קורס שהשתתפתי בו

וחוויתי בו חוויית לומדת,

הדרכות אישיות שקיבלתי,

וחוויתי בתוכן את החוויה של הנועצות והנועצים שלי.

העוצמה שלהם עלי ועל הלמידה שלי

על איך להיות יועצת ומנחה טובה.

הזכירו לי שוב

אמת גדולה וחשובה.

החשיבות של להיות 'בנעליהם'

כאשר רוצות להצליח בהובלת שינוי.

הסיפור הוא סיפור על צניעות,

הצניעות להבין שאנחנו לא יודעות הכל

על הזולת:

הפחדים, הרצונות, המאפיינים.

ושכדי להצליח ליצור תזוזה אצל הזולת

(שזו הרי מהות השינוי)

נצטרך להכנס לנעליו,

ולהסתכל על הדברים מנקודת מבטו.

ו – כן אפשר לקרוא לזה גם אמפתיה.

אבל איך לעשות זאת?

להכנס לנעליהם ממש עלול להיות קשה,

הבסיס הוא לשאול ולחקור ולהקשיב

הקשבה פתוחה, חסרת פניות ושיפוט.

ולפעמים כשגם לשאול מורכב,

לשאול את עצמנו:

איך היא מרגישה? מה חשוב לה?

ממה היא חוששת?

המושג 'בנעליהם' נותר אצלי מלפני שנים

כשבארגון שליוויתי משאבי אנוש התחברו

ללקוחותיהן בארגון דרך ימי הצטרפות לשגרה.

לתהליך קראו 'בנעליהם'.

והיה גם חלק של 'נעלי בית' שבו משאבי אנוש

ביקרו אלו אצלו אלו.

גם זה רעיון.