מגבר אמצע החיים

ענבל ונגר: ממומחית מנהיגות למומחית חוסן

רוצה להתחיל בשינוי שלך?

אימון אישי למגבר אמצע החיים

אימון אישי להתפתחות

רוצה לקרוא עוד על שינויים באמצע החיים?

כתובת מייל, קליק ועדכונים בדרך אליך!

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אמא של זוהר, בת זוג של אלון, יועצת ארגונית ב-20 פלוס השנים האחרונות. בת 47.
ב-8 השנים האחרונות ממוקדת בפיתוח חוסן, ניהול לחץ והתמודדות עם שחיקה. מלווה ארגונים
ואנשים פרטיים בנושאים האלו, ובימים אלו מוציאה ספר בנושא.
אוהבת מאוד לטייל בטבע, לרקוד, לבלות עם המשפחה שלי, לפגוש חברות, ולשמחתי הרבה אוהבת מאוד גם את העבודה שלי: לפתח דברים חדשים, לקרוא ולחפש, למצוא דברים שמסקרנים אותי ולהפוך אותם לכלים ולסדנה.. . .

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

נפרדתי מעולם המנהיגות שבו עסקתי כ-15 שנים גם כחוקרת וגם כיועצת והתמחתי בתחום חדש: חוסן, ניהול לחץ ושחיקה.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

הטריגר היה גם אישי וגם מקצועי.

אחרי קדנציה כמנהלת פיתוח ארגוני והדרכה ב"פריגו", חברת תרופות גדולה, שבה חוויתי הרים של לחץ על בשרי, חזרתי למקומי  הטבעי בייעוץ והתחלתי לחקור את הנושא. כמה שנים אח"כ נפטר רבי לבל, שהיה המנכ"ל שלי בפריגו מדום לב פתאומי. אני לא רופאה, אבל די בטוחה שלחץ שיחק תפקיד מרכזי במותו. זה מאד השפיע עלי.

ברמה האישית הייתי באותן שנים בטיפולי פוריות ארוכים וקשים וגם כאן הלחץ השפיע מאד על היכולת שלי לעבור את התקופה הזו. אני חושבת שבמהלך התקופה הזו מתחתי את החוסן האישי שלי לקצה, ובעיקר גיליתי שיש לי חוסן גבוה מאד. כמה שנים אחרי זה הסתכלתי לאחור והתחלתי לפרק את מה שעשיתי בתקופה הקשה הזו – איך התמודדתי, מה עזר לי, איך הצלחתי להחזיק מעמד. ראיתי שאיכשהו באינטואיציה פנימית עשיתי הרבה מהדברים שהמחקר והפרקטיקה בנושא מדברים עליהם. אני חושבת שאם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, היה לי יותר קל לשאת את התקופה הזו. אולי גם הייתי נכנסת להיריון קודם.

כשזוהר בתי נולדה, נוספו עוד לחצים לחיים באופן טבעי. זה היה השלב שבו גם החלטתי להפוך את ההתעניינות למקצוע, ולעשות שיפט במיקוד שלי בעבודה.
התחלתי לאט לאט לשלב את הנושא של חוסן בעשייה שלי, עד שהוא הפך לנושא המרכזי.

כחלק מההעמקה בנושא נסעתי ללונדון ל-Center for stress management ולמדתי לעומק את התחום של ניהול לחץ. אחר כך עשיתי קורס בנושא חוסן במרכז לפסיכולוגיה חיובית של פרופ' מרטין זליגמן באוניברסיטת פנסילבניה.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

הקושי הכי גדול היה שבהתחלה זה לא הלך… הנושא הפחיד את המנהלים והארגונים שפניתי אליהם. רצו "סדנת ניהול זמן". אבל כששמתי את הבעיה האמיתית על השולחן, מעט היו הארגונים שהסכימו להסתכל למציאות בעיניים. היה מנכ"ל שאמר לי "אבל אני רוצה שהם יהיו בלחץ", מבלי שהיה מוכן לשקול ולהבין את המחירים שאנשים משלמים על הלחץ הזה ואת המחיר שהחברה שהוא מנהל משלמת.
זה כל כך לא הלך בהתחלה, שאחרי שנתיים ומשהו פשוט עזבתי את זה והמשכתי להנחות תוכניות פיתוח מנהלים ולעסוק בייעוץ ארגוני קלאסי, בלי לגעת בכלל בנושא של לחץ וחוסן.
זה היה לי מאד קשה. באותה תקופה היה לי עוד מיזם שעשיתי עם חבר – ניסינו להקים סטארט אפ שייתן מענה ל"אני רק שאלה" באמצעות ייעוץ אינטרנטי ממוקד מומחים. גם זה נפל.
הרגשתי שאני לא מוצאת את המקום שלי. מצד אחד דווקא על הנושא של הלחץ הרגשתי שזה זה, שזה מעניין אותי ומלהיב אותי, ויותר מזה – הרגשתי שליחות. הרגשתי שאני מקדמת משהו שהוא חשוב ומשמעותי. משהו שיכול להשפיע לטובה על החיים, הבריאות, המשפחות של אנשים רבים. תסכל אותי שנתקלתי בקירות. לא הבנתי איך יכול להיות שאנשים לא רואים את זה כמוני!
בסוף מה שקרה זה שאחרי כמה חודשים לקוח אחד פתאום נזכר שדיברתי איתו על הנושא הזה, והוא הזמין אותי להנחות סדנה לכל המחלקה שלו.
בניתי להם סדנה חדשה וכל כך נהניתי להנחות אותה! הרגשתי שוב שאני בחיים. שזה הדבר הבא שלי. ואז לא הרפיתי יותר.
היו לי סדנאות חשיפה שבהן הזמנתי מאות מנהלות מש"א, אישרו 70 והגיעו 5. אני זוכרת מפגש חשיפה אחד שעשינו בחברה מסוימת, שבאו כל כך מעט אנשים, שמנהלת משאבי אנוש של החברה הכניסה לי לחדר עובדים שהיא מצאה במסדרון רק כדי לעודד אותי…
אבל הסבלנות משתלמת והיום אני עוסקת כמעט אך ורק בחוסן והתמודדות עם לחץ, בתהליכי עומק בארגונים, הרצאות וסדנאות, אבחון, ייעוץ ועוד.

מה עזר לשינוי לקרות?

העקשנות שלי 😊, התמדה, עיקביות. הרבה עבודה קשה, כתיבה, הסברה. ככל שאני רכשתי יותר כלים וידע כך היו לי יותר כלים להעביר את זה הלאה. האמונה העמוקה שלי בדרך, בייעוד שלי: יש לי אג'נדה חברתית מוצהרת לשנות את תרבות העבודה בישראל, ואני נחושה לעשות את זה.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

יצירתיות, סקרנות והתמדה. אני חושבת שאלו שלוש היכולות שהכי עזרו לי בכל הקריירה שלי. אחד זה היכולת להמציא את עצמי מחדש כל כמה שנים. הסקרנות הטבעית שלי לוקחת אותי למחוזות מאד מעניינים. גם היום אני במקביל ל"עבודה" הרגילה כותבת ספר, עושה מחקר לדוקטורט, וכבר יש לי בקנה 5 נושאים שאני רוצה לקחת קורסים עליהם, או לחקור אותם או לפתח אותם.
יצירתיות איפשרה לסקרנות להפוך לפרקטית. אני חושבת שהיצירתיות היא זו שגורמת לי לקחת את כל הדברים שמעניינים אותי ולהפוך אותם לכלים גם לאנשים אחרים, לכלים ייעוציים להרצאות ולסדנאות.
התמדה – זה המפתח להכל. רב הדברים שעשיתי באו עם המון עבודה קשה. אפילו הריון 😊 כוח רצון הוא חלק מהחוסן המנטלי שלנו, אז ככה שאני חיבת to walk the talk.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

בסופו של דבר נשארתי בחלק גדול מהעבודה שלי בעולם הארגוני. אני יועצת ארגונית בנשמתי והחלק הארי של הפרוייקטים שאני עושה הם בעולם התעסוקתי. הידע והיכולות שלי כיועצת ארגונית מונפו לתחום הספציפי של חוסן, לחץ ושחיקה.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה 🙂

עוד משהו?

השינוי לא מסתיים הוא ממשיך.. גם בתוך התחום החדש שבחרתי כל פעם יש עוד אתגרים ועוד העמקה, כמו עם הספר שאני מוציאה עכשיו שמאתגר אותי לעשות נאה דורשת נאה מקיימת ולעמוד בלחצים וחששות… 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top

תודה על הפניה

אחזור אליך בהקדם

ההרשמה הצליחה

עדכונים בדרך אליך…