ספרי על עצמך בכמה משפטים
בת 44, אמא לארבעה ילדים 17.5, 15, 12, 5, כלב וארנב. גרה בכפר סבא.
למדתי ביולוגיה בטכניון, אך לא עסקתי בתחום.
מאז שנולדו הילדים הייתי מאוד מוכוונת לאמהות: בחרתי עבודות במשרות חלקיות שאפשרו לי להיות בבית בצהריים, עם שני הילדים הקטנים הייתי בבית עד גיל 3, כאשר תוך כדי למדתי תטא הילינג וטיפלתי.
ב'שנות הבית' שלי התחברתי לעולמות היצירה ועבודת היד, למדתי לסרוג ולתפור.
מה השינוי שעשית באמצע החיים?
הלכתי ללמוד סיעוד בגיל 42. בימים אלו אני עובדת כ'פרח סיעוד' ומסיימת את הלימודים.
איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?
תוך כדי התקופה עם בת הזקונים שלי בבית התחלתי לחשוב מה אעשה כשאהיה גדולה.
חשבתי שאני בת 40, אני אמא ומה אני חוץ מזה, אני אהיה לבד בבית ומה אני אעשה עם עצמי.
ההרגשה שאני רק נתמכת ולא מביאה שום כסף הביתה היא לא נעימה.
הבנתי שהילדים גדלו ו'עכשיו תורי' – הגיע הזמן שאפתח את עצמי.
כשהייתי צעירה לא הבנתי מה הדרך הנכונה, מה אני אוהבת לעשות, מה בחיים לא אעשה… לאט לאט נעשה לי יותר ברור מי אני.
במבט לאחור דרכים שונות הובילו למקום של הסיעוד: למדתי ביולוגיה, עסקתי ברפואה משלימה (בתחום של תטא הילינג) ויותר מהכל – תמיד אהבתי לעזור לאנשים.
מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?
המעבר מלהיות אמא זמינה ונוכחת לזמינות נמוכה יותר, פתאום אני לא איתם בחופשים, בצהריים, ילד חולה ואני לא יכולה להיות איתו כי אסור להעדר.
מלהיות אמא טוטאלית לאמא לא נמצאת. קונפליקט.
המעבר מחיים שיש בהם הרבה עיסוקי פנאי: תחביבים ויצירה לחיים מאוד עמוסים.
אני זוכרת שאמרתי לבעלי: 'אני מרגישה שאין לי חיים, אין לי זמן לכלום', אז הוא אמר לי: 'ההפך עכשיו יש לך חיים…'.
גם הצורך אחרי כל כך הרבה שנים ללמוד, להפעיל את המוח, לשנן, לשבת בכיתה מ 8-15, להבחן.. .
האתגרים האלו הובילו לכך שכשהתחלתי ללמוד כל הבית נכנס לאווירה של שינוי, מן משבר כזה.
נהנתי מאוד מהלימודים אבל היו רגעים של בכי וקושי, בעיקר סביב חוסר זמינות לילד חולה, לחץ של תקופת מבחנים וכו'.
מה עזר לשינוי לקרות?
בעלי מאוד תומך בי, נתן לזה לקרות, תמך ברגעים של הקושי, לקח ימי חופש כשהיה צריך.
מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?
ללכת עם הלב. לחשוב מה באמת יעשה טוב לעצמך וללכת לשם. לעשות את זה. גם עם הקושי.
חיים רק פעם אחת. מתים פעם אחת, חיים כל יום.. .
לעשות את החיים למקום שכיף לך להיות בו.
גם אם יש קושי בדרך, לצאת מאזור הנוחות כדי למצוא את המקום הנכון יותר.
כשאת מחליטה על השינוי זה שם אותך במקום של בחירה ושליטה
הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי
בחרתי בשני היבטים:
תמונת 'הצעקה' של מונק שמשקפת בעיני את הפחד הפנימי העמוק לחצות את הגשר לעולם חדש – אחר. הרבה גשרים יש בחיים, וגם אם זה ממש ממש מפחיד, ניתן לעבור אותם. בסופו של דבר, בצד השני יכול להיות יותר טוב… .
להרגעת הקולות הפנימיים של החרדה אני בוחרת את השיר "היי שקטה" של ריקי גל שמשלב בין הרגעה לבין עוצמות לשינוי וצמיחה.
