם בכרתים הוא ממשיך, ואתה תעלה עליו ותגיע בדיוק לאן שאתה צריך ותפגוש את מי שאתה צריך לפגוש".  המשפט הזה הוא הבסיס לשיר "יוצא לאור" של אהוד בנאי שמתחיל במילים השביל הזה מתחיל כאן. שביל שמתחיל במקום קונקרטי, "בין סניף בנק למעין", שהוא גם המקום הנפשי שבין קיום יומיומי (בנק) ובין הרצון לרענן את הגוף והנשמה (מעיין). והשביל מלא אפשרויות, כך שהוא בעצם ממשיך ולא מתחיל.

הפוסט זמר מרגולין: ממתכנת למדריך טיולים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2021/01/14/%d7%96%d7%9e%d7%a8-%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9f/feed/ 0
רוית רבינא: גילוי המיניות https://nuritctlv.co.il/2020/12/31/%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%90/ https://nuritctlv.co.il/2020/12/31/%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%90/#respond Thu, 31 Dec 2020 17:16:00 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1466 ספרי על עצמך בכמה משפטים עד לפני כ-8 שנים, הייתי עונה על השאלה הזו במשפט הקצר הזה: "אמא לשלושה", אבל הרבה דברים קרו מאז, והם שמאפשרים לי לענות כיום תשובה הרבה יותר רחבה ועמוקה: אני אישה. אמא לענבר (בן 24), עמית (בת 21), מעין (בן 15.5), גרושה שנמצאת בזוגיות מאושרת עם טל, מנחת קבוצות מיניות, […]

הפוסט רוית רבינא: גילוי המיניות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

עד לפני כ-8 שנים, הייתי עונה על השאלה הזו במשפט הקצר הזה: "אמא לשלושה", אבל הרבה דברים קרו מאז, והם שמאפשרים לי לענות כיום תשובה הרבה יותר רחבה ועמוקה:

אני אישה. אמא לענבר (בן 24), עמית (בת 21), מעין (בן 15.5), גרושה שנמצאת בזוגיות מאושרת עם טל, מנחת קבוצות מיניות, כותבת על מיניות וזוגיות בבלוג שלי ועובדת כשכירה.
ב-7 השנים האחרונות חולקת את חיי בין ביתי הקט לבין ביתו של אהובי.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

אצלי זה ברבים – שינויים:

  • פירקתי נישואים לאחר 23 שנים, עזבתי את הבית שבנינו יחד, ועברתי לדירה קטנטנה בסמוך.
  • לראשונה מאז שנולדו הילדים יצאתי לעבוד במשרה מלאה, בניגוד לכל המשרות המאוד חלקיות שבהן עבדתי בעבר.
  • הכרתי את בן זוגי הנפלא, שאיפשר לי לבטא את אותם חלקים שהיו רדומים בי במשך עשרות שנים. לכובע האמהות נוספו בהדרגה כובעים רבים ומגוונים. הקשר בכללותו והמיניות בפרט תפסו מקום גדול ומשמעותי מאוד בחיי ובעוצמה חזקה במיוחד. ניצת בי צורך לתת כלים לנשים אחרות, ליצור את השינוי בתחום המיני בחייהן, גם מבלי שיפרקו את הזוגיות בשביל השינוי.
  • למדתי מיניות והנחית קבוצות, התחלתי לעסוק בתחום והקמתי את בלוג המיניות הנשית שלי, במטרה להנגיש מידע על מין, על מיניות, על זוגיות וכל זאת בצורה כנה, פתוחה ובגובה העיניים. אני משתוקקת לסייע לנשים נוספות להתחבר לאני המיני שלהן, לזהות את האמונות ו"האמיתות" שמנהלות את המיניות שלהן ולנסות להשתחרר מהן, להבין מה הן רוצות, כיצד לתקשר את הדברים עם בן.ת הזוג ולהעז לשים את עצמן ואת ההנאה שלהן, במרכז. בתחילה כיוונתי לנשים ואליהן כתבתי, אבל ככל שיותר גברים נרשמים לבלוג, גם הכתיבה משתנה בהתאם. עם זאת, לפחות כיום, המוקד הוא נשים, כשברור שגברים שיבחרו לקרוא את התכנים יוכלו להיתרם אף הם. ולשפר את חיי המין שלהם עצמם ושל בנות הזוג שלהם.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

כפי שציינתי, השינוי מורכב מכמה "תתי שינויים" – בתחום המשפחתי-זוגי, בתחום התעסוקה ובתחום העניין המרכזי בחיי. אני יכולה להצביע על 3 גורמים עיקריים שהובילו אליו:

  • הראשון היה מותה הפתאומי של אחותי הצעירה והאהובה, שהיתה אישה מאוד אותנטית, שחיה חיים מלאי אהבה ותשוקה, חיים של בחירה, עשייה ותנועה. כל מה שאני, בחוויה שלי, לא הייתי. היא נפטרה כשהייתי בת 37 וכבר אמא לשלושה ילדיי. עוד בשבעה היתה לי הבנה מאוד ברורה, שמה שהיא השאירה לי במותה היה מסר חד משמעי שאומר: "תחיי. עכשיו. אין הזדמנות שניה".

  • השני היה קורס מנחים בתכנית החינוכית היוקרתית מיכא"ל, שנתיים לאחר מכן. בתכנית מושם דגש גדול על כך, שבידנו הבחירה, הכוח והיכולת לעצב את חיינו באופן בו נרצה. המסר חלחל אלי לאורך כל הקורס ובאופן כזה, שלא ניתן היה שהוא רק יחלוף מעלי, אז הוא עבר בתוכי. סיימתי את הקורס בהכרה, שהחיים שלי צריכים להשתנות. התעוררתי לחיים. החיים כפי שהכרתי אותם, כבר לא התאימו לי. בין ההכרה הזו לבין נקיטת הצעדים האופרטיביים, עברו שנתיים. תובנות, נפלאות ככל שיהיו, דורשות לפעמים זמן דגירה והבשלה. אומץ, במקרה שלי, הוא משהו שהייתי צריכה לבנות בתוכי. הוא לא היה חלק אינטגרלי באישיות שלי.

  • הגורם השלישי היה כניסתו של בן הזוג הנוכחי שלי לחיי, שהפכה את עולמי, לטובה, כמעט בכל פן של חיי. בעזרתו של טל, התחלתי להסתכל פנימה, לבחון את המעשים שלי ולדייק את הבחירות שלי. חוויתי את עצמי יותר מודעת ומכאן גם יותר אותנטית. זה שינוי שלא תמיד קל לסביבה לקבלו. בעבר הייתי רוית המרצה, האומרת "כן" תמיד, שעוזרת לכל דורש.ת מבלי להביט רגע על עצמה. זו היתה רוית מאוד נוחה לסובבות ולסובבים אותה. בעקבות ההתפתחות הפכתי לרוית בוחנת, שואלת שאלות, מנסה לנטרל את האוטומט שניהל אותי, מתרגלת את ה"לא". הבנתי, שאני מעדיפה לחיות בשלום עם עצמי על פני ריצוי של כל הסובבים. אחרי שהסביבה התרגלה לשינוי, רוב הא.נשים שסביבי הבינו גם הם, שמערכת יחסים אותנטית היא משמעותית בהרבה על פני ריצוי ואוטומט. ה"כן" שלי הפך להיות כזה שנאמר בלב שלם, מה שמנע את תחושת הקורבן והקיטורים שליוו רבים ממעשיי בעבר.

 

לאחרונה אני פוגשת נשים לא מעטות בגילאי 40-50 שמתחילות לשאול את עצמן שאלות כגון: האם ככה הולכים להראות חיי? האם זה האדם שאיתו אני רוצה להזדקן? כיצד אני יוצאת מהמקום בו החיים מנהלים אותי ובמקום זאת לקחת את המושכות לידיי? אחרות אומרות: אני חייבת להכניס תשוקה לחיי!

אצלי אמנם היו שני אירועים שהעירו אותי משנתי, אבל אני מניחה שכמו לאותן נשים, שבוחרות לשתף אותי, גם לגיל ולעובדה שהילדים היו כבר פחות תלויים, היה משקל לא קטן בהחלטות שלי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגר העיקרי היה אתגר כלכלי. מקיבוצניקית לשעבר, שהתחתנה בגיל 21, נטולת כל חיבור לפן הכלכלי של החיים, שהתרגלה להיות ב"יחידה המסייעת כלכלית", נדרשתי לראשונה לקחת אחריות גם על המרכיב הזה בחיי. במשך כל שנות הנישואים, בעוד בן זוגי איש הקבע, היה אמון על הפרנסה, אני השקעתי את כל כולי באמהות. עבדתי במשרות חלקיות שהשתנו בקצב מהיר להפליא, כך שלא היה באמתחתי ניסיון, שיכולתי להסתמך עליו ככרטיס ביקור מרשים דיו.

אתגר נוסף שעמד בדרכי, היה שינוי באופן בו ניהלנו את המשפחה שלנו. במשך כל השנים חלוקת התפקידים ביננו היתה דיכוטומית להפליא: אבא – איש הקבע, המפרנס שהיה יוצא מהבית עם הזריחה וחוזר עם הרכבת האחרונה ואמא – קיבוצניקית לשעבר, שמנסה לתקן את החוסר ההורי שחוותה בילדותה, על ידי נוכחות מלאה עבור ילדיה. פרידה חייבה, מן הסתם, שינוי תפקידי גם בהקשר הזה.

ההבנה, שמעכשיו והלאה אהיה עם ילדיי רק מחצית מימי השבוע, היתה הבנה קשה לעיכול. את הטוטאליות החליפו פרקי זמן קצובים שצריך מעכשיו לנהל.

מה עזר לשינוי לקרות?

הפסיכולוגית שלי, שליוותה אותי בתהליך הפרידה, אמרה לי את המשפט החכם הבא: "את לא מתגרשת בשביל שלילדים יהיה יותר טוב ואת לא נשארת בשבילם". כלומר, ההחלטה צריכה להיות החלטה שלי במנותק מהם. ילדים וילדות לא אמורים לשאת על גבם כל החיים את התחושה המכבידה של: "אמא נשארה בגללנו". כולנו רוצים משפחות שלמות, יפות ומאושרות, אבל לא בכל מחיר.

בעניין התעסוקה, הכרתי בכך, שהדרך היחידה שבה אוכל לצאת לעצמאות מהזוגיות, הינה עצמאות כלכלית. הבנתי, שלמרות שהן הילדים והן אני היינו רגילים כל החיים לנוכחותי בבית, לא אוכל לעשות את השינוי בלי לוותר על ההרגל האהוב הזה. התקשרתי למעסיק שלי מהעבר, שאלתי אם הוא מכיר מישהו שמחפש עובדת, קבענו ראיון עבודה אצלו באותו היום, ומאז אני עובדת אצלו במשרה מלאה, כבר למעלה מ-7 שנים.

במבט לאחור אני יכולה להניח את מה שלא ראיתי בזמן אמת והוא, שגם העובדה שבן זוגי השתחרר משירות קבע אחרי עשרות שנים והיה פחות מוגבל בשעות העבודה שלו, היוותה גורם מקל.

לגבי הבחירה במיניות כתחום עניין עיקרי בחיים וכתחום עיסוק משני למשרה המלאה שלי – כאן התשוקה היא שהניעה אותי, הרבה יותר מכל שיקול רציונלי. החוויה שלי היתה חווית התעוררות עוצמתית כל כך, שהיה נראה לי כמעט לא סביר להשאר בחוויה הזו עם עצמי (ועם טל). רציתי לנסות ולסייע לנשים אחרות להתעורר.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

שינויים לא "קורים", תקווה בלבד לא יכולה לשפר את החיים.
כדי לנוע מהמקום בו אנחנו עומדות כרגע, נדרשת אמונה ביכולות שלנו והבנה שיכולות אלה רבות יותר ממה שאנחנו נוטות להניח.
בבסיס הרצון לשינוי צריכה להיות תשוקה בוערת, שתהווה את הכוח המניע. אני לא מאמינה ששיקולים שכלתניים בלבד מספיקים כדי ליצר שינוי משמעותי.
בנוסף, נדרש אורך רוח. שינוי, גם אם הוא דרמטי, לא בהכרח מביא לתוצאות מידיות. נדרשים אומץ, נחישות, התמדה ואמונה בבחירת הדרך החדשה.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין מי שהיית קודם?

החוט המקשר הוא התשוקה שלי למה שאני עושה והחיבור לא.נשים – בין אם זו האמהות, תפקיד שמילא אותי בתחושת סיפוק, שמחה וגאווה ובין אם זה העיסוק במיניות, שממלא אותי בעניין, בסקרנות ובתחושת שליחות.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

הספר "ערות" של תמר מור סלע, אסופה של 23 מונולוגים של נשים ישראליות שמתבוננות על נושא המיניות בחייהן ומדברות עליו בפתיחות ובאומץ.
זה ספר שכל אישה תוכל למצוא בו חלקים ממנה, ואולי בעזרת הקריאה להביט בהם בעיניים פחות שיפוטיות ויותר מקבלות ואוהבות.

הפוסט רוית רבינא: גילוי המיניות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/12/31/%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%90/feed/ 0
ענבל ונגר: ממומחית מנהיגות למומחית חוסן https://nuritctlv.co.il/2020/12/31/%d7%a2%d7%a0%d7%91%d7%9c-%d7%95%d7%a0%d7%92%d7%a8/ https://nuritctlv.co.il/2020/12/31/%d7%a2%d7%a0%d7%91%d7%9c-%d7%95%d7%a0%d7%92%d7%a8/#respond Thu, 31 Dec 2020 10:13:42 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1448 ספרי על עצמך בכמה משפטים אמא של זוהר, בת זוג של אלון, יועצת ארגונית ב-20 פלוס השנים האחרונות. בת 47. ב-8 השנים האחרונות ממוקדת בפיתוח חוסן, ניהול לחץ והתמודדות עם שחיקה. מלווה ארגונים ואנשים פרטיים בנושאים האלו, ובימים אלו מוציאה ספר בנושא. אוהבת מאוד לטייל בטבע, לרקוד, לבלות עם המשפחה שלי, לפגוש חברות, ולשמחתי הרבה […]

הפוסט ענבל ונגר: ממומחית מנהיגות למומחית חוסן הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אמא של זוהר, בת זוג של אלון, יועצת ארגונית ב-20 פלוס השנים האחרונות. בת 47.
ב-8 השנים האחרונות ממוקדת בפיתוח חוסן, ניהול לחץ והתמודדות עם שחיקה. מלווה ארגונים
ואנשים פרטיים בנושאים האלו, ובימים אלו מוציאה ספר בנושא.
אוהבת מאוד לטייל בטבע, לרקוד, לבלות עם המשפחה שלי, לפגוש חברות, ולשמחתי הרבה אוהבת מאוד גם את העבודה שלי: לפתח דברים חדשים, לקרוא ולחפש, למצוא דברים שמסקרנים אותי ולהפוך אותם לכלים ולסדנה.. . .

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

נפרדתי מעולם המנהיגות שבו עסקתי כ-15 שנים גם כחוקרת וגם כיועצת והתמחתי בתחום חדש: חוסן, ניהול לחץ ושחיקה.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

הטריגר היה גם אישי וגם מקצועי.

אחרי קדנציה כמנהלת פיתוח ארגוני והדרכה ב"פריגו", חברת תרופות גדולה, שבה חוויתי הרים של לחץ על בשרי, חזרתי למקומי  הטבעי בייעוץ והתחלתי לחקור את הנושא. כמה שנים אח"כ נפטר רבי לבל, שהיה המנכ"ל שלי בפריגו מדום לב פתאומי. אני לא רופאה, אבל די בטוחה שלחץ שיחק תפקיד מרכזי במותו. זה מאד השפיע עלי.

ברמה האישית הייתי באותן שנים בטיפולי פוריות ארוכים וקשים וגם כאן הלחץ השפיע מאד על היכולת שלי לעבור את התקופה הזו. אני חושבת שבמהלך התקופה הזו מתחתי את החוסן האישי שלי לקצה, ובעיקר גיליתי שיש לי חוסן גבוה מאד. כמה שנים אחרי זה הסתכלתי לאחור והתחלתי לפרק את מה שעשיתי בתקופה הקשה הזו – איך התמודדתי, מה עזר לי, איך הצלחתי להחזיק מעמד. ראיתי שאיכשהו באינטואיציה פנימית עשיתי הרבה מהדברים שהמחקר והפרקטיקה בנושא מדברים עליהם. אני חושבת שאם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, היה לי יותר קל לשאת את התקופה הזו. אולי גם הייתי נכנסת להיריון קודם.

כשזוהר בתי נולדה, נוספו עוד לחצים לחיים באופן טבעי. זה היה השלב שבו גם החלטתי להפוך את ההתעניינות למקצוע, ולעשות שיפט במיקוד שלי בעבודה.
התחלתי לאט לאט לשלב את הנושא של חוסן בעשייה שלי, עד שהוא הפך לנושא המרכזי.

כחלק מההעמקה בנושא נסעתי ללונדון ל-Center for stress management ולמדתי לעומק את התחום של ניהול לחץ. אחר כך עשיתי קורס בנושא חוסן במרכז לפסיכולוגיה חיובית של פרופ' מרטין זליגמן באוניברסיטת פנסילבניה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

הקושי הכי גדול היה שבהתחלה זה לא הלך… הנושא הפחיד את המנהלים והארגונים שפניתי אליהם. רצו "סדנת ניהול זמן". אבל כששמתי את הבעיה האמיתית על השולחן, מעט היו הארגונים שהסכימו להסתכל למציאות בעיניים. היה מנכ"ל שאמר לי "אבל אני רוצה שהם יהיו בלחץ", מבלי שהיה מוכן לשקול ולהבין את המחירים שאנשים משלמים על הלחץ הזה ואת המחיר שהחברה שהוא מנהל משלמת.
זה כל כך לא הלך בהתחלה, שאחרי שנתיים ומשהו פשוט עזבתי את זה והמשכתי להנחות תוכניות פיתוח מנהלים ולעסוק בייעוץ ארגוני קלאסי, בלי לגעת בכלל בנושא של לחץ וחוסן.
זה היה לי מאד קשה. באותה תקופה היה לי עוד מיזם שעשיתי עם חבר – ניסינו להקים סטארט אפ שייתן מענה ל"אני רק שאלה" באמצעות ייעוץ אינטרנטי ממוקד מומחים. גם זה נפל.
הרגשתי שאני לא מוצאת את המקום שלי. מצד אחד דווקא על הנושא של הלחץ הרגשתי שזה זה, שזה מעניין אותי ומלהיב אותי, ויותר מזה – הרגשתי שליחות. הרגשתי שאני מקדמת משהו שהוא חשוב ומשמעותי. משהו שיכול להשפיע לטובה על החיים, הבריאות, המשפחות של אנשים רבים. תסכל אותי שנתקלתי בקירות. לא הבנתי איך יכול להיות שאנשים לא רואים את זה כמוני!
בסוף מה שקרה זה שאחרי כמה חודשים לקוח אחד פתאום נזכר שדיברתי איתו על הנושא הזה, והוא הזמין אותי להנחות סדנה לכל המחלקה שלו.
בניתי להם סדנה חדשה וכל כך נהניתי להנחות אותה! הרגשתי שוב שאני בחיים. שזה הדבר הבא שלי. ואז לא הרפיתי יותר.
היו לי סדנאות חשיפה שבהן הזמנתי מאות מנהלות מש"א, אישרו 70 והגיעו 5. אני זוכרת מפגש חשיפה אחד שעשינו בחברה מסוימת, שבאו כל כך מעט אנשים, שמנהלת משאבי אנוש של החברה הכניסה לי לחדר עובדים שהיא מצאה במסדרון רק כדי לעודד אותי…
אבל הסבלנות משתלמת והיום אני עוסקת כמעט אך ורק בחוסן והתמודדות עם לחץ, בתהליכי עומק בארגונים, הרצאות וסדנאות, אבחון, ייעוץ ועוד.

מה עזר לשינוי לקרות?

העקשנות שלי 😊, התמדה, עיקביות. הרבה עבודה קשה, כתיבה, הסברה. ככל שאני רכשתי יותר כלים וידע כך היו לי יותר כלים להעביר את זה הלאה. האמונה העמוקה שלי בדרך, בייעוד שלי: יש לי אג'נדה חברתית מוצהרת לשנות את תרבות העבודה בישראל, ואני נחושה לעשות את זה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

יצירתיות, סקרנות והתמדה. אני חושבת שאלו שלוש היכולות שהכי עזרו לי בכל הקריירה שלי. אחד זה היכולת להמציא את עצמי מחדש כל כמה שנים. הסקרנות הטבעית שלי לוקחת אותי למחוזות מאד מעניינים. גם היום אני במקביל ל"עבודה" הרגילה כותבת ספר, עושה מחקר לדוקטורט, וכבר יש לי בקנה 5 נושאים שאני רוצה לקחת קורסים עליהם, או לחקור אותם או לפתח אותם.
יצירתיות איפשרה לסקרנות להפוך לפרקטית. אני חושבת שהיצירתיות היא זו שגורמת לי לקחת את כל הדברים שמעניינים אותי ולהפוך אותם לכלים גם לאנשים אחרים, לכלים ייעוציים להרצאות ולסדנאות.
התמדה – זה המפתח להכל. רב הדברים שעשיתי באו עם המון עבודה קשה. אפילו הריון 😊 כוח רצון הוא חלק מהחוסן המנטלי שלנו, אז ככה שאני חיבת to walk the talk.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

בסופו של דבר נשארתי בחלק גדול מהעבודה שלי בעולם הארגוני. אני יועצת ארגונית בנשמתי והחלק הארי של הפרוייקטים שאני עושה הם בעולם התעסוקתי. הידע והיכולות שלי כיועצת ארגונית מונפו לתחום הספציפי של חוסן, לחץ ושחיקה.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה 🙂

עוד משהו?

השינוי לא מסתיים הוא ממשיך.. גם בתוך התחום החדש שבחרתי כל פעם יש עוד אתגרים ועוד העמקה, כמו עם הספר שאני מוציאה עכשיו שמאתגר אותי לעשות נאה דורשת נאה מקיימת ולעמוד בלחצים וחששות… 

הפוסט ענבל ונגר: ממומחית מנהיגות למומחית חוסן הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/12/31/%d7%a2%d7%a0%d7%91%d7%9c-%d7%95%d7%a0%d7%92%d7%a8/feed/ 0
אסף דגאי: ממנהל בהייטק למחנך https://nuritctlv.co.il/2020/12/24/%d7%90%d7%a1%d7%a3-%d7%93%d7%92%d7%90%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2020/12/24/%d7%90%d7%a1%d7%a3-%d7%93%d7%92%d7%90%d7%99/#respond Thu, 24 Dec 2020 07:52:34 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1399 ספר על עצמך בכמה משפטים אבא לשלושה ילדים מקסימים: יובל בן 13, מיה בת 16, ונעה בת 18. נשוי לשלי. גדלתי בקיבוץ עין שמר והיום אני חבר קיבוץ מענית. בן 46. נמצא כרגע בקריירה השלישית בחיי: התחלתי ככדורגלן, המשכתי בפיתוח תוכנה בהייטק, והיום אני מורה ומחנך. מה השינוי שעשית באמצע החיים? אחרי 18 שנה בעולם […]

הפוסט אסף דגאי: ממנהל בהייטק למחנך הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר על עצמך בכמה משפטים

אבא לשלושה ילדים מקסימים: יובל בן 13, מיה בת 16, ונעה בת 18. נשוי לשלי.
גדלתי בקיבוץ עין שמר והיום אני חבר קיבוץ מענית. בן 46.

נמצא כרגע בקריירה השלישית בחיי: התחלתי ככדורגלן, המשכתי בפיתוח תוכנה בהייטק, והיום אני מורה ומחנך.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

אחרי 18 שנה בעולם ההייטק בו עברתי תפקידים שונים, מכתיבת קוד ועד תפקידים ניהוליים בכירים, עזבתי את ההייטק ופתחתי קריירה חדשה כאיש חינוך. היום אני מורה למתמטיקה ומדעי המחשב ומחנך בתיכון הבינלאומי למנהיגות בגבעת חביבה.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

כדי להבין את השינוי שעשיתי, אולי כדאי להתחיל מהשינוי הראשון – איך הגעתי להייטק.
התחלתי ככדורגלן מקצועי בליגה הלאומית וליגת העל, המשכתי לליגת המכללות בארה"ב (כולל לימודים לתואר ראשון) וחזרתי לליגת העל. לאחר 10 שנים אינטנסיביות של ספורט תחרותי, הבנתי שאני צריך שינוי: לשלב סוג אחר של עשייה במקביל לכדורגל, משהו שיפעיל את הראש. אלו היו ימי שיא הבועה ובאמדוקס התקיימו קורסי הסבה לפיתוח תוכנה, התקבלתי ולאחר שהבנתי שלא ניתן לשלב בין שתי הקריירות החלטתי לעזוב את הכדורגל. זו לא היתה החלטה קלה – מי לא רוצה להשתכר ולעסוק בדבר שהוא הכי אוהב לעשות? בנוסף, הייתי בן 26 – שיא הקריירה של כדורגלן. אבל בכל זאת לא היה לי טוב עם עצמי, והחלטתי להמשיך לפרק הבא של חיי.

באמדוקס התחלתי כמפתח תוכנה ולאחר מכן התקדמתי לתפקידים ניהוליים: ראש צוות, מנהל פיתוח, מנהל מוצר, דירקטור וסמנכ"ל פיתוח – תפקיד שבמסגרתו ניהלתי יחידה של כ 150 איש ב 5 מדינות.
השינוי התחיל מתוך התובענות והעומס שחוויתי בתפקידים השונים שעשיתי. לאחר כ 10 שנים הרגשתי שאני 'טובע' – עובד מאוד קשה, ואין לי שום דבר משמעותי שאני עושה חוץ מהמשפחה והעבודה.

התלבטתי מה אני רוצה לעשות, חינוך תמיד משך אותי. החלטתי להיפגש עם מנהל התיכון המקומי שלנו. לאחר שיחה קצרה החלטנו שאצטרף לתצפיות בכיתה עם מורה למתמטיקה, שארגיש את המקצוע ואראה אם אכן מתאים לי. התחלתי להגיע פעם בשבוע לשני שיעורים. בהתחלה רק צפיתי ובהמשך עברתי לעבודת צוות עם אותה מורה: העברת שיעורים, סיוע פרטני לתלמידים ועוד. התנדבות של שעתיים בשבוע, שאחריהן הייתי נוסע להתחיל את יום העבודה כרגיל באמדוקס.
השעתיים האלו בשבוע של להיות עם תלמידים צעירים, באווירה של תיכון עשו לי מאוד טוב והחזירו לי את האוויר לריאות. הרגשתי חי שוב והתחלתי גם יותר להנות מהעבודה שלי באמדוקס.

לאחר חמש שנים של התנדבות הרגשתי שמיציתי את הפורמט הזה והחלטתי ללמוד לתעודת הוראה במקביל לעבודתי באמדוקס. הלימודים היו כדי לפתוח עוד אופציות אבל ממש לא הייתי בטוח שנכון לי להיות מורה במשרה מלאה.
 ובינתיים – חזרו התחושות הלא טובות באמדוקס. ההבנה שאני לא במקום שנכון לי.

בעקבות זאת החלטתי לעשות תהליך של יעוץ אישי. היעוץ התמקד במי אני ומה אני מחפש. כחלק מהתהליך נפגשתי עם אנשים מכל מיני תחומים ושמעתי מהם על התחום המקצועי שלהם ועל תהליכים שהם עברו. בנוסף התחלתי קורס באמדוקס של הכשרה לקוצ'ר ארגוני אשר עזר לי  לדייק את החוזקות והרצונות שלי.
באוגוסט 2017 נודע לי שהולך להיפתח בית ספר בינלאומי בגבעת חביבה, הבנתי שזו כנראה 'נקודת היציאה' שלי: הוראה בבית ספר מיוחד, סוג של סטארט אפ, שמשך אותי בתפיסת העולם שלו ובאתגרים שמייצר. בינואר הודעתי שאני הולך לעזוב ובספטמבר עזבתי ומיד התחלתי בבית הספר.

היום אני באמצע השנה השלישית. בנוסף למשרה המלאה בבית הספר אני עוסק בעוד מגוון תחומים: מלמד ומנחה קבוצת תלמידות דתיות בבניית לווין במסגרת פרוייקט ייחודי, ופעיל בקיבוץ בכמה פרויקטים שאני מוביל. החיים יפים.

והדרך ממשיכה – התחלתי השנה תואר שני בניהול מערכות חינוך והיעד הבא הוא ניהול בית ספר תיכון.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

אתגר ראשון היה האתגר הכלכלי: עזיבת כלוב הזהב של ההייטק – בשנה הראשונה שלי כמורה הרווחתי כמו שהרווחתי בחודש באמדוקס!
ההערכות הכלכלית של התא המשפחתי מאוד חשובה: בת זוגי ואני ישבנו ביחד על אקסלים, להבין איך זה יכול לעבוד, מה המשמעויות ואיך נצליח לגמור את החודש.. .
אתגר נוסף היה נקודת העזיבה – עזבתי בשיא הקריירה בהייטק – בפיק – תפקידים משמעותיים עדיין לפני ואני עוזב? כמו בכדורגל בזמנו כשעזבתי בדיוק בתקופת השיא של כדורגלן…
עלו שאלות: האם אני מפספס משהו? האם נכון דווקא עכשיו לעבור לתחום אחר?
גם המעבר מלהיות מנהל גדול עם מוטת השפעה רחבה ללהיות מורה, 'בורג במערכת', לא היה טריוויאלי.
אתגר נוסף הוא האתגר של הבית – השינוי הוא לא רק כלכלי. הוא משפיע על כל המירקם בבית, על הנוכחות, על היחסים. זה היה שינוי חיובי של יותר נוכחות אבל גם כשהשינוי חיובי הוא עדיין דורש הסתגלות של כל בני הבית.

מה עזר לשינוי לקרות?

קודם כל השותפות של בת הזוג שלי – רק כשהרגשתי שהיא באמת מוכנה לשינוי, עם כל המשמעויות שלו, הייתי מוכן לצעוד קדימה.
סייעו לי גם תהליכי החשיבה הרפלקטיבית הרבים שעשיתי: עם עצמי, עם אחרים ובמיוחד עם בת זוגי: ביום שישי היינו יוצאים להליכה ביער ומדברים רבות על העבודה ועל השינוי.. .
כשעשיתי את השינוי לא הייתי בטוח שזה הצעד הנכון. בתוך אי הוודאות הזו עזרו לי כמה היבטים:
האמונה שאם לא אהיה מרוצה, אוכל לחזור להייטק, וגם הידיעה שההוראה היא שלב בדרך לכוכב צפון רחוק שהוא ניהול בית ספר עזרה לי.
ואחרון חביב: חוסר שביעות הרצון מהנקודה שהייתי בה סייע לי מאוד ביצירת השינוי – הרגשתי שאני כבר לא יכול למשוך את זה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • להיות בטוחים באפשרות לעשות את המהלך מבחינה כלכלית – להיות מסוגלים להכיל ירידה פוטנציאלית ברמת החיים
  • לבחון את המשמעויות של השינוי על התא המשפחתי
  • לפגוש אנשים ולשמוע מהם – אנשים שחיים עולם אחר, תחום אחר. להיות במקום של להקשיב ולשמוע. כל שבוע שבועיים ישבתי ודיברתי עם מישהו על המקצוע שלו.
  • לפעמים שינוי קטן עושה הבדל גדול. לא חייבים תמיד לעשות שינוי תעסוקתי. השעתיים שלימדתי בהן בשבוע חוללו שינוי מאוד גדול אצלי – כמו תבלין שמשנה את התבשיל.
  • לאתגר את עצמנו כל הזמן.
  • לעשות רפלקציה באופן קבוע

איזה חיבורים/גשרים אתה רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

אני איש של אנשים, של תקשורת – ניהול זה עיסוק עם אנשים, עם הקשיים שלהם, איך להביא למיצוי הפוטנציאל. בדומה מאוד להוראה.
בניהול עסקתי הרבה ביצירה ובחיזוק של עבודת צוות, וגם בחינוך הסוגיה של חברתיות, צוותיות וקהילתיות בקרב התלמידים מעסיקה אותי.

וכמובן הגשר המקצועי – התחום המקצועי הפך לתחום ההוראה. אני מלמד מדעי המחשב. בשיעורים שלי אני נותן דוגמאות מעולם ההייטק, מארח אנשי הייטק בכיתה ולוקח את התלמידים לחברות הייטק לראות את מה שלומדים בשטח.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

השיר של אהוד בנאי – השביל הזה מתחיל כאן. עצם זה שהשביל ממשיך וממשיך, כך התפיסה שלי של החיים שזה איזשהו מסע, צריך לצאת ולחוות ולטעום, להנות מהאפשרויות והשינויים, והעיקר לא לפחד לנסות ולטעות.

הפוסט אסף דגאי: ממנהל בהייטק למחנך הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/12/24/%d7%90%d7%a1%d7%a3-%d7%93%d7%92%d7%90%d7%99/feed/ 0
מתי מתאים להעניק למנהל.ת יעוץ אישי https://nuritctlv.co.il/2020/12/23/%d7%9e%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%aa%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%a7-%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c-%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a5-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2020/12/23/%d7%9e%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%aa%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%a7-%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c-%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a5-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/#respond Wed, 23 Dec 2020 12:11:11 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1372 "היא כבר שנה בתפקיד ועדיין נופלת באותם מקומות, הגיע הזמן לתת לה יעוץ אישי שיסייע לה לשפר את המקומות הבעייתיים". עם האמירה הזו פנה אלי המנהל של אותה מנהלת מדוברת.יעוץ אישי הוא כלי יעוצי מצוין וכמובן שאני שמחה להעניק אותו, אך כאן לאחר כמה שאלות ברור הבנתי שלא נכון להכנס לתהליך יעוץ אישי. יעוץ אישי […]

הפוסט מתי מתאים להעניק למנהל.ת יעוץ אישי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

"היא כבר שנה בתפקיד ועדיין נופלת באותם מקומות, הגיע הזמן לתת לה יעוץ אישי שיסייע לה לשפר את המקומות הבעייתיים".
עם האמירה הזו פנה אלי המנהל של אותה מנהלת מדוברת.
יעוץ אישי הוא כלי יעוצי מצוין וכמובן שאני שמחה להעניק אותו, אך כאן לאחר כמה שאלות ברור הבנתי שלא נכון להכנס לתהליך יעוץ אישי.

יעוץ אישי למנהלים מהווה את אחד המשאבים היעוציים היקרים ביותר עבור ארגון – שעת יועצת מתמקדת במנהל אחד מתוך הארגון (במקום בקבוצה בתהליכים של פיתוח מנהלים או במוטות השפעה רחבות יותר בליווי תהליכים). עם השקעה כה יקרה וממוקדת הציפיה לתוצאות גבוהה מאוד: הן שינוי בהתנהלות של המנהל והן השפעה כלל ארגונית הנגזרת משינוי זה.
ואכן לתהליך יעוץ אישי יכולה להיות השפעה עוצמתית על צמיחתו של המנהל ובעקבותיה על הצלחת הארגון.
אבל – לא תמיד.
לפעמים יעוץ אישי הוא לא הכלי המדויק והסתייעות בו לא תביא לתוצאות המקוות.

אז – לפעם הבאה שאתן מתלבטות האם לצוות למנהל.ת יועצת ארגונית אישית,
פשוט תבדקו שיש את שלושת הממי"ם:
הבט ראשון שחשוב לבדוק הינו מוטיבציית נועץ – האם הנועץ מעוניין בתהליך היעוץ? האם יש לו את הנכונות להשקיע את משאבי הזמן והנפש הנדרשים לתהליך?
תהליך יעוץ אישי טוב דורש מהנועץ 'לעשות עבודה', הן בתוך פגישות היעוץ: להפתח, לחשוב, לשתף והן בין הפגישות, ביישום תובנות שלוקח על עצמו. שלא לדבר על כשלוש שעות יקרות בחודש שמקדיש לפגישות היעוץ.
לעיתים, לנועץ שגם כך מתמודד עם סביבה מאתגרת במיוחד (בגללה הוא צריך את היעוץ..), יש קושי למצוא את המרחב הפיזי והנפשי לתהליך ואז התהליך יסבול ממחויבות נמוכה, ביטולי פגישות וכו'.
זכורה לי בהקשר זה סמנכ"לית שליוויתי מנהל שתחתיה וכחלק מהתהליך הייתי עימה בקשר רציף. בשלב כלשהו היא התחילה לדבר על עצמה ועל האתגרים שלה, הזמנתי אותה להכנס לתהליך יעוץ שיוקדש לה ולא 'על הדרך' כחלק מליווי מנהל שלה, היא סירבה באומרה: "להכנס לתהליך יעוץ אישי עכשיו זה הרבה עבודה, אין לי כוח לזה". הערכתי מאוד את האמירה שלה ובעיקר את האמת שטמונה בה – תהליך יעוץ אישי אכן כרוך בהרבה עבודה.
קושי באפקטיביות התהליך עקב ההיבט המוטיבציוני ראיתי הרבה פעמים בתכניות פיתוח מנהלים בהן כחלק מן התכנית יש גם ציר של פיתוח אישי באמצעות יעוץ אישי. זה ציר מבורך ויכול להשלים באופן נפלא את הסדנאות המשותפות, אבל לצערנו לא תמיד מתאים לכל המשתתפים וכאן אחוז ה'נשירה' הפיזית או הרגשית עלול להיות רב במיוחד.

הבט שני להצלחת התהליך הינו מהי מטרת התהליך – מהן הציפיות מהתהליך, מהם הפערים שאותם על המנהל להשלים?
במידה ומדובר במיומנויות ניהוליות כגון: יעוץ למנהל בתהליך שינוי אותו מוביל, מיומנויות הנעת וניהול עובדים, מיומנויות ניהול צוות וכו' – תהליך יעוץ אישי יכול להתאים ולתרום מאוד.
במידה והפערים בתפקוד של המנהל נובעים מפערים תפיסתיים בנוגע לתפקידו, למשל הנועץ תופס את תפקידו הניהולי כ 'שומר על השקט', מגיב להיבטים שעולים מהעובדים ומלקוחות בעוד שהמנהל תופס אותו כתפקיד יוזם, יוצר מציאות וכו', יעוץ אישי בלבד עלול להיות מוגבל ביכולת השינוי שיכול ליצור, המלצתי במקרה כזה היא מהלך יעוצי שמאפשר דיאלוג פורה עם מנהל, דיאלוג שמאפשר לפתח את תפיסת התפקיד המקווה.

ואחרון חביב – וכמו תמיד – מחויבות מנהל ישיר לתהליך – בניגוד לפנטזיה רווחת שבה כמו שמכניסים רכב למוסך והוא חוזר מתוקן, גם הנועץ ייכנס לתהליך היעוץ וייצא 'מתוקן'. כאן הדרך היא אחרת לגמרי – חלק גדול מהיכולת של הנועץ להשתנות ולפעול טוב יותר בסביבה הארגונית טמונה בליווי הניהולי שיקבל מהמנהל שלו. תהליך ייעוצי יצליח כאשר המנהל הישיר מחויב לשינוי הנדרש ולמה שדורש ממנו כמנהל (חניכה/ יעדים מותאמים/ שגרות עבודה מותאמות ועוד).
בהקשר זה ישנן מגוון אפשרויות לשילוב המנהל בתהליך: בפגישות משולשות באבני דרך בייעוץ, בקשר ישיר עם היועץ ועוד. הדרך המתאימה תיבחר בהתאם לסיטואציה, אך מחויבות המנהל חייבת להיות שם.

טוב, מקווה שסימנתם ווי על שלושת הממי"ם – כי תהליך יעוץ אישי יכול להיות סופר אפקטיבי למנהל.ת ולארגון. לכו על זה 😊

הפוסט מתי מתאים להעניק למנהל.ת יעוץ אישי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/12/23/%d7%9e%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%aa%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%a7-%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c-%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a5-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/feed/ 0
אורלי בן נתן: מרוקחת למלווה בהתפתחות https://nuritctlv.co.il/2020/12/16/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%91%d7%9f-%d7%a0%d7%aa%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2020/12/16/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%91%d7%9f-%d7%a0%d7%aa%d7%9f/#respond Wed, 16 Dec 2020 14:46:57 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1331 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 53, נשואה לאלון , פלוס ארבעה ילדים (25,23,21,10). הגענו לאילת לפני 25 שנים. הגענו עם ילדה בת שנה, במטרה לחוות את "החיים האחרים" לפני שנשתקע סופית ונחייה חיים של "גדולים". הגענו לשנה… ונשארנו חיים שלמים 😊 אני אוהבת מאוד טבע וטיולים, ובמיוחד את המדבר וההרים העוצמתיים בטבע שמסביבי. בשנים […]

הפוסט אורלי בן נתן: מרוקחת למלווה בהתפתחות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 53, נשואה לאלון , פלוס ארבעה ילדים (25,23,21,10).

הגענו לאילת לפני 25 שנים. הגענו עם ילדה בת שנה, במטרה לחוות את "החיים האחרים" לפני שנשתקע סופית ונחייה חיים של "גדולים".

הגענו לשנה… ונשארנו חיים שלמים 😊

אני אוהבת מאוד טבע וטיולים, ובמיוחד את המדבר וההרים העוצמתיים בטבע שמסביבי.
בשנים האחרונות מה שהכי ממלא אותי אלו המפגשים של כל המשפחה הגרעינית יחד. מאז שהילדים גדלו, וכל אחד נמצא בעיסוקיו, לא פשוט לתזמן את כולם יחד והמרחק הגאוגרפי מוסיף עוד קושי, כך שברגע שזה מצליח זו חגיגה גדולה.

בהשכלתי האקדמאית אני רוקחת.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

במשך 25 שנים עבדתי כרוקחת, מנהלת בית מרקחת וזכיינית ברשת פארם מצליחה. לפני כשנה פרשתי והתחלתי בדרך חדשה של ליווי אנשים להתפתחות ברמה פיזית, נפשית ורוחנית בעזרת מפגשים של אחד על אחד, הרצאות וסדנאות.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

לאורך השנים התקדמתי ברשת, כאמור עד למעמד של זכיינית. הצלחתי להגיע לרוב היעדים שהצבתי לעצמי, יחד עם זאת,  בשלב מסוים זה לא היה מספיק, משהו היה חסר.

תחושת החסר הזו הובילה אותי ללמוד כלים שונים מעולם ההתפתחות האישית והבריאותית: ימימה, תטא הילינג, nlp, ריקול הילינג ושיטת "יהודית עמרה"- שהיא שיטה לפיה אנו בוחרים להתחבר לחיים ברמה החווייתית אנרגטית על מנת להתמודד עם קונפליקטים המלווים אותנו בחיינו.

התחלתי לפסוע  במסע של חיי בצורה מודעת יותר, ועם ההתפתחות הגיע גם הדיוק.

נפתח בפני מרחב, שהפך  להיות התשוקה שלי, התשוקה ללוות  אנשים במסע שלהם. התבססה לה התובנה, שלכולנו מגיע לחיות את חיינו במלואם או לפחות להתכוונן לכך.
הבנתי שה'חליפה' שאני נמצאת בה כבר פחות מתאימה לי.
הלכתי עם תחושת הרצון לשינוי הרבה זמן תוך התבוננות עמוקה לבחינת המניעים הפנימיים עד שזה הבשיל לכלל מעשה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

היו 3 קשיים עיקריים מבחינתי:

הקושי הראשון היה-  לצאת מ"כלוב הזהב". הרווחתי יפה, הייתי אדונית לעצמי, עשיתי גם הרבה דברים שנהניתי מהם. בסה"כ הדברים היו  'בסדר', בינוניים.  כאשר ההווה הוא לא קיצוני, קשה לעשות שינוי.

הקושי השני, מתקשר להגדרה העצמית שלי. שנים הייתי אורלי, רוקחת אחראית, מנהלת הסניף,  מנהלת עובדים. לעזוב הגדרה עצמית בטרם יש חדשה זה לא פשוט.

הקושי השלישי היה להתחיל מהתחלה. בגיל 53 לעזוב הכל ולהתחיל כמו מישהו שמתחיל את הקריירה שלו בגיל 20-30.

מה עזר לשינוי לקרות?

ההבנה שאין רגע נכון לשינוי. שינוי הוא תמיד לא נוח וצריך לדעת לחתוך.  זה מזכיר לי את המשפט המאוד נכון והלא פשוט ליישום – "הזמן הכי נכון לשינוי היה אתמול. הזמן השני הכי נכון הוא עכשיו".

ההבנה שזה בסדר להתחיל ולהתפתח תוך כדי, ושההתפתחות הכי טובה היא מתוך העשייה. ראה התפתחות של גרסאות בעולם הדיגיטלי – מייקרוסופט לא התחילו ב- windows 10… .

הבעל שלי מאוד תמך – למרות שלצעד הזה יש משמעויות כלכליות כבדות.
דווקא לעובדה שהשינוי התחיל בתקופת הקורונה היו הרבה יתרונות:
הקורונה איפשרה 'לקרב רחוקים', פתאום היה לגיטימי ללמוד מרחוק מצד אחד וללוות מרחוק מהצד השני, ובעיית הפריפרייה הגאוגרפית קטנה.
בזכות התקופה, קיבלתי מהמועצה ליווי עסקי וליווי לבנית אתר. מתנה בהחלט מכובדת.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לקפוץ למים – לא לחכות לרמת המומחיות של המתקדם, אלא פשוט להעז ולהתחיל.
להשתמש בפלטפורמות החברתיות בצורה נכונה ומדודה  – הן עלולות להכניס להיבט השוואתי שעלול להחליש, בטח בתחילת הדרך.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

בסוף גם כמנהלת וכרוקחת הבסיס הוא עבודה עם אנשים.
בשתי הזוויות של אז והיום ראיתי שכל אחד נושא את השק שלו על הגב ומי שמצליח הם אלו שלומדים ללכת עם השק או אולי להקטין את השק, אלו שלוקחים אחריות על חייהם.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

השיר איתקה של קוואפיס, השיר ששם את הדרך על המפה, ללא קשר לתוצאה.
כל הזמן אני מזכירה לעצמי להנות מהדרך, וכשהדרך נכונה ומדויקת ההצלחות יגיעו מעצמן.

איתקה | קונסטנדינוס קוואפיס
תרגום: יורם ברונובסקי

כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד

מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת.
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
לֹא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
וְלֹא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.

שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד.
כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
אֶל נְמֵלִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגֹן
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרֹב,
פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה,
וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
לִלְמֹד, לִלְמֹד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.

וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.

אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.

וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה – לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.

הפוסט אורלי בן נתן: מרוקחת למלווה בהתפתחות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/12/16/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%91%d7%9f-%d7%a0%d7%aa%d7%9f/feed/ 0
קרן הכהן: ממנהלת מש"א לעורכת דין https://nuritctlv.co.il/2020/12/09/%d7%a7%d7%a8%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%94%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2020/12/09/%d7%a7%d7%a8%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%94%d7%9f/#respond Wed, 09 Dec 2020 10:49:44 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1296 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני בת 45, נשואה לזיו , אמא לעמית (21), לרואי (16) ולעדי ( 13). גרה בחדרה. החיים שלי עמוסים וגדושים, ואת הפנאי המועט שלי מקדישה לקריאה, לזמן איכות שלי בים- הליכה ונשימות ולכתיבה. במסגרת התפקידים שעשיתי בצבא ובאזרחות, עסקתי בניהול מערכות גדולות ובעיקר נגעתי בתחום ניהול המשאב האנושי, עד שהחלטתי […]

הפוסט קרן הכהן: ממנהלת מש"א לעורכת דין הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני בת 45, נשואה לזיו , אמא לעמית (21), לרואי (16) ולעדי ( 13). גרה בחדרה.
החיים שלי עמוסים וגדושים, ואת הפנאי המועט שלי מקדישה לקריאה, לזמן איכות שלי בים- הליכה ונשימות ולכתיבה.
במסגרת התפקידים שעשיתי בצבא ובאזרחות, עסקתי בניהול מערכות גדולות ובעיקר נגעתי בתחום ניהול המשאב האנושי, עד שהחלטתי לקחת צעד קדימה לשינוי שעשיתי ..

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בחרתי לקחת אחריות על החיים שלי. עזבתי מקום עבודה נפלא, עם אנשים מדהימים שהיו לי כמשפחה, ועדיין הייתי בכלוב של זהב.. .
עזבתי מקצוע של מנהלת משאבי אנוש ובניתי את עצמי כעורכת דין עצמאית בתחומי דיני משפחה.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

את הדרך שלי התחלתי בחיל האוויר כקצינת שלישות בקבע. השתחררתי בגיל 27 בדרגת סרן. הייתי אמורה לצאת ללימודים ולהמשיך בצבא, אבל בחרתי להשתחרר. השחרור מצא אותי כשאני אמא צעירה, עם מחויבות משפחתית, משכנתא  ואתגרים של כל זוג צעיר בתחילת דרכו. באותה נקודת זמן, לימודים היו נראים, כמשהו שהוא בלתי אפשרי מבחינת היישום, ומהר מאוד השתלבתי בחברה בינלאומית שבתוכה צמחתי: התחלתי כעוזרת מנכ"ל ומנהלת אדמיניסטרטיבית, בהמשך קודמתי להיות מנהלת שרות לקוחות ומשם המשכתי לניהול משאבי אנוש, כך במשך שמונה שנים טובות ומספקות: הייתי במקום עבודה נהדר, עם אנשים מדהימים, שכר טוב ותנאים מפנקים.

לפני למעלה מ- 10 שנים, החברה הבינלאומית שעבדתי בה עשתה שינוי גלובלי , המנכ"ל הישראל הוחלף ומונה במקומו מנכ"ל מזרח אירופאי, תרבות הניהול השתנתה,  והיחסים שלי עם המנכ"ל החדש הפכו למאתגרים מאוד. בתחילה העבודה איתו הייתה הדבר הכי נורא שיכול היה לקרות לי, אבל בסיום התהליך אמרתי שהשינוי והעבודה מולו היה, הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי …
השינוי גרם לי למשבר גדול, במהלכו שקלתי לעזוב, ובאותה נקודה הרגשתי שהעובדה שאני לא אקדמאית, מונעת ממני למצוא עבודה שתואמת את כישוריי, ואת הידע המקצועי שצברתי לאורך השנים, והבנתי שאני צריכה ללמוד לתואר ראשון , כאשר היה ברור שאבחר ללמוד משפטים.

וכך –  במקביל למשרה מלאה פלוס פלוס, למדתי שלוש פעמים בשבוע, בשעות אחהצ ובימי שישי  עם שלושה ילדים קטנים בבית (אז בני 11,7,3).
מהר מאד הבנתי, שאני בעצם רוכשת מקצוע, ולא רק תואר, ושאני יכולה לעסוק בתחום.
הבנתי שהעיסוק המשפטי יכול להתאים לי. במקביל הבנתי שאני רוצה לקחת אחריות מלאה על החיים שלי, שיש לי יכולות וכישורים שיאפשרו לי להצליח גם בזכות עצמי, ומבלי שאהיה תלויה באחרים. הרגשתי מיצוי בתחושת "השכיר", כלומר בעובדה שאנשים מנהלים אותי ואת הזמן שלי, והבנתי שאפשר גם אחרת.  
המטרה שלי השתנתה – ממצב בו המטרה היא לעשות תואר שיאפשר לי להשתלב בתפקיד ניהול משאבי אנוש, המטרה הפכה לרכוש מקצוע כעורכת דין, להתמקצע וללמוד ובעתיד להיות עצמאית.

את תחילת הדרך עשיתי במשרד מוביל בתל אביב,  והמשכתי לעבוד שם כשכירה במשך 3 שנים. לכאורה היה מתבקש שאעשה את ההתמחות קרוב לבית, בחדרה. אבל מתוך הבנה, שאני רוצה ללמוד מהטובים ביותר, ולגעת במקרים שהם ה "Hard core business" בחרתי לעבוד בתל אביב  והקרבתי בשביל זה הרבה.
אחרי 3 שנים פתחתי משרד עו"ד עצמאי, תחילה בתל אביב ובהמשך סניף נוסף בחדרה.
במקביל למדתי גם לתואר שני במשפטים. כיום, אני מסתכלת בסיפוק רב, על ההישגים וההתקדמות ואני בהחלט יכולה לומר, שאני עומדת ביעדים שהצבתי לעצמי ושאני נמצאת כל הזמן במגמת צמיחה, התפתחות ולמידה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

היו אתגרים רבים, מדובר על תקופה של 7-8 שנים שהוקדשה לשינוי וכללה לימודים, התמחות ותחילת התמקצעות.

אתגר אחד היה האתגר הכלכלי – הייתי נשואה עם 3 ילדים קטנים ומשכנתא. הפניה למקצוע חדש חייבה 'ירידה משמעותית לצורך עליה' והבית היה צריך לשאת את זה מבחינה כלכלית.
האתגר הזה התבטא בירידה ברמת החיים: עברתי מרכב חברה מפנק,  לריצה לרכבת בשעות העומס. זכור לי במיוחד הרגע הזה שבו אני רצה לרכבת העמוסה של שמונה בבוקר, הדלת נסגרת והרכבת צפופה, ואני מחייכת לעצמי ויודעת שזה זמני לגמרי… .

אתגר נוסף היה האתגר של הנוכחות בבית – לאורך התקופה הנוכחות שלי בבית מאוד ירדה. חששתי שזה יפגע בבית, בתפקוד שלו, בהתנהלות המשפחתית… בתחילת הדרך היו לי לא מעט ייסורי מצפון, לשמחתי היום אני יודעת שצלחנו את זה בשלום, ואפילו להפך – השינוי שעשיתי השפיע לטובה על המשפחה ועל הילדים, על השאיפות שלהם, העצמאות שלהם, הבחירות שלהם, ההערכה שלהם אותי ואת עצמם.

מה עזר לשינוי לקרות?

קודם כל – תמיכה מטורפת של המשפחה שלי:
החל מההורים שלי שנרתמו למהלך הזה: היו עם הילדים, סייעו בבית, בישלו לי, סידרו לי את הבית. איפשרו לי לעשות את זה.
הילדים שלי  – שהאמינו בי מתחילת הדרך, לא הקשו עליי, הבינו את חוסר הנוכחות שלי, את הימים שהייתי צריכה שקט ללמוד למבחנים.
וכמובן בעלי, זיו: תמך, עזר, האמין, לא התלונן, חיבק אותי כשהיה לי קשה. היה בא לאסוף אותי בחצות מהרכבת, מחבק, אומר ש"זו תקופה וזה יעבור" ולרגע לא קיטר.

היבט נוסף שסייע לשינוי הוא האמונה שלי בעצמי: הייתי כל הזמן חדורת אמונה שיש לי את הכישורים והיכולות להצליח, זה היה מנוע מאוד חזק בשבילי ברגעי הקושי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

להבין שאין קיצורי דרך – מי שרוצה להצליח חייב לעבוד קשה.
אם אתה רוצה להצטיין במה שאתה עושה אתה צריך ללמוד הכל מהכל – כל ההיבטים מלמעלה ועד למטה.
לא להתבייש לשאול, לא להתבייש להגיד שאתה לא יודע – אף אחד לא נולד עם כל הידע בעולם.
תמיד להאיר פנים לאנשים מסביב – לייצר סביבך קארמה טובה.
לא לפחד להיכשל. ליפול ולקום, ליפול ולקום, אבל תמיד לקום יותר חזקה ויותר נחושה. ונפלתי מלא.
מי שלא מעז ומנסה לא מצליח. יש לי מנטרה שמלווה אותי : "את ה'לא' כבר יש לך, מקסימום תקבל 'כן'"

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

ניסיון החיים שהבאתי איתי לשינוי היה משמעותי מאוד לתחום של דיני משפחה: אמנם הייתי עורכת דין צעירה, אבל מאד מנוסה במורכבות משפחתית וזוגית וזה נתן לי ערך מוסף משמעותי בסיוע ללקוחות.
עמידה מול קהל – הדרכות והרצאות בעבודה הקודמת, וכאן – הופעות בבית משפט.
יחסי אנוש – עבודה עם אנשים בשתי העבודות.
כתיבה – תמיד אהבתי לכתוב ובעבודה המשפטית זה נדבך מאוד משמעותי.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

שיר של מירי מסיקה ומיקה משה – יש לך אותך. מאוד משקף את מה שאני חושבת – בסוף יש לך אותך..! כשאני מסתכלת  – היתה לי תמיכה מדהימה מסביב, אבל בסוף ההצלחה לא היתה קורית בלי המנוע שבער בי והעשייה הקשה שלי.
בסוף, גם היום, אני מתמודדת עם הלחץ של החזקת המשרד, החוסן והיכולת שלי הם הבסיס להכל.

הפוסט קרן הכהן: ממנהלת מש"א לעורכת דין הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/12/09/%d7%a7%d7%a8%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%94%d7%9f/feed/ 0
עידית שומן-אדטו: אל כתיבת השירה https://nuritctlv.co.il/2020/12/03/%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%93%d7%98%d7%95/ https://nuritctlv.co.il/2020/12/03/%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%93%d7%98%d7%95/#respond Thu, 03 Dec 2020 07:50:16 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1246 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני בת 55, בת זוג של רפי, אמא של נעם (25), יסמין (20), איתמר (17). גדלתי במושב בית שערים בעמק יזרעאל  ובעשרים שנים האחרונות אני גרה במושב מזור, במרכז. אני יועצת ארגונית, במקצועי, שותפה ומייסדת בחברת לוטם – אסטרטגיות לפיתוח ארגונים. בתוך העשייה שלי בלוטם, אני מחד מנהלת,  חלק מצוות […]

הפוסט עידית שומן-אדטו: אל כתיבת השירה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני בת 55, בת זוג של רפי, אמא של נעם (25), יסמין (20), איתמר (17). גדלתי במושב בית שערים בעמק יזרעאל  ובעשרים שנים האחרונות אני גרה במושב מזור, במרכז.
אני יועצת ארגונית, במקצועי, שותפה ומייסדת בחברת לוטם – אסטרטגיות לפיתוח ארגונים.
בתוך העשייה שלי בלוטם, אני מחד מנהלת,  חלק מצוות השותפים, מנהלת את היחידה המקצועית , ומנהלת לקוחות ופרויקטים גדולים. ומאידך עם לקוחות: מלווה בכירים והנהלות בתהליכים מערכתיים-אסטרטגיים, ומנחה קבוצות של מנהלים בכירים. בשנים האחרונות עוסקת יותר ויותר בעשייה מערכתית, המשפיעה על החברה בישראל, פרויקטים עם משרדי ממשלה, ועם החברה האזרחית.

אני גם משוררת. וסטודנטית לתואר שני של החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

הוספתי לתעודת הזהות שלי את המילה – משוררת.
נתתי מקום בחיים שלי למרכיב של יצירה אמנותית, של כתיבה.

באוקטובר 2019, הוצאתי ספר שירה. "בעור הזמן" בהוצאת  "ספרי עיתון 77", בעריכת דורי מנור.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

הנושא של כתיבה נמצא אצלי מאז שאני מכירה את עצמי:

תמיד אהבתי ספרות, תנך, לשון. היו לי מורים, בעיקר מורות טובות, לספרות ותנך בחטיבת הבינים ובתיכון  וגם ביסודי. מצאתי את עצמי כותבת למגירה, או לאנשים.

אני חושבת שב י"א – י"ב התחלתי ממש לכתוב – למגירה.
עם השנים ועם התבגרותי צללתי לקריירה ולהורות. הכתיבה הייתה שם 'בקטנה':  הייתי כותבת לאנשים אהובים, לעיתים כתבתי משהו אומנותי: שירים בעיקר, סיפור ילדים, סיפור קצר ששלחתי לתחרות של 'הארץ'.
לאורך השנים המצאתי את עצמי חוזרת ונמשכת לכתיבה , ניסיתי להבין -מה הייעוד שלי עם הכתיבה?
השינוי שבעיקרו הוא מתן מקום משמעותי לכתיבה בחיי קרה לפני 3 שנים:

איבדתי את אחי היקר בתאונה. האובדן הפתאומי השפיע עלי בהרבה דרכים, השילוב של טראומה ועצב לא נגמר, היה קטליזטור לצורך בכתיבה וביטוי וגם חידד את הבנת הסופיות של כולנו. האבדן של אחי הצטרף לאבדן של אמא מספר שנים לפני כן. 

באותה תקופה חיפשתי מקום ללמוד בו כתיבה, לא ידעתי אם הכיוון הוא פרוזה או שירה, ואז לקוח אמר לי בהקשר מקצועי: 'אני אוהב את החשיבה התמציתית שלך', לקחתי את זה כסימן 😊 וזה כיוון אותי לשירה. בהמלצת קולגות שלי נרשמתי לסדנת שירה, שבסוף לא נפתחה. לאחר כמה חודשים בפגישה עם אחת מהן הנושא שוב עלה, היא אמרה לי:  שמעתי שדורי מנור פותח סדנא.
אחרי השיחה איתה נכנסתי לאוטו ואיך שאני פותחת את הרדיו אני שומעת שמקריאים שיר של דורי מנור…  . בסוף היום נכנסתי שוב לאוטו בדרך הביתה וברדיו שידור חוזר של הקראת אותו השיר. עם שני סימנים ביום לא מתווכחים – למחרת התקשרתי ונרשמתי לסדנה.

נהנתי בסדנא בצורה בלתי רגילה. משהו התממש. משהו שהיה שם, פתאום מצא את המקום שלו. התחברתי מאוד לדגש של דורי על הבניה של השירה: משקל, חריזה, מבנים שונים.

הסדנא הייתה מוצלחת והתמשכה באותו הרכב משתתפים כמעט , על פני שלושה מחזורים, סה"כ שנה וחצי.
תוך כדי, הבשלתי להוצאת ספר.
הוצאתי את ספר השירה שלי בסוף  2019. בספר יש הרבה שירים שעוסקים באובדן וגם שירים שמבטאים חוויות של הילדות, של הטבע, מתוך 'זיכרון הילדות החושי' כפי שכתב העורך, דורי מנור, בדבריו בגב העטיפה.

מאז אני כל הזמן כותבת. לא ברגע מסוים ביום או בשבוע, אלא כשמגיע אלי השיר. ואם באותו זמן אין לי פניות , אני רושמת את מה שעלה, וחוזרת אליו מאוחר יותר.

אחרי שהסתיימה שנה וחצי של סדנאות לא יכולתי לחשוב שהעיסוק הזה לא יהיה חלק מהחיים שלי ונרשמתי ללימודי תואר שני בספרות בדגש כתיבה יוצרת. עשיתי שנה של השלמות והשנה אני מתחילה את התואר.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגרים שהיו עדיין קיימים היום:

האתגר הפנימי – לתת מקום לכתיבה. להעז. להיחשף. לעמוד בביקורת.
להתמודד עם ספקות עצמיים – ומה אם אני לא כותבת טוב?!.
היו לי חששות קונקרטיים שנוגעים לזמן ולפניות – אני מאוד מושקעת בלוטם, בלקוחות, בפרויקטים. חששתי שהכתיבה והלימודים משמעם תוספת עומס ללוז הצפוף גם ככה. וצדקתי.. .

מה עזר לשינוי לקרות?

משהו בגיל אמצע החיים: אמרתי לעצמי – אם אני רוצה עוד משהו לעשות אז זה עכשיו.
ההקשר הזה של סופיות הדברים התחדד בעקבות האובדן של אחי.
המקום המחפש שלי – נתתי לו מקום, חיפשתי, שאלתי. הגעתי להבנה שכתיבה היא חלק ממני.
תמיכה – תמיכה של רפי , בן זוגי, תמיכה מקצועית של מנחה הסדנא שהפך לעורך הספר, של הקבוצה, של קולגות, של חברים, משפחה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לדבר את השיח הפנימי, את החיפוש, גם החוצה: עם אנשים שמחזיקים קשר/מפתח/דלת/אהבה, למה שמעניין אותך.

להקשיב. גם לעצמך. גם לאנשים אחרים. אני הגעתי לסדנא דרך כך שהקשבתי לאנשים.
גם להקשיב לסימנים.
ללכת למסגרת שתעזור להתגבש, למצוא את האבן הראשונה שממנה ניתן להתחיל. הרבה פעמים זה קשור באיזושהי למידה או הדרכה. ופשוט להתחיל, למצוא את נקודת ההתחלה ולהבין שהיא נקודת התחלה שאין לדעת לאן תוביל.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

יש הרבה מאפיינים יעוציים שלי שבאים לידי ביטוי גם בשירה שלי:
למשל הבניה – כיועצת אני עובדת הרבה עם מבנים שבהם נוצר תוכן . אני משקיעה הרבה בהבניה ובתוכה מתאפשר חופש. האופן שבו אני מתערבת כיועצת, דומה למידת ההתערבות ככותבת – אני מעדיפה את העמדה המתבוננת והמאפשרת ופחות את העמדה הישירה, השולטת או הקונקרטית . אני חושבת שבכתיבה שלי יש אוניברסליות, והיא פתוחה למגוון ההקשרים אישיים של הקוראים.
 אני משתמשת הרבה בדימוים ומטפורות כדי לתאר דינמיקות  או אבחנות ארגוניות, לעצמי וגם לנועצים. זה מקדם הבנה. ואם אני יכולה להעיד על עצמי, היצירתיות קימת אצלי גם בעבודה המקצועית.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בחרתי את התמונה של מיכל ויטליס, 'ישנה באדום'. יש בה משהו בין חלום למציאות, בין שינה להתעוררות. התהליך הזה הוא תהליך של התעוררות. יש בה שילוב בין משהו רגוע למשהו מטריד.
התמונה הזו תלויה אצלי בבית והיא גם הבסיס לעיצוב הכריכה של הספר.

ג'ון דאן , השיר – No man is an island – כולנו כבני קשורים אחד לשני. כל מה שקורה בחברה שלנו הוא אנחנו, הוא אני.
אין טובים ורעים, אין 'אחרים'.
"אל תשאל למי הפעמונים מצלצלים – הם מצלצלים לך".

הפוסט עידית שומן-אדטו: אל כתיבת השירה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/12/03/%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%93%d7%98%d7%95/feed/ 0
נעמה עמירם: אל החיבור המייטיב לגוף https://nuritctlv.co.il/2020/11/23/%d7%a0%d7%a2%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%9d/ https://nuritctlv.co.il/2020/11/23/%d7%a0%d7%a2%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%9d/#respond Mon, 23 Nov 2020 16:30:14 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1185 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני נעמה עמירם, אני יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, אוטוטו חוגגת יובל. אמא לשי ואלון, נשואה באושר לאורן. אני מגיעה ממשפחה 'מעורבת' חילונית-חרדית: אנחנו שתי אחיות חילוניות גאות ושני אחים חרדים גאים שחיים בטוב ביחד. האהבה הכי גדולה שלי היתה תמיד למשחק, החלום שלי היה להיות שחקנית: הופעתי תמיד עוד מגיל […]

הפוסט נעמה עמירם: אל החיבור המייטיב לגוף הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני נעמה עמירם, אני יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, אוטוטו חוגגת יובל.
אמא לשי ואלון, נשואה באושר לאורן.
אני מגיעה ממשפחה 'מעורבת' חילונית-חרדית: אנחנו שתי אחיות חילוניות גאות ושני אחים חרדים גאים שחיים בטוב ביחד.
האהבה הכי גדולה שלי היתה תמיד למשחק, החלום שלי היה להיות שחקנית: הופעתי תמיד עוד מגיל צעיר, בי"ב למדתי בניסן נתיב במכינת אחהצ ובצבא לא ויתרתי ובסוף הגעתי ללהקה צבאית.
הבמה היתה אהבה מאוד גדולה, היא אפשרה לי לבטא את עצמי בצורה הטובה ביותר. אבל בבית העירקי שלי היה ברור שצריך 'ללמוד מקצוע' (רואת חשבון ואם לא – מנהלת חשבונות). אז רואת חשבון לא נעשתי וגם לא שחקנית,  בחרתי בכיוון שהוא גם 'מקצוע' וגם יאפשר לי להיות 'על במה': את האהבה הגדולה שלי לתחום הבמה אני מיישמת באופן יומיומי בעבודה שלי עם קבוצות. בעיסוק שלי אני עוזרת לאנשים ולמנהלים לעשות שינוי תפיסתי, התנהגותי, באמצעות כלים מעולם הפסיכולוגיה החיובית והקוגניטיבית. משלבת עולמות תוכן שקרובים לליבי: ניהול ומנהיגות, אימון לאומץ, חוזקות, אומנויות הבמה והרוח.
משהו שמאפיין אותי הוא היכולת לא לקבל את המציאות כמו שהיא, אין דבר כזה 'אי אפשר', אני נלחמת ויוצאת מאזורי נוחות.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

השינוי שלי היה שינוי ביחס לגוף ולדימוי הגוף שלי: אני בנאדם שאסתטיקה מאוד חשובה לו וכחלק מזה מחד תמיד הייתי מטופחת, אבל מאידך גם תחזקתי הרבה ביקורת ורגשות שליליים כלפי הגוף שלי, שהתבטאו בסופו של דבר בהפרעת אכילה ארוכת שנים.
בשינוי שעשיתי הצלחתי להתגבר על הפרעת האכילה ולהתחבר לגוף שלי כמקום שאני מתייחסת אליו בכבוד ולא בשיפוטיות. היום אני אוהבת את הגוף שלי כפי שהוא.
עברתי מלהסתכל במראה רק על הפנים להסתכל על כל הגוף… .

בעקבות השינוי גם שיניתי את השם הפרטי שלי לשם שמבטא את המקום שאני נמצאת בו-  הנעים, השלם, המתייחס לגוף בנועם: הוספתי לשם לימור את השם נעמה והיום נעמה זה השם שבו מכירים אותי.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

היו כמה דברים שקרו במקביל לפני כ 5 שנים:
זה התחיל בסדנא של טוני רובינס 'להעיר את הענק שבתוכי', ומשהו שם עורר אותי לשאלות על עצמי: מה אני רוצה, איך אני רוצה לחיות.
בעקבות הסדנא ,למדתי NLP וגם שם העמקתי בחקירה הזו. 
התחלתי לרקוד במסגרת טיפול בתנועה ושם התחילה ההבנה שהגוף שלי מדבר בעד עצמו והתחיל שם חיבור ואהבה למה שיש, הרבה מאוד רוך והתמסרות לעולם בלי מגבלות. הצלחתי להביע כאבים שלי דרך התנועה. למדתי להיות קשובה לגוף שלי.
נכנסתי למסגרת של תזונה וספורט שמותאמת לצרכים שלי.
ושילבתי טיפול גוף ונפש בשיטת אקומי.

נדבך משמעותי בתהליך השינוי היה השלב בו חשפתי את סוד הפרעת האכילה בפני הקרובים אלי, החשיפה שחררה אותי וגם אפשרה לי לקבל הרבה חיזוקים.  התהליך הזה חיבר אותי לאומץ להיות מי שאני, לשתף במי שאני, להסכים לראות את החולשות שלי,  להסכים להיות פגיעה.
התוצאה של התהליך הינה להיות במקום של קבלה עצמית ואהבה עצמית.
התהליך הוביל אותי לחקור על משמעות האומץ לעומת הימנעות.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

הפרידה מהסוד הגדול, אובדן של איזו 'שכבת הגנה' שהסתובבתי איתה שנים ארוכות.
לוותר על מה יחשבו עלי.

לאהוב את מה שיש.

לשמור על המקום שהגעתי אליו – להיות בתוך המסע והאתגרים שיש בתוכו, הפרעת אכילה חיה לצדי, היא לא נעלמת.

מה עזר לשינוי לקרות?

בשלות והכרה מה מנהל לי את החיים.
אוסף של אנשים נפלאים שפגשתי בדרך: המדריכה בריקוד, הפסיכולוגית, רשת החברות המעלפת שלי, בן זוגי היקר..

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

תתבונני במראה ותשאלי את עצמך: איזה חיים את רוצה?
תאבחני מה מנהל אותך? (תזהי את השדונים שלך)

תעני לעצמך ממה הגיע הזמן להיפרד?

תחדדי לעצמך: מה את אוהבת בעצמך.

תתחברי למנטרה: 'את נהדרת בדיוק כמו שאת'.

תעשי פעילות שבה הגוף שלך ידבר ולא הראש שלך.

תזכרי שגם אם את "נופלת" להרגלים הישנים יש לך את הכוח לקום מחדש
ותחגגי בכל פעם שאת מתגברת על הקושי.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

כחלק מהטיפול בתנועה שעברתי הכנתי ריקוד שמבטא את הדרך שעברתי. הריקוד הזה היה הביטוי האמנותי שלי את השינוי. מעלה כאן תמונה מתוכו. 

עוד משהו?

לד"ר ברנה בראון יש אימרה שאני מתחברת אליה: 'היקום לא מקמץ בצלצולי השכמה, אנחנו פשוט יודעים להשתיק אותם ממש מהר'.

הפוסט נעמה עמירם: אל החיבור המייטיב לגוף הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/11/23/%d7%a0%d7%a2%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%9d/feed/ 0
שי רצר: ממנהל בכיר למאלף כלבים https://nuritctlv.co.il/2020/11/15/%d7%a9%d7%99-%d7%a8%d7%a6%d7%a8/ https://nuritctlv.co.il/2020/11/15/%d7%a9%d7%99-%d7%a8%d7%a6%d7%a8/#respond Sun, 15 Nov 2020 13:34:15 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1160 ספר על עצמך בכמה משפטים בן 48. נשוי לטל ואב לשלוש בנות. היום מאלף כלבים. מאוד אוהב ספורט, מאוד אוהב לטייל בעולם, בשנה האחרונה התחלתי לגלוש גלים. מה השינוי שעשית באמצע החיים? מתפקיד של סמנכ"ל בתחומי השרות והתפעול במגוון חברות עברתי בגיל 42 להיות עצמאי בעולם הכלבים: אילוף, חינוך, שיקום, הדרכה, סדנאות. אני עובד על […]

הפוסט שי רצר: ממנהל בכיר למאלף כלבים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר על עצמך בכמה משפטים

בן 48. נשוי לטל ואב לשלוש בנות. היום מאלף כלבים. מאוד אוהב ספורט, מאוד אוהב לטייל בעולם, בשנה האחרונה התחלתי לגלוש גלים.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

מתפקיד של סמנכ"ל בתחומי השרות והתפעול במגוון חברות עברתי בגיל 42 להיות עצמאי בעולם הכלבים: אילוף, חינוך, שיקום, הדרכה, סדנאות. אני עובד על כל הרצף בין כלבים לאנשים – רק עם כלבים, רק עם אנשים דרך כלבים ועם אנשים וכלבים ביחד.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

החלטתי שאני רוצה לקום בבוקר עם דרייב לעשות את מה שאני אוהב ולהפסיק לעבוד ולרוץ סביב המשכורת של החודש הבא. רציתי שהמשכורת תהיה תוצר של עשייה מהלב.
בנוסף גם רציתי להיות אדון לעצמי.
הזרז היה רצף של ארגונים ותפקידים שלא נהנתי מהם (לפעמים אפילו סבלתי..).

במהלך התפקיד האחרון שהייתי בו, החלטתי ללמוד אילוף כלבים באופן מקצועי, זה היה מתוך מחשבה על תחביב, משהו 'בשביל הנפש' ולא מתוך כוונה לשינוי מקצועי.

הטריגר לשינוי המקצועי היה סימבה, כלב שעבר חיים נוראים והבאתי אותו הביתה מתוך כוונה לשקם אותו, השיקום שלו היה כנגד כל הסיכויים ואכן היה מאתגר מאוד לי ולמשפחה, ובמהלכו ובמקביל לקורס התחדד לי שזה מה שאני רוצה לעשות:  לעזור לכלבים, למשפחות ולחיבור שביניהם. ועד היום זו ההתמחות שלי – עבודה עם משפחות ועם הכלבים שלהן.
תהליך נוסף שקרה הוא שבמקביל השארות במקום העבודה נראתה לי יותר ויותר בלתי נסבלת.
יום אחד כינסתי את זוגתי לשיחה ואמרתי לה: החלטתי לעזוב את העבודה, היא שמחה כי ידעה שלא טוב לי. ואז כשאמרתי לה שהחלטתי שאני הולך להיות מאלף כלבים היא התפוצצה מצחוק, ושאלה: אתה רציני? נו באמת, מה אתה הולך לעשות?
הבהרתי לה שכן. התפטרתי והתחלתי להקים את העסק שלי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

היתה שנה ראשונה מאוד קשה. ממצב של עוזרת, מזכירה, ניהול מאות אנשים, רכב, משכורת. פתאום אין אוטו, משכורת, מזכירה, עוזרת וגם אין עבודה.
גם קושי כלכלי, גם קושי של אובדן הזהות. יש ימים שהייתי קם בבוקר ו'מה עכשיו', וצריך לפרנס את הבית. קושי באמון האישי ברמה המקצועית, מי אני מול שאר המאלפים. קושי בכל מובן.

מה עזר לשינוי לקרות?

בניתי תכנית עבודה של לאן אני הולך, הרקע העסקי שלי איפשר לי לתכנן כלכלית ושיווקית.
מבחינה תכנית התמקדתי גם באילוף וגם בהרצאות. מהתחלה בניתי תשתית שיווקית: התחלתי לצלם, להפיק, להקים אתר, להקים ערוץ יוטיוב.. .
מאז אני כל הזמן בתנועה קדימה וכל הזמן נוצרים עוד דברים.

עוד משהו שעזר לשינוי לקרות הוא חתירה שלי למצוינות: כל הזמן לומד, מפיק לקחים, משתפר, הרבה ניסוי וטעיה ולמידה מהירה מהם.  כך המקצוענות שלי כל הזמן משתפרת.
טל, בת הזוג שלי סמכה עלי כל הזמן, היה לי גיבוי מהבית, למרות הקושי וחוסר הוודאות.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

להבין שלהיות עצמאי זה רכבת הרים, ברכבת ההרים המקסימה הזו אתה צריך להיות מקצוען 360 בכל תחום שנוגע בו (גם בתחום המקצועי וגם בשיווק למשל..), ולהבין שגם כשנמצא בלמטה של הרכבת הרים, אתה צריך להיות בעשייה: של למידה, של תכנון.
העשייה הזו היא המנוע להתרוממות של הרכבת.
להיות עם אורך רוח.
להיות נחוש מאוד.
לעסוק בהפקת לקחים והשתפרות תמידית.
לעבוד בצורה מתוכננת: לבנות תכנית עסקית שהיא מהמקרו למיקרו: מרמת השנה ועד לרמת הימים, ולבקר את עצמך באינטרוולים קצרים כדי לכבוש את היעדים הגדולים.
לזכור שבסופו של דבר לקוחות הם אנשים והם זקוקים לחיבוק המקצועי שלך, למעטפת שנותן להם.

איזה חיבורים/גשרים אתה רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

כל הידע המקצועי העסקי שצברתי לאורך הקריירה הניהולית שלי:
תכנון , תקציב, שיווק, תהליכי עבודה נכונים, תקשורת עם אנשים, עמידה מול קהל.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

יש סרט שמאוד אהבתי, 'המרדף לאושר', עם וויל סמית, שהוא אלמן ומחליט להיות ברוקר. הוא נלחם בדרך לשם ומצליח למרות כל הקירות שהחיים שמו לו בדרך. נחישות ורצון למצוינות הביאו אותו להצליח במה שעושה.

עוד משהו?

מוזמנים לראות זווית נוספת על השינוי שלי כפי שמשתקף בתכנית 'ההחלטה':

הפוסט שי רצר: ממנהל בכיר למאלף כלבים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/11/15/%d7%a9%d7%99-%d7%a8%d7%a6%d7%a8/feed/ 0
גלי אבירם: אל האושר והכושר https://nuritctlv.co.il/2020/11/11/%d7%92%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%9d/ https://nuritctlv.co.il/2020/11/11/%d7%92%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%9d/#respond Wed, 11 Nov 2020 18:56:47 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1129 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני אשת משפחה בכל רמח איברי – זה המקום הנעים והבטוח ביותר שלי. יחד עם זאת זכיתי לכינוי "שרה דווארה" כי אני אוהבת לקחת את האוטו, להתרחק קצת, לשיר בקול רם. ולהטעין את האנרגיות – זה ממלא אותי אני לייט בלומר. דווקא בשנים האלו, אני מרגישה בשלות ופריחה הרבה יותר […]

הפוסט גלי אבירם: אל האושר והכושר הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני אשת משפחה בכל רמח איברי – זה המקום הנעים והבטוח ביותר שלי.
יחד עם זאת זכיתי לכינוי "שרה דווארה" כי אני אוהבת לקחת את האוטו, להתרחק קצת, לשיר בקול רם. ולהטעין את האנרגיות – זה ממלא אותי
אני לייט בלומר. דווקא בשנים האלו, אני מרגישה בשלות ופריחה הרבה יותר גדולה.
אני מאמינה שהרבה מהיכולת להרים את עצמנו תלויה בגישה וביכולת לשמוח ולשמח – ובזה מצאתי את הייעוד שלי.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

אפשר לקרוא לזה – שינוי בשני כובעים כי עשיתי שני שינויים משמעותיים:

עזבתי את מקום עבודתי רבת השנים במקום שכל כך אהבתי – מחלקת הדרכה ב"כללית" ויצאתי לדרך חדשה ועצמאית יחד עם שותפתי וחברתי הטובה ביותר.
מהמקום של אדם מאוד ארגוני שהייתי כל חיי, להפוך לעצמאית זה שינוי משמעותי.

השינוי הנוסף שעשיתי הוא שינוי אורחות חיי שהתבטא מאוד בפן הפיזי – ירדתי מאוד במשקל והתחלתי לחיות בריא. החזרתי לעצמי תחושה של קלילות, בריאות, ויטאליות והמון אנרגיה טובה. הצטמצמתי מאוד במימדים והתרחבתי בלב.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

שני השינויים שעשיתי הגיעו כש'נדלק' איזה אור בפנים. כזה שסימן לי שהגיע זמן שינוי.
וכשהוא כבר נדלק, לא יכולתי לכבות אותו…

ברמה הגופנית זה היה מתוך אתגרים פיזיים רבים שהתחלתי להתמודד איתם – כאבים פה ושם, כדורים להורדה של זה והעלאה של זה,  תחושת כובד והרגשה כללית לא טובה – הגוף אותת לי שמשהו לא בסדר.
בהתחלה ניסיתי להרגיע את המסר. אמרתי לעצמי "זה מה יש. העיקר שאת אישה שמחה. יש לך בית טוב, משפחה טובה, הכל בסדר.." אבל איכשהו הפעם הרגשתי שזאת קריאה בקול רם ומשמעותי.

וככה היה גם בהיבט המקצועי – לא תכננתי לעשות שינוי. אהבתי מאוד את התפקיד שלי, את הצוות המקסים שעבד איתי, החברים, הארגון. זה היה בית מבחינתי.
עד שגם כאן, נדלק איזה אור שלא ראיתי מגיע.
אחרי 12 שנים שבהם עבדתי בכללית מצאתי פתאום ייעוד.
תכנית מדהימה בשם "חדר כושר לאושר" אותה הקמנו בכללית יפית ואני, עם חבורה מוכשרת של אנשים יצירתיים ויקרים, פתחה לי פתח לעולם ה"פסיכולוגיה החיובית" שהפך להיות חלק מהזהות שלי, חלק ממני ומאורחות חיי.
התכנית שפיתחנו נתנה לעובדים כלים פרקטיים מתחום הפסיכולוגיה החיובית שמטרתם להעלות את רמת האושר שלהם. התכנית שלוותה במחקר הצליחה מאוד והראתה גם שרמת המחוברות הארגונית של עובדים שהשתתפו בה עלתה. העובדים ידעו להעריך את המתנה הארגונית שקיבלו ואנחנו "התאהבנו" בתחום. ביכולת הזאת להעניק לאנשים כלים שמאפשרים להם לחיות חיים טובים ומאושרים יותר.
התכנית הזאת הייתה פורצת דרך וסללה לנו את הדרך להתאהב בתחום ולהבין שזה מה שאנחנו רוצות לעשות.

בשני המקרים – בשני השינויים, ליוו אותי שני קולות
האחד שדון שאמר לי – עזבי אותך. תמשיכי במסלול. הרי לא רע לך. עזבי אותך משינויים
והקול השני – החבר – אמר לי שזה הזמן. קדימה. קחי את עצמך בידיים וצאי לדרך.

והפעם – עשיתי – שמעתי קול החבר.
בשינוי הפיזי – נרשמתי לסדנה לשינוי תזונתי ועשיתי מבלי להתווכח. פשוט כמו שנאמר לי. בנוסף לקחתי לי מאמן כושר אישי מחוייב שהגיע, השקיע, עודד ותמך בזמנים של קושי. והיה קושי.
היו פעמים שממש רציתי שיבריז – שאוכל להתחמק. אבל זה לא קרה ואני המשכתי להתמידJ.
לגבי השינוי במקום העבודה – גם כאן הגברתי את הקול שאומר תעשי את זה, את יכולה.
ועם כל הקושי, ועם כל זה שהייתי בטוחה שאני מהכללית יוצאת רק לפנסיה, זזתי.
ויחד עם יפית הקמנו את Happy Ways, תוצאות בגישה חיובית
ובשנה וחצי האחרונות אנחנו מקדמות well being בארגונים ובקרב אנשים פרטיים.
עם טוויסט הקורונה שהגיע לפתחנו והפך את הדרך לאחרת, מאתגרת וגם מעניינת.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגרים בשינוי המקצועי: קודם כל קבלת ההחלטה לעזוב והפרידה.
הרגשתי מוערכת ומשמעותית ב"כללית", אהבתי מאוד את המקום והאנשים, הרגשתי תחושת אחריות גדולה כלפי הצוות שניהלתי, כלפי ההנהלה. ההחלטה לא הייתה לי קלה.
אתגר נוסף משמעותי הגיע עם הגעת הקורונה – אחרי שממש הרגשנו שאנחנו על מסלול ההמראה עם HAPPY WAYS, הגיע וואחד טוויסט בעלילה.
ואז – ממקום של התלהבות, פגישות, סדנאות נסגרות ויומנים מתמלאים, הגיעו הביטולים.
המעבר הזה ממאה לאפס, מיומן מלא לגמרי לכלום, מחדוות עשיה והתרגשות למוד של נחיתה כואבת היה קשה והביא לא מעט שאלות: איך ממשיכים? איך ממלאים ייעוד שכל כולו מפגשים עם אנשים? איך מתפרנסים? איך מתחברים שוב לתחושת הערך?
ומה שעזר לנו הוא החיבוק מסביב. אנשים יקרים בחיינו שהזכירו לנו To walk the talk  וזה שיש לנו אחת את השניה.
התחברנו לכלים שאנחנו מלמדות לתרגול חוסן, הרמנו את עצמנו ועשינו ועושות תוך כדי תנועה את שינויים הנדרשים -התחלנו ליצור בתוך העולם החדש – לעבוד דיגיטלי: קורס, זום, מפגשים קטנים. רואות את כל האפשרי בתוך ה"אי אפשר" החדש.
וכמו בשינוי המקצועי גם בכובע של השינוי הפיזי נדרשת התמדה ודבקות בשינוי.
לא לנהל את זה כפרויקט שהתחיל והסתיים אלא כאורח חיים.
אם בימי שגרה או סגר – יש לנוע לנוע 🙂

מה עזר לשינוי לקרות?

בשינוי המקצועי:

  • קודם כל תחושת השליחות – תחושה שיצרה בערה ומדחף עוצמתי לשינוי.
    אותה שליחות שאתגרה אותי להתמודד עם אזורי חוסר הנוחות שלי: להיות בפרונט, להנחות, להתחבר לדיגיטל.
    כמו שאמר ניטשה: "מי שיש לו איזה למה שבשבילו יחיה, יוכל לשאת כל איך".
  • ההרגשה שאזור הנוחות הארגוני שלי כבר פחות נח לי – אתגרים שפעם הכלתי פתאום יותר הפריעו לי. כשהרגשתי שאני פחות ביכולת להיות שם בשבילי ובשביל אחרים הבנתי שצריך לזוז.
  • בן הזוג המהמם והתומך שלי, המשפחה שלי והסביבה התומכת
  • לקוחות שהאמינו ומאמינים בנו
  • וכמובן יפית – החברה והשותפה הכי מדהימה שלי: אנחנו ביחד ברכבת ההרים הזו – תומכות אחת בשנייה, נותנות מקום לחוזקות של כל אחת, למשברים.
    נהנות, מרימות אחת את השנייה כשצריך ומאפשרות לשינוי לקרות.
    אנחנו אוהבות אחת את השנייה מאוד וגם את העשייה שלנו וזה מאוד עוזר.

 

בפן הפיזי:

מאמן הכושר האישי שלי הפך משמעותי מאוד בתהליך.
זה לא היה מובן מאליו מבחינתי לקחת מאמן אישי. זה נראה לי כמו מותרות בהתחלה אבל הבנתי שאני צריכה מישהו שייתן לי יד. שיעזור לי לעבור את התהליך הזה והיום –
התנועה הפכה להיות חלק ממני – כמעט כל יום עושה משהו: רוקדת, הולכת, רוכבת על אופניים ומתאמנת – האימון האישי הפך זוגי עכשיו כשגם בעלי הצטרף 🙂

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • בשלות – נדרשת בשלות לשינוי. לפעמים עושים אותו בבת אחת – חותכים גלוטן וסוכר כמו שעשיתי בתזונה למשל ולפעמים בפעולות קטנות. צעד צעד. עד שהפעולה הופכת הרגל.
    מה שמאפיין את השינוי שאני עשיתי הוא איזה שקט פנימי.
    אמא שלי אמרה לי לאחרונה "את יודעת? בדיאטות קודמות כל הזמן דיברת על הדיאטה, מה את אוכלת, מה תאכלי, מה לא ופתאום את שקטה. עושה ופחות מדברת".
  • אם הגעת להחלטה שאתה רוצה לעשות את השינוי – תאמין שאתה יכול לעשות אותו, 'אופטימיות מציאותית'. ראיתי בדמיוני איך השינוי נראה, לאן אני רוצה להגיע והאמנתי שאני יכולה להגיע לשם.
  • עשו רשימה של קולות ה"שדונים" המעכבים ביחס לשינוי וקולות ה"חברים" המקדמים. אם מצאתם מספיק סיבות לכך שהשינוי טוב לכם – מצאו דרך להגביר את הקולות המקדמים.
  • צרו תכנית עבודה שמובילה לשינוי הזה. זה החלק של המציאותית ב'אופטימיות המציאותית'.
  • דעו שתיתקלו באתגרים בדרך ושיהיו טוויסטים בעלילה – היו מוכנים להתמודד איתם. רצוי עם מעגל של אנשים תומכים.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

ההיכרות עם ארגונים מבפנים, תכונות האישיות שלי, המיומנויות ומערכות היחסים ממשיכים ללכת איתי בתוך ארגז הכלים של חיי.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

לחנן בן ארי יש את השיר 'רגע' שמדבר על היכולת להאמין בהגעה לחוף מבטחים.
חוסן היא היכולת שלך להתמודד עם אתגרים שבאים בדרך.
אני קוראת לאתגרים האלו 'פסי הרעדה' – הם חלק מהדרך והחוכמה היא להמשיך להחזיק את ההגה גם כשהכביש זז ולהמשיך לנהוג יציב.
בהתחלה זו החזקה הישרדותית ואח"כ אתה יכול להתפתח בתוך הדרך הזו ולמצוא בה יופי ונופים חדשים.

"רגע בא רגע הולך
אל תשאלי אנה ולמה ואיך
על חוף מבטחים תפתחי את ליבך
תראי איך ברגע הכל יחייך"

הפוסט גלי אבירם: אל האושר והכושר הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/11/11/%d7%92%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%9d/feed/ 0
נירית כהן: ממנהלת בכירה לעצמאית https://nuritctlv.co.il/2020/11/05/%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2020/11/05/%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%9f/#respond Thu, 05 Nov 2020 20:25:55 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1110 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני נירית. כמעט 30 שנה עבדתי באינטל במשרות ניהול בכירות בארץ ובעולם, מהן עשור כסמנכ"ל משאבי אנוש של אינטל ישראל. כיום אני יועצת אסטרטגית במפגש בין עולם העבודה העתידי למציאות, מלווה ארגונים בתהליכי טרנספורמציה שמחברים בין מנהיגות, מדיניות ואנשים. תוכלו למצוא את הטור שלי בגלובס  ובבלוג שלי ב niritcohen.com וגם […]

הפוסט נירית כהן: ממנהלת בכירה לעצמאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני נירית. כמעט 30 שנה עבדתי באינטל במשרות ניהול בכירות בארץ ובעולם, מהן עשור כסמנכ"ל משאבי אנוש של אינטל ישראל. כיום אני יועצת אסטרטגית במפגש בין עולם העבודה העתידי למציאות, מלווה ארגונים בתהליכי טרנספורמציה שמחברים בין מנהיגות, מדיניות ואנשים. תוכלו למצוא את הטור שלי בגלובס  ובבלוג שלי ב niritcohen.com וגם לשמוע עוד בתכנית "הייקט בפקקים" ברדיו תל אביב. 

בחיי האישיים, אני אוהבת ליצור. מציירת, כותבת, אופה, במיוחד כשאני צריכה "להתפיח" רעיון זה עובד מצוין עם עוגות שמרים. יש לי 2 בנים בוגרים שנהנים מהתוצרים.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

עזבתי חברה שהיתה לי לבית ובטח לזהות משך כמעט 30 שנה ויצאתי לדרך עצמאית.
אבל שזה לא ישמע כמו משהו של רגע, זה היה מבחינתי מסע שלקח 10 שנים.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

הבנתי כבר בסביבות 2008 שאני לא אצא לפנסיה מאינטל. וגם, שאני לא יודעת מי אני מחוץ לאינטל. ידעתי מה אני לא רוצה אבל לא ראיתי מה אני כן יכולה להיות. לא רציתי להיות "לשעבר", לא רציתי להיות יועצת, עצמאית, לחלק כרטיסי ביקור. ומצד שני לא רציתי להיות שכירה more of the same. במילים אחרות הייתי תקועה. אבל ידעתי שאני לא יכולה להישאר תקועה כי היום הזה יגיע ואני חייבת להתכונן אליו.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

קודם כל, ההצמדות להגדרות. חשבתי שאני מבינה את האפשרויות שלי מחוץ לארגון ולא התחברתי לאף אחת מהן. ברגע ש – בעזרת יועץ מצוין, שחררתי את הצורך להגדיר את עצמי במונחים הרגילים, נתתי לעצמי רשות ללכת לאיבוד ולבדוק מה אמצא.

מה עזר לשינוי לקרות?

פגשתי אנשים, זיהיתי נושאים שמעניינים אותי ולא עסקתי בפרקטיקה של איפה זה פוגש הגדרות של עבודה ופרנסה. התגלגלתי תקופה ארוכה בתהליך הבשלה שהתאים לי. אבל לא מתאים לכל אחד. יש אנשים שהמעבר שלהם יותר חד. אני הייתי חייבת לגלות מי אני יכולה להיות ורק אז לפעול.

זה התחיל בלהבין מי אני מחוץ לאינטל. אם אני לא רוצה להיות "לשעבר" אז מי אני יכולה להיות. חבר המליץ לי לפתוח בלוג. בדיעבד, זו היתה מתנה מופלאה כי היא לימדה אותי על מה אני רוצה לדבר, מה הדברים שמעניינים אותי. וצברתי קהילת קוראים עד שגלובס ביקשו להעביר את הבלוג אליהם. ביקשתי וקיבלתי אישור מאינטל גם לכתיבה בעיתון וגם לעבודה בחוץ כל עוד זה לא קשור לעבודה שלי באינטל. בתהליך הזה למדתי מה המסר שלי. במקביל, קיבלתי פניות להרצאות, ליעוצים, גם הם עזרו לי לחדד את המסר שלי והתחלתי להפריד בינו לבין השוטף של התפקיד באינטל. בתהליך הזה למדתי מה שלי ומה נשאר מאחור ביום שבו אעזוב. זה עזר לי להגדיר מי אני יכולה להיות.
יצאתי לעצמאות ביום שבו הבנתי שהמחשב שאני רוצה לפתוח בבוקר הוא הפרטי, שהמייל הפרטי שלי הכיל עבורי הרבה יותר ריגושים מזה של אינטל. אז הבנתי שהגיע הזמן. וידעתי עוד משהו. שלמרות שהיו לי כבר מותג, עסק, הכנסה חלופית, ידעתי בוודאות שאגלה עוד המון אפשרויות שאני לא רואה עדיין. ולסמוך על הדרך.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

את הרשות ללכת לאיבוד לתקופה מסוימת. לא לחפש עבודה, לחפש דרך. להתגלגל בין אנשים ותכנים ולגלות מה כן ומה לא. בסופו של יום החיבור לעשייה באמצע החיים עובר דרך חמש שאלות שאנחנו צריכים ללמוד לענות עליהן: מה הערך שאני מביאה? עם מי אני צריכה לשתף פעולה כדי להביא את הערך הזה? מי זקוקים לו? איך הם קוראים לזה? איך הם ידעו שאנחנו קיימים?

הדרך לגלות את התשובות לשאלות האלה לא עוברת בקורות חיים ומודעות דרושים אלא במסע מתגלגל של שיחות ומפגשים מתוכננים ולא מתוכננים.

 

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

בהגדרה מי שאני היום בונה על כל מה שהייתי ועשיתי. אנחנו לא מתחילים מחדש באמצע החיים, אנחנו רק בוחרים את האופן בו נגדיר את עצמנו מקצועית, שזה לא חייב להיות קו ישר ממי שהיינו.
כל התפקידים שעשיתי בכספים, משאבי אנוש, מיזוגים ורכישות ומערכות מידע בישראל, באירופה, בארגון הגלובלי ביחד עם כל הפעילויות ההתנדבותיות שלי בקהילה ובמערכות המדינה השונות, כל אלה חברו יחד לעזור לי להגדיר את המומחיות שלי בעולם העבודה המשתנה והמפגש שלו עם המציאות בכל הרמות.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

על הקיר מעל המחשב שלי תלויה ציטטה משיר "צבעי הרוח" מתוך הסרט "פוקהונטס" של דיסני:
If you walk the footsteps of a stranger, you’ll learn things you never knew you never knew

עוד משהו?

לא לפחד. הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה. בהצלחה!

הפוסט נירית כהן: ממנהלת בכירה לעצמאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/11/05/%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%9f/feed/ 0
עמית גוטרמן: מגרפיקה לאדריכלות נוף https://nuritctlv.co.il/2020/10/29/%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%98%d7%a8%d7%9e%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2020/10/29/%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%98%d7%a8%d7%9e%d7%9f/#respond Thu, 29 Oct 2020 20:11:51 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1100 ספר על עצמך בכמה משפטים שמי עמית, בן 49, בזוגיות ואבא ל-2 בנות, חי בכפר סבא. מה השינוי שעשית באמצע החיים? אחרי כ-12 שנים של עבודה כמעצב גרפי בתחום הפרסום והקד"מ, עשיתי שינוי מקצועי, למדתי הנדסאות נוף ואני עובד במשרדי אדריכלות נוף ב-5 השנים האחרונות איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו? באיזשהו שלב הרגשתי שהעיסוק […]

הפוסט עמית גוטרמן: מגרפיקה לאדריכלות נוף הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר על עצמך בכמה משפטים

שמי עמית, בן 49, בזוגיות ואבא ל-2 בנות, חי בכפר סבא.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

אחרי כ-12 שנים של עבודה כמעצב גרפי בתחום הפרסום והקד"מ, עשיתי שינוי מקצועי, למדתי הנדסאות נוף ואני עובד במשרדי אדריכלות נוף ב-5 השנים האחרונות

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

באיזשהו שלב הרגשתי שהעיסוק בעיצוב גרפי לא נותן לי מספיק משמעות.
התחום שעסקתי בו מוקד ביצירת העדפה צרכנית, והתחלתי לחוש פער בין המאמץ שהשקעתי  למידת המשמעות שקיבלתי. חיפשתי כיוון עם יותר משמעות עבורי. גם הרגשתי תסכול מחוסר התהליך בעיצוב הגרפי: בבוקר הייתי מקבל בריף ובערב התוצר כבר עלה לעיתון… .

מה שמעניין הוא שלפני שלמדתי עיצוב גרפי חשבתי ללמוד אדריכלות ובסופו של דבר ויתרתי על כך עקב הזמן הרב שעובר משלב התכנון הראשוני עד שהמוצר המוגמר (=הבניין) מוכן. אז בעצם מה שמשך אותי בהתחלה לעיצוב הגרפי, בסופו של דבר גם הרחיק אותי מהתחום הזה.

התהליך התחיל בחשיבה אישית עם עצמי כמה שנים טובות שלאחריהן פניתי לתהליך של אימון תעסוקתי ויחד עם המאמנת הבשיל הכיוון של שינוי מקצועי לאדריכלות נוף.

מרגע שקיבלתי את ההחלטה התמסרתי ללימודים אינטנסיביים של שנתיים במהלכם עבדתי במשרה חלקית בעיצוב הגרפי. עם סיום הלימודים התחלתי לעבוד במשרד אדריכלות נוף.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

לעשות שינוי כשיש משפחה ומחויבויות נוספות. התחלתי את השינוי כשבתי הבכורה היתה בת שנתיים והיו משמעויות של הכנסה ושל זמן.

אתגר נוסף היה הגיל שלי, מחד הגיל הוא יתרון וניסיון, מצד שני מפחיד לעשות שינוי בגיל כזה.

מה עזר לשינוי לקרות?

החלטה משותפת עם בת הזוג ועידוד שלה שגם הובילו לשינוי מקום מגורים – קרוב למכללה שבה למדתי, עזרו מאד לשינוי לקרות.

וגם – ההתלהבות שלי מהכיוון של אדריכלות נוף ומהלימודים עצמם – הרגשתי שזה נותן לי את המשמעות ואת העניין שחיפשתי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

ללכת בעקבות הענין והמשמעות.

הפוסט עמית גוטרמן: מגרפיקה לאדריכלות נוף הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/10/29/%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%98%d7%a8%d7%9e%d7%9f/feed/ 0
הדס פרידלנדר: מאמא בבית לאחות https://nuritctlv.co.il/2020/10/22/%d7%94%d7%93%d7%a1-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9c%d7%a0%d7%93%d7%a8/ https://nuritctlv.co.il/2020/10/22/%d7%94%d7%93%d7%a1-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9c%d7%a0%d7%93%d7%a8/#respond Thu, 22 Oct 2020 09:37:00 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1085 ספרי על עצמך בכמה משפטים בת 44, אמא לארבעה ילדים 17.5, 15, 12, 5,  כלב וארנב. גרה בכפר סבא. למדתי ביולוגיה בטכניון, אך לא עסקתי בתחום. מאז שנולדו הילדים הייתי מאוד מוכוונת לאמהות: בחרתי עבודות במשרות חלקיות שאפשרו לי להיות בבית בצהריים, עם שני הילדים הקטנים הייתי בבית עד גיל 3, כאשר תוך כדי למדתי […]

הפוסט הדס פרידלנדר: מאמא בבית לאחות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

בת 44, אמא לארבעה ילדים 17.5, 15, 12, 5,  כלב וארנב. גרה בכפר סבא.
למדתי ביולוגיה בטכניון, אך לא עסקתי בתחום.
מאז שנולדו הילדים הייתי מאוד מוכוונת לאמהות: בחרתי עבודות במשרות חלקיות שאפשרו לי להיות בבית בצהריים, עם שני הילדים הקטנים הייתי בבית עד גיל 3, כאשר תוך כדי למדתי תטא הילינג וטיפלתי.
ב'שנות הבית' שלי התחברתי לעולמות היצירה ועבודת היד, למדתי לסרוג ולתפור.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

הלכתי ללמוד סיעוד בגיל 42. בימים אלו אני עובדת כ'פרח סיעוד' ומסיימת את הלימודים.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

תוך כדי התקופה עם בת הזקונים שלי בבית התחלתי לחשוב מה אעשה כשאהיה גדולה.
חשבתי שאני בת 40, אני אמא ומה אני חוץ מזה, אני אהיה לבד בבית ומה אני אעשה עם עצמי.
ההרגשה שאני רק נתמכת ולא מביאה שום כסף הביתה היא לא נעימה.
הבנתי שהילדים גדלו ו'עכשיו תורי' – הגיע הזמן שאפתח את עצמי.
כשהייתי צעירה לא הבנתי מה הדרך הנכונה, מה אני אוהבת לעשות, מה בחיים לא אעשה… לאט לאט נעשה לי יותר ברור מי אני.
במבט לאחור דרכים שונות הובילו למקום של הסיעוד: למדתי ביולוגיה, עסקתי ברפואה משלימה (בתחום של תטא הילינג) ויותר מהכל – תמיד אהבתי לעזור לאנשים.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

המעבר מלהיות אמא זמינה ונוכחת לזמינות נמוכה יותר, פתאום אני לא איתם בחופשים, בצהריים, ילד חולה ואני לא יכולה להיות איתו כי אסור להעדר.
מלהיות אמא טוטאלית לאמא לא נמצאת. קונפליקט.
המעבר מחיים שיש בהם הרבה עיסוקי פנאי: תחביבים ויצירה לחיים מאוד עמוסים.
אני זוכרת שאמרתי לבעלי: 'אני מרגישה שאין לי חיים, אין לי זמן לכלום', אז הוא אמר לי: 'ההפך עכשיו יש לך חיים…'.
גם הצורך אחרי כל כך הרבה שנים ללמוד, להפעיל את המוח, לשנן, לשבת בכיתה מ 8-15, להבחן.. .

האתגרים האלו הובילו לכך  שכשהתחלתי ללמוד כל הבית נכנס לאווירה של שינוי, מן משבר כזה.

נהנתי מאוד מהלימודים אבל היו רגעים של  בכי וקושי, בעיקר סביב חוסר זמינות לילד חולה, לחץ של תקופת מבחנים וכו'.

מה עזר לשינוי לקרות?

בעלי מאוד תומך בי, נתן לזה לקרות, תמך ברגעים של הקושי, לקח ימי חופש כשהיה צריך.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

ללכת עם הלב. לחשוב מה באמת יעשה טוב לעצמך וללכת לשם. לעשות את זה. גם עם הקושי.
חיים רק פעם אחת. מתים פעם אחת, חיים כל יום.. .
לעשות את החיים למקום שכיף לך להיות בו.
גם אם יש קושי בדרך, לצאת מאזור הנוחות כדי למצוא את המקום הנכון יותר.
כשאת מחליטה על השינוי זה שם אותך במקום של בחירה ושליטה

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בחרתי בשני היבטים:
תמונת 'הצעקה' של מונק שמשקפת בעיני את הפחד הפנימי העמוק לחצות את הגשר לעולם חדש – אחר. הרבה גשרים יש בחיים, וגם אם זה ממש ממש מפחיד, ניתן לעבור אותם. בסופו של דבר, בצד השני יכול להיות יותר טוב… .
להרגעת הקולות הפנימיים של החרדה אני בוחרת את השיר "היי שקטה"  של ריקי גל שמשלב בין הרגעה לבין עוצמות  לשינוי וצמיחה.

הפוסט הדס פרידלנדר: מאמא בבית לאחות הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/10/22/%d7%94%d7%93%d7%a1-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9c%d7%a0%d7%93%d7%a8/feed/ 0
נטע כהן-בלום: ממהנדסת תע"ונ למומחית קשב וריכוז https://nuritctlv.co.il/2020/10/15/%d7%a0%d7%98%d7%a2-%d7%9b%d7%94%d7%9f-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9d/ https://nuritctlv.co.il/2020/10/15/%d7%a0%d7%98%d7%a2-%d7%9b%d7%94%d7%9f-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9d/#respond Thu, 15 Oct 2020 14:26:48 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1074 ספרי על עצמך בכמה משפטים אני נטע, בת 42 נשואה לאלעד ואמא לשלוש בנות (אור 14, אביב 11.5, פלג 8), תפקיד חיי הוא להיות אמא ודרך התפקיד הזה אני עוברת התפתחות אישית שלא נגמרת. במקור אני אילתית. בצבא עזבתי את אילת ועד לפני שנה גרתי במרכז. לפני שנה עברנו לגור בבאר אורה שבערבה הדרומית. אני […]

הפוסט נטע כהן-בלום: ממהנדסת תע"ונ למומחית קשב וריכוז הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני נטע, בת 42 נשואה לאלעד ואמא לשלוש בנות (אור 14, אביב 11.5, פלג 8),

תפקיד חיי הוא להיות אמא ודרך התפקיד הזה אני עוברת התפתחות אישית שלא נגמרת.
במקור אני אילתית. בצבא עזבתי את אילת ועד לפני שנה גרתי במרכז.
לפני שנה עברנו לגור בבאר אורה שבערבה הדרומית.

אני רואה את עצמי כאדם שמרני, עם רגליים על הקרקע ומכוון לעשיה אך עם השנים אני מתחברת למקומות רוחניים, למדתי תטא הילינג ואני עושה בזה שימוש אישי יומיומי. בנוסף, אני גם חובבת את עולם הבישול והאפייה.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

במשך 15 שנה עבדתי כמהנדסת תעשיה וניהול בחברות גדולות במשק בתפקידים של ניהול תפעול ושרשראות אספקה. עברתי להיות עצמאית בתחום של הקניית מיומנויות להתמודדות עם תסמיני הפרעת קשב וריכוז.
כמו כן עברתי ממגורים במרכז הארץ למגורים בדרום הרחוק (ליד אילת..).

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

בעקבות אימהות מאוד מאתגרת לילדת ADHD סוערת במיוחד וניסיונות טיפוליים רבים ולא מוצלחים, החלטתי ללמוד בעצמי על ההפרעה ולהבין יותר.

ככל שנחשפתי יותר, הסקרנות גברה.

הגעתי לקורס "אימון להפרעת קשב" שבמהלכו למדתי על הפרעת הקשב לעומק, קיבלתי כלים מעולים להתנהל בבית עם בתי בעלת הפרעת הקשב, והבנתי שגם אנחנו המבוגרים מתמודדים עם שלל מאפיינים של הפרעת קשב שפוגעים לנו באיכות החיים, בתקשורת שלנו עם אחרים ובתפקוד היום יומי.
בתהליך אישי שעברתי, דייקתי את האמא שאני רוצה להיות עבור בתי, למדתי לפתח את חוש החמלה, לבחור את הערכים החשובים לי ולראות את בתי באור חדש ומעצים.
בעקבות כך, קיבלתי ילדה חדשה, קסומה, עוצמתית והרבה יותר רגועה ומשתפת פעולה.
כשהבנתי את עוצמת התהליך על מה שקרה אצלי בבית, החלטתי שכל מה שמעניין אותי זה "להעביר את זה הלאה" לעוד בתים, את הבשורה שהדרך הכי אפקטיבית לטפל בילד עם הפרעת קשב היא דרכנו ההורים.
בעקבות כך החלטתי על שינוי כיוון משמעותי. הנחתי מאחור את השכלתי כמהנדסת תעשיה וניהול, ואת הקריירה הניהולית האינטנסיבית בקרב חברות מובילות בשוק.

התחלתי להתמקד בלסייע לכל מי שפנה, ובהפצה נרחבת ככל הניתן של הבשורה שגיליתי בעצמי ולהעמיק את הכשרותיי בתחום האימון, ההדרכה והטיפול.

 בשלוש השנים האחרונות אני עצמאית בתחום של הקניית מיומנויות להתמודדות עם תסמיני הפרעת קשב וריכוז.
במסגרת הזו אני מאמנת, מרצה, מדריכה הורים, מעבירה סדנאות וקורסים כאשר אני משתמשת בכלי אימון, CBT, NLP ועוד.

שינוי נוסף שעשיתי באמצע החיים:  לפני כשנה, בזכות השינוי המקצועי, החלטנו כמשפחה על שינוי מקום המגורים מהמרכז לדרום, ועברנו ל"באר אורה", ישוב קהילתי סמוך לאילת. ובכך, חברתי אחרי 20 שנה של חיים במרכז הארץ למשפחתי המורחבת (הורים ו-3 אחיות) ולמחוזות ילדותי, בהתרגשות גדולה.
תמיד רציתי לעבור דרומה, אך כשכירים בחברות גדולות לא היתה אפשרות. במקביל לתהליך השינוי שלי גם בן זוגי עבר שינוי ועבר למקצוע טיפולי. ואז – יום אחד התעוררתי בבוקר ואמרתי לו – "מה בעצם אנחנו עושים פה? יש לנו כבר מקצועות אחרים, אנחנו עצמאים, עובדים מהבית, כבר הקשר למרכז הוא לא הכרחי ואפשר לנסות משהו אחר. משהו אחר גם לבנות וגם לנו".

תוך שלושה חודשים עברנו לדרום.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

המעבר מעובדת שכירה בחברת ענק לעצמאית הוא בהחלט מאתגר. ויתרתי על האוטו, ויתרתי על הטלפון, ויתרתי על הנופש, ויתרתי על המשכורת הקבועה, ויתרתי על ארוחות הצהריים המפנקות… .

ההבנה שלהיות עצמאית זה אומר גם להיות אשת שיווק, אשת כספים, יזמת, אשת מכירות, מפיקה ועוד הרבה תפקידים מעבר לעבודה המקצועית נטו – היתה ועדיין מאתגרת.

כנ"ל העבודה לבד ולעיתים תחושת הבדידות אחרי שנים של עבודה כחלק מארגון וצוות.

כעצמאים, נדרש מאיתנו לדעת לחיות עם חוסר יציבות, חוסר ודאות, ללמוד להמציא את עצמנו כל פעם מחדש, להתיידד עם טכנולוגיה, עם עמידה מול קהל (במקרה שלי), ועם עוד מיומנויות חדשות שהן חלק בלתי נפרד מלנהל עסק.

במעבר הפיזי לדרום, הקושי הגדול היה להתרחק מהמשפחה של בן זוגי שגרו קרוב מאוד אלינו ומהחברים. אבל בסה"כ ההרפתקה והיתרונות של המעבר היו מאוד עוצמתיים והמעבר עבר חלק מאוד.

מה עזר לשינוי לקרות?

תשוקה גדולה, התרגשות, רצון "להעביר את זה הלאה" ולעזור להורים מאותגרים להתמודד עם ילדיהם וגם רצון לשמור על עצמי בתהליך השינוי שעברתי כאמא מאותגרת 😊

בנוסף, מהדהדת בי תחושת שליחות כלפי ילדים עם הפרעת קשב וריכוז שגדלים בבתים שלא מכירים את מהות הלקות, ועלולים לפגוע בתחושת הערך והדימוי העצמי שלהם. זהו נזק אדיר, שקל לעשות וקשה לתקן כשנהיה מאוחר. לקרוא נכון את המציאות בזמן וללמוד מה לעשות לגביה, הם מבחינתי הדברים החשובים ביותר לגביי ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז.

מעבר לכך, מה שמאוד עזר לי לעשות את המהלך היו המון תמיכה ועידוד מצד בן זוגי והמשפחה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

להיות בתנועה מתמדת, להסכים להתנסות, להסכים לטעות, להיצמד לאנשים מקצועיים ומעוררי השראה ולהתחבר כל יום מחדש לרצון העמוק שגרם לך להעיז ולעשות שינוי בחייך ולמטרות שהצבת לעצמך.

עוד משהו:
בעקבות סיטואציות עם הבת שלי יצאו ממני צדדים אפלים, ששכנו עמוק בתוכי וזה מה שדחף אותי לשינוי. והודות לשינוי אני מרגישה שהפכתי לאדם מסופק, רגוע ומאושר יותר.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

השיר של ריטה – מחכה, מהדהד לי את השינוי.

 

הפוסט נטע כהן-בלום: ממהנדסת תע"ונ למומחית קשב וריכוז הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/10/15/%d7%a0%d7%98%d7%a2-%d7%9b%d7%94%d7%9f-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9d/feed/ 0
אלון גץ: מסמנכ"ל בהייטק למוזיקאי https://nuritctlv.co.il/2020/10/08/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%92%d7%a5/ https://nuritctlv.co.il/2020/10/08/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%92%d7%a5/#respond Thu, 08 Oct 2020 08:39:18 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1055 ספר על עצמך בכמה משפטים נשוי ואבא לארבעה ילדים. גר במושב, קשור לאדמה, עצים, חיות… 31 שנה הייתי בהייטק, סמנכ"ל פיתוח בחברה גדולה (למרות שלא סיימתי 12 שנות לימוד 😉).  בצעירותי ניגנתי סקסופון במשך שנתיים. בגיל 52 החלטתי לחזור למוזיקה במקביל להייטק עד שלאט לאט המוזיקה תפסה יותר ויותר מקום וכיום אני עוסק רק במוזיקה. […]

הפוסט אלון גץ: מסמנכ"ל בהייטק למוזיקאי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר על עצמך בכמה משפטים

נשוי ואבא לארבעה ילדים. גר במושב, קשור לאדמה, עצים, חיות…
31 שנה הייתי בהייטק, סמנכ"ל פיתוח בחברה גדולה (למרות שלא סיימתי 12 שנות לימוד 😉).  בצעירותי ניגנתי סקסופון במשך שנתיים. בגיל 52 החלטתי לחזור למוזיקה במקביל להייטק עד שלאט לאט המוזיקה תפסה יותר ויותר מקום וכיום אני עוסק רק במוזיקה.
כיום אני בן 62, עשור מאז השינוי.. .

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

השינוי היה  החזרת המוזיקה לחיים שלי, כך שתפסה מקום יותר ויותר גדול עד שהפכה לעיסוק ולפרנסה שלי.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

מאוד אהבתי את העבודה שלי בהייטק שהיתה יצירתית ומגוונת.
באיזשהו שלב החברה שעבדתי בה נקנתה ועקב כך עברה שינוי משמעותי באווירה ובכיוון, התוצאה היתה שהתפרקה ה'חבילה' של החבר'ה שנהנתי לעבוד איתם ביחד והרגשתי שהעבודה כבר לא ממלאת אותי.

המעבר למוזיקה היה בשלבים: פתחתי מועדון ג'ז במשק שלי, הזמנתי הופעות שנהנתי מהן והגיע קהל.

זה לא היה עסק כלכלי אלא תחביב כייפי בשבילי: ביום שישי הייתי חוזר מטיסה ומיד הולך לסדר את הבר, את הכסאות לקראת ההופעה שתהיה בערב. אשתי היתה צוחקת שמועדון הג'ז זה ה'חוג' שלי.. .

העיסוק במועדון הג'ז הדליק אצלי את הג'וק של המוזיקה, קניתי סט תופים והתחלתי לנגן. במקביל קצת חזרתי לסקסופון. למדתי לבד, רק לתופים ביקשתי ממיכאל אבגיל מהתקווה 6 שיראה לי איך מחזיקים מקלות ומכאן המשכתי לבד.

בינתיים המועצה סגרה לי את מועדון הג'ז (שלא היה חוקי..). בהופעה האחרונה שהיתה בו הבאתי אמן בשם ארנון פרידמן. אחרי שהוא הופיע, אמרתי לו: 'ארנון בוא נעשה הרכב'.

עד היום אני שואל את ארנון איך הוא הסכים לקבל אותי, בנאדם בלי שום השכלה מוזיקלית רשמית. מאז כבר 12 שנה אנחנו מופיעים ביחד. ההרכב שלנו היום נקרא 'הג'זלנים' על שם הג'זלן שהיא משאית שמתפקדת כבמה ניידת להופעות. יש לנו שני סוגי הופעות – "זולות יותר" מנגנים יותר ג'ז ומוסיקה מקורית והופעות "פרנסה" מוזמנות ע"י מפיקים או חברות לקהל של ארגונים בארועים שונים.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

האתגר הראשון הוא האתגר הכלכלי. שינוי ממשכורת הייטק הוא משמעותי. הייתי צריך לוודא שנשאר כסף לצרכים של החיים. כמובן שהשינוי גזר התנהלות כלכלית יותר צנועה.

האתגר השני הוא אתגר של ענין – בהייטק עבדתי בקצב גבוה, מסביב לשעון, מלא טיסות ואהבתי את האינטנסיביות הזו. העיסוק כאומן הוא פחות אינטנסיבי – יש הופעות אחדות בשבוע ומעבר לזה עיסוק בשיווק. לקחתי על עצמי עוד משימות של הבית: הסעות, קניות, תחזוקה וגם – עיבוד של האדמה במשק שלי.

מה עזר לשינוי לקרות?

הטריגר היה השינוי בחברה שעבדתי בה. כבר לא אהבתי את האווירה והכיוון ומכאן הדרך לשינוי היתה קצרה. שנה וחצי נערכתי לעזיבה מבחינה כלכלית ומנטלית: הכנתי תשתית כלכלית, תשתית פסיכולוגית, הכנתי את המשפחה גם לשינוי בפן הכלכלי וגם לשינוי מבחינת הנוכחות שלי בבית (ממצב שלא הייתי למצב שאני כל הזמן 'מסתובב להם בין הרגליים').

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

אני לא יכול ליעץ לאף אחד, לכל אחד יש את ה DNA שלו והוא צריך לשבת ולשקול את הפלוסים והמינוסים.
יחד עם זאת חשוב להתכונן כלכלית ומנטלית וגם – להכין את המשפחה, שכן זה שינוי משמעותי גם עבורה.
היתרון שלי בהקשר של עולם המוזיקה, שבניגוד לרוב המוזיקאים, אני מביא ניסיון עסקי. הניסיון הזה משרת אותי בעיסוק כמוזיקאי. אז ההמלצה כאן היא לראות איזה היבטים מתוך העולם שלפני השינוי אפשר להביא לעולם שאחרי השינוי.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בג'אז כשאומרים let's go to the bridge – מתכוונים 'בוא נעבור לפזמון' וניתן לנגן השני להתחיל לאלתר. בחרתי שיר שלנו, הג'זלנים, השיר מדבר גם על האומץ לעבור את הגשר..
ראו כאן חלק מהמילים:

רבים הם אלה החולמים
לחצות את הנהר
להגיע אל מעבר לקשת
או לטפס עד ראש ההר

רק מעטים מצליחים
למצוא את גשר הזהב
לאזור אומץ ותושיה
עם כוונה לעלות עליו

מה מתרחש מעבר לגשר,
מעבר לנהר ומהו הקשר?
מה מסתתר מעבר לקשת,
מה מונע מבעדנו לשם לגשת?

אז בואו נעלה על הגשר
לטס גו טו דה ברידג'
והעיקר לא לפחד כלל
לטס גו טו דה ברידג'

הפוסט אלון גץ: מסמנכ"ל בהייטק למוזיקאי הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/10/08/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%92%d7%a5/feed/ 0
זהר אופז-ליפסקי: להפוך לרבה https://nuritctlv.co.il/2020/09/29/%d7%96%d7%94%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%96-%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%a1%d7%a7%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2020/09/29/%d7%96%d7%94%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%96-%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%a1%d7%a7%d7%99/#respond Tue, 29 Sep 2020 10:18:52 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1038 ספרי על עצמך בכמה משפטים שמי זהר אופז ליפסקי, בת 55, נשואה לברוך, אמא של עדו (27), יאיר (24), הגר (20). מורה לתנ"ך ומחנכת בתיכון, מוסמכת לרבנות מטעם ההיברו יוניון קולג'. נולדתי וגדלתי באיילת השחר, שם אני חיה. הורי נפטרו בשלוש השנים האחרונות. יש לי שתי אחיות ואח. מה השינוי שעשית באמצע החיים? בגיל 40 […]

הפוסט זהר אופז-ליפסקי: להפוך לרבה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

שמי זהר אופז ליפסקי, בת 55, נשואה לברוך, אמא של עדו (27), יאיר (24), הגר (20).
מורה לתנ"ך ומחנכת בתיכון, מוסמכת לרבנות מטעם ההיברו יוניון קולג'. נולדתי וגדלתי באיילת השחר, שם אני חיה. הורי נפטרו בשלוש השנים האחרונות. יש לי שתי אחיות ואח.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 40 פניתי ללימודי רבנות. עד אז הייתי מורה בתיכון בלבד.
לימודי הרבנות פתחו בפני דלת לעולם רחב של התנסויות ואפשרו לי להציע מגוון של שירותים לחברות וחברי הקהילה שלי: עריכת טקסים: בר/בת מצווה, חתונות, חגיגות להולדת, הלוויות, טקסי פרידה בבתי אבלים, מעגלי ריפוי ועוד, שיעורים, הוראה של קריאה בתורה ועוד.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

עסקתי בהוראת יהדות, ההשכלה שלי היא בתחום. הייתי מעורבת באירגונים של התחדשות יהודית. יצאנו לשליחות בקנדה ושם הייתי פעילה בבית כנסת שוויוני ליברלי, הפכתי למעין "עוזרת חזן", למדתי להתפלל ולקרוא בתורה. כשחזרנו מקנדה החלטתי ללמוד רבנות.

 

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

בעצם המשכתי לעבוד כמורה, כך שמבחינת הפרנסה לא היה שינוי.
היה קושי פיסי: נסיעות לירושלים, היעדרות מהבית, המשפחה היתה מאד מגויסת.
מחוץ ללימודים, אני נדרשת להרבה יוזמה והעזה כדי להנכיח את העשייה שלי בתחום.

מה עזר לשינוי לקרות?

זה היה כיוון מאד מתבקש לעשייה הקודמת שלי, יש דברים בתחום הרבנות שמאד מתאימים לי
(אני טובה בהם):
ההכרות שלי עם המקורות היהודיים והאהבה והעניין שלי בהם,
המוזיקליות (כן… הובלת תפילה וקריאה בתורה דורשות מוזיקליות), 
ויכולתי לעמוד מול קהל, ללמד, לדרוש, להלהיב ולהוביל.
כל היכולות האלה עמדו לצידי כשנכנסתי לעולם הרבנות.
המשפחה ובעיקר בן הזוג מאד תמכו. גם בקהילה שלי, מקום מגוריי, בסך הכל, יש תמיכה מרובה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

להעז. אני חושבת שזה הדבר הכי משמעותי. לא לפחד.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

הפוסט זהר אופז-ליפסקי: להפוך לרבה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/09/29/%d7%96%d7%94%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%96-%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%a1%d7%a7%d7%99/feed/ 0
טלי סלונים-שפט: אל ההעזה והשינויים https://nuritctlv.co.il/2020/08/26/%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a4%d7%98/ https://nuritctlv.co.il/2020/08/26/%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a4%d7%98/#comments Wed, 26 Aug 2020 09:40:21 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1014 ספרי על עצמך בכמה משפטים ב-executive summary: אמא לשתי טינאייג'ריות, נשואה לשעבר, אישה בתנועה, מנהלת משאבי אנוש, בלוגרית, כותבת וסופרת בפוטנציה, בת זוג, סטייליסטית אישית. הסדר בין הטייטלים והמינונים שלהם בחיי משתנים מעת לעת. נכון לשעה הזו ביום, זה הסדר. מה השינוי שעשית באמצע החיים? עד לפני כמה שנים סלדתי משינויים. הם היו נראים לי […]

הפוסט טלי סלונים-שפט: אל ההעזה והשינויים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספרי על עצמך בכמה משפטים

ב-executive summary: אמא לשתי טינאייג'ריות, נשואה לשעבר, אישה בתנועה, מנהלת משאבי אנוש, בלוגרית, כותבת וסופרת בפוטנציה, בת זוג, סטייליסטית אישית. הסדר בין הטייטלים והמינונים שלהם בחיי משתנים מעת לעת. נכון לשעה הזו ביום, זה הסדר.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

עד לפני כמה שנים סלדתי משינויים. הם היו נראים לי מסוכנים ומאיימים. אבל בהדרגה התאהבתי במשפט "השינוי הוא איום כשהוא נעשה לך, והזדמנות כשהוא נעשה על ידיך" (רוזבת' מוס קנטר). בהשראתו עשיתי בשנים האחרונות שלושה שינויים משמעותיים: הפרידה מאבי ילדיי אחרי 19 שנים יחד, יצירת בלוג – נדל"ן דיגיטלי עצמאי שאיפשר לי סופסוף להגשים את חלום הילדות שהיה לי כתולעת ספרים – לכתוב דברים משמעותיים שאנשים יקראו, לימודי סטיילינג אישי בשנקר וליווי של נשים בשינוי מלתחה והתאמת הלבוש לעולם הפנימי שלהן, והאחרון – שינוי קריירה – לפני 8 שנים עברתי מארגונים לוקאליים לחברות גלובליות, ובשנתיים האחרונות – מתפקידי ניהול למידה ופיתוח ארגוני לתפקיד של ניהול משאבי אנוש, טוויק קטן אבל משמעותי.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

זאת שאלה מעניינת, כי עכשיו אני מסתכלת על התשובה לשאלה הקודמת, ומבינה שלא מדובר אצלי בשינוי אחד, אלא בשרשרת של שינויים בכמה ממדי התפתחות – אישי ומקצועי. בסוף שנות העשרים שלי הייתי בהרצאה מהעבודה של איזו יועצת זוגיות, והיא סיפרה שמרבית הגירושים קורים בשני צמתי זמן – אחרי הילד הראשון (שמשנה מהותית את הדינמיקה מזוג למשפחה), או בסביבות גיל 40. כששאלתי אותה למה דווקא אז, היא אמרה שבגיל 40 רוב האנשים מבינים שכמעט חצי מהחיים שלהם כאן חלף, והם שואלים את עצמם איך ועם מי ירצו להעביר את החצי השני. אני חושבת שהשאלה הזו הייתה טריגר למרבית השינויים שעשיתי. ההבנה שאני כאן לזמן מוגבל, ושיום שעובר לא חוזר.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

כאמור בעבר פחדתי משינויים, פחדתי לשלם את מחיר הטעות והחרטה. שינויים זה משהו מטלטל. ברמה הרגשית שינוי עלול לאיים על המהות והזהות המוכרת שלך, בעיני עצמך ובעיני הסביבה. נניח הבחירה ללמוד סטיילינג עימתה אותי עם שאלות על עומק מול שטחיות – האם זה לא "מרדד" אותי, ההגשמה של החלום הזה. מעבר לזה, החלטות כמו גירושין הן כמו אבן שנזרקת לאגם ומייצרת מעגלי השפעה על המון אנשים אחרים שחשובים לך – על בן הזוג, הילדות, המשפחות משני הצדדים, הקשרים החברתיים שלך. זו אחריות גדולה ונטל כבד על המצפון, לפחות לתקופה מסוימת. אבל מעבר לשאלות הפילוסופיות האלה, שינוי מעמת אותך גם עם שאלות פרקטיות של אופרציה, ויכולת כלכלית לעשות אותו.

מה עזר לשינוי לקרות?

לכל השינויים שעשיתי לקח זמן להתבשל. מהצד אולי נראה שזה היה מהיר יחסית, בפועל הם נבטו בתוכי הרבה זמן, ולא עשיתי אותם עד שלא היה בי שכנוע עמוק שזה הדבר הנכון עבורי, ושאני מסוגלת לשלם את המחירים לטובת האושר או ההתפתחות שיגיעו בהמשך. עוד דבר שסייע לשינויים שעשיתי לקרות הוא החלטה מודעת להשתדל להמעיט בהסתכלות לאחור ובחרטות. קרה מה שצריך היה לקרות, ובכל רגע נתון השתדלתי לעשות את המיטב שיכולתי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

האמת היא שאין לי נוסחה, ואני לא עפה על מודלים או נוסחאות שטובים לכולם. אחותי, שהיא יועצת קריירה, לימדה אותי שיש דרך ארוכה בין "רוצה" לבין "עושה". לכל אחד יש מסע לעבור, נסיבות אחרות. לשינויים משמעותיים יש מחירים. הם תובעים ויתורים על המקום שמוכר, ידוע ונוח, על כלובי זהב רגשיים או כלכליים, לפעמים לטובת הליכה אל הלא נודע. אם להעמיד רגע פני אודטה ולתת טיפ קטן, זה כנראה יהיה להסתכל עמוק פנימה ולסמוך על עצמך. בסוף האדם שיודעת הכי טוב מה טוב לך, מה היכולות שלך ואיך נכון לך להעביר את המחצית השנייה של חייך – היא את.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

הפוסט טלי סלונים-שפט: אל ההעזה והשינויים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/08/26/%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a4%d7%98/feed/ 3
זהר סיטנר: גם מרצה וגם ספרית https://nuritctlv.co.il/2020/07/28/%d7%96%d7%94%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%98%d7%a0%d7%a8/ https://nuritctlv.co.il/2020/07/28/%d7%96%d7%94%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%98%d7%a0%d7%a8/#respond Tue, 28 Jul 2020 05:46:44 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=1000 ספר.י על עצמך בכמה משפטים אני זהר, אני אמא לבנות, ובת להורי, ואחות לאחיותי ובת זוג ועובדת בכמה עבודות שרובן שייכות לשדה החינוך לאמנות. ועכשיו תוך כדי מבינה שגם שם אני בקשר בעיקר עם נשים: כי אני מלמדת סטודנטיות לחינוך ומדריכה גננות ובנוסף ספרית שמספרת – נשים. אז החיים שלי, בשורה התחתונה, מלאים בנשים, ילדות […]

הפוסט זהר סיטנר: גם מרצה וגם ספרית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר.י על עצמך בכמה משפטים

אני זהר, אני אמא לבנות, ובת להורי, ואחות לאחיותי ובת זוג ועובדת בכמה עבודות שרובן שייכות לשדה החינוך לאמנות. ועכשיו תוך כדי מבינה שגם שם אני בקשר בעיקר עם נשים: כי אני מלמדת סטודנטיות לחינוך ומדריכה גננות ובנוסף ספרית שמספרת – נשים. 

אז החיים שלי, בשורה התחתונה, מלאים בנשים, ילדות ובנות. מעניין.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

השינוי הגדול הוא שהוספתי לקריירה החינוכית את עולם השיער והספרות. ללמוד לספר היה חלום ישן שפתאום התאפשר לי להגשימו והוא אמנם עסק קטן אבל מכניס המון כייף ושמחה לחיים שלי.
אבל בעצם עוד לפני הספרות, עברתי ממורה לאמנות, לגננת ומשם למרצה לאמנות לגיל הרך ולמדריכה בתחום הזה. השינויים האלה לא היו גדולים, הם יותר שלבים התפתחותיים, דיוקים, אתגרים חדשים בתוך התחום. 

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

שנים שהסתובבתי עם חלום ב"מאחורה של הראש" ללמוד לספר. הוא לא היה כזה מוצהר, מדובר, לא בחנתי אותו לעומק אבל ידעתי, באמת כמה שנים טובות, שמסקרן אותי לספר, שזה נראה לי מגניב. זוכרת ספר אחד שבגיל הנעורים נתן לי מספריים ישנים במתנה. מתישהו גיליתי את תומר רשף והספריות שלמדו אצלה. התחברתי מאוד לשפה, לגישה, לאווירה. היה לי נעים להכיר ספריות יצירתיות, חכמות ורגישות, רובן משלבות יחד עם המספרה עיסוקים נוספים והמפגשים עמן היו לי תמיד מעניינים ואפילו מרגשים. 

כשהגיעה שנת השבתון ממשרד החינוך ראיתי בה הזדמנות להגשים את החלום הזה וללמוד.

זה היה מן קסם, מן רגע בזמן שהלכתי על זה. לא ידעתי אם זה יהיה תחביב או ממש מקצוע. ידעתי שאין לי כוונה לעזוב את עולם החינוך, שמאוד מגדיר אותי, אני מאוד נטועה בו ובטוחה בו והוא מעניין אותי ונותן לי תחושה של משמעות ואפילו שליחות.
אני לא מרגישה שהמילה "שינוי" היא מדויקת בהקשר הזה, הייתי בוחרת במילה "הרחבה". הרחבתי את עיסוקי המקצועיים. לא שיניתי.

מה היו האתגרים/ הקשיים בדרך לשינוי?

לא היו לי חששות כי ידעתי שאני מוסיפה משהו. לא סיכנתי את הקיים, נשארתי עם הקריירה שלי בעולמות החינוך ולצידה הוספתי עוד משהו. הסתכלתי על לימודי הספרות כהרפתקה, מתנה. הדבר המגניב הזה שעושה בשנת השבתון לצד לימודים אקדמאיים הארד קור. ידעתי שגם אם זה לא יעבוד – לא נורא.

מה עזר לשינוי לקרות?

יש לשינוי שתי 'מדרגות' – הלימודים ואחכ היישום בשטח, לאחוז מספריים ופשוט לגזור.
המדרגה הראשונה קרתה בזכות כך שאני עובדת משרד החינוך וקיבלתי את המתנה של החיים שהיא שנת שבתון. 
המדרגה השניה קרתה בזכות כמה דברים:
קודם כל גיליתי שאני מאוד נהנית מהספרות, אני מתה על זה. כייף לי.
יש כאן משהו שמאוד שונה מהיומיום החינוכי שלי שבו מדובר על תהליכים ארוכי טווח, שכרוכים בהרבה חשיבה והתכוננות. כאן יש תוצר מיידי, משהו של התחדשות, שמחה פינוק אפילו. הספרות הכניסה לי אנרגיות אחרות,  אני מספרת בדרך כלל בימי שישי, בזמן שרוב האנשים ביום החופשי שלהם, וזה היום האהוב עלי בשבוע. יום קליל של שמחת מפגשים, שיחות, מוזיקה, תלתלים ופוני.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לחלום, למרות שאני מאוד מציאותית.

להעיז לנסות, למרות שאני פחדנית.

איכשהו הלכתי על זה, לא ברור לגמרי איך.

היבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בחרתי שתי עבודות אמנות, שני תצלומים. אחד  של טירנית ברזילי, צלמת ישראלית, 2008, והשני של ברברה קרוגר, צלמת אמריקאית, מ1987. אצל ברזילי החיבור מאוד מיידי,  נשים וילדות. שיער. יופי. עדינות, חגיגיות. כל מיני מילים שקל לי להתחבר אליהן בהקשר הזה. יש בתצלום הזה משהו נינוח, נעים, שקט. הלוואי שכך מרגישה מי שמגיעה אלי. 

התצלום של ברברה קרוגר הוא אחר לגמרי. אבל יש בו את העיניים שחסרות לי מהתצלום הראשון. אמנם לא עיניים אנושיות, אבל עיניים שמחפשות, ללמוד, לדעת יותר, לגלות משהו. "תגידי לנו משהו שאנחנו לא יודעים" הן אומרות. אני אוהבת ללמוד ומנסה לראות לעומק. אולי אפשר להגיד גם עלי וגם על התצלום הזה שאנחנו מקשיבים עם העיניים.

הפוסט זהר סיטנר: גם מרצה וגם ספרית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/07/28/%d7%96%d7%94%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%98%d7%a0%d7%a8/feed/ 0
ישי תל אביבי‏: מתעשיה וניהול ל Data Science https://nuritctlv.co.il/2020/07/21/%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99%e2%80%8f/ https://nuritctlv.co.il/2020/07/21/%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99%e2%80%8f/#respond Tue, 21 Jul 2020 11:03:35 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=903 ספר.י על עצמך בכמה משפטים יש לי משפחה נפלאה – אני נשוי לנורית ואב לנעה וליעל, ואני עובד כ-Data Scientist בחברת סטארט אפ. בזמני הפנוי אני מאד אוהב לבשל ולאפות, וכן להיות בטבע ובעיקר במדבר. מה השינוי שעשית באמצע החיים? בסביבות גיל 43 החלטתי לפנות לתחום שהיה לי חדש לגמרי, ללמוד Data Science, ובעצם להיכנס […]

הפוסט ישי תל אביבי‏: מתעשיה וניהול ל Data Science הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר.י על עצמך בכמה משפטים

יש לי משפחה נפלאה – אני נשוי לנורית ואב לנעה וליעל, ואני עובד כ-Data Scientist בחברת סטארט אפ. בזמני הפנוי אני מאד אוהב לבשל ולאפות, וכן להיות בטבע ובעיקר במדבר. 

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בסביבות גיל 43 החלטתי לפנות לתחום שהיה לי חדש לגמרי, ללמוד Data Science, ובעצם להיכנס לעולם ההיי טק, להתחיל שוב מלמטה, ופחות או יותר לשים מאחור את הניסיון העשיר שבאתי איתו: שיפור ביצועים של חברות וארגונים, בעיקר בתחומי תעשייה וניהול.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

השינוי לא קרה בן לילה. במשך תקופה ארוכה הרגשתי שאני לא מקבל את הסיפוק שאני מחפש מהעבודה שלי, אף שהתקדמתי והובלתי פעילויות מאד משמעותיות בחברות שבהן עבדתי קודם. למדתי, התפתחתי, ניהלתי אנשים, ובכל זאת ללא תשוקה בחלק מהזמן.

זה גרם לי להתחיל לחשוב: האם אני צריך שינוי? ואם כן, באיזה כיוון? יש כל כך הרבה. מה יתן לי את התשוקה שאני מחפש? האם אני צריך להתחיל ממש מהתחלה, או שאני יכול לבנות על הניסיון שצברתי? האם זה נכון בכלל לעשות שינוי בגיל שלי?

נורית אשתי (היועצת הפרטית שלי) עזרה לי עם מודל שכלל שלשה מרכיבים:

א. מה הפנטזיות שלי? במה הייתי רוצה לעבוד בלי אף מגבלה?
ב. מה החוזקות שלי? במה אני טוב?
ג. מה חשוב לי בשינוי? על מה אתפשר, על מה לא?

המפגש בין שלשת המרכיבים הביא אותי למסקנה שאני צריך תחום פעילות עם מרכיב אנליטי משמעותי.

פרט ל-Data Science היו עוד תחומים שבחנתי, אבל כאשר נחשפתי לתחום הזה, והמשכתי לחקור אותו, הבנתי שזה מה שאני רוצה ולזה אני מתאים.

מה עזר לשינוי לקרות?

א. בשלב הראשון זה בעיקר להבין שאם אני באמת רוצה שינוי, אני צריך לצאת מאזור הנוחות שלי: להתחיל לברר, לדבר עם אנשים, לדבר עם מכללות, להירשם לקורסים מקוונים, ולא לשבת ולחלום על שינוי.

ב. ברגע שהתחלתי את הקורס במכללה (7 חודשים אינטנסיביים) הבנתי שכדי לממש את השינוי ולמצוא עבודה בתום התהליך, אני חייב להיות הכי טוב, לפחות הכי טוב שאני יכול. זה כלל ביצוע של כלל המטלות, כולל מטלות הרשות, השלמות תכנים שלא הועברו בקורס ועוד. 

ג. בהמשך לסעיף הקודם, בחרתי אף שלא לעבוד באותה תקופה כדי לאפשר לעצמי לעשות מעל ומעבר.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

א. לוודא שהשינוי שמתכנן ממנף ומממש את התכונות והיכולות האישיות. אני מניח ש"באמצע החיים" אנשים מכירים את עצמם היטב, אבל זה עדיין לא מובן מאליו שאנשים יבחרו תחום שבו יש להם סיכוי גבוה לפרוח.

ב. לדבר עם אנשים שעשו שינוי מהסוג הזה ובכלל עם אנשים בתחום. להבין מראש מה אפשרי ומה לא, איך בנוי השוק, האם יש ביקוש למשרות, באילו תחומים כדאי להתמחות, אם יש צורך בלימודים היכן כדאי ללמוד ועוד. המידע הזה מאד משמעותי להצלחה של השינוי.

עוד משהו?

השינוי שעשיתי מתבטא באופנים רבים, כולל סדר היום שלי, סוג הממשקים, כלי העבודה שלי ועוד אלמנטים, אבל הדבר שממצה בעיני את השינוי זה שאני קם בבוקר ומחכה לרגע שאתחיל לעבוד. אין דבר יותר טוב מזה.

הפוסט ישי תל אביבי‏: מתעשיה וניהול ל Data Science הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/07/21/%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99%e2%80%8f/feed/ 0
למה ואיך לשלב כלים של ניהול שינוי בפיתוח תהליך למידה? https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%a9%d7%9c%d7%91-%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%91%d7%a4%d7%99%d7%aa%d7%95/ https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%a9%d7%9c%d7%91-%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%91%d7%a4%d7%99%d7%aa%d7%95/#respond Sun, 12 Jul 2020 12:01:52 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=754 שמעו סיפור, אמיתי, עם פרטים בדויים: פעם אחת בארץ רחוקה היה לו ארגון שביקש לשפר משמעותית את תהליכי הלמידה שלו: את מיקוד התכנים, מתודות הלמידה ומבנה מערכת ההדרכה. הארגון פצח בתהליך, נעזר במפתחי הדרכה מצוינים והשקיע מיליונים בשינוי המשמעותי שביקש ליצור. בתוך התהליך הזה היה פרט 'קטן' שהארגון התעלם ממנו: אנשי ההדרכה הקיימים, הידע הרב […]

הפוסט למה ואיך לשלב כלים של ניהול שינוי בפיתוח תהליך למידה? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

שמעו סיפור, אמיתי, עם פרטים בדויים: פעם אחת בארץ רחוקה היה לו ארגון שביקש לשפר משמעותית את תהליכי הלמידה שלו: את מיקוד התכנים, מתודות הלמידה ומבנה מערכת ההדרכה. הארגון פצח בתהליך, נעזר במפתחי הדרכה מצוינים והשקיע מיליונים בשינוי המשמעותי שביקש ליצור. בתוך התהליך הזה היה פרט 'קטן' שהארגון התעלם ממנו: אנשי ההדרכה הקיימים, הידע הרב שיש להם והאופן בו הם עלולים להפגע מהשינוי. השינוי תוכנן 'מעל לראשם' ללא שותפות שלהם וכלל, בין השאר, פגיעה משמעותית במרכזיות התפקיד שממלאים. הפרט הקטן הזה גרם לכך שמחד הארגון לא הרוויח מהידע והניסיון הרב שהיה לאותם אנשי הדרכה ומאידך יצר אצלם התנגדות עצומה לשינוי. אנשי ההדרכה הוותיקים לא פראיירים והם השמיעו את התנגדותם על כל במה אפשרית, והיו להם במות.. . בסופו של דבר, לאחר כל ההשקעה המרובה, התהליך ירד לטימיון, המערכת חזרה למבנה הקודם, לתכנים שלה ואנשי ההדרכה חזרו לתפקידם המוכר.

מה קרה כאן? איך תהליך עם כאלו כוונות טובות נכשל?

מה שקרה הוא שהתהליך נוהל כפיתוח של תהליך למידה ללא התייחסות למרכיבים המהותיים של ניהול שינוי שהיו שזורים בתוכו: רתימה של כל השותפים, הבנה היכן מצויים כוחות שעלולים לבלום את השינוי ועוד.

תהליך למידה הוא תמיד תהליך שינוי – אנחנו משקיעים בתהליך למידה כי חשוב לנו שמשהו יקרה אחרת ממה שקורה היום. וכדי שתהליך הלמידה יצליח לא מספיק שנפצח את התוכן באופן המעולה ביותר, אנחנו צריכים גם לנהל את השינוי שקורה כאן: אצל הלומדים, אצל המנהלים, אצל מימשקים בארגון ועוד.

מודלים של תפקיד אנשי למידה ותהליכי פיתוח מתייחסים להיבט זה. כך, אחת התוספות שמודל אלפא חידד הינה הצורך בניתוח סביבה ארגונית כחלק מהאבחון.
גם במודל הכשירויות המעודכן של ה ATD  היכולות הארגוניות מוגדרות כחלק בלתי נפרד מתפקיד איש הלמידה וביניהן נמצאת היכולת של ניהול שינוי.. .

טוב. השתכנענו! איך עושים את זה?

בדיוק בשביל זה הכנתי כלי שמוסיף כלים של ניהול שינוי אל תוך מודל פיתוח ההדרכה הקלאסי של ADDIE. קראתי לו  ++ADDIE C כי הוא מטמיע לתוך לתוך המודל המוכר את כלי ה – Change management.

הכלי מבוסס על כלי ניהול שינוי מבית מדרשם של ג'ון קוטר, קורט לוין וויליאם ברידג'ס.

מוכנים? מתחילים!

שלב ב-ADDIE: אבחון, Analysis


1. שאלות לברור בפגישת התנעת התהליך

כל תהליך למידה מתחיל בפגישת התנעה עם הלקוחות. בפגישה הזו אנו אוספים מידע על התהליך: המטרה, קהל היעד וכו'. בנוסף לברור שמתייחס להיבטים הדידקטיים אני ממליצה להוסיף עוד כמה שאלות שיאפשרו לנו להבין את עומק ורוחב השינוי שתהליך הלמידה מביא איתו. מצ"ב השאלות:

  • ברור תחושת דחיפות Sense of urgency :
    ברור עם מובילי התהליך:
    עד כמה כואב לארגון הפער שתהליך הלמידה אמור לסגור?
    למי זה כואב? למה?
    עד כמה התהליך הזה משמעותי לארגון?
  • מה השינוי (change) שיקרה ומה ההשתנות (transition) לבעלי תפקידים ולארגון כולו?
    מה תהיה ההשפעה של השינוי על בעלי התפקידים השונים? למה יצטרכו להתרגל (למשל: ויתור על מומחיות שרכשו בעבר/ הארכת זמן טיפול בלקוח).
  • ניתוח כוחות בולמים ודוחפים להצלחת השינוי:
    מי המרוויחים ומי המפסידים מהשינוי? מי יתנגד? /יבלום? למה? מי יתמוך?

2. תכנון האבחון

בתכנון האבחון אנו מתכננים את מי נראיין, בדרך כלל המיקוד יהיה בבעלי תפקידים שרלבנטיים להעמקת ההכרות עם תהליך הלמידה הנדרש.
אני ממליצה בשלב זה לשלב  גם ראיונות עם עובדים ומנהלים שזוהו כ'בולמי שינוי', כאלו שייתכן מבחינה תכנית אולי לא יוסיפו לנו, אבל ככל שיתפסו את עצמם כחלק מהתהליך יצטרפו אליו ולא יבלמו אותו.

2. הצגת האבחון

הצגת האבחון מהווה אבן דרך חשובה בפיתוח תהליך למידה. כדי למנף אבן דרך זו גם להצלחת תהליך השינוי, ממליצה להקפיד על הדגשים הבאים:

  • שילוב בעלי תפקידים 'בולמים' בוועדת ההיגוי לתיקוף האבחון, שילוב זה יאפשר חיזוק השותפות של בעלי תפקידים אלו בתהליך ורתימה שלהם להצלחתו.
  • שילוב הצגת תמונת עתיד מייטבית כחלק מהאבחון – מה יקרה כשנצליח.
    תהליך שינוי הוא לעיתים קרובות ארוך, מורכב וסיזיפי. זהו תהליך שדורש אנרגיה. תמונת עתיד בהירה ומלהיבה יכולה לסייע בגיוס אנרגיה לתהליך. 
  • שילוב של אלמנטים שמדגישים את תחושת הדחיפות בהצגת האבחון.
    מה יהיו המחירים אם לא נבחר בתהליך הלמידה המוצע (למשל: תחלופה גבוהה, בעיות איכות, כשלי שרות וכו').
    תחושת דחיפות היא אחד ההיבטים שמסייעים לשינוי להתרחש – ההבנה שאין לנו ברירה אלא להשתנות מניעה אותנו למאמץ הכרוך בשינוי.

שלב ב-ADDIE: פיצוח, Design

במקביל לפיצוח הדידקטי מומלץ לערוך פיצוח של השינוי הארגוני:
איזה מהלכים ארגוניים נעשה כדי להבטיח את הצלחת השינוי, למשל:

  • התאמת מדדי הצלחה ארגוניים למטרות תהליך הלמידה
  • תכנון 'טקסי מעבר' כחלק מבניית תהליך הלמידה
    (למשל – להציג את מסקנות האבחון לכל המנהלים הרלבנטיים כבר בשלב מוקדם, עוד טרם הבנייה. תקשורת ארגונית בשלבים שונים: לקראת ותוך כדי)
  • תכנון הכנות שיש לבצע לבעלי תפקידים כחלק מהשינוי – מה ישתנה בעבודה שלהם בעקבות התהליך. למשל -מיומנויות חניכה למנהלים, איך מנהלים את המיומנות החדשה

שלב ב-ADDIE: פיתוח מיקרו, Development

גם בשלב פיתוח המיקרו נשלב, ככל הניתן,  עובדים ומנהלים שזוהו כבולמים כמומחי תוכן – שוב נשיג רתימה מתוך שותפות והשפעה.

שלב ב-ADDIE: יישום, Implementation

בשעה טובה תהליך הלמידה נולד והגענו לשלב היישום. כאן נקפיד על שני היבטים:

  • שילוב כוחות בולמים בהפעלת תהליך הלמידה: מדריכים, רכזים וכו'
  • יישום תכנית השינוי שתוכננה בשלב הפיצוח

שלב ב-ADDIE: הערכה, Evaluation

בהערכת תהליך המדידה נכוון למדידה של שלב 3 ומעלה במודל קירקפטריק: נעריך הן את השינוי שמתבטא בהתפתחות ובהישגים של הלומדים והן את השינוי שמתבטא בהשתנות של שותפי התהליך. 

למשל, אם התהליך הוא קליטה והכשרה של עובד חדש שכוללת גם אחריות רבה יותר למנהל הישיר בתהליך (גם הוא עובר שינוי..), נבדוק את המדדים שמתייחסים ללומד עצמו: קצב השתלבות בתפקיד, תוצאות ארגוניות  וכו',  וגם את המדדים שמתייחסים לשינוי הכולל: עד כמה המנהלים הקדישו לתהליך הלמידה, עד כמה המעורבות שלהם היתה תורמת, עד כמה תפסו את הצלחת התהליך כתלויה בהם.

מזמינה אתכם להתנסות בכלים ולעדכן איך השילוב שלהם השפיע על תהליך הפיתוח ובעיקר על הצלחת תהליך הלמידה.
בהצלחה!

וזווית נוספת על הנושא בשיחה איתי בפודקאסט המעולה 'פיצוחים', עם המראיינים התותחים רינתיה ברוכים לוין וארן גלאור.

הפוסט למה ואיך לשלב כלים של ניהול שינוי בפיתוח תהליך למידה? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%a9%d7%9c%d7%91-%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%91%d7%a4%d7%99%d7%aa%d7%95/feed/ 0
רפאל אדטו: אל ההתפתחות כיוצר וזמר https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%a8%d7%a4%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%93%d7%98%d7%95/ https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%a8%d7%a4%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%93%d7%98%d7%95/#respond Sun, 12 Jul 2020 11:58:42 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=751 ספר.י על עצמך בכמה משפטים אני סקרן מטבעי, ואני נוטה לא להיות שיפוטי. שתי תכונות שמשאירות הרבה אופציות פתוחות.  חלש באסטרטגיות, חזק באינטואיציה, שיחד עם הכישרונות שלי בתחומי צורה-צבע- מילים- מנגינה, מצליחה להוציא ממני תוצרים לא רעים בכלל. מעצב גראפי בהכשרה, איש קריאייטיב וקופירייטר למעשה. בעלים של משרד פרסום עם התמחות בוטיק. לאחר התבססות בעולם […]

הפוסט רפאל אדטו: אל ההתפתחות כיוצר וזמר הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר.י על עצמך בכמה משפטים

אני סקרן מטבעי, ואני נוטה לא להיות שיפוטי. שתי תכונות שמשאירות הרבה אופציות פתוחות.  חלש באסטרטגיות, חזק באינטואיציה, שיחד עם הכישרונות שלי בתחומי צורה-צבע- מילים- מנגינה, מצליחה להוציא ממני תוצרים לא רעים בכלל. מעצב גראפי בהכשרה, איש קריאייטיב וקופירייטר למעשה. בעלים של משרד פרסום עם התמחות בוטיק. לאחר התבססות בעולם הקריאייטיב המילולי – ויזואלי, ההתפתחות לכיוון המילולי – מוסיקלי, הייתה כנראה רק שאלה של זמן.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 50, לאחר כ 3 שנים של הצטברות חומרים כתובים ומולחנים,  תהליך שהתחיל להתבשל בסביבות גיל  40 , החלטתי להוציא את אלבום הבכורה שלי ״פיפטי פיפטי״, ולהתפתח כזמר יוצר, מקליט ומופיע, בנוסף לעיסוקי כאיש קריאייטיב ופרסום.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

השינוי היה הדרגתי , ולא הגשמה של חלום בלתי ממומש. למרות שבצעירותי ניגנתי , ומאד אהבתי מוזיקה ( הייתי בשלבים מתקדמים של להתקבל לגל״צ), מעולם לא שאפתי באופן מודע להיות מוסיקאי יוצר. לא כתבתי שירים למגירה, לא שרתי מסביב למדורות, ולא היה לי דחף אינסופי לעמוד על במות ולשיר על אהבות נכזבות. כנראה שהטריגר לשינוי היה הגיל והמצב בחיים. כמו לאכול מעץ הדעת, פתאום אתה מתחיל לחשוב ולקלוט דברים שלא הטרידו אותך אף פעם. כל זה , והעובדה שמתפנים לך זמן ומשאבים , מחברים בין העובדה שפתאום יש דחף לכתוב שירים, לבין הרצון להפוך אותם למציאות.

מה עזר לשינוי לקרות?

בגיל 40 קניתי לי גיטרה חשמלית. לאחר תקופה של התקשקשויות עם עצמי החלטתי לחפש באינטרנט  הרכב של אנשים  במצבי  שננגן יחד. נפגשנו מספר פעמים בחדרי חזרות, אבל הבנתי מהר מאד שלעשות מוסיקה אני מעוניין רק בשני מצבים: או שיש מישהו שמוביל את העניין, עם חומרים מקוריים או חומרים עליהם נחליט יחד, ואני מקבל תפקיד בו אוכל ללמוד ולהתפתח (אני מזכיר שאז לא חשבתי עוד על לכתוב שירים), או שאני צריך לקחת את העניינים בידיים ולנהל את זה.
לא עברו מספר מפגשים והעניין דעך. אני לעומת זאת קיבלתי תחושה ברורה יותר של מה שאני רוצה, וזה כנראה גם הביא אותי לכתוב שירים בפעם הראשונה, שירים שכתבתי את רובם ברכיבות שטח על אופניים (עוד משהו שעושים בגיל 40 ).
הצטברות של שירים גרמה לי לחפש מנטור מקצועי שיוכל לעשות לי בהם סדר, מתוך כוונה לבצע אותם בהופעה לקראת יומולדת 50. באינטרנט גיליתי שדן תורן עושה דברים כאלה ופניתי אליו לסדרת מפגשים . עברנו יחד גם על המילים וגם על מבנה השירים, קיבלתי פידבקים טובים, ולאחר זמן הוא אמר: ״אתה יכול ללכת להפיק אותם״! (לא חשבתי בכלל על לעשות תקליט). דן גם אמר לי:״השירים שלך מדברים לאנשים ותוכל לעשות הופעות לקהל של 50 איש ואפילו יותר״. אני אמרתי לעצמי בתמימות: ״חחח 50 איש? מה זה 50 איש? זה כלום!״ . היום אני מבין שזה ממש לא מעט, וחוץ מזה גם הוצאתי תקליט, ושירים לרדיו.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לעשות מה שבראש שלך ולא להקשיב לאחרים. במקרה שלי זה פחות קריטי, כי לא זנחתי את מקור הפרנסה שלי והלכתי להיות מוסיקאי , על כל המשמעויות הכלכליות.
לאנשים יש נטייה, מצד אחד לפרגן, אבל מהצד השני רצון  שתלטני שתעשה מה שהם היו עושים, לו הם היו במקומך.
אבל הם זה לא אתה. וכל אחד צריך לעשות מה שמתאים לו.
המלצה נוספת היא להיעזר באנשי מקצוע. הם הקשר שלך לעולם החדש בו תרצה להיות.
לא הייתי מכיר ועובד עם  אף אחד מהמוסיקאים (שבעבר הכרתי רק מהשם על גבי עטיפות תקליטים שאהבתי), ללא הקשר הראשוני עם דן תורן, ועוד אנשים בהמשך.

כמו כן, תמסגרו את השאיפות שלכם – היה לי ברור שלא אהיה אמן שבאמת מרוויח מהעשייה המוסיקלית שלו, אבל החלטתי שאני אמן ומוסיקאי יוצר, ולא חובב. לכן גם הכנסתי את המוסיקה ליומן שלי כחלק מהעבודה, ולא כחלק משעות הפנאי.

היבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

כל מה שקשור לתרבות האנושית מרתק אותי. כל סיפור אנושי הקשור לגילויים מדעיים, ההד של הסיפור האנושי בממצאים ארכיאולוגיים, או שיחה עם מישהו שקשור לאירועים הסטורים, ממלא אותי בהשתאות ובהשראה.
אני מעריץ את מצרים העתיקה. תרבות שכבר לפני 5000 שנה בנתה את הפירמידות, ומשלבת אמנות ועולם תרבותי עשיר ברמה יוצאת דופן.
לפני מספר שנים רכשתי לעצמי חרפושית; קמע בצורה של חיפושית , 
סימני כתב שנחרצו באבן לפני 3500 שנה, 700 שנה לפני דוד המלך ״שלנו״
רק לפני מספר ימים שאלתי את עצמי, מי היה זה שחרץ את סימני הכתב על האבן? האם הוא בעצמו ידע לקרוא או לכתוב, או פשוט עשה עבודה שחורה של יצרן קמעות….

החרפושית נמצאת ממוסגרת על שולחן הכתיבה שלי. הסיפור הלא ידוע שלה, והסיפור המדומיין אודותיה, אותו אני בונה לעצמי בראש עשוי גם הוא מהחומרים מהם עשויה
היצירה שלי .

עוד משהו?

אימרה ששמעתי: ״עדיף לא להיות מרוצה מדברים שעשית, מאשר להצטער על  הדברים שלא עשית״

לאתר של רפאל אדטו לחצו כאן>

הפוסט רפאל אדטו: אל ההתפתחות כיוצר וזמר הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%a8%d7%a4%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%93%d7%98%d7%95/feed/ 0
קרן שטרית מרון: מרואת חשבון ליועצת ארגונית https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%a7%d7%a8%d7%9f-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%a7%d7%a8%d7%9f-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f/#respond Sun, 12 Jul 2020 11:56:39 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=748 ספר.י על עצמך בכמה משפטים בת 43, בת הזוג של ליאור ואמא של נויה וגיל. ה"לומדת המתמידה", כך קוראים לי המשפחה והחברים. אין רגע שימצאו אותי לא לומדת משהו- זה התחיל מתואר ראשון, תואר שני, עכשיו תואר שלישי, מיינדפולנס, מסחר מקוון, קורס סטארטאפים והרשימה עוד ארוכה. נהנית מזה ומרגישה שזה תורם רבות למי שאני. שמחה […]

הפוסט קרן שטרית מרון: מרואת חשבון ליועצת ארגונית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר.י על עצמך בכמה משפטים

בת 43, בת הזוג של ליאור ואמא של נויה וגיל. ה"לומדת המתמידה", כך קוראים לי המשפחה והחברים. אין רגע שימצאו אותי לא לומדת משהו- זה התחיל מתואר ראשון, תואר שני, עכשיו תואר שלישי, מיינדפולנס, מסחר מקוון, קורס סטארטאפים והרשימה עוד ארוכה. נהנית מזה ומרגישה שזה תורם רבות למי שאני. שמחה על השינוי ומתרגשת לקראת שינויים שעוד יגיעו. אפשר להגיד שאני בפרק ב' של המגבר ☺.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

אחרי כ-13 שנים בתחום הכספים כרואת חשבון, עשיתי הסבת מקצוע לתחום הייעוץ והפיתוח הארגוני. 

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

כשש שנים אחרי התואר הראשון במנהל עסקים וראיית חשבון (לקח לי זמן להתאושש מהלימודים, המבחנים והסטאז' הארוך), החלטתי ללמוד תואר שני שיעניין אותי אבל היו לי כמה תנאים: שאין בו מספרים, שהוא נוגע לאנשים ושמעולם לא חשבתי שאלמד. פסיכולוגיה היתה אופציה לא רעה בכלל, אבל לא ראיתי את עצמי אז "חורשת" על תיאוריות, חיפשתי משהו שמשלב פרקטיקה עם תיאוריה.
חברה המליצה לי על ייעוץ ופיתוח ארגוני. אני זוכרת את התגובה הראשונה בעבודה כשסיפרתי שאני הולכת לכיוון הזה, סמנכ"ל הכספים אמר לי אז "מתאים לך בול". ואז נפל לי אסימון שאני מובילה לא מעט שינויים במסגרת התפקיד שלי ויועץ ארגוני שמלווה כאלה תהליכים זה סופר מעניין. היו עוד ארבע שנים בדרך להסבה, בהן עבדתי כרואת חשבון וכיועצת עסקית ואז החלטתי שאני רוצה להתנסות רק בייעוץ ארגוני. לפעמים מתגעגעת למקצוע הקודם ואז פותחת אקסל, כמה נוסחאות והכל נרגע ☺.

מה עזר לשינוי לקרות?

תמיכה תמיכה תמיכה מבן הזוג והמשפחה הקרובה. וגם העזה ואמונה בדרך. ומצטערת על הקלישאות. זה באמת מה שנתן לי את הדחיפה קדימה. המעבר לא היה פשוט ולקח זמן. 

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

בתהליך השינוי נעזרתי במנטורית, שהיא יועצת ארגונית ותיקה שליוותה אותי וביחד בנינו תכנית פעולה. וכמובן- להעז, לתפקיד בלוטם שהוא היה התפקיד הראשוני שלי בתחום הגעתי אחרי ששלחתי מייל ישירות לבועז המנכ"ל ☺. כמו שאני אומרת לבנות שלי: "מי שלא מעז, יוצא עז".

הפוסט קרן שטרית מרון: מרואת חשבון ליועצת ארגונית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%a7%d7%a8%d7%9f-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f/feed/ 0
טלי שטרם: ממחנכת למטפלת CBT https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%98%d7%a8%d7%9d/ https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%98%d7%a8%d7%9d/#respond Sun, 12 Jul 2020 11:53:56 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=745 ספר.י על עצמך בכמה משפטים אני אמא, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית-התנהגותית, מנחת הורים. אני חושבת שמה שכיוון אותי במהלך החיים הוא העובדה שאני אשת חינוך וטיפול בכל רמ"ח אבריי. מהשנים המוקדמות, עוד מהצבא, שם הייתי מש"קית חוי"ה (חינוך וידיעת הארץ) ולאחר מכן כמדריכה טיפולית חינוכית בהוסטל לנערות במצוקה, דרך ההוראה והחינוך בבתי ספר ובשנים האחרונות כמטפלת. אני […]

הפוסט טלי שטרם: ממחנכת למטפלת CBT הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר.י על עצמך בכמה משפטים

אני אמא, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית-התנהגותית, מנחת הורים. אני חושבת שמה שכיוון אותי במהלך החיים הוא העובדה שאני אשת חינוך וטיפול בכל רמ"ח אבריי. מהשנים המוקדמות, עוד מהצבא, שם הייתי מש"קית חוי"ה (חינוך וידיעת הארץ) ולאחר מכן כמדריכה טיפולית חינוכית בהוסטל לנערות במצוקה, דרך ההוראה והחינוך בבתי ספר ובשנים האחרונות כמטפלת.
אני אוהבת להיות בחברת אנשים, משקיעה מאוד בקשרים הבינאישיים, עם בן הזוג, חברות ומשפחה. אוהבת שיש לי הרבה זמן איכות עם המשפחה שלי וגם אוהבת להשקיע בעצמי ובתחומי העניין שלי – כמו מדיטציה, יוגה, קריאה, רקמה וגם טלוויזיה טובה 😊
ולאורך כל השנים אני אוהבת ללמוד כמה שיותר ולהעמיק את הידע המקצועי שלי. 

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

לאחר קריירה של 12 שנה כמחנכת לכיתות א'-ג' עשיתי שינוי לייעוץ, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי והדרכת הורים. המעבר היה גם מעבר משכירה לעצמאית.
כיום אני פסיכותרפיסטית קוגניטיבית-התנהגותית (עם הכשרות נוספות בביופידבק, מיינדפולנס, ACT) ומדריכת הורים. 

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

השינוי נוצר תוך כדי תנועה. אחרי שנים רבות בעולמות החינוך וההוראה חשתי צורך להמשיך הלאה ולהתפתח למחוזות אחרים. תמיד נמשכתי לשני התחומים וגם היום אני יודעת שאני מטפלת טובה יותר כי אני באה עם סל מאוד גדול של מיומנויות וכישורים שרכשתי במהלך הדרך. 

מה עזר לשינוי לקרות?

לאחר שנים רבות בתחום החינוך יצאתי לשנת שבתון. סיימתי את לימודי הטיפול שנה קודם לכן, וכן הייתי לאחר לימודי  הנחייה התנהגותית-חינוכית.
החלטתי שזו תהיה שנה של התנסות בפתיחת הקליניקה שלי כעצמאית. שנת השבתון היתה העוגן שממנו התחלתי, יחד עם תמיכה מבן זוגי ומכל משפחתי.
כל השינוי הזה לא היה קורה אלמלא אמי האהובה. אמי מהמטפלות הקוגניטיביות-התנהגותיות הראשונות (והנהדרות כמובן) בארץ. לאחר שנים בהן רצתה שאלמד את התחום, עם התלבטויות שלי בנוגע להתפתחות המקצועית שלי, הבשילה אצלי ההחלטה ללמוד את תחום הטיפול.  כשעשיתי זאת, הרגשתי שטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מתאים לי כמו כפפה ליד. אמי האמינה בי, תמכה וסמכה עלי, כיוונה והדריכה אותי בתחילת הדרך, ככל שיכלה (היא נפטרה בסוף שנת השבתון שלי), וקשה לי לדעת איך זה היה יכול להתפתח בלעדיה…
אני חושבת שבהחלטה הזו יש הרבה מהדרך בה חונכתי וגדלתי, להאמין בעצמי ולעשות את הדברים בדרך הטובה ביותר שאני יכולה, לסמוך על עצמי ולדעת שהקרובים לי סומכים עלי.
קול פנימי שאומר לי לנסות ולקחת את הצ'אנס (המבוקר והמדוד).
במאמר מוסגר, שנים קודם לכן לקחנו בן זוגי ואני את ההזדמנות לעבור לניו יורק לתקופה. לקחנו גם אז סיכון מחושב (הוא אזרח אמריקאי ואני עם גרין קארד) ואמרנו שאם נצליח, נחייה שם שנה-שנתיים, ואם לא, מקסימום נהנה מהחוויה ומהעיר במשך שלושה חודשים. לבסוף חיינו שם שש שנים נהדרות, בהן עבדנו, בילינו, טיילנו, חווינו והכי חשוב, הפכנו שם להורים מאושרים 😊

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

ההמלצות שלי הן תמיד להסתכל רחב ולא צר. לראות אם זה משהו נקודתי שאני לא מרוצה ממנו או באמת רוצה להתפתח לכיוונים אחרים.

לבדוק אם עצמאות באמת מתאימה, עם  כל אי הוודאות הגדולה שיש בה.
אני תמיד חושבת על לעשות את הדברים בצורה מבוקרת ושקולה, לא לקחת סיכונים גדולים מדי, אלא מדודים.
הטיימינג של הדברים- אני הלכתי לעצמאות כאשר בן זוגי בעבודה טובה שהוא אוהב כשכיר.
להגדיר מראש 3 שנים קדימה ולראות שמבחינה כלכלית אפשר לעמוד בזה ויש גב.
הגב צריך להיות הן כלכלי והן נפשי.
במידה וזה מתאים, אז לקחת מנה הגונה של אומץ ולסמוך על עצמך ופשוט לקפוץ למים.
להיעזר במלווים מקצועיים, קולגות וחברות עם עצות טובות.

היבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

התקופה של השינוי, היתה גם תקופה של פרידה מאמי, במהלכה גם התחלתי לתרגל מיינדפולנס ומדיטציה. שילוב ההיבטים האלו הוביל אותי לספר Being Peace של תיך נהאט האן (מורה זן ואיש שלום) ולכתבים נוספים שלו אשר עוסקים בתשומת לב לרגע ההווה.
לצד זאת ליוו אותי בתקופה מספר משפטים מעוררי השראה של נשים חזקות ועוצמתיות (כמו אמי):

"במשך השנים למדתי שאם את יודעת בדיוק מה צריך לעשות- הפחד נעלם"- רוזה פארקס

"הכאן ועכשיו הוא כל מה שיש לנו, ואם נעשה זאת כמו שצריך, זה כל מה שאנו צריכים"- אן ריצ'רדס

"למדתי שאנשים ישכחו מה שאמרתם ומה עשיתם, אבל הם בחיים לא ישכחו איך גרמתם להם להרגיש"- מאיה אנג'לו

לאתר של טלי לחצו כאן>

הפוסט טלי שטרם: ממחנכת למטפלת CBT הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%98%d7%a8%d7%9d/feed/ 0
טלי פייצ'ר: ממתכנתת למורה https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a6%d7%a8/ https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a6%d7%a8/#respond Sun, 12 Jul 2020 11:50:09 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=739 ספר.י על עצמך בכמה משפטים אני מאוד שכלתנית ורציונלית, רחוקה מאוד מפסיכולוגיה ומהגדרות, ולכן קשה לי להגדיר את עצמי. ובכל זאת – אמא לשלושה בנים, חיה בבית עם ארבעה גברים וכלב.. ולשם שינוי מלמדת עכשיו בנות. פעם הייתי מהנדסת והיום אני מלמדת מחשבים ומתכנתת. מטפסת על קירות (בתור ספורט). גרה בכפר סבא. מה השינוי שעשית […]

הפוסט טלי פייצ'ר: ממתכנתת למורה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר.י על עצמך בכמה משפטים

אני מאוד שכלתנית ורציונלית, רחוקה מאוד מפסיכולוגיה ומהגדרות, ולכן קשה לי להגדיר את עצמי. ובכל זאת – אמא לשלושה בנים, חיה בבית עם ארבעה גברים וכלב.. ולשם שינוי מלמדת עכשיו בנות. פעם הייתי מהנדסת והיום אני מלמדת מחשבים ומתכנתת.
מטפסת על קירות (בתור ספורט). גרה בכפר סבא. 

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 40 הייתי אמא לשלושה ילדים, הקטן בכיתה א' והגדולים תאומים בכיתה ה'. הייתי מהנדסת שעובדת כל היום: יוצאת בבוקר כשהילדים עדיין ישנים, ביום המוקדם חוזרת הביתה בחמש, ביום המאוחר בשבע או שמונה בערב. היתה לנו מטפלת שאספה את הילדים בצהריים, נתנה להם לאכול, הכינה איתם שיעורים ושמעה את כל החוויות מבית הספר מיד ראשונה (למשל – היא היתה מתקשרת לספר לי על מריבות שהיו לילדים עם חברים, עד שאני הייתי מגיעה הביתה הם כבר היו שוכחים מזה). החיים היו סיר לחץ.
ביום הולדת ה- 40 שלי הבנתי שזו ההזדמנות האחרונה שתהיה לי להוציא ילד בצהריים מבית ספר. בגיל 40 ושבועיים נכנסתי למשרד של הבוס עם מכתב התפטרות ביד. הוא היה מופתע מאוד, לא הבין מאיפה זה הגיע ככה פתאום.
ואז הייתי 8 חודשים בבית – פול טיים אמא, התחלתי להתאמן, ללכת לחדר כושר בבקרים, להיפגש מלא עם חברות, דברים שבקושי עשיתי עד אז.
אחרי שמונה חודשים בבית, בדיוק כשהתחיל להיות קצת משעמם, פנה אליי קרוב משפחה שהוא מנהל בית-ספר וסיפר שהתפטר לו מורה למחשבים. שבועיים אחר כך הייתי בכיתה. עכשיו זו השנה רביעית שאני מלמדת מחשבים, מאז גם עברתי לבית-ספר אחר וכיום אני מלמדת בתיכון של בנות. לפני שנה וחצי פנה אליי חבר והציע להצטרף במשרה חלקית לסטארט אפ, אז במקביל להוראה חזרתי לתכנת בחצי משרה. יום בשבוע אני נוסעת למשרד ושאר הזמן עובדת מהבית. השילוב הזה נפלא ועובד לי מצוין. הלוואי שאוכל להמשיך כך. חצי משרה בהיי-טק זה דבר נדיר 😊.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

אחרי 15 שנה כמהנדסת הרגשתי שאני נחנקת. הייתי בקצה. שיא הקלישאה – כלוב של זהב. אני חיה חיים כל כך אינטנסיביים ובשביל מה? מה בסוף יוצא מזה?
שנה קודם ביקשתי באוגוסט חודש חל"ת, התחיל דיון ולא אישרו לי. חשבתי לעצמי שאם הייתי נוסעת לחו"ל לשלושה שבועות היו מאשרים לי, אבל סתם להיות בבית זה לא מקובל. זה גרם לי לכעס, בטן מלאה. אני רק רוצה להיות בבית עם הילדים ופשוט לא יכולה.

מה עזר לשינוי לקרות?

הצורך העמוק שלי, הידיעה שזה הצ'אנס האחרון. שיותר לא יהיה לי ילד בכיתה א'. 

וגם – תמיד אמרו לי שבגיל 40 כבר אי אפשר למצוא עבודה בהייטק. בן זוגי היה כמעט בן 43 , חיפש עבודה ומצא במהירות ובקלות. הבנתי שמה שאומרים הוא לא נכון ושזה כן אפשרי אם אתה טוב, זה הקל על ההחלטה.

מבחינה כלכלית יכולנו להרשות לעצמנו את ההפסקה הזו, גם מתוך ידיעה שאם ארצה אוכל לחזור לתחום, שהנכסים המקצועיים שצברתי יעמדו לרשותי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

אצלי הכל התגלגל באופן הטוב ביותר, אם הייתי צריכה לדמיין לא הייתי יכולה לדמיין תסריט יותר מוצלח מזה שקרה לי. הייתי בבית בדיוק מספיק זמן על מנת לסדר את הנשימה וברגע שהתחלתי להתלבט לגבי השלב הבא מצאתי משהו חדש לעשות.

ההמלצה שלי היא שאם אתה יודע שמבחינה כלכלית ניתן לעמוד בשינוי אז כדאי ללכת עם זה. למרות הפחד. אין מה להפסיד. במקרה הכי גרוע – תמיד אפשר לחזור אחורה.

היבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בהייטק מקובל שכשאנשים עוזבים הם עושים טקס פרידה ונואמים נאום קטן, ובדרך כלל קבוע – "איזה כייף היה לעבוד כאן, אתם אנשים נפלאים, למדתי הרבה"  וכו'. בטקס שעשיתי לא אמרתי כלום רק הקראתי את השיר הזה של אריק איינשטיין שביטא בדיוק את מה שהרגשתי.

פסק זמן/אריק איינשטיין

לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן
בעצם גם אני עוד לא מוכן
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף

הפוסט טלי פייצ'ר: ממתכנתת למורה הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/07/12/%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a6%d7%a8/feed/ 0
נורית כהן תל אביבי: משכירה לעצמאית https://nuritctlv.co.il/2020/06/03/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%9f-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2020/06/03/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%9f-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99/#respond Wed, 03 Jun 2020 09:45:39 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=379 ספר.י על עצמך בכמה משפטים בנאדם של אנשים  – הקשר האנושי מזין ומחייה אותי והדבר הכי חשוב בחיי הם האנשים שסביבי: משפחה, חברים ומעגלים נוספים. הבחירה המקצועית שלי ביעוץ ארגוני אי אז בשנות ה20 שלי נבעה מהמקום הזה – ידעתי שארצה לעבוד עם אנשים. לשמחתי מצאתי מקצוע שהוא מעיין אינסופי של למידה, התפתחות וסיפוק. טבע, […]

הפוסט נורית כהן תל אביבי: משכירה לעצמאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ספר.י על עצמך בכמה משפטים

בנאדם של אנשים  – הקשר האנושי מזין ומחייה אותי והדבר הכי חשוב בחיי הם האנשים שסביבי: משפחה, חברים ומעגלים נוספים. הבחירה המקצועית שלי ביעוץ ארגוני אי אז בשנות ה20 שלי נבעה מהמקום הזה – ידעתי שארצה לעבוד עם אנשים. לשמחתי מצאתי מקצוע שהוא מעיין אינסופי של למידה, התפתחות וסיפוק. טבע, ים, שירה וספרות הם חמצן עבורי. מודה כל יום על האהבה הגדולה שזכיתי לה עם ישי בן זוגי, על בנותיי האהובות, ועל המשפחה שבאתי ממנה – הם העוגן שלי להגשמת חלומות. אה- ואני בת 46 ממש במגבר 😊

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

אחרי 20 שנים כיועצת ארגונית בחברות יעוץ (עם הפסקה קצרה בארגון), מתוכן 15 שנים בלוטם, במגוון תפקידים בכירים, אזרתי אומץ ויצאתי לעצמאות.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

אני חושבת שהשינוי הזה התחיל עוד בתחילת שנות ה 20 שלי, כשהתלבטתי
האם  לבחור במקצוע טיפולי או ארגוני. כבר אז אמרתי לעצמי: אעבוד עד גיל 40 בתחום הארגוני ואז אעבור לתחום הטיפולי. כבר אז סימנתי את גיל 40 כנקודת שינוי.
השינוי הספציפי שבסופו של דבר עשיתי דגר אצלי הרבה שנים, המקום של להיות עצמאית סיקרן ואיתגר אותי, וגם הפחיד. אז חיכיתי.. ונהנתי מאוד ממה שעשיתי ומהמקום שהייתי בו. ארוע משמעותי בכיוון היה לאחר לידת בתי השנייה. הבנתי שלא יהיו עוד ילדים ושהגיע הזמן 'ללדת' את ילד העצמאות שלי. זה לקח עוד 8 שנים של הבשלה והתכוונות ובסופו של דבר חשתי שהגיע הרגע שבו המחיר של לא לקפוץ למים גבוה מהמחיר של לקפוץ. 

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

הקושי המרכזי היה הפחד מהלא נודע, הייתי במקום שהיה לי טוב בו והצלחתי.
החשש היה מאי הצלחה שיהיו לה משמעויות כלכליות ורגשיות. 

מה עזר לשינוי לקרות?

הרבה דברים, אבל אם אני מזקקת

  • התמיכה החד משמעית של בן זוגי בתהליך ובמחירים שיכולים לבוא איתו – נכנסנו להרפתקה ביחד בתחושת שותפות גדולה. 
  • יציבות בהיבטים שונים של החיים: בנות שגדלו ודורשות פחות 'תיפעול', מצב פיננסי יציב.
  • הכנה מדוקדקת: ליווי שלקחתי, שיחות עם קולגות ש'עשו את זה', חקירה בקרב עצמאים   מתחומים אחרים.
  • וגם  – ההפנמה של משפט חכם ששמעתי (בפודקאסט של יהודית כץ): להתייחס לחיים כאל הרפתקה ולא כאל מבחן.. מרגע שהפנמתי את המשפט הזה – הכל נעשה יותר קל וכייפי.. .

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

להקשיב לקול שקורא לשינוי – לפעמים זה מפחיד, מערער. יודעים מה לא אבל עוד לא – מה כן. להיות שם, בתוך אי הוודאות.
להעזר – אני מאמינה גדולה בתהליכי ליווי ויעוץ כמזרזים תהליכי חשיבה ועשייה. במובן הזה אני סנדלרית שלא הולכת יחפה.

היבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

אני בנאדם של מילה כתובה ושל שירים, אז יש הרבה אבל בוחרת אחד שהוא מעין מוטו בשבילי:

אל תאמר אהיה אשר הייתי / יהודה עמיחי

היינו מאושרים יחדיו
כמו שניים על פלקט שמפרסמים משהו
שלא יהיה שלהם לעולם.
ועל שלטים ברחוב היו כיוונים
ושמות מקומות ומספרים רבים
ולא לב אחד פועם אדום.

ואל תאמר, יהיה אשר יהיה
ואל תאמר מה שהיה כלא היה,
האמן לחלומות, האמן לבתים העזובים,
האמן לגרוטאות, הקשב לעברם המפואר
האמן לשעווה על השולחן
שהיתה נר, שהיתה חלת דבש
ואל תאמר, אהיה אשר הייתי
כי לא תהיה אשר היית. ואל תשכח
שגם פרדס אפל נותן פרחים לבנים
ואל תשכח אותי.

עוד משהו?

כייף שבאת הנה 😊

הפוסט נורית כהן תל אביבי: משכירה לעצמאית הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/06/03/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%9f-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99/feed/ 0
האם השקעה של ארגון בהיבטים חברתיים משתלמת עסקית? מה אומרים המחקרים https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%a2%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%94%d7%99%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%aa/ https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%a2%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%94%d7%99%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%aa/#respond Tue, 02 Jun 2020 09:29:10 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=349 האם 'שווה' לי כארגון עסקי להשקיע בעשייה חברתית*? האם עשייה כזו משתלמת לי בשורה התחתונה העסקית? השאלה הזו היא שאלת מיליון הדולר (או יותר..) של ארגונים כלפי עשייה שנתפסת כעשייה מעבר לשורת הרווח העסקית. למה אני צריך את זה? האם זה כדאי לי? אולי אפילו להפך השקעה כזו תפגע ברווחים שלי? הממ.. ת'כלס – שאלות […]

הפוסט האם השקעה של ארגון בהיבטים חברתיים משתלמת עסקית? מה אומרים המחקרים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

האם 'שווה' לי כארגון עסקי להשקיע בעשייה חברתית*?
האם עשייה כזו משתלמת לי בשורה התחתונה העסקית?

השאלה הזו היא שאלת מיליון הדולר (או יותר..) של ארגונים כלפי עשייה שנתפסת כעשייה מעבר לשורת הרווח העסקית. למה אני צריך את זה? האם זה כדאי לי? אולי אפילו להפך השקעה כזו תפגע ברווחים שלי?

הממ.. ת'כלס – שאלות טובות, בסוף עם כל הסיימון סינק ארגון גם אמור להיות רווחי.

אז הלכתי לבדוק.. ולהלן המימצאים:

Margolis&Elfenbain (2007)  בדקו בדיוק את השאלה הזו  – הם ניתחו מעל 160 מחקרים שבדקו את הקשר בין עשייה חברתית להצלחה עסקית לאורך 35 שנים והמסקנות שלהן בהחלט מעניינות. 

אז מה הם מספרים לנו? תופים..

קודם כל – נמצא קשר בין עשייה חברתית להצלחה עסקית.
כמו בכל שיעור סטטיסטיקה שנה א' אנחנו יודעים שקשר אין משמעו סיבתיות, כלומר – יכול להיות שחברות שהרווחים שלהן גבוהים יותר גם משקיעות יותר בעשייה חברתית ולאו דווקא שהעשייה החברתית תרמה לרווחים הגבוהים.

אבל – עדיין, הנתון הזה משמעותי כי הוא מספר לנו סיפור חשוב שעל פיו השקעה בעשייה חברתית לא פוגעת כלכלית בארגון. כלומר לא 'בזבזנו' את הכסף. 

שלא במפתיע את ההשפעה המשמעותית ביותר על רווחיות של ארגון מהווה חשיפת התנהלות לא

ראויה במסגרת הארגון. חשיפה כזו נמצאה בקשר חזק עם ירידה ברווחיות (למרבה הצער הדגש הוא על אלו שתפסו אותם ולא על אלו שהמשיכו לנהוג באופן לא ראוי אך לא נתפסו.. ).

גם היבטים אחרים כגון: תרומות, שקיפות ואחריות סביבתית נמצאו בקשר עם רווחיות הארגון.

אז, בפעם הבאה, כשהמנכ"ל שואל אתכם למה ל XXX אני צריך את זה, יש (גם) תשובה מחקרית.

*עשייה חברתית – התרגום שלי למושג CSP  Corporate social performance:
  הפעולות המכוונות שארגון עושה על מנת להשפיע לטובה על בעלי העניין שלו: עובדים, לקוחות, קהילות, סביבה, ארגונים אחרים וכו'.

הפוסט האם השקעה של ארגון בהיבטים חברתיים משתלמת עסקית? מה אומרים המחקרים הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%a2%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%94%d7%99%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%aa/feed/ 0
Teaming – איך להצליח בעבודת צוות כשהצוות משתנה כל הזמן? https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%9b/ https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%9b/#respond Tue, 02 Jun 2020 09:28:10 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=346 ארגון שאני מלווה נדרש לתת מענים מורכבים ללקוחותיו במהלכם נדרש שיתוף פעולה צמוד בין מומחים מקצועיים למנהלי לקוח. עד כאן  – הכל טוב: ילמדו לעבוד ביחד ויתנו שרות מצוין. העניינים מסתבכים כאשר  מסתבר שהצוותים האלו ממש לא קבועים: לאורך היום נדרש כל אחד לשתף פעולה במגוון צוותים עם צרכים שונים ומאפיינים שונים. אז איך עושים […]

הפוסט Teaming – איך להצליח בעבודת צוות כשהצוות משתנה כל הזמן? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

ארגון שאני מלווה נדרש לתת מענים מורכבים ללקוחותיו במהלכם נדרש שיתוף פעולה צמוד בין מומחים מקצועיים למנהלי לקוח. עד כאן  – הכל טוב: ילמדו לעבוד ביחד ויתנו שרות מצוין. העניינים מסתבכים כאשר  מסתבר שהצוותים האלו ממש לא קבועים: לאורך היום נדרש כל אחד לשתף פעולה במגוון צוותים עם צרכים שונים ומאפיינים שונים. אז איך עושים את זה? איך עובדים טוב בצוות משתנה ודינמי?

השאלה הזו רלבנטית עכשיו יותר מתמיד בעולם שבו השילוב בין התמחויות צרות לאתגרים דינמיים דורשים יותר ויותר עבודת צוות אד הוק.

החוקרת Amy Edmondson מהרווארד התעמקה בדיוק בסוגיה הזו ופיתחה את התפיסה של Teaming. זו תפיסה מהפכנית, שכן בהתאם אליה אנחנו לא צריכים ללמוד או ללמד צוות מסויים איך לעבוד ביחד, אלא ליצור בארגון תרבות שמאפשרת חיבורי שת"פ מהירים ואפקטיביים. או במילים אחרות ליצור מקום שמסייע לאנשים לפתח את כישורי ה Teaming שלהם. 

ומהם אותם כישורים?

ראשית כישורים הקשורים לתקשורת בינאישית, ליכולת של חברי הצוות להבין זה את זה:

להעיז לשאול – להעיז להיות זה שלא מבין עד הסוף, שמתעקש לברר. אין 'לא נעים' ו'מה יגידו' אלא יש 'אני רוצה רק לוודא שהבנתי', 'אפשר לחדד בבקשה..' ודומיהם

לדעת לשאול – ללמוד לשאול שאלות טובות ובאופן תדיר. להיות בהוויה של חקירה וסקרנות: האם זו הדרך היחידה? אולי אנחנו מפספסים משהו? מה הוביל אותך לחשיבה הזו?
להקשיב היטב לתשובות שמקבל (הכי טריוויאלי והכי לא מובן מאליו, במיוחד בתרבות הישראלית).

וחשוב לא פחות להגיב נכון לשאלות שמופנות אלייך:

להתייחס בכבוד לשאלות שמועלות, לייצר אקלים שבו אפשר לשאול שאלות 'טיפשיות'. 

לתת תשובות מנומקות – שמסבירות מה הוביל אותנו לאותה תשובה, מה הרציונל

כמובן שלכל אלו יש השפעה אדירה על יצירת אמון ובטחון פסיכולוגי שהם ויטמינים ידועים
של עבודת צוות.

שנית כישורים הקשורים ליכולת 'לקרוא מפה' במהירות:

לזהות ומהר תלות הדדית: איפה אני צריך אותך ואתה צריך אותי

להבין באיזה אופן אנחנו יכולים לשתף פעולה בצורה מייטבית.

ואחרונים חביבים כישורים הקשורים
לניהול העצמי:

יכולת התנהלות עצמאית, אחריות אישית

גמישות ואג'יליות – הדברים משתנים מהר וגם אני כאיש צוות צריך לדעת להסתגל במהירות למצבים משתנים.

הסתכלות על  האחרים בצוות לא כעל מתחרים אלא כעל שותפים.

ומה דעתך? הגישה של teaming מדברת אלייך? אשמח לשמוע

הפוסט Teaming – איך להצליח בעבודת צוות כשהצוות משתנה כל הזמן? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%9b/feed/ 0
איך מגבשים קוד אתי ארגוני? https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9e%d7%92%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9e%d7%92%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99/#respond Tue, 02 Jun 2020 09:27:13 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=343 אז הבנו שאנחנו רוצים שיהיה לנו קוד אתי ארגוני, איך מתקדמים מכאן? כדי להבין איך מתקדמים צריך לענות על שאלה מקדימה: האם מבחינתנו קוד אתי הוא חלק ממהלך רחב יותר שנועד לחזק תרבות ארגונית אתית בארגון? או, לחלופין, האם אנו כארגון מעוניינים בקוד אתי כמסמך שיהיה בארגון, כי 'צריך', כי אנו חייבים? אני ממליצה בחום […]

הפוסט איך מגבשים קוד אתי ארגוני? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

אז הבנו שאנחנו רוצים שיהיה לנו קוד אתי ארגוני, איך מתקדמים מכאן?

כדי להבין איך מתקדמים צריך לענות על שאלה מקדימה: האם מבחינתנו קוד אתי הוא חלק ממהלך רחב יותר שנועד לחזק תרבות ארגונית אתית בארגון? או, לחלופין, האם אנו כארגון מעוניינים בקוד אתי כמסמך שיהיה בארגון, כי 'צריך', כי אנו חייבים?

אני ממליצה בחום למנף תהליך של כתיבת קוד אתי לחיזוק התרבות הארגונית האתית בארגון וכך להפוך את הקוד ממסמך על הקיר לתרבות חיה ונושמת.

אז איך עושים את זה?

המפתח הוא בהבנה שגיבוש קוד הוא הזדמנות ארגונית לדיון בערכים האתיים שמנחים אותנו, או באלו שהיינו רוצים שינחו אותנו. עצם הדיון בערכים אלו כבר מחזק את 'השריר האתי' הארגוני ובכך אנו בעצם כבר מתחילים בהטמעה עוד בטרם יש לנו קוד כתוב.
כלומר קוד אתי מגובש יהיה תוצר של תהליך שבו עובדים ומנהלים בארגון ידונו באותם עקרונות אתיים.
תהליך כזה יכול להיות רחב ומקיף או ממוקד יותר בהתאם למשאבים ולהעדפות הארגוניות,

אני ממליצה על בחירה באחד משני נתיבים:

הנתיב הרחב – מגוון קבוצות דיון ארגוניות שדנות בהיבטים האתיים הארגוניים: דילמות אתיות המאפיינות את הארגון, ניתוחי מקרה, שאיפות אתיות ארגוניות וכו'. הקבוצות יכולות להיות הומוגניות או הטרוגניות מבחינת תחומי עיסוק ודרגים. הדיונים יכולים להתרחש לאורך תקופה תחומה של מספר שבועות או כחלק מארוע ארגוני חד פעמי שבו מתנהלים הדיונים.
תובנות הדיונים נאספות ומתוכן מגובשת הצעה לקוד אתי ארגוני.

הערך המוסף של נתיב זה הוא בחשיפה של מעגלים רחבים של עובדים לדיון בהיבטים אתיים, החשיפה הזו בפני עצמה כבר מחזקת את 'השריר האתי' הארגוני ומנכיחה את השיח האתי בתוך הארגון.

לפעמים לארגון אין את משאבי הזמן או הכסף לתהליך כל כך מקיף ואז ניתן לבחור בנתיב ממוקד:

הנתיב הממוקד מסמיך קבוצה נבחרת מקרב הארגון לגבש הצעה לקוד אתי ארגוני, הקבוצה הזו יכולה להיות הנהגת הארגון: פורום הנהלה בכיר או מורחב או קבוצה הטרוגנית המכילה דרגים שונים ויחידות ארגוניות שונות. בכל מקרה הקבוצה עוברת תהליך של מספר סדנאות שבסופן קוד אתי מוצע.

גם בנתיב הממוקד אני ממליצה לשתף את כלל העובדים בקיומו של התהליך ובהזמנה שלהם להציע תובנות מרכזיות לקוד, אם לא כחלק מדיון אז באמצעות מייל ארגוני/ כלי ארגוני אחר.

הפוסט איך מגבשים קוד אתי ארגוני? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9e%d7%92%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99/feed/ 0
מה זה קוד אתי ארגוני? https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99/ https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99/#respond Tue, 02 Jun 2020 09:26:18 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=340 פתאום קם מנכל/סמנכל כספים/סמנכל משא ומסתבר לו שצריך קוד אתי ארגוני,  רגע, מה זה קוד אתי ארגוני? מה המבנה של קוד אתי ארגוני? הנפח? זה עמוד אחד? או מאה עמודים? הפוסט הזה נועד לענות בדיוק על השאלות האלו. קוד אתי ארגוני הינו מסמך שמגדיר את העקרונות האתיים בהתאם אליהם שואף הארגון לפעול. אה, אז קוד […]

הפוסט מה זה קוד אתי ארגוני? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

פתאום קם מנכל/סמנכל כספים/סמנכל משא ומסתבר לו שצריך קוד אתי ארגוני, 

רגע, מה זה קוד אתי ארגוני?

מה המבנה של קוד אתי ארגוני? הנפח? זה עמוד אחד? או מאה עמודים?

הפוסט הזה נועד לענות בדיוק על השאלות האלו.

קוד אתי ארגוני הינו מסמך שמגדיר את העקרונות האתיים בהתאם אליהם שואף הארגון לפעול.

אה, אז קוד אתי זה בעצם סוג נוהל?

לא.. הקוד אינו נוהל, הוא מסמך עקרוני שנועד לסייע בקבלת החלטות בדיוק במקומות שהנהלים אינם נותנים להם מענה, המקומות שאינם 'השחור-לבן' המובן, המקומות שבהם הארגון ועובדיו נדרשים לשיקול דעת. בהחלט יכול להיות שמרוח הקוד ייגזרו נהלים.

אה, אז זה מסמך די קצר סה"כ..

נכון, קוד אתי מדוייק מהווה מעט המחזיק את המרובה. החוכמה טמונה ביכולת לדייק ולזקק את העקרונות הרלבנטיים. כאשר קוד מתפרס על פני מספר רב של עמודים ייתכן מאוד שהוא 'התבלבל' והפך לנוהל.. 😉.

יש לקוד אתי מבנה קבוע?
אין מבנה מחייב לקוד אתי אך בדרך כלל הקוד יהיה בנוי מ:

  1. פתיח המחבר למטרת הקוד ולחזון ולערכים של הארגון
  2. לב הקוד – פרוט העקרונות האתיים העומדים בבסיס הארגון. בדרך כלל חלק זה יהיה מחולק לפרקים בהתאם למעגלים המקיפים את פעילות הארגון: עובדים, לקוחות, ספקים, מתחרים, קהילה וכו'
  3. פרק סיום יישומי העוסק ביישום הקוד בארגון: מוסדות האתיקה הארגונית, האופן בו ניתן להעלות סוגיה אתית, כלים להתמודדות עם דילמה אתית ועוד.

אפשר לראות דוגמאות לקודים אתיים ארגוניים?

קודים אתיים ארגוניים נמצאים באתרי האינטרנט של הארגונים וקל מאוד להגיע אליהם. מצ"ב כמה דוגמאות:

 קוד אתי שטראוס
קוד אתי מייקרוסופט
קוד אתי בנק לאומי

תם מה הוא שואל: ת'כלס, כל הקודים דומים – אפשר לקחת אחד ולהעתיק אלינו..?

מטבע הדברים, יש דימיון בעקרונות אתיים בהם שואפים לעמוד ארגונים. יחד עם זאת ישנם דגשים הנובעים מסוג הארגון, מהמגזר שפועל בו ומהתרבות הארגונית הייחודית של אותו ארגון.

גיבוש קוד אתי ארגוני הוא הזדמנות להעמיק בזהות האתית הארגונית ולחבר לזהות הזו מעגלים רחבים מתוך הארגון, לכן העניין כאן הוא לא רק התוצר, אלא גם, ובעיקר הדרך אליו  וכמובן ההטמעה שלו.
רוצה קוד אתי ארגוני בארגון שלך? רוצה שיהיה מדויק לצרכים שלכם? כאן אפשר לקרוא על הדרך לגיבוש קוד כזה וכמובן שתמיד מוזמנים לפנות אליי לסיוע.. .

 

הפוסט מה זה קוד אתי ארגוני? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99/feed/ 0
למה להשקיע בהטמעת אתיקה בארגון? https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%99%d7%a2-%d7%91%d7%94%d7%98%d7%9e%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9f/ https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%99%d7%a2-%d7%91%d7%94%d7%98%d7%9e%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9f/#respond Tue, 02 Jun 2020 09:24:05 +0000 https://nuritctlv.co.il/?p=336 למה באמת? חסרים לנו נושאים דחופים יותר לטפל בהם? שאלה טובה, ולשאלה הזו יש כמה תשובות:  התשובה הרגולטורית – כי חייבים,  התשובה הערכית – כי חשוב לנו להיות אתיים  והתשובה הכדאית – כי זה כדאי לנו. ההיבט המשמעותי וזה שאני מתחברת אליו באופן העמוק ביותר הוא ההיבט הערכי – חברה אתית היא חברה בריאה יותר, […]

הפוסט למה להשקיע בהטמעת אתיקה בארגון? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>

למה באמת? חסרים לנו נושאים דחופים יותר לטפל בהם?

שאלה טובה, ולשאלה הזו יש כמה תשובות: 

התשובה הרגולטורית – כי חייבים, 

התשובה הערכית – כי חשוב לנו להיות אתיים 

והתשובה הכדאית – כי זה כדאי לנו.

ההיבט המשמעותי וזה שאני מתחברת אליו באופן העמוק ביותר הוא ההיבט הערכי – חברה אתית היא חברה בריאה יותר, חברה שבה היבטים של הוגנות, שוויון ערך ושוויון הזדמנויות באים לידי ביטוי ותורמים לחוסן של כל פרט בתוך החברה ושל החברה כמכלול. ארגון הינו משמעותי הן לעובדיו והן לכלל המעגלים המקיפים אותו: לקוחות, ספקים, מתחרים ועוד, וככזה לארגון יש אחריות להוביל התנהלות אתית ומוסרית כחלק מאחריותו החברתית הכוללת, בבחינת: אני אתי – כי חשוב לי שהעולם שאנו נמצאים בו יהיה כמה שיותר אתי ומוסרי וזו דרכי לתרום לכך.

מעבר להיבט הערכי 'הטהור' יש גם את ה א.מ.י.ל.י (אני מה יוצא לי מזה) הארגוני בהקשר זה, 

ויוצא  – הרבה! 

אז איך הטמעה של אתיקה בארגון עוזרת לי כארגון?

ראשית, אתיקה מהווה מגן מפני תופעות שליליות בארגון, כאלו שהיו יכולות להפוך מ'אפור' ל'שחור', פעולה שנבלמת כבר בשלב האתי שלה עוד בטרם הפכה ללא חוקית מגנה על הארגון מפני הסתבכות בפלילים. ארגון שמותרים בו ב'עצימת עין' מקרים גבוליים עלול למצוא את עצמו מתמודד עם מקרים הרבה פחות גבוליים. דרך אגב לא פעם ארגונים פונים להטמעת אתיקה לאחר התמודדות עם ארועים פליליים. שנאמר – פונים לחיסון לאחר שכבר חלו במחלה.. .

עובדים שחשים שנוהגים איתם באופן אתי, הם עובדים מחוייבים ומחוברים יותר, ה  engagement  שלהם גבוה יותר. שזה די הגיוני אם חושבים על זה: אם התייחסו אליי בהוגנות, סביר שגם היחס שלי אל הארגון יהיה באותו מטבע. בנוסף – האתיקה הארגונית משפיעה גם על הרווחה נפשית והפיזית של העובד: ברורה ההשפעה על עובד שמתעמרים בו, עובד שנדרש לעמוד מול ספקים שהארגון לא מכבד את התחייבויותיו כלפיהם נדרש ללחצים שפוגעים בבריאותו הנפשית והפיזית ועוד. דוגמא לכך ניתן לראות במקום המרכזי שתופסת האתיקה במודל של מקום עבודה בריא של ארגון הבריאות העולמי (ראו באיור).

ארגון אתי גם מושך אליו עובדים, עובדים מעדיפים לעבוד בארגון שנתפס בעיניהם כאתי. 

אבל זה לגמרי לא נגמר בעובדים, זה ממשיך בלקוחות, שכשמרגישים שהארגון נוהג כלפיהם באופן אתי, יגיבו כלפיו בנאמנות ויהיו מוכנים לשלם גם 'פרמיה' כלכלית על ההוגנות הזו. וגם להפך – יגיבו בעוצמה על התנהלות שנתפסת כלא אתית. ראו למשל מחאת הקוטג'.. .

אבל לא רק לקוחות – גם ספקים שחווים את הארגון כמתנהל אתית, מחזקים את הארגון. למשל ספק שלא נבחר בהליך מכרזי וחווה את הארגון כלא אתי עלול למשוך את הארגון לסאגה משפטית בעניין קבלת ההחלטה, סאגה שתתקבל ההחלטה אשר תתקבל בה, יושקעו בה משאבים רבים שבהינתן תפיסה כי הארגון אתי לא היו מתבזבזים. ועוד ועוד.

כל אלו ביחד חוברים לכך שאתיקה תורמת לחוסנו של הארגון ולהצלחתו לאורך זמן.

אבל לפעמים מה שגורם לארגון לגבש קוד אתי הוא פשוט העובדה שאין לו ברירה, וכאן נכנסת התשובה הרגולטורית: מתוך תפיסה הרואה באתיקה רכיב חשוב בחוסנו של ארגון ובמניעת התנהגויות שליליות, מגוון גופים ותקנות מחייבים קיומו של קוד אתי ארגוני והטמעתו כתנאי מחייב לארגונים העובדים עימם, ביניהם: הרשות לניירות ערך בנוגע לחברות הנסחרות בבורסה, המפקח על הבנקים, תקנות ה SOX הרלבנטיות לחברות המונפקות בארה"ב ועוד.

כלומר – להרבה ארגונים פשוט אין ברירה והם חייבים לגבש קוד אתי ולהטמיע אותו

השתכנעת בערכו של קוד אתי ארגוני? רוצה לקדם גיבוש כזה אצלך בארגון? כאן תמצאו מגוון דרכים אפשריות לגיבוש של קוד כזה. וכמובן שגם אני כאן לחשיבה והתייעצות.

הפוסט למה להשקיע בהטמעת אתיקה בארגון? הופיע לראשונה ב-נורית כהן-תל אביבי.

]]>
https://nuritctlv.co.il/2020/06/02/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%99%d7%a2-%d7%91%d7%94%d7%98%d7%9e%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9f/feed/ 0