בשנים האחרונות לעבודתי כמורה לא היה לי טוב. התפיסה החינוכית שלי לא היתה בהלימה לכיוונים שמשרד החינוך הדגיש, במקום מחנכת הרגשתי שאני הופכת להיות פקידה, עוסקת בניירת במקום במהות החינוכית. ממקצוע שעסקתי בו מתוך אהבה לילדים ולמקצוע והרגשתי שהוא שליחות, עברתי למצב שהמקצוע מהווה מעמסה רגשית כבדה. היה לי מאוד קשה נפשית, הייתי עצובה, חסרה לי שמחת החיים שלי.
המצב הזה השפיע עלי אישית, רגשית ומשפחתית. הרגשתי שהחינוך שואב ממני כוחות.

למרות כל זאת לקח לי כמה שנים טובות בכלל להעלות את המחשבה שיש אפשרות לשינוי, שאפשר לצאת מהמקום הבטוח שלי במשרד החינוך. בשנים האחרונות שלי בעולם החינוך הובלתי שכבת גיל, ניהלתי 8 כיתות, תפקיד ניהולי משמעותי.. . מתוך המקום הזה של המעמד ושל הפרנסה פחדתי לחשוב על משהו אחר: כל הזמן עלו הפחדים – איך אני אפרנס את עצמי? מהיכן יגיע הבטחון הכלכלי? מה עם המעמד המקצועי שלי?
הייתי בתחושה שזה מה שיש ועם זה אני צריכה להסתדר.

אני זוכרת רגע מכונן – שיחה בארוע משפחתי עם קרובי משפחה : אמרתי שלא טוב לי, שמיציתי את המקום שלי, ושאני חייבת למצוא מקום אחר. די נבהלתי מעצמי, מה יוצא לי מהפה.. .
אחרי השיחה אמרתי לעצמי שאם כבר אמרתי את זה סימן שאני חייבת לעשות משהו. ועוד לא היה לי שום כיוון לגבי מה אני הולכת לעשות. אבל כבר העזתי להתחיל לחשוב.. .
התחלתי תקופה של 3-4 שנים של חשיבה על מה יהיה הדבר הבא.

פתחתי את הראש לכל מיני אפשרויות. לאפשרות שבה בסופו של דבר בחרתי הגעתי לגמרי במקרה: חשבתי לעשות תואר שני בתרפיה בבעלי חיים, נרשמתי ליום פתוח ותוך כדי הגיגול בעולמות בעלי חיים עלו לי היבטים קרובים: אילוף כלבים, ספרות ועוד. ראיתי פרסומת של בית ספר לספרות של כלבים וחתולים, זה 'קרא' לי, הסתכלתי, יצרתי קשר והחלטתי שהולכת לראות שיעור ניסיון. ונדלקתי!. אמרתי – וואו, אני לבד עם הכלב. אני אוהבת כלבים. אני לבד, אין לי אף אחד על הראש. התחלתי את הקורס. לא ידעתי לאן זה יוביל. זה היה לכיף. ביקשתי ממנהלת בית הספר שתפנה לי חצי יום לקורס. עבדתי ולמדתי. ככל שעבר הזמן התאהבתי יותר יותר בטיפוח. באיזשהו שלב הבנתי שזה אחד התחומים בהם אני הולכת לעסוק.
כששיתפתי את איל, בן זוגי, בהתחלה הוא הרים גבה, מאיפה הבאתי את הטיפוח כלבים הזה. הוא ראה איך אני פורחת מהעיסוק הזה ומרגע זה הוא כל הזמן תמך בי.
חשבתי שאולי אתחיל לעבוד כשכירה במספרת כלבים, אבל אז קרה עוד משהו שכיוון אותי למקום העצמאי שבו אני נמצאת היום: בתקופה של סיום הלימודים התפנה מבנה בקיבוץ, היתה לי הזדמנות למקום מסודר, מחולק בדיוק כמו שאני צריכה. הכל הסתדר: המבנה, הטיימינג וממש התבקש ללכת על זה בכל הכח ולהקים מכון טיפוח וספרות כלבים משלי.
זו לא היתה החלטה פשוטה – מאוד הבהיל אותי להיות עצמאית. חקרנו את נושא העצמאות, נפגשנו עם חברים עצמאים ובררתי מה המשמעויות,  בדקנו כלכלית וראינו שזה אפשרי.

השנה האחרונה שלי במשרד החינוך היתה שנה מדהימה: הילדים התקדמו, קיבלתי הערכה מההורים, הרגשתי שזה כל כך שלם לסיים בשיא, הרגשתי שזה הסימן שלי -לסיים במקום הטוב.
יצאתי לחלת ממשרד החינוך. סיימתי ב 31.6 את שנת הלימודים, ב 1.7 פתחתי את העסק – 'כשכשת' – טיפוח וספרות כלבים וחתולים. מאז אני מתפרנסת מהעסק. גם בתקופה שעוד כיסיתי את חובות ההקמה, החיוך לא ירד לי מהפנים. אני נכנסת לקליניקה ואני מרגישה שנכנס לי אוויר, שיש לי מקום שלי פרטי, קסום.
אני הולכת לישון ומחכה ליום שיגיע למחרת. אני מאושרת במקום שלי היום.
אחרי שעשיתי את השינוי, יצא לנו כמשפחה לשבת ביחד ולשוחח על השינוי שלי, והילדים אמרו לי דברים כל כך מחזקים על הדרך שעשיתי ועד כמה גאים בי, ושאני מודל לחיקוי. בתור אמא נתתי לילדים את המסר שאם לא טוב לך אל תשאר.. . אחרי השיחה הזו עם הילדים הרגשתי שאני את שלי עשיתי, במודלינג, בדוגמא האישית.