במבט לאחור השינוי התחיל בגיל 40 לפני 12 שנה.

עד אז הייתי ברצף קריירה מצליח ואינטנסיבי, מה שהארגון היה צריך – נתתי.
באותה תקופה ניהלתי יחידה עסקית בחברת אורבוטק, תפקיד מאוד עמוס כשבבית שני ילדים קטנים.
הרגשתי שאני צריך לקחת פסק זמן, לנשום, ויצאתי לחל"ת של חצי שנה.

זו היתה תקופה מצוינת: התחלתי לרוץ, הורדתי 15 קילו, בישלתי המון, למדתי תנ"ך והיסטוריה.
עשינו טיול משפחתי ארוך לארה"ב.
יצאתי מהחל"ת שונה, עם הכרה והבנה של מה יותר חשוב לי בחיים. לפני החל"ת המסלול העתידי היה ברור לי, ודווקא העצירה הזו גרמה לי לחשוב אם 'המסלול' באמת מתאים לי. הבנתי שחשוב לי להנות ממה שאני עושה ושאם מה שעושה לא מספיק ממלא אותי אז לא אעשה אותו.

שנתיים אחרי הייתי בתפקיד בכיר כחלק מההנהלה. והוא פחות התאים לי, לא באתי אליו בשמחה. ואחרי כשנה וחצי הודעתי שלא אמשיך בתפקיד.

התחנה המשמעותית הבאה היתה בגיל 50: סיימתי תפקיד מנכ"ל של חברת סטארטאפ והחלטתי שדבר ראשון אני לוקח חופש של שנה, כדי להצליח להתעסק בדברים שאוהב: טיילתי, לקחתי קורס בישול רציני, נסעתי לחו"ל, הייתי המון עם הילדים.
אחרי חצי שנה התחלתי להרגיש שזה לא מספיק, שצריך משהו לראש.
ההפסקה איפשרה לי לחשוב בבהירות מה אני רוצה, האם אני רוצה להמשיך לתפקידי מנכ"ל? למה? מה חשוב לי? מה אני באמת רוצה לעשות? איך אני רוצה שייראו חיי?

הגעתי למסקנה שתפקיד מנכ"ל הוא תפקיד מדהים אבל הוא גם מאוד טוטאלי, ושאני רוצה שיהיה לי זמן לעוד היבטים של החיים, הבנתי שאני מעוניין לשלב בין הדברים וזה הביא להחלטה לעבוד ב 60% משרה.

בשלב הזה התחלתי תהליך אימון עם נורית כהן-תל אביבי כדי להבין את הכיוון שלי. אחרי שלב של דיוק ומיקוד שעשינו הסתבר שאיך שאנחנו לא הופכים את המשוואה מה שיתאים הוא להיות עצמאי, כאשר הזווית היא של יועץ שמגיע לחברות.
מאוד לא רציתי להיות 'יועץ', המונח הזה לא נתפס אצלי באופן חיובי, הרגשתי שזה להיות מישהו שנותן עצות ונעלם, בלי לקחת אחריות, לא ראיתי את עצמי בטייטל הזה, וגם היה לי קשה לראות את עצמי 'מוכר את עצמי' כעצמאי.

התחלתי בשיחות עם מכרים שאני מעריך, שיחות שבהן אני פורש את מה שבא איתו ומקשיב לצרכים שהם מזהים בשוק. השיחות האלו סייעו לי לחדד את הערך הייחודי שלי, דייקו אותי.

תוך כדי השיחות נחשפתי למושג של ,Fractional CXO או Executive as a service, היכולת להיות בתפקיד בכיר בחברה אבל במשרה חלקית, כעצמאי. המושג הזה והאפשרות הזו סידרו לי את הקושי עם זווית היועץ, כי מדובר בעצם בתפקיד עם אחריות מלאה.

לפרויקט הראשון שלי הגעתי כאנדרדוג, מכר קישר אותי לחברה בתחום שפחות יצא לי להתעסק בו, היה ברור שסיכוי נמוך שייצא מכאן משהו, שיחת טלפון טובה ואחריה פגישה משמעותית עם המנכ"ל  סללו את הדרך, הבנו שיש כאן מקום ל win win בין היכולות שלי לצרכים שלהם,
והגעתי להיות COO & CPO של החברה. עבדתי איתם עד שהם ראו צורך בהגדלת המשרה ל 100% וכאן נפרדו דרכנו.

אחר כך נכנסתי לתפקיד COO בחברה שמפתחת מכשור רפואי.

במקביל לשתי החברות האלה, עבדתי עם עוד חברות בתפקיד של יועץ בפרויקטים עם סקופ מוגדר מראש, למשך תקופה שגם היא מוגדרת מראש (בדרך כלל של עד חצי שנה).

וכך אני ממשיך – עובד עם חברה או שתיים, וכשהפעילות מסתיימת, אני מאתר את הפרויקט הבא. אני לא מחפש תוך כדי.
בהתחלה הטריד אותי חוסר הרצף בין הפרוייקטים, אבל אז הבנתי שזה חלק מהבחירה שלקחתי – כשאני בפרוייקט אני מושקע בו כולי ולוקח בחשבון שבין פרויקט לפרוייקט יש זמן תפר. זה חלק מהמשמעות של להיות עצמאי.