ספרי על עצמך בכמה משפטים
שמי זהר אופז ליפסקי, בת 55, נשואה לברוך, אמא של עדו (27), יאיר (24), הגר (20).
מורה לתנ"ך ומחנכת בתיכון, מוסמכת לרבנות מטעם ההיברו יוניון קולג'. נולדתי וגדלתי באיילת השחר, שם אני חיה. הורי נפטרו בשלוש השנים האחרונות. יש לי שתי אחיות ואח.
מה השינוי שעשית באמצע החיים?
בגיל 40 פניתי ללימודי רבנות. עד אז הייתי מורה בתיכון בלבד.
לימודי הרבנות פתחו בפני דלת לעולם רחב של התנסויות ואפשרו לי להציע מגוון של שירותים לחברות וחברי הקהילה שלי: עריכת טקסים: בר/בת מצווה, חתונות, חגיגות להולדת, הלוויות, טקסי פרידה בבתי אבלים, מעגלי ריפוי ועוד, שיעורים, הוראה של קריאה בתורה ועוד.
איך נוצר השינוי? מה הוביל אליו?
עסקתי בהוראת יהדות, ההשכלה שלי היא בתחום. הייתי מעורבת באירגונים של התחדשות יהודית. יצאנו לשליחות בקנדה ושם הייתי פעילה בבית כנסת שוויוני ליברלי, הפכתי למעין "עוזרת חזן", למדתי להתפלל ולקרוא בתורה. כשחזרנו מקנדה החלטתי ללמוד רבנות.
מה היו האתגרים/הקשיים בדרך לשינוי?
בעצם המשכתי לעבוד כמורה, כך שמבחינת הפרנסה לא היה שינוי.
היה קושי פיסי: נסיעות לירושלים, היעדרות מהבית, המשפחה היתה מאד מגויסת.
מחוץ ללימודים, אני נדרשת להרבה יוזמה והעזה כדי להנכיח את העשייה שלי בתחום.
מה עזר לשינוי לקרות?
זה היה כיוון מאד מתבקש לעשייה הקודמת שלי, יש דברים בתחום הרבנות שמאד מתאימים לי
(אני טובה בהם):
ההכרות שלי עם המקורות היהודיים והאהבה והעניין שלי בהם,
המוזיקליות (כן… הובלת תפילה וקריאה בתורה דורשות מוזיקליות),
ויכולתי לעמוד מול קהל, ללמד, לדרוש, להלהיב ולהוביל.
כל היכולות האלה עמדו לצידי כשנכנסתי לעולם הרבנות.
המשפחה ובעיקר בן הזוג מאד תמכו. גם בקהילה שלי, מקום מגוריי, בסך הכל, יש תמיכה מרובה.
מה ההמלצות שלך למי שנמצא במקום בו היית בתחילת הדרך?
להעז. אני חושבת שזה הדבר הכי משמעותי. לא לפחד.
הבט אמנותי שמדבר מבחינתך את השינוי
