ספרי על עצמך בכמה משפטים
אני בת 45, נשואה לזיו , אמא לעמית (21), לרואי (16) ולעדי ( 13). גרה בחדרה.
החיים שלי עמוסים וגדושים, ואת הפנאי המועט שלי מקדישה לקריאה, לזמן איכות שלי בים- הליכה ונשימות ולכתיבה.
במסגרת התפקידים שעשיתי בצבא ובאזרחות, עסקתי בניהול מערכות גדולות ובעיקר נגעתי בתחום ניהול המשאב האנושי, עד שהחלטתי לקחת צעד קדימה לשינוי שעשיתי ..
מה השינוי שעשית באמצע החיים?
בחרתי לקחת אחריות על החיים שלי. עזבתי מקום עבודה נפלא, עם אנשים מדהימים שהיו לי כמשפחה, ועדיין הייתי בכלוב של זהב.. .
עזבתי מקצוע של מנהלת משאבי אנוש ובניתי את עצמי כעורכת דין עצמאית בתחומי דיני משפחה.
איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?
את הדרך שלי התחלתי בחיל האוויר כקצינת שלישות בקבע. השתחררתי בגיל 27 בדרגת סרן. הייתי אמורה לצאת ללימודים ולהמשיך בצבא, אבל בחרתי להשתחרר. השחרור מצא אותי כשאני אמא צעירה, עם מחויבות משפחתית, משכנתא ואתגרים של כל זוג צעיר בתחילת דרכו. באותה נקודת זמן, לימודים היו נראים, כמשהו שהוא בלתי אפשרי מבחינת היישום, ומהר מאוד השתלבתי בחברה בינלאומית שבתוכה צמחתי: התחלתי כעוזרת מנכ"ל ומנהלת אדמיניסטרטיבית, בהמשך קודמתי להיות מנהלת שרות לקוחות ומשם המשכתי לניהול משאבי אנוש, כך במשך שמונה שנים טובות ומספקות: הייתי במקום עבודה נהדר, עם אנשים מדהימים, שכר טוב ותנאים מפנקים.
לפני למעלה מ- 10 שנים, החברה הבינלאומית שעבדתי בה עשתה שינוי גלובלי , המנכ"ל הישראל הוחלף ומונה במקומו מנכ"ל מזרח אירופאי, תרבות הניהול השתנתה, והיחסים שלי עם המנכ"ל החדש הפכו למאתגרים מאוד. בתחילה העבודה איתו הייתה הדבר הכי נורא שיכול היה לקרות לי, אבל בסיום התהליך אמרתי שהשינוי והעבודה מולו היה, הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי …
השינוי גרם לי למשבר גדול, במהלכו שקלתי לעזוב, ובאותה נקודה הרגשתי שהעובדה שאני לא אקדמאית, מונעת ממני למצוא עבודה שתואמת את כישוריי, ואת הידע המקצועי שצברתי לאורך השנים, והבנתי שאני צריכה ללמוד לתואר ראשון , כאשר היה ברור שאבחר ללמוד משפטים.
וכך – במקביל למשרה מלאה פלוס פלוס, למדתי שלוש פעמים בשבוע, בשעות אחהצ ובימי שישי עם שלושה ילדים קטנים בבית (אז בני 11,7,3).
מהר מאד הבנתי, שאני בעצם רוכשת מקצוע, ולא רק תואר, ושאני יכולה לעסוק בתחום.
הבנתי שהעיסוק המשפטי יכול להתאים לי. במקביל הבנתי שאני רוצה לקחת אחריות מלאה על החיים שלי, שיש לי יכולות וכישורים שיאפשרו לי להצליח גם בזכות עצמי, ומבלי שאהיה תלויה באחרים. הרגשתי מיצוי בתחושת "השכיר", כלומר בעובדה שאנשים מנהלים אותי ואת הזמן שלי, והבנתי שאפשר גם אחרת.
המטרה שלי השתנתה – ממצב בו המטרה היא לעשות תואר שיאפשר לי להשתלב בתפקיד ניהול משאבי אנוש, המטרה הפכה לרכוש מקצוע כעורכת דין, להתמקצע וללמוד ובעתיד להיות עצמאית.
את תחילת הדרך עשיתי במשרד מוביל בתל אביב, והמשכתי לעבוד שם כשכירה במשך 3 שנים. לכאורה היה מתבקש שאעשה את ההתמחות קרוב לבית, בחדרה. אבל מתוך הבנה, שאני רוצה ללמוד מהטובים ביותר, ולגעת במקרים שהם ה "Hard core business" בחרתי לעבוד בתל אביב והקרבתי בשביל זה הרבה.
אחרי 3 שנים פתחתי משרד עו"ד עצמאי, תחילה בתל אביב ובהמשך סניף נוסף בחדרה.
במקביל למדתי גם לתואר שני במשפטים. כיום, אני מסתכלת בסיפוק רב, על ההישגים וההתקדמות ואני בהחלט יכולה לומר, שאני עומדת ביעדים שהצבתי לעצמי ושאני נמצאת כל הזמן במגמת צמיחה, התפתחות ולמידה.
מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?
היו אתגרים רבים, מדובר על תקופה של 7-8 שנים שהוקדשה לשינוי וכללה לימודים, התמחות ותחילת התמקצעות.
אתגר אחד היה האתגר הכלכלי – הייתי נשואה עם 3 ילדים קטנים ומשכנתא. הפניה למקצוע חדש חייבה 'ירידה משמעותית לצורך עליה' והבית היה צריך לשאת את זה מבחינה כלכלית.
האתגר הזה התבטא בירידה ברמת החיים: עברתי מרכב חברה מפנק, לריצה לרכבת בשעות העומס. זכור לי במיוחד הרגע הזה שבו אני רצה לרכבת העמוסה של שמונה בבוקר, הדלת נסגרת והרכבת צפופה, ואני מחייכת לעצמי ויודעת שזה זמני לגמרי… .
אתגר נוסף היה האתגר של הנוכחות בבית – לאורך התקופה הנוכחות שלי בבית מאוד ירדה. חששתי שזה יפגע בבית, בתפקוד שלו, בהתנהלות המשפחתית… בתחילת הדרך היו לי לא מעט ייסורי מצפון, לשמחתי היום אני יודעת שצלחנו את זה בשלום, ואפילו להפך – השינוי שעשיתי השפיע לטובה על המשפחה ועל הילדים, על השאיפות שלהם, העצמאות שלהם, הבחירות שלהם, ההערכה שלהם אותי ואת עצמם.
מה עזר לשינוי לקרות?
קודם כל – תמיכה מטורפת של המשפחה שלי:
החל מההורים שלי שנרתמו למהלך הזה: היו עם הילדים, סייעו בבית, בישלו לי, סידרו לי את הבית. איפשרו לי לעשות את זה.
הילדים שלי – שהאמינו בי מתחילת הדרך, לא הקשו עליי, הבינו את חוסר הנוכחות שלי, את הימים שהייתי צריכה שקט ללמוד למבחנים.
וכמובן בעלי, זיו: תמך, עזר, האמין, לא התלונן, חיבק אותי כשהיה לי קשה. היה בא לאסוף אותי בחצות מהרכבת, מחבק, אומר ש"זו תקופה וזה יעבור" ולרגע לא קיטר.
היבט נוסף שסייע לשינוי הוא האמונה שלי בעצמי: הייתי כל הזמן חדורת אמונה שיש לי את הכישורים והיכולות להצליח, זה היה מנוע מאוד חזק בשבילי ברגעי הקושי.
מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?
להבין שאין קיצורי דרך – מי שרוצה להצליח חייב לעבוד קשה.
אם אתה רוצה להצטיין במה שאתה עושה אתה צריך ללמוד הכל מהכל – כל ההיבטים מלמעלה ועד למטה.
לא להתבייש לשאול, לא להתבייש להגיד שאתה לא יודע – אף אחד לא נולד עם כל הידע בעולם.
תמיד להאיר פנים לאנשים מסביב – לייצר סביבך קארמה טובה.
לא לפחד להיכשל. ליפול ולקום, ליפול ולקום, אבל תמיד לקום יותר חזקה ויותר נחושה. ונפלתי מלא.
מי שלא מעז ומנסה לא מצליח. יש לי מנטרה שמלווה אותי : "את ה'לא' כבר יש לך, מקסימום תקבל 'כן'"
איזה חיבורים/גשרים את רואה בין השינוי לבין עשייתך הקודמת?
ניסיון החיים שהבאתי איתי לשינוי היה משמעותי מאוד לתחום של דיני משפחה: אמנם הייתי עורכת דין צעירה, אבל מאד מנוסה במורכבות משפחתית וזוגית וזה נתן לי ערך מוסף משמעותי בסיוע ללקוחות.
עמידה מול קהל – הדרכות והרצאות בעבודה הקודמת, וכאן – הופעות בבית משפט.
יחסי אנוש – עבודה עם אנשים בשתי העבודות.
כתיבה – תמיד אהבתי לכתוב ובעבודה המשפטית זה נדבך מאוד משמעותי.
הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי
שיר של מירי מסיקה ומיקה משה – יש לך אותך. מאוד משקף את מה שאני חושבת – בסוף יש לך אותך..! כשאני מסתכלת – היתה לי תמיכה מדהימה מסביב, אבל בסוף ההצלחה לא היתה קורית בלי המנוע שבער בי והעשייה הקשה שלי.
בסוף, גם היום, אני מתמודדת עם הלחץ של החזקת המשרד, החוסן והיכולת שלי הם הבסיס להכל.
