מגבר אמצע החיים

רחלי אלון - על השינוי באמצע החיים

רוצה להתחיל בשינוי שלך?

אימון אישי למגבר אמצע החיים

אימון אישי להתפתחות

רוצה לקרוא עוד על שינויים באמצע החיים?

כתובת מייל, קליק ועדכונים בדרך אליך!

ספרי על עצמך בכמה משפטים

נשואה ואמא ל 3 מתבגרים. גרה בטבעון.
חובבת נטפליקס מושבעת, אוהבת לבשל ולארח.
קרמיקאית. כותבת שירה עברית על כלי קרמיקה בעבודת יד, מנחה סדנאות בעבודה על כלי קרמיקה. נהנית מאוד מהעבודה שלי ועושה אותה באהבה גדולה.

מה השינוי שעשית באמצע החיים?

מפסיכולוגית ומטפלת שיאצו הפכתי להיות קרמיקאית

איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?

מגיל מאוד צעיר ידעתי שאהיה מטפלת ואכן הלכתי ללמוד פסיכולוגיה והשלמתי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. עם סיום ההכשרה הבנתי שטיפול בדיבור בלבד לא מספיק מבחינתי, השלמתי לימודי שיאצו וטיפלתי באופן משולב בשיחות ובמגע. בטיפול חוויתי סיפוק, ייעוד, תחושת שליחות והנאה.

השינוי חל לאחר הלידה השלישית שלי. התפרצה אצלי מחלה קשה של מיגרנות. ההתקפים היו כל כך קשים וארוכים שלא יכולתי לחזור ולטפל. הייתי צריכה לטפל בעצמי. התחלתי מסע בין מגוון טיפולים, לצערי הרפואה המערבית רק החמירה את המצב. בקיץ 2011 היה השיא, הגעתי למצולות היאוש: הייתי בת 40, עם 3 ילדים קטנים בבית וחוויתי התקף מיגרנה של 3 ימים פעם בשבוע, כל שבוע. כל מה שנשאר היה הכאב של ההתקף הנוכחי או חרדה מההתקף הבא.

לאחר חיפושים רבים הגעתי לשינוי תזונתי שאט אט איפשר לי להחלים. המשכתי ואני עדיין ממשיכה לסבול ממיגרנות אבל בעוצמה ובתדירות מופחתים.

בנובמבר 2011 החלטתי ללכת לחוג קרמיקה. והתאהבתי. אני ממש זוכרת את הרגע הראשון של הכניסה לחדר: ריח של אדמה רטובה, המבטים המחייכים של הנשים שהיו שם והיצירה עצמה: פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני נוגעת במשהו והוא לא קורס. עד אז כל החיים שלי קרסו: גם המצב הבריאותי, גם הזהות המקצועית וגם התפקוד שלי כאמא. מפעם בשבוע בחוג עליתי לפעמיים ולשלוש. העבודה בחימר מאוד הפתיעה אותי, אני באה מבית אקדמאי, מלא ספרים. אמנות לא היתה משהו שנוכח בבית. מבחינתי זה לא היה קשור לשום דבר שעשיתי עד אז.

אחרי שנה של יצירה ושל עיסוק בצורות ובצבעים עלתה, בעיצומו של התקף מיגרנה, המחשבה של שילוב כתיבת שירה על כלים, וכל החזון הכרוך בכך: איך יקראו לזה, איך אמכור.
זה היה חזון שהופיע במלואו וכאילו צץ משום מקום. לא חשבתי על כך עד אז.
בסופו של דבר החזון הזה התגשם אחד לאחד.

כשהתאוששתי חזרתי לסטודיו והכנתי כלי ראשון שהגשים את המחשבה שעלתה בראשי:  צלוחית לבן זוגי עם השיר 'בגני נטעתיך' של רחל. המורה שלי התרגשה וגם בן הזוג והבנתי ש'עליתי' כאן על משהו.

המכירה הראשונה התרחשה במקרה: מכרה נכנסה לסטודיו, ראתה כלי שכתבתי עליו את השיר 'היי שקטה', התחילה לבכות מולו ושאלה אם אפשר לקנות אותו.

בפסח 2012 בשבת אומנים בטבעון עשיתי מכירה משמעותית ראשונה. הייתי מופתעת מההצלחה העסקית – מכרתי כמעט את הכל.

המשכתי לעבוד ולייצר כלים למכירה הבאה. פתחתי פייסבוק, יצאתי לעולם. לאט לאט דברים הלכו וגדלו.
בתוכי היו כל הזמן שני קולות:
הקול של החזון, של 'המלאך השומר' – שידע שזה דבר אמיתי, שיש כאן משהו נכון שיכול לגדול.
והשני – הקול של ה'כאן ועכשיו', הקול של ההפתעה מההצלחה העסקית ומכמה שהכלים מרגשים אנשים.
אחרי שנתיים המורה שלי נפטרה במפתיע. אחרי השוק והתדהמה, חברה אמרה לי שהגיע הזמן ללמוד במקום מקצועי. הלכתי ללמוד במכון לאומנויות בגבעת חביבה במשך 3 שנים.
תוך כדי הלימודים עברנו דירה וכבר חיפשנו אחת עם מקום לסטודיו.
כשעברנו לבית החדש, קניתי תנור לקרמיקה, המשכתי ליצור ובמקביל התחלתי להנחות סדנאות שבהן א.נשים כותבים את המילים שלהם על כלים או שיוצרים כלים ומטביעים עליהם.
זה מה שאני עושה עד היום: יוצרת כלים, כותבת עליהם שירים ומנחה סדנאות.

מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?

היה האתגר של הפרידה מהזהות המקצועית הקודמת שלי. כל זמן שזה היה 'אני מאוד חולה ולא יכולה לעבוד במקצוע שלי אז אני יוצרת בקרמיקה', יכולתי להכיל את המעבר.
מרגע שמצבי התחיל להשתפר היתה לי ציפיה מעצמי של חזרה ל'חיים האמיתיים', לטיפול.
הייתי שבויה בכך שהייעוד שלי הוא להיות מטפלת. עברתי דרך מפרכת וארוכה כדי להיות כזו. היה בי חלק שהאמין שבשביל שמשהו יהיה בעל ערך הוא צריך להיות קשה, צריך לסבול בשבילו.

הקרמיקה היתה הדבר הקליל, הכייפי. לקח לי הרבה זמן עד שנתתי לעצמי רשות להגיד שזה לא מקרי הדבר שקרה לי ושהקרמיקה זה משהו שאני בוחרת בו.
במבט לאחור אני מבינה שההתפרקות הפיזית שחוויתי שיקפה גם קושי מאוד גדול שהיה כרוך בעמדת המטפלת: לצד הסיפוק והשליחות, המשא הנפשי מאוד הכביד עלי, נכנס אליי פנימה והתערבב בחומרים הפנימיים שלי.

מה עזר לשינוי לקרות?

אחת המטפלות שהלכתי אליהן אמרה לי: את בת 40, מותר לך כבר להחליט על עצמך. המסר שלה היה שאלו החיים שלי ושיש לי הרשות לעשות בהם מה שאני רוצה.
הרבה מאוד תמיכה ופירגון מבן הזוג שלי.

הפירגון שקיבלתי מהעולם: מהאהבה של אנשים לכלים שלי, מההצלחה העסקית.
ההנאה שאני שואבת מהיצירה עזרה גם היא לשינוי.
ואחרון חביב – מצב כלכלי שאיפשר לי כמה שנים טובות של חוסר וודאות, של מציאת דרך. היה לי מרחב נשימה לפני שהייתי צריכה להביא הצלחה כלכלית מוכחת.

מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?

לעשות עבודה פנימית שמאפשרת גמישות מחשבתית: לי היה ברור שיכול להיות לנו רק ייעוד אחד בעולם ולא לעשות אותו זה כאילו לבגוד בעצמי. הבנתי שזה לא נכון. אני חושבת שהיעוד הוא אותו יעוד אבל הדרך להשיג אותו השתנתה. היעוד שלי הוא להביא חסד לעולם. קודם זה היה דרך טיפול ועכשיו זה דרך היצירה שלי.
למצוא 'מישהו לרוץ איתו': בן אדם אחד שמאמין בך, שתומך בך, שרץ איתך את הדרך הזו. זה יכול להיות בן זוג, חברה טובה, אחות, אמא.. . עוד מישהו אחד שמחזיק את זה חוץ ממך. נמצא איתך בקשיים ובחוסר הוודאות, מפרגן לך ותומך בך.  

איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?

לעבודה בחימר יש דימיון לטיפול בשיאצו – ללוש חימר דומה לללוש גוף של בן אדם. החימר זוכר איך נגעת בו ומה עשית וכך גם בן אדם. חימר, עד שהוא נשרף, הוא חומר מאוד סלחני, אפשר לנהל איתו דיאלוג.

האהבה לכתב יד ולקליגרפיה כבר היתה שם, תמיד היה לי כתב יפה ואהבתי את מלאכת הכתיבה.

גם האהבה לשירה היתה, עוד מהתיכון. כמו בשיר של תרצה אתר – 'חוטים נקשרים בין אז לעכשיו'.

עוד משהו שהבאתי מעולמי הקודם הוא השילוב בין עולמות: כמטפלת שילבתי בין הדיבור לבין המגע, ביצירה שלי אני משלבת בין יצירת הכלי לבין השירה.
וגשר אחרון – בסדנאות יש מרכיב טבעי של שיח והקשבה שנובע מתוך החברותא המשותפת, יש בכך משהו דומה גם למקצוע הקודם שלי שהיה בו רכיב גבוה של שיח.

הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי

השיר של דניאלה ספקטור, "כל הדברים היפים באמת", מתחבר לי לשינוי שלי ומככב על לא מעט יצירות שלי.
אני מתחברת למסר שלו שצריך סבלנות כדי לראות את הפירות של השינוי שעשית וגם את הפירות של החלקים הפחות טובים, כמו אצלי למשל: המיגרנות היו קשות אבל הן באו להזיז אותי ממקום שכבר לא היה לי טוב יותר.
השיר מעביר מסר של אהבה: אנחנו לא תמיד רואים את זה, לא תמיד מבינים את זה. אבל מאחורי הכל מונחת איזה כוונה של אהבה.
בתצלום הספציפי שבחרתי רואים את האגרטל עם הכלניות, גם הן נפתחות אט אט וצריך סבלנות עד שייחשפו במלוא יופיין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top

תודה על הפניה

אחזור אליך בהקדם

ההרשמה הצליחה

עדכונים בדרך אליך…