ספרי על עצמך בכמה משפטים
בת 39, נשואה, אמא לשני ילדים (6,8).
יש לי תואר ראשון בטכנולוגיות למידה ותואר שני במדעים קוגניטיביים.
תמיד היה בי את השילוב בין הצד ההומני והיצירתי לבין הצד הריאלי, הלימודים המדעיים,
ותמיד היה לי חשוב לא לוותר על אף חלק.
עם הזמן הבנתי שבדיוק בחיבור הזה טמון הערך המוסף המשמעותי שלי.
מה השינוי שעשית באמצע החיים?
בגיל 38, אחרי עשר שנים כמפתחת הדרכה ומנהלת פרויקטים בתחום הלמידה עברתי לתפקיד של מתכנתת בחברת הייטק
איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?
השינוי החל בימי שיא הקורונה מרץ אפריל 2020, באותה תקופה ניהלתי פרויקט פיתוח הדרכה גדול ונדרשתי לקבל החלטות כבדות משקל לגבי העובדים שלי.
אחרי שעות העבודה חיפשתי משהו שיוציא את האנרגיות של המורכבות ויביא אנרגיות טובות, חיפשתי משהו 'להעסיק את המוח'. למדתי כל מיני דברים מרחוק וביניהם נכנסתי גם למוק (קורס אקדמי חינמי) של אוניברסיטת תל אביב בנושא צעדים ראשונים במדעי המחשב, נכנסתי למוק הזה גם מתוך עניין מקצועי כמפתחת הדרכה שמפתחת מוקים וגם מתוך רצון לאתגר את עצמי.
התחלתי את הקורס וראיתי שאני נהנית ודי קל לי, הרקע שלי בבגרות במדעי המחשב הוכיח את עצמו.
הרגשתי תחושת מסוגלות. על מנת לשמור על ההנאה ולייצר מומנטום, הצבתי לעצמי לו"ז להתקדמות בקורס, תליתי את תכנית ההתקדמות מול המחשב וכל פעם סימנתי V.
תוך 4 שבועות סיימתי את הקורס וישר חשבתי 'מה הלאה'? כל כך נהניתי שרציתי עוד וחיפשתי עוד קורסים (לדוגמה זה).
בשלב הזה ממש לא חשבתי שאני בכיוון של שינוי מקצועי. מבחינתי זה היה הובי נחמד.
לאחר תקופה עברתי מקום עבודה למשרה יותר בכירה בתחום של ניהול פיתוח הדרכה. במשרה החדשה מצד אחד נהניתי, אבל מצד שני התחדד לי שאני לא לומדת ולא עושה דברים חדשים. התחלתי לחוש מיצוי ממקצוע פיתוח ההדרכה.
לאורך השנה במקום החדש המשכתי ללמוד תכנות בערבים ובסופי השבוע, ולאט לאט התחלתי להשתעשע עם הרעיון של שינוי כיוון מקצועי. הבנתי שאני צעירה מדי בשביל להרגיש שעמום בעבודה ויש לי עוד הרבה שנים לפני שאני יכולה להתפתח בהן.
הרבה חודשים המחשבה עברה לי בראש, לקח זמן להפוך את המחשבה הזו למשהו קונקרטי שאני יכולה להודות בו בפני עצמי. בהתחלה לא שיתפתי אנשים. ניסיתי להבין עם עצמי אם זה ראלי מבחינה כלכלית. אם זה חלום בהקיץ או משהו אפשרי.
בינתיים עבר זמן וראיתי שאני מצליחה להתמיד בלימודים בערב, שהתיכנות ממשיך לעניין אותי. הבנתי שזה נתיב שלאורך זמן ישתלם כלכלית. הייתי צריכה להגיד 'מותר לי תקופה לא לעבוד',
לקח לי זמן לתת לעצמי את האישור.
היו לי גם חששות לגבי האם אוכל לחזור להיות 'ביצועיסטית', לוותר על העמדה הניהולית שכבר הגעתי אליה ויכולת ההשפעה שבאה איתה, ולהתחיל מחדש בדרג הכי זוטר. חששתי לגבי הקושי שיהיה לי וגם לגבי איך זה ייתפס בקהילה המקצועית בה כבר היה לי מוניטין.
בשלב הזה פניתי אליך (נורית כהן תל אביבי) לשיחה של מיקוד אישי. מבחינה טכנית הבנתי מה האפשרויות שעומדות בפניי כדי לעשות הסבה, אבל הרגשתי שאני צריכה להבין את המשמעויות הרחבות והעמוקות של מהלך כזה, להבין שזו לא טעות. הרגשתי גם מעצור פנימי שלא הבנתי איך לפרק.
לשמחתי, השיחה איתך אפשרה לי לשנות את הסיפור: מאני לא רוצה להיות בורג במערכת לאני אחפש מקום שבו אני יכולה להיות מתכנתת וגם להביא לידי ביטוי את הראש הגדול ויכולות הניהול שלי. הבנתי שאני לא זורקת לפח 10 שנים אלא שאני ממנפת את הכישורים שרכשתי גם למקצוע החדש. וגם הבנתי שברגע שיש לי דרך חיובית לנסח לעצמי את השינוי מ"הסבה" ו"ירידה בדרגה" ל"הגשמת חלום ואיתגור עצמי", יהיה לי קל יותר לבשר על השינוי לאחרים.
כשהסוגיה הזו התבהרה הדרך נפתחה אל השינוי עצמו:
הלכתי לקורס של חצי שנה שבה התמסרתי לחלוטין ללמידה ולא פרנסתי.
עם תום הקורס התחלתי להתראיין. כבר בשלב הראיונות הבנתי שהיתרונות שלי ביכולות ה'רכות' לגמרי באות לידי ביטוי ויש להן ערך. ואכן כעבור זמן קצר מצאתי עבודה כמתכנתת פרונט-אנד ב honeybook.
מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?
האתגר הכלכלי – אני מהווה חלק משמעותי מפרנסת הבית, היה ברור ששינוי כזה מצריך תקופה ללא הכנסה והייתי צריכה לראות איך מתארגנים לסיטואציה כזו.
האתגר היה גדול כי בניגוד לאחרים שעושים הסבה אחרי שהיו שכירים, אני הייתי קודם עוסקת מורשה ולכן לא הייתי זכאית לדמי אבטלה.
שינוי בבית – מעבודה מאוד נוחה וזמינות כמעט נעלמתי מחיי המשפחה לארבעה חודשים. זה היה קשה לכולם. זה היה קושי שלא צפיתי.
חששות מכניסה לתחום מקצועי חדש בגיל מבוגר יחסית – חששתי איך ייתפס הגיל שלי בראיונות, איך אני אראה לצד כל הצעירים והרעננים.
בהקשר זה כבר בקורס נוכחתי ביתרונות שמביא איתו הגיל והניסיון: פרופורציות, הבחנה בין עיקר ותפל, הבנה בעולם העבודה, בהתנהלות בארגון. הבנתי שיש לי טווח רחב של יכולות רלבנטיות מעבר להיבט הטכני.
מה עזר לשינוי לקרות?
מבחינה כלכלית – הייתי אחרי שנה שהרווחתי טוב, היה לי טיפה 'אוויר כלכלי'.
החלטתי שאתן לעצמי 'משכורת צנועה' לכל חודש לימודים. זה היה סכום שסגרתי לעצמי מראש לשישה חודשים וזה היה הייעוד שלו. במקביל נכנסתי למוד סטודנטית מבחינת הוצאות וחיינו בחסכנות באותה תקופה.
מעבר לששת חודשי ההערכות ידעתי שגם אם לא אמצא עבודה מיד אוכל להתפרנס מהתחום הקודם שלי.
תכנון המהלך – מעבר לתכנון הכלכלי הקדשתי הרבה תשומת לב לתכנון המהלך: לדייק מה בדיוק אני רוצה ללמוד ואיפה מתאים שאלמד.
שקלתי למידה עצמאית אך גיליתי שהרבה מזמן הלמידה מושקע בהבנה של בחירת הנושאים והכיוונים, לכן החלטתי שמסלול מובנה יפנה לי יותר זמן ללמידה והתקדמות נטו.
ערכתי חקר מעמיק של התחום:
נכנסתי לקבוצות ייעודיות בפייסבוק של אנשים שעשו הסבה (במיוחד "הופכות למפתחות") וחקרתי אותן: הלכתי אחורה לפוסטים היסטוריים, עשיתי חיפושים על נושאים ספציפיים, חיפשתי המלצות על תחומי לימוד, מוסדות ומסלולים.
בנוסף שוחחתי עם קצת אנשים שמכירה בתחום, אבל רק אחרי שהיו לי שאלות ספציפיות.
פניתי דרך לינקדאין ללאנשים שסיימו את המסלול שחשבתי ללמוד בו, כדי להבין איך היה.
בסופו של דבר בחרתי לשמחתי בקורס בעמותת תפוח שגם היה איכותי ביותר, גם שילב אנשים מעולים מאוכלוסיות מגוונות (עמותת תפוח פועלת לצמצום פערים חברתיים וגאוגרפיים באמצעות הכשרות טכנולוגיות כך שהקבוצה היתה מאוד מגוונת מבחינת רקע, גיל, השכלה, מגזר, מוצא, ותק בארץ) וגם היה מסובסד מאוד.
הכנת תשתית נטוורקינג – עוד לפני סיום הקורס בניתי תשתית נטוורקינג, הבנתי שזו תעשיה שרבים ממנה נמצאים בטוויטר, בניתי פרופיל טוויטר עם תמונה ייצוגית והשם שלי. רקמתי אקטיבית קשרים עם אנשים מהתעשיה. פרסמתי פוסטים בטוויטר ובלינקדאין בהם שיתפתי מחוויית הקורס או על נושאים שלמדתי. גם בפייסבוק בקבוצות שהייתי בהן הקפדתי לשאול שאלות ברמה גבוהה. מינפתי את החוזקה שלי של כתיבה.
המאמצים הוכיחו את עצמם כי התחלתי להתראיין כבר בשלב מאוד מוקדם של הקורס.
ספורט – הבנתי שהקורס יהיה תקופה מאוד עמוסה ולחוצה, ומההכרות עם עצמי ידעתי שספורט מסייע לי להתמודד עם לחץ. כדי לשלב בעומס גם את הפן הזה קניתי לפני הקורס הליכון יד שנייה וכל יום הייתי הולכת עליו אפילו אם רק עשרים דקות, מה שמאוד תרם לרווחה הנפשית והפיזית שלי.
מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?
לוודא שהתחום החדש מושך אתכם ויכול להחזיק עניין להרבה זמן. כי כל השאר הולך להיות קשה. אם התחום מעניין אפשר לבלות בזה שעות בלי להתעייף, וכשהאתגרים מגיעים יש יותר כוח וחשק לפתור אותם.
לתכנן את השינוי על כל היבטיו– כל אחד ורמת הודאות שהוא צריך, אצלי היא יחסית גבוהה וזה הרגיע אותי לתכנן באופן מאוד מפורט. למשל, אפילו את סביבת המחשב הכנתי למהלך כך שתתאים בדיוק לצרכים שלי.
ליצור הערכות משפחתית לתקופת השינוי: שיחות עם הילדים, עם בן הזוג – לוודא שיש הפנמה, שכולם מוודאים לאיזה תמונת מציאות הולכים. מה ידרוש מהם. אם הייתי עושה את זה יותר, זה היה מרכך את השוק של תמונת המציאות בהתחלה.
איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?
הופתעתי לגלות עד כמה יכולת תקשורת עוזרת לי. החל מהמקומות הטכניים של בחירת שמות משתנים לדוגמה, או תיעוד של פיצ'ר, ועד מקומות בין אישיים של להסביר לאחרים איפה נתקעתי ואני צריכה עזרה.
יכולת הבעה בכלל עוזרת בפיתוח תוכנה שהיא מאמץ קבוצתי הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב.
גם יכולת הניהול העצמי שלי עוזרת לי – מראש חיפשתי מקום שלא עושה מיקרו-מנג' אלא מחפש עובדים שמסוגלים להתנהל עצמאית.
מנסיוני כמנהלת פרוייקטים אני מאוד מודעת לענייני קצב עבודה ולא נתקעת על זוטות, יודעת להרים דגלים כשצריך.
יש לי גם הרבה נסיון בעבודה עם צוותים של אנשים טכניים ויצירתיים אז כשאני מדברת עם מעצבת ה UX, עם כותבת הקופי, עם מי שכתב את הפיצ'ר הקודם או עם מנהלת הפיתוח אני מוצאת עם כל אחד את השפה המשותפת.
הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי
זה ציור של פרקטל שציירתי. הפרקטל הוא צורה אינסופית – ככל שמתקרבים אליה או מתרחקים ממנה מתגלים עוד פרטים והצורות והתבניות חוזרות על עצמן.
ככה אני מרגישה כלפי הלמידה וההתפתחות שלי: יש תבניות שחוזרות על עצמן אבל הפוטנציאל הוא אינסופי.
אני גם אוהבת את המתח בין סדר בציור הצורות המדוייקות לבין חוסר השליטה שאינהרנטי לדיו שמתפשט במים מחוץ לצורה.
זה בדיוק כמו התפתחות, יש מתח בין הצורך במטרה מגובשת לבין גמישות ופתיחות לאקראיות שבדרך כי בה קורים הדברים הכי מעניינים.
עוד משהו?
עוד דבר שתמיד חשוב זה לתת בחזרה. כל כך הרבה נשים ואנשים עזרו לי בדרך ואני משתדלת להחזיר כמה שיותר.
בקבוצת הפייסבוק בה למדתי המון, נשארתי ואני עד היום עונה על שאלות לגבי המסלול שעברתי, לגבי ראיונות, ולגבי כל מה שמרגישה שיכולה לתרום בו.
כתבתי פוסטים מפרגנים לגבי עמותת תפוח, שבאמת נתנה לי הרבה.
העברתי הרצאת אורח למשתתפים בבוטקמפ הנוכחי.
כתבתי תודה פומבית למי שעזרו לי בדרך.
להרבות טוב בעולם זה בחינם וזה עוצמתי- כל אדם בסוף שמח לשמוע שעשה טוב!
