מגבר אמצע החיים

ענת גבע-שרון - על השינוי באמצע החיים

רוצה להתחיל בשינוי שלך?

אימון אישי למגבר אמצע החיים

אימון אישי להתפתחות

רוצה לקרוא עוד על שינויים באמצע החיים?

כתובת מייל, קליק ועדכונים בדרך אליך!

ספרי על עצמך בכמה משפטים

אני בנאדם של אנשים, של גם וגם: הרבה תחומי עניין, הרבה סקרנות והתפתחות במגוון תחומים. תלמידה נצחית, אוהבת לחקור, בכל תקופה בחיי יש נושא שמעסיק אותי. כרגע למשל זו העמקה בעולמות החינוך ובתקשורת מקרבת. אוהבת להיות בעשייה, ביצירה ובתנועה – רוקדת כל חיי. מרגישה שלהפיץ את הטוב זה סוג של שליחות עבורי.
אשת שיווק בהשכלתי ובנסיוני המקצועי בעבר וצלמת אנשים בהווה.

אמא ל 4 ילדים, שמהווים השראה עבורי. האמהות מבחינתי היא ערוץ של התפתחות וצמיחה כאדם.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

מקריירה ארוכת שנים ומהנה בשיווק ובניהול מוצר בחברות סטארט אפ בתחום ייצור של ציוד רפואי. עבודה גלובלית, שכללה נסיעות רבות לחו"ל ושעות עבודה ארוכות עברתי להיות צלמת עצמאית, בעלת עסק המספק שירותי צילום ללקוחות פרטיים ועסקיים.

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

עברנו לרילוקיישן לארה"ב בעקבות העבודה של בן זוגי. ההחלטה לא היתה פשוטה עבורי. היה לי מאוד קשה לעזוב את הקריירה שלי, פחדתי שלא יהיה לי לאן לחזור אחרי כמה שנים של התרחקות מהשוק ומהענף, שאני לא אהיה תחרותית ורלוונטית מספיק. אבל תוך כדי השהייה שם, וההזדמנות להשקיע מחדש גם במשפחה שלי (היו לנו שתי בנות צעירות) וגם בעצמי, ומאחר שהיה לי הרבה זמן פנוי יחסית לתקופה בה עבדתי במשרה מלאה, התפניתי להשקיע בתחביבים ישנים וחדשים.

 אחד התחביבים הישנים היה הצילום שלאט לאט תפס נפח יותר ויותר גדול: בהיותי, כזכור, תלמידה נצחית, התחלתי לקחת קורסי מבוא, ואז המשכתי לקורסי נושא ספציפיים, שאלתי את כל הספרים והדיסקים שהיו בספריה המקומית בנושא (ובארה"ב יש מבחר עצום מהכל), לקחתי מנטור אישי כשרציתי להתמקד בתחומים שהיה לי חשוב לחדד, השתתפתי בכנסים ובסדנאות מאסטרים, התמקדתי בצילום אנשים והפכתי בהדרגה להיות צלמת לעת מצוא לכל מי שהיה בסביבה. באותה תקופה גם קמו כמה אתרים של למידה מקוונת, וגם אליהם התחברתי מאוד. אני נוהגת לומר שזו היתה תקופה שבה רק "נשמתי, אכלתי ושתיתי" כל מה שקשור לעולם הצילום. הרגשתי שאני נכבשת בעולם מרתק, והמוטיבציה "להשתפשף" בכל הזדמנות ולהעמיק את ההבנה והמיומנות הלכה וגדלה.

המשיכה שלי לתחום וההנאה שלי ממנו הבהירו לי ששם, למעשה, מצויה התשוקה שלי. ואז נבט בי הרעיון שעם זה בעצם אני אחזור לארץ. ממש זוכרת את היום שהתובנה הזו כאילו "נחתה" עליי. 5 שנים אחרי שיצאנו לרילוקיישן – ושני ילדים אחר כך – חזרנו לארץ, הקמתי סטודיו, ולאט לאט התחלתי לבנות את עצמי כצלמת המתמחה בצילום "ציוני דרך מצולמים" – מונח שאני אוהבת להשתמש בו כדי לכלול את כל הז'אנרים המגוונים של צילומי הריון, ילדים ומשפחה שהעבודה שלי מקיפה. החלטתי שהשליחות שלי היא לתעד עבור אנשים את אלבום החיים האישי, הזוגי והמשפחתי שלהם.

בנוסף, בשנתיים האחרונות גיליתי שאני נמשכת גם לתחום צילומי התדמית העסקיים, כי הוא מאפשר לי לשלב בין ההתמחות השיווקית שלי להתמחותי כצלמת. לכן פיתחתי גם מוצרים עבור התחום הזה, שמאפשרים לי להעביר את הלקוחות שלי סוג של מסע אל תוך עצמם, כדי ליצור אפיון מדויק יותר ונכון יותר של ערכי היסוד ושל המסרים השיווקיים שלהם. אני אוהבת את המראה שהתהליך הזה מציב, ואולי זה סוג של שיקוף של התהליך האישי שאני עברתי.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

היו מספר אתגרים מבחינתי: ראשון, היה המעבר ממיינדסט של שכירה למיינדסט של עצמאית, ולימוד מחדש של תחום השיווק ללקוחות קצה (לעומת עולם ה-B2B שהייתי בו לפני כן). האתגר הוא למצוא את המנוע הפנימי ואת האנרציה שמביאים את תנועת הלקוחות לעסק.

שנית, זה למצוא את מעגלי התמיכה הנכונים. למזלי, אני בענף שיש בו שיתוף והתייעצות בין קולגות, אז אחרי הסט-אפ הראשוני, זו היתה נחיתה רכה יחסית.

תחום נוסף הוא ניהול הזמן והבנת כל ה"כובעים" הכרוכים בניהול עסק משלי, כולל החלטה על מיקור חוץ (אאוטסורסינג) בתחומים הנכונים ובעיתוי הנכון.

וברמה האישית/משפחתית, חוץ מהעסק החדש, היה לי גם תינוק חדש בן 6 שבועות כשחזרנו לארץ, אז מציאת האיזון הנכון לי ולמשפחה היתה גם אחד האתגרים.

מה עזר לשינוי לקרות?

היציאה לרילוקשיין – ולקיחת פסק הזמן מהקריירה, שהיא הביאה עימה – אפשרה לי ריחוק מ'מרוץ העכברים' ופרספקטיבה אחרת. סדר העדיפויות האישי שלי השתנה מאוד במהלך הרילוקיישן:

ההורות הפכה להיות מאוד משמעותית והתחילה להרגיש כסוג של שליחות ומטרה בפני עצמה. פתאום היה לי זמן להשקיע בילדות שלי ולראות מקרוב את הצמיחה שלהן, את האתגרים שלהן, ובעיקר להיות שם בשבילן כשעקרנו אותן מבית במקום אחד ויצרנו בית במקום אחר.

אל מולה פחתו – ביני לביני – היוקרה וההעצמה שהיו כרוכות במילוי תפקידי ניהול בכירים. כבר לא הגדרתי את עצמי דרך העיסוק שלי. פגשתי ענת אחרת. אני בטוחה שאם הייתי נשארת בארץ וממשיכה בקריירה שלי הייתי רוצה להמשיך לעלות במעלה הסולם עוד ועוד, כי כבר הייתי נשאבת למסלול החשיבה הזה, אבל ההפסקה הזו עשתה את ההבדל.

בנוסף – מצאתי בצילום ביטוי יצירתי שאולי לא מספיק בא לידי ביטוי בקריירה הקודמת; התחברתי לתשוקה ליצור, לצלם. רציתי להשאר בתשוקה שלי ובמילוי המצברים הנפשיים שהיא זימנה לי.

גורם נוסף שהשפיע הוא האפשרות לשלוט בלוחות הזמנים שלי. קיננה בי השאלה של איך אני חוזרת לשעות העבודה שהיו לי קודם ולנסיעות המרובות לחו"ל, אחרי שהילדים התרגלו שיש להם אמא בבית.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

חשוב לי להדגיש שההמלצות שאתן כאן, כמובן, נובעות ממי שאני ומהחוויה האישית שלי, וכל אחד צריך לתרגם את זה למי שהוא. אבל עדיין יש כמה תובנות:

  • בשינוי קריירה ומעבר ממקור הכנסה מובטח למקור הכנסה לא מובטח צריך לדעת שיש תהליך של בנייה שבמהלכו צריך יציבות כלכלית מחסכונות או מעבודת בן הזוג. היציבות שבן זוגי נתן איפשרה לי ללכת להרפתקה (כמו שבשלבים אחרים בזוגיות שלנו, היציבות שלי איפשרה לו לצאת להרפתקאות). בהקשר זה נדרשת גם הכנה כלכלית: לעשות תחזית הכנסות והוצאות ולהיערך.
  • השקעה בהכנה לשינוי – אם עוברים תחום או עוברים לעצמאות, ממליצה בחום להשקיע בהכשרה המקצועית והעסקית. הכשרה מקצועית – ללמוד כמה שיותר על מנת להיות מסוגל לתת משהו עם אחריות וערך, ולא לקפוץ למים לפני שאתם מרגישים שהגעתם לאיכות מקצועית שמספיקה כדי לגבות עבורה לפחות תשלום ראשוני. לדעת שנכנסים למוד של למידה מתמדת. בצד של ההכשרה העסקית – ללמוד שיווק, מכירות, מדיה חברתית, תכנון עסקי, ניהול עסק. עבורי, אפילו שכבר היה באמתחתי תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בשיווק, ואפילו עם כמעט 13 שנה של נסיון בתפקידי שיווק, עדיין הייתי צריכה לעבור ממוד חשיבה של B2B ל-B2C (שיווק ללקוחות קצה), וכל העולם של הדיגיטל היה חדש לי לחלוטין.
  • לדבר עם כמה שיותר אנשים שעשו שינוי דומה לסוג הקריירה שאליו מנסים לעבור – כדי לקבל כמה שיותר תובנות שלא יכולים לחשוב עליהם לבד. לאסוף כמה שיותר מידע, לעשות החלטה כמה שיותר מושכלת.
  • ועם כל ההכנות האלו אני ממליצה גם משהו לכאורה הפוך: אני מאוד מאמינה בגישה של carpe diem. לפעמים פשוט צריך לצלול לתוך השינוי, וחלק מהדברים יסתדרו מאליהם. כלומר, אני מאוד מאמינה שכשאדם מוצא את הייעוד שלו, הוא חייב לעצמו ולסביבה לעשות את השינוי הנדרש.
  • אני גם מאמינה בדוגמה אישית, בנוסח "do what you preach", אז מתוך הידיעה שהכל אפשרי – בייחוד בעולם של היום – אני מאוד ממליצה לאנשים לעשות את השינוי כשהם מרגישים שהם זקוקים לו. מה גם, שבעיניי – אם לא נהיה אמיצים בעצמנו, איך נוכל ללמד את הילדים שלנו אומץ ורדיפה אחרי החלומות שלהם?

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

מסתבר שיש הרבה חיבורים, וכל הזמן אני מגלה עוד כאלה לאורך המסע.

גשר אחד הוא שבתקופת ההיי-טק שלי הייתי לפעמים "צורכת" שירותי צילום ועיצוב גרפי, כך שבמידה רבה כבר "הייתי בנעליהם" של הלקוחות הנוכחיים שלי. ומכיוון שלמדתי איך להגדיר צרכים אל מול צלמים/מות, היום אני יודעת להנחות את הלקוחות שלי מה אני צריכה מהם, כדי שנהיה "על אותו הדף", ולעשות תיאום ציפיות מדויק יותר.

שנית, הנסיון שצברתי בשיווק בהיי-טק הפך לחלק מסל הכלים שלי עבור השיווק בעסק שלי,

אבל  לא פחות מזה – זה כלי שאני מעמידה לרשותם של לקוחות צילומי התדמית שלי;

כיוון שאני יודעת ללמוד מהר על ענף חדש ולשאול את השאלות החשובות, אני יכולה להבין את האתגרים של בעלי המקצוע הפונים אליי, ולתווך להם את החשיבה השיווקית ואת הפסיכולוגיה של הלקוח, כך שבתוך תהליך אפיון הצילומים, אנחנו למעשה עושים תהליך מקביל של ניתוח צרכים שיווקיים מעמיק, שהם הרבה פעמים לא היו מגיעים אליו לבד. ועבורי – זה ממש בסיס חשוב בהכנה שלי לסשן, כך שאוכל ליצור עבורם בנק תמונות ייחודי, שהופך את המסר האבסטרקטי שלהם ל"ויז'ואלס" מוחשיים.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

בחרתי בשיר דווקא מתרבות הפופ שאני מאוד אוהבת, "Unwritten" של נטשה בדינגפילד. אני חושבת שבכל זמן נתון בחיינו, אנחנו יכולים להחליט להיות "לוח חלק", או לפתוח דף חדש, ולצלול למסעות חדשים, ולכתוב עוד פרק בספר שלנו. באופן כללי, אני אוהבת לחיות בגישה מודעת של "כן ו…", ומסתכלת על החיים כעל אוסף של הזדמנויות, וגם את החוויה של לשבור תבניות חשיבה (בעיקר אל מול עצמי). הנסיון האישי והמשפחתי שלי מלמד אותי שדברים טובים מגיעים למי שמחליט לעשות את קפיצת הדרך. כמו שד"ר סוס אמר, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים."

I am unwritten
Can't read my mind
I'm undefined
I'm just beginning
The pen's in my hand
Ending unplanned

Staring at the blank page before you
Open up the dirty window
Let the sun illuminate the words that you could not find

Reaching for something in the distance
So close you can almost taste it
Release your inhibitions
Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live your life with arms wide open
Today is where your book begins
The rest is still unwritten

2 תגובות

  1. נורית יקרה, היה לי לעונג לקחת חלק בבלוג, והתרגשתי שפנית אליי לספר את הסיפור שלי. תודה על ההזדמנות לעצור לרגע ולעבד את כל המסע שעברתי עד כה. המשיכי לעשות טוב.

    1. תודה ענת יקרה, מודה לך מאוד על השיתוף הכנה והפתוח. אף פעם לא מובן מאליו בעיני שא.נשים מסכימים לחלוק את סיפורם..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top

תודה על הפניה

אחזור אליך בהקדם

ההרשמה הצליחה

עדכונים בדרך אליך…