ספרי על עצמך בכמה משפטים
נעים מאד אני ליאת בת 47, אמא לשני ילדים מתבגרים , בת הזוג של גיל.
אני יוצרת במילים, משוררת בהתהוות, מנחה סדנאות של כתיבה אינטואיטיבית לנפש ומתופפת.
מה השינוי שעשית באמצע החיים?
החיים הקדימו אותי והביאו לי שינוי משלהם.
לפני כשלוש שנים אובחנתי בטרשת נפוצה לאחר התקף משמעותי שפגע לי בעיקר בפלג הגוף התחתון. כשנתיים לאחר מכן חליתי בסרטן השד.
לפני הארועים הבריאותיים האלו עסקתי שנים רבות בתחום משאבי אנוש, בעיקר בהדרכה ובפיתוח ארגוני בארגונים מובילים.
השינוי שעשיתי הוא אל עבר שני עולמות: עולם הכתיבה – הן ככותבת והן כמנחת סדנאות כתיבה יצירתית-רגשית והן אל העולם המוסיקלי של התיפוף.
איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?
לאחר ההתקף הראשון והאבחון, הבנתי שאני צריכה לקחת פסק זמן מהעולם. הייתי בחופשת מחלה מאד ארוכה. היה לי ניסיון קצר לצאת לעצמאות בתחום של יעוץ ארגוני והדרכה שנקטע די מהר בעוד התקף גדול. התקף אשר הותיר בי נכויות משמעותיות.
הבנתי שאני צריכה לתת לעצמי זמן . הגוף והנפש שלי צריכים זמן להתארגן למציאות החדשה.
אחד הדברים שליוו אותי לאורך כל התקופה זו הכתיבה, התעורר בי צורך עמוק לכתיבה, שהלך והעמיק. התחלתי לכתוב לעצמי, שיתפתי חלק מהדברים בפייסבוק, השתתפתי בסדנאות כתיבה שונות.
במקביל התחלתי לקבל עוד ועוד פידבקים אוהדים מא.נשים שקראו אותי בפייסבוק. לעיתים אף פנו אלי בפרטי כדי לשתף אותי במחשבות שלהם בעקבות משהו שכתבתי. כל אלו כמובן הזינו בי את התשוקה לכתיבה.
יחד עם הכתיבה גיליתי את התופים. זה התחיל במהלך תקופת שיקום שבה הייתי בבית לוינשטיין. אחת הפעילויות שבחרתי להשתתף בה היתה טיפול במוסיקה. בחדר היה גם אורגן אבל מה שמשך את תשומת ליבי הייתה מערכת התופים.
כך נולד לו סיפור אהבה. התחלתי ללמוד תופים, מאוחר יותר קניתי גם מערכת תופים אקוסטית והנה עוד עולם מרתק נפתח בפני. נגינה שיש בה גם איכויות משקמות.
רובד שלישי שהכרתי בתקופת השינוי היא הכתיבה היצירתית-רגשית. השתתפתי בסדנא כזו בזום במהלך הקורונה, והדהים אותי איך בזמן כל כך קצר נוצרה אינטימיות ופתיחות בין קבוצת אנשים שלא מכירה אחד את השניה והכל דרך ובאמצעות כתיבה.
בהמשך למדתי הנחייה של כתיבה יצירתית-רגשית והיום אני מנחה קבוצות כתיבה כאלו.
במבט לאחור השינוי קרה עקב הצורך שנכפה עלי לקחת פסק זמן ארוך ועמוק. פסק הזמן הזה גרם לי להוריד הילוך מה Doing היומיומי שהייתי שקועה בו עד צוואר. והתפנה לי זמן לBeing שזה אומר להיות עם עצמי בשקט, לבדוק מה עושה לי טוב, מה מרגיש לי בנוח בבטן, ומה בא לי לעשות. הכתיבה, התופים והנחיית הסדנאות ענו כולם על הקריטריונים האלו.
מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?
האתגר הראשון היה להפרד מהזהות המקצועית שלי. הזהות המקצועית שלי בעולם משאבי האנוש הייתה מאד חזקה ובדיעבד אני יודעת להגיד שהיא השתלטה על כל הזהויות האחרות שלי.
אם זה הזהות שלי כבת זוג, כאמא, כחברה, וכאישה.
הסטטוס המקצועי היה מאד חשוב לי. הקפדתי לעבוד רק בחברות "נחשבות" וידועות, התגאתי בעבודה הקשה שאני עושה, בשעות הרבות שאני משקיעה בעבודה.
האתגר השני שמלווה אותי גם היום, זו המוגבלות שהטרשת הביאה איתה. אני מוגבלת בניידות, צריכה להיות תמיד קרובה לשירותים :),
הכישורים הקוגניטיביים שלי נפגעו ברבדים מסוימים, והאנרגיה שלי מוגבלת מאד.
מה עזר לשינוי לקרות?
מעבר למציאות הפיזית שאליה נקלעתי. כנראה שהצורך בשינוי כבר געש ורגש מתחת לפני הקרקע. עוד לפני שהתפרצה הטרשת הייתי בשלבים של חיפוש עבודה חדשה בתחום בו עסקתי. המצב החדש גרם לי לא לחפש More of the same אלא Less but different :).
האם הפניה לכיוון של כתיבה קשורה לכך שהמשבר הבריאותי קרה באמצע החיים?
שאלה מצויינת שאני שואלת את עצמי מידי פעם.
כמובן שאין לדעת מה היה קורה אם… אבל אני מניחה שאם הטרשת הייתה מופיעה אצלי בשלב מוקדם, ולא הייתה סוערת במיוחד הייתי ממשיכה במסלול שבו התחלתי במשאבי אנוש.
ואם הטרשת הייתה מופיעה בגיל צעיר יותר ומלווה במגבלות שאותן אני חווה היום, הייתי נאלצת לעשות שינוי במקצוע ולא בטוחה שהייתי פונה בהכרח לכתיבה.
יש משהו בבשלות שלי היום, בניסיון החיים שצברתי ובפרספקטיבה של השנים שמחבר אותי לכתיבה באופן עמוק יותר.
לגבי הכתיבה הטיפולית, כשהייתי בשנות העשרים עברה בי מחשבה ללמוד בבליותרפיה, הלימודים נראו לי מרתקים אבל העיסוק בתחום טיפולי לא קרץ לי אז.
היום השילוב של יצירה, תרפיה ואנשים הוא שילוב שמאד מלהיב ומסקרן אותי, אני מאמינה מאד בכוחה של קבוצה תומכת להתניע שינויים ולהתפתח.
מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?
להתחיל את השינוי בארוחת טעימות של דברים חדשים. להתנסות בתחומים שמעניינים אותנו בסדנא, הרצאה, קפה עם מישהי/מישהו שעוסק בתחום וכו'.
להתנסות כמה שאפשר בתחום החדש שמעניין אותנו.
איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?
יש שני גשרים: גשר אחד הוא העיסוק בכתיבה – הכתיבה היא משהו שמלווה אותי מהילדות המוקדמת, כילדה כתבתי המון שירים, סיפורים יומנים. שנים רבות, רבות מידי הכתיבה הייתה אצלי על אש קטנה והיא פרצה שוב בשנים האחרונות.
גשר שני הוא ההנחייה של סדנאות הכתיבה – אין ספק שהניסיון שצברתי בהנחיה וכמפתחת תהליכי למידה בא גם הוא כאן לידי ביטוי.
הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי
בחרתי שיר שלי שנכתב בדיוק על זה.
הִשְׁתַּנּוּת / ליאת רוסטוקר
הַיּוֹם הַזֶּה עָשָׂה בִּי כְּבִנְהַר
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטְבֹּל בּוֹ פַּעֲמַיִם
מָה שֶׁהִתְחִיל בִּי נִגְמַר
מָה שֶׁנִּגְמַר בִּי הִמְשִׁיךְ אֵצֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר.
כַּדּוּר זָהָב הִתְגַּלְגֵּל לִבְאֵר עֲמֻקָּה
הִתְגַּלְגַּלְתִּי אִתּוֹ
הוּא אֶל מוֹתוֹ
וַאֲנִי לַנָּהָר.
עוד משהו?
תודה על ההזדמנות לעשות רפלקצייה על התהליך שעברתי.
