בצומת הדרכים בה נדרשתי להחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, עמדו בפני מספר אפשרויות שכולן עניינו אותי. הבחירה בהנדסת תוכנה הייתה בעיקרה כלכלית. החלטה רציונלית ששמה את הבטחון הפיננסי בראש סדר העדיפויות. בסוף שנות ה-90 עליתי על רכבת ההייטק הדוהרת, שלקחה אותי למחוזות מופלאים של יצירתיות וסיפוק. זו הייתה תקופה מאתגרת, מלאת עניין ובהחלט מתגמלת. אך יחד עם זאת, הרצון להדריך, לפגוש אנשים, להיות אחד שהמשרד שלו הוא בטבע תמיד נשאר.

לפני כ-4 שנים התחלתי להרגיש שאני לא מתלהב מהעבודה כפי שהיה בעבר. הטכנולוגיות החדשות כבר לא ממש דיברו אלי. ראיתי את ההתלהבות של החבר'ה הצעירים והבנתי שאני כבר במקום אחר. שקלתי לשנות כיוון מבחינת התפקידים. אולי משהו ניהולי יותר או בתחום של ניהול ואפיון מוצרים. אבל התשוקה כמו שאומרים לא הייתה שם. זה היה השלב שהבנתי שאם אני לא רוצה להתבאס על העבודה שלי, צריך לעשות מעשה.

קיבלתי החלטה ונרשמתי ללימודי הוראת דרך. הרעיון המקורי היה לנסות ולשלב בין העולמות ולאט לאט לבצע את השינוי. אבל איך אמר לנון? "החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עושה תוכניות". במקום העבודה שלי הייתה תוכנית פרישה שתגמלה היטב את שנותיי בתחום. לאחר לא מעט לבטים החלטתי לקפוץ למים העמוקים ויצאתי לעצמאות כמורה דרך.
כיום אני מתמחה בהעברת ימי גיבוש לצוותים בהם אני מביא מהידע וההיכרות שלי עם ארגונים, דינמיקה צוותית וסביבת עבודה משתנה.
בנוסף אני מדריך טיולי משפחות, טיולים בהתאמה אישית ומסעות תוכן ערכיים לבני/בנות מצווה.