ספר.י על עצמך בכמה משפטים
בנאדם של אנשים – הקשר האנושי מזין ומחייה אותי והדבר הכי חשוב בחיי הם האנשים שסביבי: משפחה, חברים ומעגלים נוספים. הבחירה המקצועית שלי ביעוץ ארגוני אי אז בשנות ה20 שלי נבעה מהמקום הזה – ידעתי שארצה לעבוד עם אנשים. לשמחתי מצאתי מקצוע שהוא מעיין אינסופי של למידה, התפתחות וסיפוק. טבע, ים, שירה וספרות הם חמצן עבורי. מודה כל יום על האהבה הגדולה שזכיתי לה עם ישי בן זוגי, על בנותיי האהובות, ועל המשפחה שבאתי ממנה – הם העוגן שלי להגשמת חלומות. אה- ואני בת 46 ממש במגבר 😊
מה השינוי שעשית באמצע החיים?
אחרי 20 שנים כיועצת ארגונית בחברות יעוץ (עם הפסקה קצרה בארגון), מתוכן 15 שנים בלוטם, במגוון תפקידים בכירים, אזרתי אומץ ויצאתי לעצמאות.
איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?
אני חושבת שהשינוי הזה התחיל עוד בתחילת שנות ה 20 שלי, כשהתלבטתי
האם לבחור במקצוע טיפולי או ארגוני. כבר אז אמרתי לעצמי: אעבוד עד גיל 40 בתחום הארגוני ואז אעבור לתחום הטיפולי. כבר אז סימנתי את גיל 40 כנקודת שינוי.
השינוי הספציפי שבסופו של דבר עשיתי דגר אצלי הרבה שנים, המקום של להיות עצמאית סיקרן ואיתגר אותי, וגם הפחיד. אז חיכיתי.. ונהנתי מאוד ממה שעשיתי ומהמקום שהייתי בו. ארוע משמעותי בכיוון היה לאחר לידת בתי השנייה. הבנתי שלא יהיו עוד ילדים ושהגיע הזמן 'ללדת' את ילד העצמאות שלי. זה לקח עוד 8 שנים של הבשלה והתכוונות ובסופו של דבר חשתי שהגיע הרגע שבו המחיר של לא לקפוץ למים גבוה מהמחיר של לקפוץ.
מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?
הקושי המרכזי היה הפחד מהלא נודע, הייתי במקום שהיה לי טוב בו והצלחתי.
החשש היה מאי הצלחה שיהיו לה משמעויות כלכליות ורגשיות.
מה עזר לשינוי לקרות?
הרבה דברים, אבל אם אני מזקקת
- התמיכה החד משמעית של בן זוגי בתהליך ובמחירים שיכולים לבוא איתו – נכנסנו להרפתקה ביחד בתחושת שותפות גדולה.
- יציבות בהיבטים שונים של החיים: בנות שגדלו ודורשות פחות 'תיפעול', מצב פיננסי יציב.
- הכנה מדוקדקת: ליווי שלקחתי, שיחות עם קולגות ש'עשו את זה', חקירה בקרב עצמאים מתחומים אחרים.
- וגם – ההפנמה של משפט חכם ששמעתי (בפודקאסט של יהודית כץ): להתייחס לחיים כאל הרפתקה ולא כאל מבחן.. מרגע שהפנמתי את המשפט הזה – הכל נעשה יותר קל וכייפי.. .
מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?
להקשיב לקול שקורא לשינוי – לפעמים זה מפחיד, מערער. יודעים מה לא אבל עוד לא – מה כן. להיות שם, בתוך אי הוודאות.
להעזר – אני מאמינה גדולה בתהליכי ליווי ויעוץ כמזרזים תהליכי חשיבה ועשייה. במובן הזה אני סנדלרית שלא הולכת יחפה.
היבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי
אני בנאדם של מילה כתובה ושל שירים, אז יש הרבה אבל בוחרת אחד שהוא מעין מוטו בשבילי:
אל תאמר אהיה אשר הייתי / יהודה עמיחי
היינו מאושרים יחדיו
כמו שניים על פלקט שמפרסמים משהו
שלא יהיה שלהם לעולם.
ועל שלטים ברחוב היו כיוונים
ושמות מקומות ומספרים רבים
ולא לב אחד פועם אדום.
ואל תאמר, יהיה אשר יהיה
ואל תאמר מה שהיה כלא היה,
האמן לחלומות, האמן לבתים העזובים,
האמן לגרוטאות, הקשב לעברם המפואר
האמן לשעווה על השולחן
שהיתה נר, שהיתה חלת דבש
ואל תאמר, אהיה אשר הייתי
כי לא תהיה אשר היית. ואל תשכח
שגם פרדס אפל נותן פרחים לבנים
ואל תשכח אותי.
עוד משהו?
כייף שבאת הנה 😊
