עוד בתואר הראשון היה לי את החלום של שרות במשרד החוץ. 
אפילו יצרתי בזמנו קשר עם משרד החוץ. אבל life happens: פגשתי את בן זוגי, התחתנו, נולדו הילדים.., החיים לקחו לכיוונים אחרים.
התחלתי את דרכי המקצועית בעולם הפרסום ובהמשך הלכתי אחרי הלב להוראה. 
אחרי יותר מעשור בהוראה, כאשר אני אמא מאוד נוכחת בבית, הילדים גדלו והגיע הזמן לחשוב על מה אני רוצה, מה בשבילי. 
הייתי בת 38 ושוב חזר החלום של משרד החוץ, אבל לא האמנתי שזה אפשרי בגילי, עם ארבעה ילדים.
"ידעתי" שאי אפשר, שלא מקבלים אנשים בגיל 40 להיות דיפלומטים.
בגיל 43, לפני שנתיים וחצי, החלטתי שאני מנסה. לא רציתי להגיע לגיל 70 ולהתחרט. 
הלכתי למבחנים של משרד החוץ, עברתי שני שלבים. בזמן המבחנים התחדד לי עוד יותר שזה מה שאני רוצה. אבל לא עברתי את השלב הבא. היה לי ברור שאנסה שוב, שזה המקום בשבילי.
באמת, לאחר שנה החלטתי לנסות שוב: הבנתי שזה הזמן: הגדול כבר בתיכון וזה היה רגע אחרון לפני י"ב וצבא.
ניגשתי שוב והתקבלתי.

עברתי את הקורס במרץ 2020. 
בספטמבר נסענו למיאנמר, קיבלתי מינוי לתפקיד סגנית שגריר. 
6 ימים אחרי שהגענו כל המדינה נכנסה לסגר חמור במיוחד, שנמשך עד ההפיכה הצבאית שהתרחשה חמישה חודשים אחרי שהגענו.
לילדים שנקלעו לסגר מבלי להכיר אף אחד ובלי בית ספר, היה קשה מאוד. הסברנו למשרד החוץ את הקושי הזה ולשמחתנו הם היו קשובים והציעו לנו לעבור לאוסטרליה.

היום אני אחראית לענייני כלכלה, מדע, תרבות ואקדמיה בשגרירות בקנברה.