עוד מילדותי אהבתי עבודת כפיים: גרנו במושב, הייתי 'ילד של אבא' ויחד אבא ואני היינו מתחזקים את הבית בעצמנו, זה היה זמן איכות של שנינו. אבא הקפיד ללמד אותי את כל המלאכות. הייתי ילד חרוץ ומסור.
אבא מאד דחף שאהיה משכיל, בכיר, צווארון לבן: בהשפעתו המסלול המקצועי שלי עד השינוי היה מאוד בכיוון שהוא התווה:
בגרות במסלול אלקטרוניקה, לימודים לתואר הנדסאי כעתודאי לפני הצבא.
שרתתי במסלול טכני בחיל האוויר, הדרכתי קורסים, יצאתי לקצונה . בגיל 27 השתחררתי ונסעתי לארהב להשלים תואר בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה.
לאחר החזרה לארץ השתלבתי בענף ההייטק.
העבודה הייתה מעניינת ומתגמלת. התפתחתי, צמחתי לתפקידים ניהוליים. הרגשתי שאני במסלול הנכון.
ההתפכחות מהעולם הזה הגיעה עם התפוצצות בועת ההייטק, הבנתי שלצד הדברים הטובים העולם הזה גם מאוד תנודתי.

בשנת 2013 סיימתי את עבודתי באחת החברות שעבדתי בהן. במקום לרוץ מיד למשרה הבאה התחלתי באופן ספונטני לעבוד עם חבר בתחום של שיפוצים.
הייתי מגיע הביתה מיוזע ומלוכלך ועם תחושת סיפוק מאוד גדולה. הרגשתי שאני נמשך מאד לתחום של הבניה ומחשבות ראשונות על פתיחת עסק בתחום צצו בראשי.
באותה שנה נכחתי בקורס שעסק בנושא של הקמת עסק, ושם לראשונה התבקשתי למצוא את החיבור בין הידע לבין התשוקות שלי. התחדדה בפני העובדה שיש לי תשוקה לעבודת כפיים, ויש לי גם ידע בביצוע עבודות תחזוקה ושיפוצים.
מכאן הכדור התחיל להתגלגל.

ב 2014 חזרתי שוב לתחום ההיטק והשארתי את החלומות מאחור בתקווה להגשים אותם בהמשך.
ב 2016 החלטתי שהגיע הזמן שבמקביל לעבודה כשכיר אתחיל לפתח גם עסק עצמאי כהנדימן. זה היה נכון לי כלכלית – כעוד הכנסה לבית וגם עתידית – כהכנה לפתיחת עסק.
העסק של ההנדימן הלך וגדל עד שאחרי שנתיים הגעתי לשלב שלא יכולתי לשלב עוד בין שני העיסוקים במקביל. הגעתי לצומת והייתי צריך לבחור.
הבחירה לא היתה קלה אך בחרתי בעולם של השיפוצים והבניה – להיות עצמאי ולפתח את עצמי משם.

כיום אני מנהל עסק שכל זמן מתפתח וצומח, יש לי כבר צוותים והתרחבתי לעולמות השיפוצים, אני כל הזמן לומד ומשתכלל ויש לי עוד הרבה רעיונות להגשים: בית ספר להנדימנים, קורסים לתחזוקת בית ועוד.. . . אני מאושר עם הבחירה החדשה שלי ואני מרגיש שאני מגשים את עצמי.
העיסוק עם לקוחות, היכולת להשפיע על חיי אנשים ולעזור להם עם משימות מורכבות כמו תחזוקה ושיפוצים מסבה לי סיפוק והנאה.