מגבר אמצע החיים

נארימאן סלימאן – מעקרת בית למנהלת בכירה

רוצה להתחיל בשינוי שלך?

אימון אישי למגבר אמצע החיים

אימון אישי להתפתחות

רוצה לקרוא עוד על שינויים באמצע החיים?

כתובת מייל, קליק ועדכונים בדרך אליך!

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אמא לארבעה ילדים (28, 26, 24, 21), אחות ל 10 אחים,  נשואה לעלי. גרה במשהד שבגליל התחתון, בת 56. מנהלת את תכנית ריאן בעצמי לשילוב ערבים בתעסוקה.
אני מאושרת לעסוק בתחום שחשוב לי, שמקדם את החברה והקהילה שלי.

המשפחה שלי היא מקור לאושר ולגאווה בחיי, עלי ואני הצבנו לעצמנו את המטרה לגדל את הילדים שלנו להיות אנשים עצמאים,  שתורמים לחברה, שמממשים את עצמם. ואני רואה אותם גדלים להיות מה שייחלנו לו.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 38 אחרי שנים רבות עם הילדים בבית, ללא השכלה גבוהה, יצאתי לעבודה ראשונה, שממנה התפתחתי במהירות למנהלת ומנהלת בכירה.
במהלך שנות הארבעים שלי השלמתי את השכלתי האקדמאית וכיום אני חברת הנהלה בארגון בעצמי ומנהלת את תכנית ריאן בעצמי לשילוב ערבים בתעסוקה.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

כדי להבין איך נוצר השינוי אחזור אחורה אל תחילת הדרך שלי. כילדה וכנערה הייתי תלמידה טובה, למדתי בבית ספר נחשב והשלמתי בגרות טובה. היה ברור שהמסלול הוא השכלה גבוהה וממנה התפתחות מקצועית.

מיד אחרי סיום י"ב יצאתי לעבודה במטרה לחסוך לקראת יציאה ללימודים. באותה תקופה הגיעה רשת הסופרמרקט הראשונה לנצרת ואני התחלתי לעבוד בה כקופאית, מהר מאוד התקדמתי לקופאית ראשית ולניהול מערך הקופות, ניהלתי 40 קופאיות. נדרשתי למיומנויות ניהול ברמה התפעולית והאנושית ונהנתי מהן. התפתחתי בעבודה, יצאתי לקורסים, הפרנסה היתה טובה. בלהט אתגרי העבודה וההתפתחות בה, הלימודים ירדו מהפרק.

בתקופה זו הכרתי את בן זוגי, התחתנו ונולד הבן הראשון. ניצבתי מול האתגר של בית-עבודה, מצד אחד רציתי להמשיך ולהתפתח מקצועית ומהצד השני לא היו מסגרות מתאימות לגיל הרך, לא היתה תחבורה ציבורית נוחה. בפועל לא יכולתי לשלב ו"החלטתי" להתמקד בבית ובמשפחה. ה"החלטתי" במרכאות מכיוון שלמעשה, כמו לנשים ערביות רבות, לא היתה לי ברירה.
מעבודה אינטנסיבית, דינמית, מפתחת, הפכתי לעקרת בית במשרה מלאה.
תוך כדי התקופה הזו, כשהייתי מגיעה למקומות נותני שרות כמו בנק או קופת חולים הרגשתי תסכול, ידעתי שאפשר אחרת ושאני הייתי יכולה לנהל כאן באופן טוב יותר את השרות.

השינוי קרה כשהילד הצעיר שלי נכנס לגן. הגדול כבר היה בן 11. הילדים גדלו, היו במסגרות, בחוגים, עם חברים,  פתאום היו לי הרבה שעות חסרות מעש.

באותה תקופה פתחו בשכונה תכנית "אורות לתעסוקה" וגייסו אנשי צוות. תואר ראשון היה תנאי סף ולא היה לי, וגם כשהתחלתי לחפש הם כבר היו לקראת סיום הגיוס. בכל זאת הם הסכימו לקבל אותי לראיון. 
בראיון התרשמו מהעברית שלי וכנראה גם ממה שהבאתי, אבל כנראה שמה שהכי שכנע אותם היתה הרעלה שלי, מבין 120 עובדות הייתי היחידה עם רעלה והם הבינו שההיבט הזה יכול לסייע בחיבור לאוכלוסיה המקומית. וכך היחידה מבין 120 עובדות ללא תואר התקבלתי לתפקיד קייס מנג'ר.

עם התחלת הפעלת התכנית עלתה התנגדו לקיומה מקרב המשתתפים, החשש שלהם היה שהתכנית באה למנוע מהם קצבאות. היו מהומות ואלימות בסניפים.
מפעילי התכנית, שותפים הולנדי וישראלי, החליטו לעצור את התכנית. הם כינסו את כל העובדים כדי לשתף בהחלטה. השותף ההולנדי דיבר והסביר שהוא בא לסייע לאוכלוסיה ושהוא חייב לשמור על העובדים שלו. שאר העובדים הגיבו בהזדהות ואמרו שפוחדים.

אני ישבתי בשקט, הקטטה היתה בשכונה שלי והרגשתי שמשמיצים את אנשי השכונה בלי להבין לעומק את המניעים להתנהלות. אמרתי: מה זה השטויות האלה?! וההולנדי שהופתע מהתגובה שאל אותי למה אני מתכוונת. עניתי לו באנגלית שהם מדברים שטויות והאוכלוסיה לא אלימה, אלא צריך להתאים את התכנית למאפיינים שלה. כאן השיחה הסתיימה. זה היה יום חמישי.

בראשון הזמינו אותי לפגישה עם השותף ההולנדי. נפגשנו והסברתי לו את עמדתי.
במהלך הפגישה הסתבר שהם ערכו שינויים בניהול הסניפים, העבירו מנהל אחר לסניף שלי ורצו שאני אכהן כסגנית מנהל. הם חשבו שהשילוב שלי כתושבת השכונה יסייע להצלחת הסניף.
תוך כדי הפגישה מישהו נכנס לחדר והסתבר שמשהו בתכניות השתנה ושחסרה מנהלת לסניף אחר.
אני יושבת בחדר ובלי להתבלבל, אומרת – אני אנהל! ענו לי שאי אפשר.

באותו ערב התקשרו אלי וביקשו שאבוא לפגישה דחופה עם ההולנדי והמנכ"לית. המנכ"לית אמרה לי: "אני לא מאמינה שאנחנו עושים את זה אבל ההולנדי רוצה שניתן לך צ'אנס – יש לך שלושה חודשים ניסיון לנהל את הסניף"!
כך תוך ימים אחדים הפכתי מקייס מנג'ר למנהלת סניף. כעבור זמן קצר המנהל השני לא הצליח להחזיק מעמד בשכונה וניהלתי את שני הסניפים. בהמשך קודמתי לסמנכלית התפעול של כלל המרכזים בצפון, זאת תחת התנגדות חריפה של ראש העיר של נצרת עילית שלא רצה מוסלמית דתיה שתהיה אחראית על הסניפים בעיר.
5 שנים הייתי בארגון ללא תואר ראשון.

אחרי 5 שנים התכנית נסגרה. הבנתי שזו ההזדמנות שלי להשלים את ההשכלה האקדמאית שלי וכך בגיל 43 התחלתי תואר ראשון.
במקביל לתואר הראשון הוצע לי להיות רכזת במשרה חלקית במספר יישובים בתכנית חדשה שהוקמה לשילוב נשים ערביות בתעסוקה. התפקיד היווה ירידה מבחינתי מבחינת דרג בארגון ומבחינת שכר, אבל הבנתי שהמשרה החלקית תאפשר לי להשלים את התואר.

בסופו של דבר הסתבר שזו היתה ירידה לצורך עליה, כי בדיוק כשהסתיים התואר התכנית התרחבה לעוד עשרות יישובים ונבחרתי לנהל אותה. לא הייתי יכולה להבחר לניהול ללא התואר.

בהמשך התכנית עברה לניהול של עמותת בעצמי ואני עברתי איתה, כחלק מהמעבר פיתחתי את תחום התעסוקה לחברה הערבית בבעצמי. היום אני חברת הנהלה בבעצמי ומנהלת את תכנית ריאן במשולש ובדרום, תכנית דגל לשילוב ערבים בתעסוקה, במסגרת זו אני אחראית על שילוב של מעל 10,000 משתתפים וניהול של כ 130 עובדים ו 16 מנהלים.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

השינוי שנדרש בבית – מאמא ועקרת בית שמסורה במשרה מלאה לילדים ולבית לעבור למשרה מלאה פלוס פלוס ובמקביל להמשיך ולהיות אמא משמעותית.

פער הידע וההשכלה – נכנסתי לעולם שדרש כתנאי סף תואר אקדמי שלא היה לי, בנוסף חסר לי ידע מקצועי. שני ההיבטים האלו הציבו אותי בעמדת נחיתות ודרשו ממני למידה מתמדת לסגירת הפערים.

מה עזר לשינוי לקרות?

  • תמיכה משמעותית מהמשפחה שלי –  אמא שלי שדחפה לשינוי, האחים שלי שתמכו ובראש ובראשונה עלי בעלי שכשתהיתי איך הכל ישתלב אמר לי "אנחנו נסתדר" ואכן השתתף במידה רבה יותר בהיבטי בית וילדים שהיו קודם באחריותי המלאה.
    גם היום עלי והילדים ממשיכים ותומכים, מעודדים אותי לקחת על עצמי אתגרים, לצמוח ולהתפתח.
  • התרומה של השינוי לילדים שלי – חששתי מהאופן שבו יחוו את השינוי מאמא שזמינה להם כל הזמן לאמא שיש לה עוד מוקד משמעותי בחיים. לשמחתי, מהר מאוד גיליתי שהילדים רואים בי מודל וגאים בי. רגע מרגש היה כשהבן שלי חזר מבית הספר וסיפר שהמורה שאלה אותו מה אמא עושה, והוא סיפר לי בגאווה: "פעם ראשונה שאמרתי שאמא שלי עובדת!".
  • היכולת שלי עם כל ההתפתחות והקריירה עדיין להחזיק איזון בית משפחה.
  • התשוקה שלי להתפתחות, ללמידה ולהתקדמות. כולם ראו את העיניים הנוצצות שלי מרגע שהתחלתי לעבוד.
  • החיבור הערכי שלי לעשיה – הקריירה שלי היא בתחום שאני מחוברת אליו בנימי נפשי: שילוב ערבים בתעסוקה. בתפיסה שלי זהו מנוף ליצירת חוסן חברתי וליצירת שינוי חיובי בחברה. לאורך כל השנים עבדתי בארגונים מעורבים ששילבו ערבים ויהודים, ניתנה לי הזדמנות לראות את החברה הישראלית במלואה ולזהות את הערך המוסף שלי כאשה ערביה בתוכה. זה המקום שאני חיה בו, עם כל האתגרים והמורכבויות, וזו הדרך שלי להפוך את המקום הזה לטוב יותר בכלל ובפרט לקהילה שאני משתייכת אליה.
    החיבור הערכי נמצא גם בתפקיד שלי כמנהלת שזוכה לפתח עובדים ומנהלים מהחברה הערבית.
  • מנהלות ומנהלים מדהימים שהיו לי לאורך כל הדרך. כאלו שידעו לזהות את החוזקות שלי, ללווות ולחנוך.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

  • לעולם לא מאוחר!
  • אחריות אישית על עצמך ועל ההתפתחות שלך – ההתפתחות תלויה קודם כל בך.
  • אל תשכחי את החלום שלך – גם אם ברצף החיים החלום דעך ולכאורה נשכח תזכרי בו ותחלמי אותו מחדש.
  • תביני שכניסה של אמא במשרה מלאה לעבודה תורמת מאוד לילדים, הילדים צריכים אמא חזקה, אמא שמבינה את אתגרי החיים, אמא שהיא מודל להתפתחות ולעצמאות.
  • לחפש ולקבל עזרה – לבדוק איפה יש מקומות שיכולים לעזור בהשתלבות בתעסוקה, מה הזכויות שלך ולממש אותן. להעזר.
  • תהיי נכונה לשלם מחירים בטווח הקצר כדי להנות מהרווחים בטווח הארוך.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

  • בסופו של דבר הכלים הניהוליים שרכשתי בעבודה הראשונה שלי בסופר, עוד בטרם הקמתי משפחה, שירתו אותי גם בחזרה לשוק העבודה יותר מעשור מאוחר יותר.
  • גם בתקופה שהייתי בבית, במשפחה המורחבת הייתי זו שנמצאת בקשר עם הרשויות והבירוקרטיות: בנק, קופת חולים וכו'. את היכולת הזו להתנהל מול המוסדות האלו כנראה הבאתי גם לתפקידים שלי בשכר.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בחרתי בציטוט של הדאלי לאמה שמלווה אותי שנים ארוכות:
"לפעמים זה דווקא מזל לא לקבל את מה שאת.ה רוצה"
יכול להיות שהיה לי מזל שנעצרה הקריירה שלי, כי זכיתי בסופו של דבר להכנס לעולם המקצועי דרך זוית אחרת ומאוד משמעותית, שהובילה אותי למקום בו אני נמצאת היום.

לפעמים מה שנראה כמו החסם הכי גדול שלנו, הוא בעצם הדרך והמפתח להצלחה, והשמיים הם הגבול.

أحكينا عن حالك :

ام لا ربعه أبناء (28.26.24.21 ) , اخت لعشر اخوه , متزوجه لعلي , ساكنه بقريه المشهد  في الجليل السفلي وعمري 56 سنه , مديره برنامج ريان بعتسمي  لدمج العرب في سوق العمل .

سعادتي مصدرها عائلتي : الفرحة والفخر بتطور اولادي ونجاحهم ومتعه التواجد معا

المتعة الأكبر نهايه الأسبوع مع افراد العائلة.

شو هو التغيير الي عملتيه بمنتصف العمر ؟

في جيل 38 بعد كثير سنين بالبيت مع الأولاد  وبدون تعليم , طلعت على الشغل لأول مره وتقدمت لمديره وفي العقد الرابع كملت تعلمي الاكاديمي واليوم انا عضوه في مجلس اداره منظمه بعتسمي  ومديره برنامج ريان لدمج العرب في سوق العمل

كيف صار التغير وشو السبب ؟

راح ارجع لورا لبدأيه الطريق , كنت تلميذه جيده تعلمت بمدرسه محترمه وحصلت بحروت . هوكان واضح مساري اته لازم اكمل دراسة عليا واتطور مهنيا . بعد المرجلة الثانوية اشتغلت بهدف توفير المال للدراسة  الجامعية  بهاي الفترة افتتحت بالناصرة لأول مره  شبكه سوبرماركت معروفه وانا بلشت فيها عامله صندوق وبسرعه تقدمت لمديره الصناديق ومسؤوله عن 40 عامله صندوق كان مطلوب مني  اداره على المستوى التشغيلي والإنساني وكنت كثير مستمتعة بالوظيفة  , صرت اتطور واتعلم دورات وكان الدخل ممتاز  ومع زخم العمل فكره التعليم تلاشت.

في هاي الفترة  تعرفت على علي تزوجنا وانولد الابن البكر, واجهت تحدي بيت -شغل  كنت حابه اكمل واتطور مهنيا ومن جهة ثانيه ما كان في اطر للأطفال  ولا وسائل نقل مريحه . لم استطع ان دمج بين الامرين " قررت " انه استقر بالبيت . الاقتباس  في كلمه قررت  لأنه بالواقع مثل كثير نساء عربيات , ما كان عندي خيار .

من حياه مهنيه مكثفه تحولت لربه منزل بوطفيه كامله , خلال هاي الفترة  ولما كنت ازور محلات بتقدم خدمات للجمهور مثل بنك او صندوق مرضى كنت اشعر بالاجباط , كنت واثفه انه في امكانيه أخرى وانه انا كنت راح ادير المكان والخدمة بطريقه افضل .

حدث التغير غندما دخل ابني الأصغر الى الروضة واصبح الكبير بعم 11 سنه .كبر الأولاد واصبحوا في اطر ودورات ومع الأصدقاء فجاه  اصيح لدي الكثير من ساعات الفراغ .

في تلك الفترة افتتح في الحي برنامج " اوروت لتعسوكاه " وجندوا طواقم للعمل حيث كان الشرط الأساسي للقبول هو لقب جامعي اول ولك اكن احمل اللقب وحتى انه عندما كنت ابحث عن عمل كانوا قد انتهوا من تجنيد الطواقم وبالرغم من ذلك وافقوا على حضوري لمقابله العمل وقد اقتنعوا بلغتي العبرية ومن افكاري وعلى ما يبدو ان غطاء الراس كان له تاثير باقناعهم  فقد كنت الوحيدة من بين 120 موظفه مع غطاء راس ويبدو انهم فهموا  التاثير على المجتمع المحلي .

من بين 120 موظفه  وبدون لقب جامعي اخترت لأكون مديره شؤون الزبائن .

مع بدأيه تفعيل البرنامج ظهرت معارضه شديده من قبل المشتركين فيه اعتقادا منهم ان البرنامج سيكون سبب في انقطاع المعونة الشهرية التي يتقاضونها ,وحصل الكثير من الشغب والعنف في الفروع .

مشغلين البرنامج , هولندي واسرائيلي , قرروا وقف البرنامج  وعقدوا اجتماعا للموظفين لأخبارهم بالقرار. الشريك الهولندي شرح انه جاء ليساعد السكان ويجب ان يحافظ على موظفيه باقي الموظفين ايدوا الموقف وقالوا انهم خائفون .

اما انا فقد جلست بهدوء , المشكلة كانت في حيي شعرت انهم يسيئون الي أبناء الحي بدون ان يفهموا  الأسباب التي أدت الى هذا التصرف .تساءلت : ما هذا الهراء ؟  تفاجا الهولندي وسألني عن قصدي اجبته بالإنجليزية  ان هذا هراء وان السكان غير عنيفين ولكن يجب ملائمه البرنامج للاحتياجات السكان  .

هكذا انتهت المحادثة وكانت يوم الخميس يوم الاحد دعوني لمقابله مع الهولندي تقابلنا وشرحت وجهة نظري وموقفي

وقد تبين خلال المقابلة انه حصلت بعض التغييرات في الفروع حيث تم نقل مدير جديد للفرع الذي اعمل به وارعدوا ان أكون نائبه المدير ظنا منهم انني كأحد سكان الحي قد يساهم في نجاح الفرع.

خلال الجلسة احدهم اخبر عن الحاجه لمديره فرع اخر اجبت بدون تردد انني اريد ان أكون المديرة ولكن تم رفض طلبي.

في نفس الليلة اتصلوا بي وطلبوا حضوري لمقابله ضرورية  مع الهولندي والمديرة التنفيذية التي قالت لي : انا لا اصدق اننا نفعل هذا لمن الهولندي يطلب ان نعطيك فرصه واماك 3 اشهر تجربه لأداره الفرع . وهكذا تحولت من مسؤوله الي مديره فرع  وبعد مده قيره مدير اخر لم ينجح ان يستمر في الحي وانا ادرت فرعين ومن ثم قدمت الى نائبه تنفيذيه لجميع المراكز في الشمال وحصل ذلك بالرغم من المعارضة الشديدة لرئيس بلديه الناصرة العليا الذي لا يريد امراه مسلمه متدينة  مسؤوله عن 5 فروع في المدينة  .

5 سنين بدون لقب جامعي وبعدها تم اغلاق البرنامج وعنجا فهمت انها فرصتي لإتمام تعليمي الجامعي وكنت في جيل 43 سنه عندما بدأت اللقب الأول في نفس الوقت اقترحوا علي ان أكون مركزه بوظيفه جزئيه بعده قرى ببرنامج جديد الذي أقيم من اجل دمج نساء عربيات في سوق العمل وبالرغم من ان  هذا العمل يعتير انخفاض في الرتبة والمعاش الا انني فهمت ان هذه الوظيفة الجزئية سوف تمكنني  من إتمام اللقب الأول .

تبين ان هذا النزول كان من اجل الصعود ,بالتزامن مع انهاء اللقب توسع البرنامج لعشرات القرى وتم اختياري لإدارتها

لم اكن استطيع ان ادير البرنامج بدون لقب , ثم انتقل البرنامج لأداره بعتسمي  وانا انتقلت معاها وكجزء من عمليه الانتقال طورت مجال التشغيل في الوسط العربي في بعتسمي  . اليوم انا مديره شريكه في بعتسمي  ومديره برنامج ريان المثلث والجنوب , برنامج رائد لدمج العرب في العمل , في هذا الاطار انا مسؤوله عن دمج  اكثر من 10.000 مشترك  واداره 130عامل 16 مدير .

شو هي التحديات ض الصعاب الي واجهتك مع التغيير ؟

في البيت – من ام وربه منزل بوظيفه كامله للموظفة بوظيفه كامله واكثر وام ذات اهميه .

فرق المعرفة والثقافة – فتت في عالم الي بطلب لقب جامعي , وما كان معي , وكان ناقصني معرفه مهنيه , كلا الجانبين طلب مني مواظبة على التعليم لحتي أتمكن من سد الفجوات .

شو الي يساهم انه يحدث التغيير ؟

  • الدعم العائلي : امي دفعتني للتغير , اخوتي وطبعا زوجي الي لما تحيرت كيف راح يكون مجرى الأمور خبرني انه "راح نتدبر " واخذ عني كثير من أمور البيت والأولاد . لليوم علي واولادي يشجعوني اكمل واتطور مهنيا
  •  المساهمة في التغيير من اجل ابنائي : قلقت من التغير الي راح يعيشوه الاولاد بسبب عملي وانه انا غير متفرغه لهم بشكل كلي ولكن اكتشفت وبسرعه انه انا بالنسبة الهم قدوه وفخر . في لحظه كثير مؤثره ابني رجع من المدرسة وكان كثي سعيد انه لأول مره بحكي للمعلمة انه امه تشتغل .
  • قدرتي على التوفيق بين العمل والبيت والتطور المهني
  • شغفي بالتعليم والتطور والتقدم .
  • العمل كقيمه -: مهنتي في مجال الي انا مرتبطة فيه بشكل كبير وهو دمج العرب بالعمل , غي رايئ انه هاي فرصه لزياده الحصانة والمرونة الاجتماعية وخلق تغيير إيجابي بالمجتمع .

خلال عده أعوام  عملت بمؤسسات  دمجت بين العرب واليهود وسنحت لي الفرصة لأرى المجتمع الإسرائيلي بكامله وتحديد القيمة الإضافية لي كإمراه عربيه فيها , هذا المكان الذي أعيش فيه ,مع كل التحديات والتعقيد وهذه طريقتي واسلوبي لجعل هذا المكان افضل بالعموم وخصوصا للمجتمع الذي انتمي اليه .

التواصل مع القيم مرتبط بعملي كمديره تسعى لتطوير موظفين ومدراء من المجتمع العربي.

انا اعبر عن القيم  التي اؤمن بها كام عربيه التي تريد ان ترى أولادها بأفضل حال هدفي الأساسي انا وعلي ان نري اولادنا  في مكان اخر :قادرين على التعلم , قادرين على تطوير مهنه  على تحقيق احلامهم ,لديهم القدرة على الاستقلال وعدم التعلق بالأخرين .سعيدة جدا لأنني فزت برؤيتهم يحققون ذلك .

  • مدراء ومديرات رائعين رافقوني بدربي واستطاعوا ان يميزوا نقاط القوه لدي ويدعموني .

بماذا تنصحي من هو متواجد بالمكان الذي كنت به في بدأيه الطريق ؟

  • بلا تحكي فات الأوان
  • انت المسؤولة عن تقدمك وتطورك
  • لا تنسي حلمك حتى ولو بسبب مشاغل الحياه تناسيته
  • افهمي ان اندماج الام بالعمل يفيد أبنائها الذين يحتاجون ام قويه فاهمه صعاب الحياه , ام تكون قدوه لأولادها
  • ابحثي وتلقي المساعدة – افحصي الأماكن التي تساعدك على لاندماج بالعمل ,شو حقوقك وكيف تستغليهن
  • استعدي انو تدفعي ثمن على المدى القصير عسان تربحي بالمدى البعيد

ما هي الصلة التي تريها بين التغيير ونشاطك السابق ؟

  • الادوات والمهارات الإدارية التي اكتسبتها من عملي الاول  وقبل ان أكون عائلتي  خدمتني في العوده الى سوق العمل بعد اكثر من عقد .
  • خلال الفترة التي كنت فيها بالبيت , العيلة الموسعة انا الي كنت بتواصل مع السلطات والبيروقراطيات : البنك , صندوق المرضى … هذه القدرة على الإدارة امام هذه المؤسسات جلبتها معي للوظائف مع الرواتب

جانب فني يحكي عن التغير من وجه نظرك

اخترت جمله الدالي لاما والتي  رافقنني  سنين

" أحيانا يكون حظك جيدا بعدم حصولك على ما تريد "

قد يكون انه الى حظ انه تركت اشغلي وحياتي المهنية لأنه ربحت  دخولي عالم المهنية عن طريق زاويه مختلفة ومهمه جدا والى قادتني للمكان الي انا فيه اليوم , أحيانا الي بنظن انه عائق كبير بحياتنا بكون هو مفتاح النجاح  والسماء هي الحدود

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top

תודה על הפניה

אחזור אליך בהקדם

ההרשמה הצליחה

עדכונים בדרך אליך…