ספר על עצמך בכמה משפטים
אבא לשלושה ילדים מקסימים: יובל בן 13, מיה בת 16, ונעה בת 18. נשוי לשלי.
גדלתי בקיבוץ עין שמר והיום אני חבר קיבוץ מענית. בן 46.
נמצא כרגע בקריירה השלישית בחיי: התחלתי ככדורגלן, המשכתי בפיתוח תוכנה בהייטק, והיום אני מורה ומחנך.
מה השינוי שעשית באמצע החיים?
אחרי 18 שנה בעולם ההייטק בו עברתי תפקידים שונים, מכתיבת קוד ועד תפקידים ניהוליים בכירים, עזבתי את ההייטק ופתחתי קריירה חדשה כאיש חינוך. היום אני מורה למתמטיקה ומדעי המחשב ומחנך בתיכון הבינלאומי למנהיגות בגבעת חביבה.
איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?
כדי להבין את השינוי שעשיתי, אולי כדאי להתחיל מהשינוי הראשון – איך הגעתי להייטק.
התחלתי ככדורגלן מקצועי בליגה הלאומית וליגת העל, המשכתי לליגת המכללות בארה"ב (כולל לימודים לתואר ראשון) וחזרתי לליגת העל. לאחר 10 שנים אינטנסיביות של ספורט תחרותי, הבנתי שאני צריך שינוי: לשלב סוג אחר של עשייה במקביל לכדורגל, משהו שיפעיל את הראש. אלו היו ימי שיא הבועה ובאמדוקס התקיימו קורסי הסבה לפיתוח תוכנה, התקבלתי ולאחר שהבנתי שלא ניתן לשלב בין שתי הקריירות החלטתי לעזוב את הכדורגל. זו לא היתה החלטה קלה – מי לא רוצה להשתכר ולעסוק בדבר שהוא הכי אוהב לעשות? בנוסף, הייתי בן 26 – שיא הקריירה של כדורגלן. אבל בכל זאת לא היה לי טוב עם עצמי, והחלטתי להמשיך לפרק הבא של חיי.
באמדוקס התחלתי כמפתח תוכנה ולאחר מכן התקדמתי לתפקידים ניהוליים: ראש צוות, מנהל פיתוח, מנהל מוצר, דירקטור וסמנכ"ל פיתוח – תפקיד שבמסגרתו ניהלתי יחידה של כ 150 איש ב 5 מדינות.
השינוי התחיל מתוך התובענות והעומס שחוויתי בתפקידים השונים שעשיתי. לאחר כ 10 שנים הרגשתי שאני 'טובע' – עובד מאוד קשה, ואין לי שום דבר משמעותי שאני עושה חוץ מהמשפחה והעבודה.
התלבטתי מה אני רוצה לעשות, חינוך תמיד משך אותי. החלטתי להיפגש עם מנהל התיכון המקומי שלנו. לאחר שיחה קצרה החלטנו שאצטרף לתצפיות בכיתה עם מורה למתמטיקה, שארגיש את המקצוע ואראה אם אכן מתאים לי. התחלתי להגיע פעם בשבוע לשני שיעורים. בהתחלה רק צפיתי ובהמשך עברתי לעבודת צוות עם אותה מורה: העברת שיעורים, סיוע פרטני לתלמידים ועוד. התנדבות של שעתיים בשבוע, שאחריהן הייתי נוסע להתחיל את יום העבודה כרגיל באמדוקס.
השעתיים האלו בשבוע של להיות עם תלמידים צעירים, באווירה של תיכון עשו לי מאוד טוב והחזירו לי את האוויר לריאות. הרגשתי חי שוב והתחלתי גם יותר להנות מהעבודה שלי באמדוקס.
לאחר חמש שנים של התנדבות הרגשתי שמיציתי את הפורמט הזה והחלטתי ללמוד לתעודת הוראה במקביל לעבודתי באמדוקס. הלימודים היו כדי לפתוח עוד אופציות אבל ממש לא הייתי בטוח שנכון לי להיות מורה במשרה מלאה.
ובינתיים – חזרו התחושות הלא טובות באמדוקס. ההבנה שאני לא במקום שנכון לי.
בעקבות זאת החלטתי לעשות תהליך של יעוץ אישי. היעוץ התמקד במי אני ומה אני מחפש. כחלק מהתהליך נפגשתי עם אנשים מכל מיני תחומים ושמעתי מהם על התחום המקצועי שלהם ועל תהליכים שהם עברו. בנוסף התחלתי קורס באמדוקס של הכשרה לקוצ'ר ארגוני אשר עזר לי לדייק את החוזקות והרצונות שלי.
באוגוסט 2017 נודע לי שהולך להיפתח בית ספר בינלאומי בגבעת חביבה, הבנתי שזו כנראה 'נקודת היציאה' שלי: הוראה בבית ספר מיוחד, סוג של סטארט אפ, שמשך אותי בתפיסת העולם שלו ובאתגרים שמייצר. בינואר הודעתי שאני הולך לעזוב ובספטמבר עזבתי ומיד התחלתי בבית הספר.
היום אני באמצע השנה השלישית. בנוסף למשרה המלאה בבית הספר אני עוסק בעוד מגוון תחומים: מלמד ומנחה קבוצת תלמידות דתיות בבניית לווין במסגרת פרוייקט ייחודי, ופעיל בקיבוץ בכמה פרויקטים שאני מוביל. החיים יפים.
והדרך ממשיכה – התחלתי השנה תואר שני בניהול מערכות חינוך והיעד הבא הוא ניהול בית ספר תיכון.
מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?
אתגר ראשון היה האתגר הכלכלי: עזיבת כלוב הזהב של ההייטק – בשנה הראשונה שלי כמורה הרווחתי כמו שהרווחתי בחודש באמדוקס!
ההערכות הכלכלית של התא המשפחתי מאוד חשובה: בת זוגי ואני ישבנו ביחד על אקסלים, להבין איך זה יכול לעבוד, מה המשמעויות ואיך נצליח לגמור את החודש.. .
אתגר נוסף היה נקודת העזיבה – עזבתי בשיא הקריירה בהייטק – בפיק – תפקידים משמעותיים עדיין לפני ואני עוזב? כמו בכדורגל בזמנו כשעזבתי בדיוק בתקופת השיא של כדורגלן…
עלו שאלות: האם אני מפספס משהו? האם נכון דווקא עכשיו לעבור לתחום אחר?
גם המעבר מלהיות מנהל גדול עם מוטת השפעה רחבה ללהיות מורה, 'בורג במערכת', לא היה טריוויאלי.
אתגר נוסף הוא האתגר של הבית – השינוי הוא לא רק כלכלי. הוא משפיע על כל המירקם בבית, על הנוכחות, על היחסים. זה היה שינוי חיובי של יותר נוכחות אבל גם כשהשינוי חיובי הוא עדיין דורש הסתגלות של כל בני הבית.
מה עזר לשינוי לקרות?
קודם כל השותפות של בת הזוג שלי – רק כשהרגשתי שהיא באמת מוכנה לשינוי, עם כל המשמעויות שלו, הייתי מוכן לצעוד קדימה.
סייעו לי גם תהליכי החשיבה הרפלקטיבית הרבים שעשיתי: עם עצמי, עם אחרים ובמיוחד עם בת זוגי: ביום שישי היינו יוצאים להליכה ביער ומדברים רבות על העבודה ועל השינוי.. .
כשעשיתי את השינוי לא הייתי בטוח שזה הצעד הנכון. בתוך אי הוודאות הזו עזרו לי כמה היבטים:
האמונה שאם לא אהיה מרוצה, אוכל לחזור להייטק, וגם הידיעה שההוראה היא שלב בדרך לכוכב צפון רחוק שהוא ניהול בית ספר עזרה לי.
ואחרון חביב: חוסר שביעות הרצון מהנקודה שהייתי בה סייע לי מאוד ביצירת השינוי – הרגשתי שאני כבר לא יכול למשוך את זה.
מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?
- להיות בטוחים באפשרות לעשות את המהלך מבחינה כלכלית – להיות מסוגלים להכיל ירידה פוטנציאלית ברמת החיים
- לבחון את המשמעויות של השינוי על התא המשפחתי
- לפגוש אנשים ולשמוע מהם – אנשים שחיים עולם אחר, תחום אחר. להיות במקום של להקשיב ולשמוע. כל שבוע שבועיים ישבתי ודיברתי עם מישהו על המקצוע שלו.
- לפעמים שינוי קטן עושה הבדל גדול. לא חייבים תמיד לעשות שינוי תעסוקתי. השעתיים שלימדתי בהן בשבוע חוללו שינוי מאוד גדול אצלי – כמו תבלין שמשנה את התבשיל.
- לאתגר את עצמנו כל הזמן.
- לעשות רפלקציה באופן קבוע
איזה חיבורים/גשרים אתה רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?
אני איש של אנשים, של תקשורת – ניהול זה עיסוק עם אנשים, עם הקשיים שלהם, איך להביא למיצוי הפוטנציאל. בדומה מאוד להוראה.
בניהול עסקתי הרבה ביצירה ובחיזוק של עבודת צוות, וגם בחינוך הסוגיה של חברתיות, צוותיות וקהילתיות בקרב התלמידים מעסיקה אותי.
וכמובן הגשר המקצועי – התחום המקצועי הפך לתחום ההוראה. אני מלמד מדעי המחשב. בשיעורים שלי אני נותן דוגמאות מעולם ההייטק, מארח אנשי הייטק בכיתה ולוקח את התלמידים לחברות הייטק לראות את מה שלומדים בשטח.
הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי
השיר של אהוד בנאי – השביל הזה מתחיל כאן. עצם זה שהשביל ממשיך וממשיך, כך התפיסה שלי של החיים שזה איזשהו מסע, צריך לצאת ולחוות ולטעום, להנות מהאפשרויות והשינויים, והעיקר לא לפחד לנסות ולטעות.
