ספרי על עצמך בכמה משפטים
בת 43, גרה בכפר סבא, העיר הראשונה שבה הרגשתי בית.
נשואה ואמא לשתי בנות (11,13).
סקרנית, אוהבת ללמוד, לקרוא, לשאול שאלות.
נמצאת בתשוקות שלי. כשלא מעניין לי, או שאני הופכת את זה למעניין לי או שאני הולכת.
מה השינוי שעשית באמצע החיים?
מגבר אמצע החיים שלי מתבטא בשינוי פנימי שהוביל לשינויים חיצוניים.
השינוי הפנימי היה האפשרות שנתתי ליונית חדשה לבקוע, זה התחיל בשינוי פנימי ובשחרור מאקסיומות שחייתי לפיהן וביניהן האמונה שאני זה ההישגים המקצועיים שלי והתפיסה שלא מערבבים עסקים עם משפחה.
השינוי החיצוני התבטא בכך שאחרי עשור של בעלות וניהול עסק מצליח בתחום השיווק הדיגיטלי בדגש על בלוגים, סגרתי את העסק, תוך שאני נותנת לעצמי להתנסות במגוון תחומים ויוזמות ומוותרת על המותג החזק שבניתי.
בנוסף עברתי שינוי נוסף: מסוליסטית לשותפה:
נכנסתי לניהול עסקי של הקליניקה של בן זוגי.
הקמתי שותפות נהדרת עם גלית שול בMOJO – מיזם לרכיב ההנעה הפנימי והתפתחות אישית ומקצועית.
איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?
אל השינוי הגעתי מתוך עשור של עשייה מספקת ומוצלחת כעצמאית בעולמות השיווק הדיגיטלי.
זה היה עשור שבו יצרתי את המותג שלי כמומחית לבלוגים, שבו גיליתי את עצמי כעצמאית מלידה שאוהבת את היזמות ופורחת בה.
נקודת השיא היתה הגשמה של חלום והקמת ההאבבלוגינג – מקום פיזי לבלוגריות בכפר סבא לכתיבה ולסדנאות.
אלא שעם החלום גם הגיע שברו – הרבה עיסוק בהיבטים תפעוליים, מחוייבויות כלכליות שנובעות מהחזקה של מקום פיזי ועוד. ההבנה הסופית שמשהו בחלום לא נכון הגיעה כשנסעתי עם לקוחה לכנס בניו יורק ושלחתי משם סלפי לבן זוגי שאמר לי: "איזה יופי לראות את החיוך שלך, הרבה זמן לא ראיתי אותו".
האמירה שלו שיקפה לי את הפער בין החלום למציאות והחלטתי שאני סוגרת את ההאב.
זו היתה החלטה מאוד לא פשוטה שנחוותה על ידי ככשלון. התחושה הפנימית היתה מה סגירת המקום אומרת עלי?, על ההגדרה של מי שאני. כדי להתמודד עם השאלות האלו הלכתי למאמנת שמאוד סייעה לי. כאן בעצם התחיל המסע הפנימי שלי לשינוי.
לאחר הסגירה העסק המשיך ללא המקום הפיזי של ההאב.
ואז קרו מספר היבטים שהמשיכו את התנועה הטקטונית שהחלה בסגירה:
שנה אחרי התחילה הקורונה. מבחינה עסקית הקורונה היתה טובה לעסק. מבחינה אישית זו היתה תקופה של שינוי פרדיגמות: עברתי לעבוד מהבית, החשיבות לנוכחות האמהית שלי עלתה, משהו בהבנה של בית-קריירה-בת זוג-אמא השתנה. הבנתי שהבנות צריכות אותי ופיניתי להן יותר זמן.
הייתי רגילה לתחזק קריירה שמהווה חלק משמעותי מפרנסת הבית, היו שנים, כשבעלי היה בהתמחות שהייתי מפרנסת עיקרית וגם אחר כך התנהלה בתוכי "תחרות סמויה" של מי מרוויח יותר. ההיבט של הקריירה היה מעבר לפרנסה – זה היה מודלינג לכך שאני לא רק אמא.
בשנה האחרונה משהו במקום הזה נרגע בי. אני לא צריכה להוכיח שום דבר. ירד לי הלחץ להוכיח השגיות, הצלחות, טייטל.
בסביבה העסקית שלי השיווק הדיגיטלי הלך למקומות של אינסטגרם וטיקטוק שהרגשתי שאני פחות מתחברת אליהם.
התהליכים האלו הובילו לכך שהשנה החלטתי לסגור את העסק ואת המותג שפיתחתי ולהתחיל בעשיה אחרת מנותקת מהמיתוג שלי.
הבנתי שהמיתוג, לצד ההצלחה וההכרה שהביא, הביא גם עומס, ציפיות. פתאום אני מרגישה שאני באה רעננה ואנונימית ונהנית מזה.
היום אני מעבירה סדנאות מוג'ו בארגונים יחד עם גלית שול, אלו סדנאות שמתמקדות בתהליכי התפתחות אישית ומקצועית באמצעות רכיב ההנעה הפנימית.
לצד זה הבנתי שכל השנים היה לי ממש מתחת לאף סטארט אפ וזה הקליניקה של בעלי.
לאחר שנים של הפרדה מוחלטת נכנסתי לעניינים, גיליתי הרבה היבטים שאפשר לשפר והפכתי להיות המנהלת העסקית של הקליניקה: שיווק, תפעול, גיוס, תהליכי עבודה.
היום בגיל 43, 3 שנים לאחר שהתחלתי להרגיש את התזוזה, אני מבינה שאני יונית אחרת, נראית אחרת, פועלת אחרת. אני מרגישה שאני 'בפנסיה' עושה את מה שעושה לי טוב ומאפשרת לעצמי להגיע למקומות שונים מהיונית של פעם.
מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?
- התמודדות עם תחושת הכשלון שהגיעה עם סגירת ההאב בלוגינג
- פחד כלכלי
- הויתור על זהות, על מה שידעתי שאני: הכתיבה והבלוגים היו חלק מהזהות שלי. לא ידעתי מי זו היונית שלא בא לה לכתוב. שאלתי את עצמי אם זה שנאלמתי אומר שנעלמתי.
- לחיות לאורך זמן עם השאלה: אם לא הבלוגים אז מה כן?! – אני חיה כבר שלוש שנים עם השאלה הזו בראש.
- הוויתור על מיתוג שנתן לי הון סימבולי ופיננסי
- לאכזב אנשים – להפרד מאנשים שליוויתי, לומר לא לאנשים שפונים אלי, לעזוב קהילה שהקמתי וטיפחתי.
מה עזר לשינוי לקרות?
- שיחות עם אנשים שעשו שינוי – נפגשתי עם אנשים, שמעתי את הסיפורים שלהם על השינוי שעשו. זה נתן לי רעיונות.
- פתיחת הראש והעשייה לכל מיני כיוונים ואפשרויות: הלכתי ללמוד השלמה של התזה – אחרי סמסטר הבנתי שזה לא כיוון נכון ועזבתי את זה, פתחתי סוכנות לשיווק דיגיטל – ראיתי שלא מתאים ועזבתי.
- תמיכה משמעותית מאוד מבן הזוג שלי – אמון מאוד גדול שלו בי ובדרך שלי.
מה שאפשר לי לצאת להרפתקה הזו זו ההבנה שאנחנו צוות, הוא תומך בי ואני בו. ההצלחה שלו היא ההצלחה שלי. ההצלחה שלי היא ההצלחה שלו. אנחנו פרטנרים לכל דבר. - הבנה שלי שאני רק בת 43, יש לי עוד לפחות 25 שנה לפתח קריירה.
אני יכולה לפתח משהו חדש לגמרי.
מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?
- ללכת לטיפול/אימון – משהו שצריך בשביל לא להיות שם לבד
- להתמך בחברים ובמשפחה – לשתף
- להכיל ולחבק את עצמך – בא לך להיות במיטה ולקום מאוחר? – לאפשר את זה.
לא לחיות יותר מדי עם החשבון החוצה של מה יחשבו (כל עוד לא פוגע באחר כמובן). - להפטר מ'הצריכים': צריך להעלות פוסט, צריך לשתף, לצלם. מי אמר שצריך?
התנתקתי מהאינסטגרם שהממד ההשואתי שם לא עשה לי טוב.
החלטתי שיותר לא משתפת בפייס מה אוכלת, לא משתפת תמונות של הבנות.
ירדו לי שמונים אלף טונות מהגב. - לא לפחד – לזכור שאת כבר שווה משהו. שכבר עשית דברים בחיים. להחזיק את זה.
להבין שזה גל שיעבור. לראות שיש עוד מלא זמן לעשות עוד דברים. להרגיע. החיים לא נגמרים בגיל 50. מצד שני החיים הם עכשיו – לא לחכות לפנסיה. - סבלנות – תהליך לוקח זמן. צריך סבלנות. אני בתהליך כבר 3 שנים והוא עדיין נמשך. אני מרגישה שאני נותנת לעצמי את הזמן לשבת על הכסא ולהתבונן בנוף. יש לי דימוי שאני כמו חמנית שמסובבת את הפרח שלה לכיוון השמש
- להפטר מהטייטלים – ליצור נפרדות שלך מהטייטל.
איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?
היכולות לא נעלמות כשהטייטל משתנה.
נפש יזמית הייתי ונשארתי. היום אני מממשת אותה במקומות שהיו כאילו טאבו כמו הקליניקה, או התפתחות אישית.
אני ממשיכה לעשות מה שטוב לי. איפה שטוב לי, לשאול למה לא טוב לי. ופשוט לעזוב.
אני ממשיכה בעשיה מתוך חיבור לאנשים שאני אוהבת.
הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי
הלייף דאנס – לייף דאנס זו שיטת אימון באמצעות ריקוד.
השיטה מאפשרת לרקוד גם בלי 'לדעת לרקוד'. כל עוד יש שתי רגליים שזזות הכל בסדר.
מצאתי בלייף דאנס מקום שמקבל אותי כמו שאני, שיש בו תנועתיות וגיוון גדול של מוזיקה וקצב.
בסוף כל אימון יש שלושה שירים שרוקדות בחושך. והכי כיף להקשיב לרונית המדריכה שפשוט נותנת כח להיות כמו שאת.
מבחינתי הלייף דאנס מייצג ומהווה חוויה גדולה של שחרור, שמאפיינת גם את השינוי שעשיתי.
הסרטון באדיבות סטודיו רונית. צילום: ניו מדיה
