מגבר אמצע החיים

אורן עלי-רז - על השינוי באמצע החיים

רוצה להתחיל בשינוי שלך?

אימון אישי למגבר אמצע החיים

אימון אישי להתפתחות

רוצה לקרוא עוד על שינויים באמצע החיים?

כתובת מייל, קליק ועדכונים בדרך אליך!

ספר על עצמך בכמה משפטים

בן 52, נשוי+4.
גדלתי בבית של איש צבא ואמא מורה. בילדותי 'טיילתי' בין בסיסים צבאיים בעקבות הקריירה של אבא שלי.
בכור מתוך 5 אחים, 3 מתוכם מהנדסי אלקטרוניקה ששירתו בחיל האוויר (גם אני אחד מהם..).

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

בגיל 40 עשיתי שינוי בחיים שלי בכמה ממדים:
מנגרר עם הזרם ופסיבי (בבית) למוביל,
מלנהל את הילדים ללחיות את הילדים,
משכיר לעצמאי,
מסטטי (בטטת כורסא) לדינאמי (ספורטאי).

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

עד גיל 40 הייתי נגרר, הדברים קרו ואני זרמתי איתם: מגיל 16 עבדתי בעבודות 'של גדולים' במקביל לתיכון ואחר כך עתודה לתפקיד מהנדס אלקטרוניקה (כמו אבא..), שרות של שבע שנים בצבא ומיד אחריו, יום אחרי השחרור, כניסה לגילת רשתות לוויין וקריירה של 13 שנים במגוון תפקידים בכירים בתחום השרות ללקוח.
אהבתי את העבודה בגילת, היתה לי הזדמנות ליזום וליצור מוצרים חדשים, הצלחתי, קודמתי, עד שהגעתי לתפקיד של ניהול כלל מנהלי הפרויקטים בחברה, את התפקיד אהבתי אבל את ההתנהלות בחברה כבר פחות. בכל זאת מכוח האינרציה המשכתי.

השינוי הגיע ממקום לא צפוי: יום אחד נכנס אלי אחד ממנהלי פרויקטים שניהלתי והזמין אותי להצטרף לקבוצה ארגונית שמתכוננת למרוץ לילה. סרבתי, לא היה לי שום קשר לכושר, הייתי שמנמן. הוא המשיך ללחוץ עליי עד שנכנעתי והסכמתי.
היינו צריכים להגיע פעמיים בשבוע בשבע בבוקר לאימונים. הייתי חוזר מהאימונים מתקלח במשרד וקדימה לעבודה. לריצה היה אפקט מפתיע: היעילות שלי עלתה בטרוף, הייתי חד כמו שלא הייתי שנים. עבודה של יום שלם הייתי מסיים בשעתיים.
אחרי מספר חודשי אימונים עשינו את המרוץ והחלטתי שאני חייב להמשיך לרוץ.
המשכתי להתאמן עם הקבוצה ותוך כדי הריצה נכנסתי לכמעין מצב מדיטטבי והתחלתי לשאול את עצמי שאלות קיומיות שעד אז לא העסיקו אותי:

  • לאן אני רץ?
  • האם אפשר להיות יותר מאושר?
  • האם אני מנצל את הפוטנציאל שטמון בי?

לצד הריצה והמחשבות שבעקבותיה התרחשו בחיי עוד ארועים שגרמו לשינוי:
אחרי שתי בנות, רציתי עוד ילד, בן.. . אשתי סירבה, אמרה שאני נשוי לעבודה ושהדרך היחידה שהיא מסכימה לעוד ילד זה שאני אתפטר מגילת.
הארוע האחרון והכואב התרחש כשקולגה יקר שלי בעבודה נפטר תוך תקופה קצרה מסרטן, שנה לאחר אשתו.
והיה גם 'קש' שגרם להודעת העזיבה עצמה: יום אחד פגשתי חברים שלנו והאשה סיפרה על ההרפתקאות שהיו לה ביפן בטיול אחרי הצבא.
אמרתי לעצמי: היא עשתה כאלו הרפתקאות בזמן שאתה היית תקוע בעבודה ברצף מגיל 16.
הודעתי למחרת לבוס שאני מתכוון לעזוב. מזמן ההודעה ועד לעזיבה עצמה חלפה שנה שבה דאגתי לכך שההחלפה תתנהל בצורה חלקה.

בחשש רב בגיל 41 יצאתי מכלוב הזהב. עזבתי בהגדרה שאני שנה לא אעבוד, שאני צריך לחפש את עצמי, להבין מה אני רוצה. ידעתי שבשביל שינוי אני חייב להתמודד עם הפחד שבעניין.
אבא שלי רצה לאשפז אותי, אשתי לא האמינה שאני עושה את זה אבל תמכה בי.
פחדתי מהריק שאני מכניס את עצמי אליו, ככה לשחרר בלי מתווה, תחושה של קפיצה ממטוס בלי לדעת אם המצנח יפתח. למרבה הפלא המצנח אכן נפתח, מצאתי את עצמי מאושר ומלא עשיה משמחת: הקדשתי זמן רב למשפחה, קראתי ספרים, עשיתי ספורט, אחרי שנים של הזנחה טיפלתי בעצמי רפואית, הגיע גם הילד השלישי (שקרוי על שם החבר שלי שנפטר מסרטן).

מהר מאוד היה לי חבל ללכת לישון. הרגשתי שפספסתי הרבה שנים ושאני צריך להשלים. הייתי ישן מעט וקם בבוקר כמו 'קפיץ' בציפיה ליום הכייפי והעשיר שמחכה לי. אחרי שחרור הילדים בבוקר מ 8:30 היה לי זמן לעצמי, לעשות מה שבא לי. ואז הבנתי שאף פעם לא הייתי עם עצמי, הבנתי שהחשש מלהיות עם עצמי גרם לזה שדאגתי להיות עסוק. סוג של בריחה.
אחרי חודשיים חל בי שינוי מנטלי: מבנאדם פרפקציוניסט שתמיד לא מרוצה, הבנתי שמאוד טוב לי, הבנתי שבנאדם צריך לקום בבוקר ולשאול את הקושיה: מה בא לי לעשות היום. המחשבות שלי התמקדו באיך אני מגיע למצב שבו אני מממש את התפיסה הזו.

חשבתי שבאופן טבעי יתאים לי להיות יועץ בתחום שעסקתי בו. ההזדמנות הראשונה נקרתה בפניי באמצע שנת החופש שלי, מאחר וזה היה יעוץ ראשון ביצעתי אותו כהתלמדות, ללא תמורה.
אחרי חודשיים קיבלתי טלפון מהלקוח שציין שהיעוץ היה מצוין, סייע לו למכור 50% מהחברה ושיש לו עוד פרויקט בשבילי, אבל לא בתור יועץ, אלא בתור שותף.
הוא הזמין אותי להיות שותף שלו בחברה בקשיים שמתעסקת בפיננסים. אמרתי לו שפיננסים זה לא התחום שלי, הוא התעקש.. . בדקתי את החברה בכלים שהיו לי והחלטתי להיכנס כשותף ב 50%. היה מדובר בחברה קטנה: 2 משרדים, 5 עובדים, 1,000 לקוחות, מפסידה.. . חשבתי שאני חכם גדול ושאצליח בכמה צעדים פשוטים לייצב את החברה, אבל האנליזה שלי היתה מוטעית, הרבה דברים לא לקחתי בחשבון: החברה היתה במשבר עמוק ואתגרים עצומים צצו בכל התחומים: ידע, כח אדם, מעילות כספים, תחרות ועוד. בשנתיים הראשונות הפסדנו חצי מיליון שקל, הפסדתי את כל הפיצויים משנות השכירות שלי, חייתי שנה בלי משכורת, הייתי בלחצים מטורפים, לא ישנתי בלילות, כמעט משכנתי את הבית שלי, אמרתי לעצמי: איזו טעות עשיתי, איך עזבתי את כלוב הזהב.

מה שסייע  לי היו התובנות מפסק הזמן שלקחתי, זמן איכות הפנאי בו האדם נמצא עם עצמו מהווה ערך עליון ותנאי הכרחי ובלתי מספיק להצלחה והגשמה עצמית.
היכולת שלי לשחרר אנרגיות שליליות בספורט, להתנתק מהשותף, להתפקס  ולהתבונן מבחוץ/מלמעלה על הסיטואציות היה המפתח למציאת פתרונות יצירתיים  מחוץ לקופסא שהיו חלק מרכזי בהגשמת החלום.

לאט לאט עם הרבה 'שכר לימוד' פיצחתי את הדיספלינות השונות שדרושות להצלחת החברה והעברתי את החברה מהישרדות לבנייה וצמיחה, היום החברה ריווחית כבר שנים ויש בה 40 עובדים.
עם ההצלחה יכולתי בהדרגה להגיע למצב שבו אני מגשים את החלום הבסיסי שלי: לקום בבוקר ולשאול מה אני רוצה לעשות היום. לאט לאט הצמחתי אנשים לתפקידים ניהוליים ואני לקחתי כל פעם עוד צעד אחורה שאיפשר לי הן להקדיש יותר זמן לפנאי שלי והן להתבונן מנקודת מבט חיצונית על החברה, אותה נקודת מבט שמעבר לשוטף שאיפשרה לי לשפר  ולחזק אותה יותר ויותר.
בחברה יש היום מנכ"ל ושדרה ניהולית, אני יו"ר ואחראי על הפיתוח עסקי.
הדימוי שלי בנוגע לכך הוא שבחברה בהתחלה הייתי הסוס – עושה את כל הפעולות הנדרשות, אחכ הייתי הרוכב על הסוס, אחכ הייתי הכובע של הרוכב והיום אני הנוצה שעל הכובע.

אני קם בבוקר ושואל מה בא לי לעשות היום. הגשמתי את החלום. מבחינתי מי שמאמין בניסים ונחוש ויצירתי יגשים את החלומות שלו – כולל הניסים.

היבט נוסף שתרם לתפיסת העולם שלי קשור לפעילות הספורטיבית, גם כאן גיליתי שהיציאה מהתבניות מחוללת השפעה עצומה. התאמנתי  בריצה, אחרי 5-6 שנים הגעתי לשיא שלי בריצה, 41 דקות ל 10 ק"מ, ראיתי שאני לא מצליח להשתפר מהשיא הזה ופניתי לאתגר חדש: רכיבה על אופניים. קרוב משפחה שהכרתי דרך הפעילות הספורטיבית, חגי רודריג ז"ל, נהרג בתאונת רכיבה על אופניים, עמדתי על הקבר שלו בלוויה וקול אומר לי אתה חייב לעשות מעשה, אתה חייב לעמוד על פודיום טריאתלון ולהניף שלט לזכרו. עד אז הייתי בינוני לגמרי בתחום, הבנתי שמהלך כזה דורש עבודה ממוקדת של 3-4 שנים בסיכוי מאוד נמוך שזה יקרה.
נכנס בי אמוק, זה נהפך פתאם לפרויקט הכי חשוב שאני צריך להגשים. כחלק מהאימון שלי נרשמתי לטריאתלון ספרינט באילת – היה ברור לי שלא אנצח אבל ההתנסות חשובה. בתחרות התברברתי בשחייה, יצאתי בין האחרונים מתוך מאות מתחרים, אבל משהו קרה כשיצאתי מהמים: יצאתי רותח מזעם על עצמי, עליתי על האופנים ומשם לריצה התחושה היתה שרוח ה' נכנסה בי – אין לי הסברים לנושא, להפתעתי לקחתי מקום שני בקטגוריה! מצאתי את עצמי מחפש בריסטולים וטוש ברחבי אילת ביום שישי אחה"צ כדי שאוכל למלא את הבטחתי.. . 
הגעתי אחרי מספר חודשים למשהו שחשבתי שהסיכוי אפסי שאגיע אליו תוך 3-4 שנים.
אחר כך הבת שלי שכנעה אותי להשתתף במרוץ כפר סבא, רצתי ולהפתעתי ניצחתי בתוצאה מטורפת של 38 דקות ל 10 ק"מ, שנה אחרי עוד תחרות ושיפרתי שוב – 37 דקות.

אמרתי שצריך לחקור את העניין: איך בגיל 47 בלי להתאמן אני מגיע להישגים כאלו אחרי שבגיל צעיר יותר הייתי תקוע. בעקבות הסקרנות הזו הלכתי לוינגייט ללמוד ולהבין את גוף האדם.
למדתי 4 שנים לתואר בחינוך גופני.
ההתנסות הזו חיזקה אצלי את התובנה שאסור לקטלג את היכולות שלנו, הבנתי שהאנשים הכי יצירתיים ומוצלחים על הכדור הגיעו ל 20% מהפוטנציאל הטמון בהם – כמה עצוב שאנחנו מזלזלים בפוטנציאל החבוי שטמון בנו – לאושר אין גבול ורב הנסתר על הגלוי בספירות של המימוש העצמי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

פחד מהלא נודע, מלצאת מכלוב הזהב, לחצי הסביבה, חוסר בטחון. חשש מה יהיה.
הקשיים האדירים בעסק שהקמתי ללא ידע מקדים בתחום.

מה עזר לשינוי לקרות?

נחישות ויצירתיות, תמונת העתיד, החלום, כל הזמן החזקתי את המטרה שלי: לקום בבוקר ולשאול מה בא לי לעשות היום.. .

עולם הספורט – השילוב של גוף ונפש. הספורט הוא כלי העצמה מטורף. אין סיכוי שהייתי עובר את מה שעברתי בלי שהיתה לי היכולת לשחרר לחצים והיכולת להיות עם עצמי דרך הפעילות הספורטיבית.

 ומעל הכל סייעה לי התמיכה של אשתי במהלך הלא שגרתי שבחרתי.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

היות ויש עשרים סיבות למה לא לעשות דברים בשביל עצמנו ואנחנו אלופי העולם בלדחות את מה שבאמת צריך לעשות, ממליץ לשנן את המשפטים הבאים:

    • עדיף להעיז ולהכשל מאשר להעביר את כל החיים בידיעה שלא ניסית
    • תאמינו בעצמכם ותאתגרו את עצמכם, מקסימום תחזרו לנקודה שאתם נמצאים בה היום
    • הנוחות משתקת, העשייה והיצירתיות מובילה להגשמה וסיפוק.
    • ככל שהדרך להצלחה עסקית יותר מורכבת ככה תדעו שכנראה אתם בכיוון הנכון
    • כל פעם שאתם כועסים, קחו אוויר, עצרו ותפנימו שהטעות היא אצלכם ולא אצל האחרים… אחרי שנרגעתם, תגיבו רק לטובת האינטרסים שלכם בהתאמה למה שהאחר חושב (הדעה שלנו היא לא העניין ולעיתים מפריעה לנו להגשים את היעדים שלנו)
    • צרו לעצמכם 'נוהל' קבוע של 'לעמוד על המרפסת', להתבונן על אירוע שאתם בפועל עכשיו לא חלק ממנו, כשמתבוננים מבחוץ ומלמעלה ומערערים על הקיים לעיתים מוצאים מכרה זהב שהיה מונח כל הזמן מתחת לאף שלכם.

איזה חיבורים/גשרים אתה רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

הבאתי את המקצוענות שצברתי בתחום השרות לעולמות החדשים הפיננסיים.
הבאתי את הניסיון הניהולי רב השנים שלי מהצבא ומגילת אל תוך החברה החדשה.הערך שלי גם כשכיר היה ביכולת לחשוב שונה, לערער על הקיים, לחפש בידול, לחפש יתרון יחסי, הסוג של החשיבה היזמית הזו משרת אותי גם כיום.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

את הספר 'לא רציונלי ולא במקרה' של דן אריאלי קנתה לי אשתי היקרה בשנת החופש שלי.
החיבור של התובנות הפסיכולוגיות שיש בו ליכולות ניהול תרם לי רבות.

עוד משהו?

אדם בתוך עצמו הוא גר אבל זה עדיין לא אומר שהוא מגיע להגשמה עצמית ולצורך כך אף פעם לא מאוחר לצאת למסע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top

תודה על הפניה

אחזור אליך בהקדם

ההרשמה הצליחה

עדכונים בדרך אליך…