ניהלתי קריירה מלאת עשייה והנאה בתחום הסחר במשביר לצרכן, עבדתי שעות ארוכות בהתמסרות מלאה, טסתי הרבה לתערוכות, על מנת להכיר מותגים בינלאומיים והתקדמתי.
בתפקידי האחרון ניהלתי מטריציונית עשרות עובדים, תקציב של מעל מאה מיליון ש"ח עם השפעה ואחריות עצומות על הארגון.

השינוי שהתרחש סביב גיל 43-44 כתוצאה של מספר אירועים מכוננים:

ראשית עזבה משנה למנכל שטיפחה אותי. היא הייתה משמעותית עבורי והעזיבה שלה העלתה אצלי שאלות בנוגע אלי. בשלב ראשון החלטתי להישאר ולהמשיך אך סימני השאלה כבר ניקרו.

האירוע הבא התרחש כאשר מצאתי את עצמי טסה שתי טיסות בעשרה ימים: חזרתי לארץ לשלושה ימים ומיד אחריהם טסתי שוב. השיא היה שגם בעלי לא היה בבית, ומצאנו את עצמנו נותנים 'כיף' בשדה התעופה כשהוא חוזר מטיסה ואני יוצאת לטיסה.
הרגשתי שמבחינתי נחצה קו אדום. בחרנו שיהיו לנו ארבעה ילדים, הקטן היה אז בן שנתיים, והרגשתי שיש כאן חוסר איזון בין המסירות שלנו לעבודה לבין הבית.

באופן לא מפתיע באותה נסיעה חליתי. ועדיין לא הבנתי את השיעור.

אחרי חצי שנה נקעתי את הרגל. הקוסמוס שוב אותת לעצור.

למחרת עם רגל שבורה נסעתי לעבודה.

ואז הגיעה הקורונה.

רגע לפני הסגר הראשון הלכתי לסדנת סופשבוע של אירית איילון 'The weekend", הסדנה התמקדה בזום אין על החיים של כל אחד, בדגש על כך שהזמן הוא עכשיו. הבנתי שאני רוצה להיות יותר נוכחת בבית ולמעשה לאורך התקופה של העבודה המאומצת שלי משהו באיזונים שלי התערער.

זה היה וואו מבחינתי.

חזרתי הביתה מהסדנה עם הבנה שלמשביר אני לא חוזרת.

יום לאחר הסדנה התחיל הסגר הראשון.

יצאתי לחל"ת. באיזה שהוא מקום הרגשתי ״עלבון״ שמוותרים עלי בכזו קלות, אך כשהבנתי שחצי מדינה יוצאת לחל״ת בפרט כל תחום הקמעונאות, משהו בי נרגע, התאוששתי,הבנתי שזו התקופה, ושיש כאן הזדמנות לקחת את הרגע ולהנות מהמצב הזה.
היינו כמה חודשים כולנו בבית וזו הייתה  מתנה ענקית עבורנו.

לאחר כמה חודשים הכריזו על צמצומים במשביר. הודעתי שאני לא חוזרת.

בשלב הזה ידעתי מה לא אבל לא ידעתי מה כן.

התחלתי לשוחח עם אנשים ונשים שאני מעריכה בסביבתי: בן זוגי, המנהלת שהייתה לי, חברה שהיא סמנכ"לית מש"א ועוד. ניסיתי להבין מה מעניין אותי? מה חשוב לי? עשיתי צ'ק ליסטים. הבנתי שאני רוצה ערך מוסף מלבד איך ״לייצר כסף״ ואיך לגרום לאנשים לקנות עוד. בתפקידי כמנהלת הסחר,  ניסיתי והצלחתי להביא ערך מוסף בכל מיני פתרונות שיווק מסחריים ויצירתיים ובכל זאת, הרגשתי שחסרה לי עשייה עם השפעה יותר ערכית.  העולם התעשייתי היצרני תמיד קרץ לי והיה חלק ממני, לכן חיפשתי מקום בו אוכל לממש את היכולות האלו ולהביא ערך לתעשיית הייצור.

יום אחד במהלך שיחה עם המנהלת הקודמת שלי היא סיפרה על מכרה שהתקבלה לתפקיד מעניין של ניהול פיתוח תהליכי חדשנות והיא מתלבטת אם לקחת אותו. כשהיא סיפרה לי על התפקיד  – נדלקתי. התקשרתי למכרה הזו והיא אמרה לי שהחליטה להסיר מועמדות ושהיא יכולה להציע להם אותי.

היא שלחה את קורות חיי. ולא קרה דבר. הרזומה שלי לא התאים להגדרות המשרה.

החלטתי שאני לא מוותרת.

כתבתי למנכ"לית בלינקדאין וביקשתי ממנה שתקדיש לי מזמנה על מנת שאוכל להסביר לה למה אני מתאימה לתפקיד.
המנכ"לית הסכימה ונתנה לי משימה לקראת הפגישה.

במשך שבוע ימים עבדתי ימים כלילות על המשימה, חקרתי את החברה, חקרתי את התחום והכנתי משימה בתחום שלא היה לי מושג לגביו. את המשימה הצגתי בפגישה, המנכ"לית הייתה מרוצה מאוד והתקבלתי לחברה. זו הייתה התרגשות מטורפת, הרגשתי שזכיתי בפיס.

נכנסתי לחברה עם מוטיבציה אדירה להוכיח לה שצדקה בהזדמנות  שנתנה לי, השקעתי הרבה בלמידה התמסרתי לתפקיד, לתובענות שהביא עימו. הבנתי שהגעתי לתחום הנכון.
אחרי שנתיים הרגשתי שהתפתחתי ואני מביאה ערך רב ורציתי שהערך זה יתבטא בתגמול ובמעורבות בקבלת ההחלטות בחברה. כצעד לשימור שלי ובאופן תקדימי בחברה קודמתי לסמנכ"לית והתנאים שופרו משמעותית. יחד עם זאת בער בי הרצון להיות בפרונט במשהו שהוא שלי לגמרי וגם לאפשר לעצמי work life balance שעסק שנמצא בבעלותי יכול לאפשר.

באותה תקופה בן זוגי ואני נסענו לסופשבוע במלון שכולם חוץ מאתנו היו שם בני 70-80, נקלענו לשיחות איתם שהתמקדו גם בבחירות בחיים, בהבנה שאם יש לך חלום/משהו שאתה רוצה לעשות הזמן הוא עכשיו. הכל התחבר לי עם ההוויה שאני מתרגלת מאז הסדנא של –The weekend , להיות ב״כאן ועכשיו״ בנוסף דרך השיחות עם האנשים בסופש הבנו שאנשים מצטערים על כל מה שלא עשו כשהיו יותר צעירים.

יצאתי משם בתובנה שאני צריכה לבחור וללכת עם החיבור שהכי נכון לי – ראש, גוף, לב ונפש.

במקביל התחלתי ללכת לסאונד הילינג – שילוב של קואוצ'ינג עם קערות טיבטיות, וכבר במפגש הראשון ממקום כל כך שלם החלטתי שאני עוזבת והולכת להקים חברה משלי.

מכרה מהסדנה של The weekend שלימים הבנתי שהיא מנכלית של רשת בתי מלון בינלאומית שהייתי בה שנים לפני, אמרה לי "את תצאי ואני אתן לך את העבודה הראשונה" וכך היה.
היום יש לי חברת בוטיק בתחום של חדשנות מוצרית, ביחד עם החברה איתה אני עובדת, אני מהווה ״זרוע החדשנות״ של החברה בתהליך שנעשה מקצה לקצה, ״נוגעת״ בכאבים של החברה וממפה בתהליך סינרגטי איפה נמצא ״איזור החדשנות״ שלהם.

לאחר ה-7.10  מתוך הבנת הצורך פיתחתי סדנה ייחודית ״על חדשנות וחוסן״ ואני מלווה גם מנכלים של חברות בתהליך קואצ׳ינג ייחודי אישי לפיתוח של חדשנות וחוסן.