מאוד אהבתי את העבודה שלי בהייטק שהיתה יצירתית ומגוונת.
באיזשהו שלב החברה שעבדתי בה נקנתה ועקב כך עברה שינוי משמעותי באווירה ובכיוון, התוצאה היתה שהתפרקה ה'חבילה' של החבר'ה שנהנתי לעבוד איתם ביחד והרגשתי שהעבודה כבר לא ממלאת אותי.

המעבר למוזיקה היה בשלבים: פתחתי מועדון ג'ז במשק שלי, הזמנתי הופעות שנהנתי מהן והגיע קהל.

זה לא היה עסק כלכלי אלא תחביב כייפי בשבילי: ביום שישי הייתי חוזר מטיסה ומיד הולך לסדר את הבר, את הכסאות לקראת ההופעה שתהיה בערב. אשתי היתה צוחקת שמועדון הג'ז זה ה'חוג' שלי.. .

העיסוק במועדון הג'ז הדליק אצלי את הג'וק של המוזיקה, קניתי סט תופים והתחלתי לנגן. במקביל קצת חזרתי לסקסופון. למדתי לבד, רק לתופים ביקשתי ממיכאל אבגיל מהתקווה 6 שיראה לי איך מחזיקים מקלות ומכאן המשכתי לבד.

בינתיים המועצה סגרה לי את מועדון הג'ז (שלא היה חוקי..). בהופעה האחרונה שהיתה בו הבאתי אמן בשם ארנון פרידמן. אחרי שהוא הופיע, אמרתי לו: 'ארנון בוא נעשה הרכב'.

עד היום אני שואל את ארנון איך הוא הסכים לקבל אותי, בנאדם בלי שום השכלה מוזיקלית רשמית. מאז כבר 12 שנה אנחנו מופיעים ביחד. ההרכב שלנו היום נקרא 'הג'זלנים' על שם הג'זלן שהיא משאית שמתפקדת כבמה ניידת להופעות. יש לנו שני סוגי הופעות – "זולות יותר" מנגנים יותר ג'ז ומוסיקה מקורית והופעות "פרנסה" מוזמנות ע"י מפיקים או חברות לקהל של ארגונים בארועים שונים.