מגבר אמצע החיים

זיו אייזנברג - על השינוי באמצע החיים

רוצה להתחיל בשינוי שלך?

אימון אישי למגבר אמצע החיים

אימון אישי להתפתחות

רוצה לקרוא עוד על שינויים באמצע החיים?

כתובת מייל, קליק ועדכונים בדרך אליך!

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אמא לשלוש בנות מקסימות (18, 15, 10), נשואה לאדי. משלבת בקריירה שלי בין יעוץ ארגוני לבין ניהול משאבי אנוש. גיליתי לאורך השנים שאני צריכה עניין וגיוון מתמיד בחיים שלי.
תמיד עסוקה בשאלות: לחשוב על דברים חדשים, בשאלות מה הלאה.
בספטמבר הקרוב אחגוג 50  

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

לצד העיסוק שלי בעולמות משאבי אנוש ויעוץ ארגוני פתחתי חנות יד שניה

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

כשאני מנסה להבין מאיפה התשוקה ליד שניה הגיעה, אני נזכרת בעצמי כילדה נוסעת עם אמא שלי לשוק הפשפשים ביפו, מחפשות ביחד תכשיטים וכלי נחושת.
לפני כ- 7 שנים תחביב הילדות הזה חזר אליי במקרה: צילמתי את הבנות שלי בצלמניה שמצלמים בה בצורה עתיקה, יצאו תמונות מדהימות, ואז הבנתי שאני חייבת מסגרות עתיקות. הגעתי לשוק הפשפשים לחפש מסגרות ונדלקתי: התחלתי באופן קבוע ללכת לטייל בפשפשים ביפו ומקביל המשכתי לחפש עוד שווקים וירידים מהסוג הזה. גיליתי את חנויות היד השניה וזה תפס אותי, קלטתי שאני קונה בגדים בים כסף ושברבע מחיר אני מוצאת את אותם בגדים ביד שניה. מאותו רגע כבר לא יכולתי לחזור לאחור.

אחרי תקופה כקונה העזתי לחצות את הקווים לצד השני ולהפוך למוכרת. אחת לחצי שנה מתקיים אצלנו באזור, בגן שמואל, יריד יד שניה, הצטרפתי אליו כמוכרת, מכרתי את הבגדים של הבנות שלי ומצאתי את עצמי נהנית מאוד: גם מהאינטראקציה עם האנשים, גם מהערך של המחזור, מהחיבור  לקהילה שמתעניינת בעתיקות ותכשיטים ומהעשייה המסחרית והערך הכלכלי.
לאט לאט הייתי נערכת יותר לירידים האלו: מתחילה לאסוף פריטים שאמכור ביריד. פריטים החלו להתאסף בבית ואז התעורר אצלי הרצון שיהיה לי מקום משלי שאמכור ממנו ללא הצורך באריזות ובסחיבות. רציתי 'פינה משלי'.

יחד עם בן זוגי חשבנו על כל מיני אלטרנטיבות ולבסוף הפתרון הגיע לפני 5 שנים  דרך בית חדש שרכשנו ובו היה גראז' שהיה חלק מהבית. הודעתי לבן זוגי שאף אחד לא נכנס לשם. החלל הזה הוא שלי! שנתיים הפינה הזו עמדה בלי כלום – גארז' פתוח. לא נתתי שייצרו מזה מחסן.
חברים אמרו לנו: תשכירו את החלק הזה של הבית, לא הסכמתי.. אמרתי, תראו שהחנות שאקים שם, תהיה יותר רווחית משכירות.
לפני שנתיים עזבתי עבודה אינטנסיבית. לקחתי פאוזה ואמרתי: זה הזמן להקים את החנות. במשך חמישה חודשים עסקנו בהקמה: עבודה מאומצת של שיפוץ, סידור וכו'. ההשקה היתה באוגוסט 2018. מלכתחילה היה לי ברור שהחנות תהיה בנוסף לעבודה הרגילה ופתחתי אותה בערבי חמישי ובשישי בבוקר. היום החנות פתוחה בשישי ובמהלך השבוע מגיעות לקוחות שקובעות מראש.

החנות רווחית, יותר רווחית מאשר השכירות שיכולנו להרוויח..:) אבל זה לגמרי לא הכל, בדיעבד החנות הזו פתחה לי דברים שבכלל לא חשבתי עליהם קודם:
הקשר עם הלקוחות –  יש לי לקוחות קבועות שאני מלווה אותן, יש קשר אישי משמעותי לאורך זמן, יש שיח משמעותי עם נשים, הרבה סביב דימוי גוף. כל פעם שמישהי יוצאת מרוצה, זה מעיף אותי, הייתי בשוק מהגילוי הזה. לא הייתי עסוקה בשאלה הזו מה זה עושה לאנשים, הייתי עסוקה במה זה עושה לי.
העשייה המשפחתית – החנות הפכה למוקד של עשייה משפחתית: אדי בן זוגי אמון על ההיבטים הפיזיים, טכניים: שיפוצים, צביעה וכו', הבנות שלי עושות את הפרסום ברשתות ומוכרות בחנות לעת הצורך. זה משהו שמשותף לכולנו. עסק משפחתי אבל בלי הלחץ של עסק שכל הפרנסה מושתתת עליו.
החיבור לעולם המחזור – אני ממיינת המון, מעבירה הלאה: לילדים בפנימיה, סמרטוטים למוסכים, שאריות לתכשיטים.
ואולי יותר מהכל – ההעזה עם החנות גרמה לנו להעיז בעוד מקומות בחיים: בן זוגי נכנס לתחום מקצועי נוסף, אנחנו יותר מרשים לעצמנו לחשוב ביזנס.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

הפחד הכלכלי – גרם לי לא ללכת על כל הקופה אלא לשלב בין החנות לבין העשייה כיועצת.
העסק רווחי אבל זה שהוא חלק מההכנסה ולא ההכנסה כולה – מסייע לשכך את החשש הזה.

הפחד הבירוקרטי – פחד מלפתוח עסק במובן הבירוקרטי – רעדתי מלכתוב את החשבוניות הראשונות.. . היום החלק הבירוקרטי וההתנהלות מול הרשויות הוא באחריות בן זוגי.. .

הפחד הזהותי – איך אני מציגה החוצה את הזהות המשולבת שלי: אני לא רק יועצת ארגונית ואשת משאבי אנוש ולא רק בעלת חנות יד שניה – אני גם וגם. היה ועדיין יש לי חשש איך ייתפס אצל אנשים שאני עובדת איתם כיועצת וכמש"א החלק של החנות. גם היום במפגשים ראשונים אני לא מציגה את הפן של החנות, רק אחרי שכבר מכירים אותי.. .
דרך אגב יש לי דוגמא יפה למקום שבו הזהות המשולבת יצרה אימפקט: בארגון הקודם שניהלתי בו משאבי אנוש, יזמו בהשראתי ארוע פופ אפ של יד שניה (זה קרה כבר אחרי שעזבתי אבל היה כיף לדעת שהשפעתי..:) ).

מה עזר לשינוי לקרות?

אדי, בן הזוג שלי – מההתחלה אדי היה איתי ביחד, איפשר לי, הלך איתי. היה ברור שאנחנו ביחד בעסק הזה. זה חוץ מהסיוע שלו בכל ההיבטים הבירוקרטיים והפיזיים: שיפוץ, צביעה, מה שצריך.

המשיכה שלי לעיסוק המסחרי – תמיד רציתי לנהל ביזנס. החיים הובילו אותי להיות שכירה, אבל החיידק של הביזנס היה אצלי כל הזמן ובחנות הוא התממש. כל השנים הייתי בשאלות של מה אני עושה הלאה. כל הזמן רציתי 'עסק' שאני מאמינה בו, שאני 'אתאבד' עליו. רציתי יזמות ועם החנות הזו, יכולתי לממש את התשוקה הזו.

המקום הפיזי – עברנו בית והיה מקום פיזי להגשים את החלום הזה.

פסק הזמן שלקחתי מהעבודה – כדי לתת את התנופה של ההקמה הייתי צריכה תקופה שכולי מושקעת בעסק. ההפסקה מעבודתי כשכירה איפשרה את זה.

המוטיבציה שלי להראות שזה מצליח, שזה עסקי, רווחי, מחזיק את עצמו.

החיבור הרגשי שלי לנושא.

הטוב שהשינוי עשה לי אישית ולנו כמשפחה

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

הרבה פעמים הפחד יותר גדול מהמציאות. כשאתה עושה את זה יותר קל מאשר איך
שדמיינת את זה. כשעושים – מתמודדים. יש את הכוחות ויכולים.
לבוא מתוך אמונה וחיבור רגשי לעשייה החדשה.

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

יש שני חיבורים משמעותיים, אחד ידעתי מראש ואחד הפתיע אותי.
ידעתי מראש על החיבור שלי לעולמות הביזנס – גם כאשת משאבי האנוש זו אחת החוזקות שלי, בהקשר הזה לנהל ביזנס, לראות ROI, להבין שוק הוא משהו שבאתי איתו למיזם החנות.

החיבור שהפתיע היה החיבור לצד הייעוצי הרגשי שקיים ביומיום שלי – באופן מפתיע עבורי הבנתי שחלק גדול מהעשייה בחנות עם הלקוחות היא עבודה רגשית יעוצית, הקשר עם הלקוחות סביב המקומות הרגישים של דימוי גוף ודימוי עצמי וקשר בינאישי בכלל.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בתמונה כאן רואים 'דלת' שתלויה אצלי בבית. 3 שנים היא עמדה אצלי וחיכתה, כשיצאתי לעצמאות זה היה פרויקט המיחדוש הראשון שעשיתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top

תודה על הפניה

אחזור אליך בהקדם

ההרשמה הצליחה

עדכונים בדרך אליך…